חוויה מטלטלת אחת שינתה את חייה של השחקנית לידור אדרי לנצח. תאונת דרכים שהייתה מעורבת בה בעת שלמדה משחק ב"יורם לוינשטיין" גרם לה לנתב את דרכה לכיוון הדת, ובמקביל לא לוותר אף לא לרגע על קריירת המשחק שחלמה לעצמה.
אדרי בת ה-28, כיום נשואה ומתגוררת בכפר חב"ד, גדלה בלוד. לפני כ-7 שנים החלה ללמוד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. בימים אלה היא מככבת בסדרה "ילדים ביער" של היוצרת דלית קהן ("היא פשוט מדהימה, השראה"), שמשודרת ב-yes. כשהשתתפה בצילומי הסדרה לפני 3 שנים, הרבה לפני שהעולם ידע את הקורונה, אורח החיים שלה היה שונה לגמרי.
"זה קרה בשנה ב', בבית ספר למשחק. עברתי תאונה ששינתה הכל". כשהייתה בדרכה חזרה מאודישן, חצתה את הכביש וקטנוע התנגש בה. "עפתי באוויר, אבל לא קרה לי כלום. היה עליי תיק ענק של הלימודים שספג את המכה. לא הבנתי מה קורה - אני חיה? אני מתה? נכנסתי להלם, וכמו שמספרים, כל החיים עברו לי בראש. באותו רגע משהו בתוכי השתנה".
מה השתנה?
"פתאום התחילו לי המון שאלות; לא יכול להיות שאנחנו חיים בשביל האינסטגרם, בשביל ה'יש לי חבר', בשביל לצאת בערבים. הייתי ממש בחוויה רוחנית באמצע הכביש. נכנסתי בחזרה לבית הספר וראיתי את כולם מרחוק, יושבים, מעשנים, אוכלים, מדברים, ואני פשוט בתוך הבהלה שלי. עשיתי יחד עם אבא שלי ברכת הגומל בבית הכנסת בבוקר שבת. ברגע שעליתי על האוטו באותו יום, הרגשתי בושה - איך יכול להיות שהרגע התפללתי ועכשיו אני מחללת שבת? משבת לשבת כבר התחזקתי".
איך מקבלים את זה בלב תל אביב, בבית הספר למשחק?
"מתלמידה שמופיעה עם גופיות ובגד ים על הבמה, דברים השתנו. לקראת השנה השלישית נכנסתי להנהלה ואמרתי: 'אני לא יכולה להופיע יותר בשבת'. הבנתי שאין דבר כזה, לא ידעו מה לעשות והוסיפו שיהיה עצוב אם אפרוש".
"כל מה שעובר לי בראש זה שירקתי דם 3 שנים ומה, אני אפרוש? זה הרגיש כמו להחליט - או המשחק או השם. יורם ראה אותי בוכה, 'אדרי למה את עושה דרמות? מה קרה?', אמרתי לו 'יורם, תקשיב, אני בצומת. אני לא יכולה להגיע לכאן בשבת. הלב שלו יצא. הוא ויתר לי ונתן לי לשמור שבת".
מה היה אחרי שסיימת ללמוד, מבחינת הקריירה?
"היו קולות שאמרו לי שלא אצליח בחוץ. שבתיאטראות לא שומרים שבת. אבל הקדוש ברוך הוא מנהל הכל. עשיתי מלא דברים - החל מ'מייקל' , 'אילת', 'קופה ראשית', 'זה לא הגיל', 'אבא מטפלת' ועד פרסומות".
את התפקיד ב"ילדים ביער", כאמור, צילמה מזמן. "עוד לא הייתי שם. ואם היית שואלת אותי אז, לא היה שום סיכוי שהייתי חושבת על זה. לא האמנתי שכל הדברים שקרו לי יבואו". לבקשה להיזכר בתחילת הדרך בסדרה היא משיבה: "עשיתי מלא חזרות, הרגשתי שאני חייבת לקחת את זה, נדלקתי מאוד. האודישנים נמשכו הרבה זמן ותוך כדי גם כמובן משהו התחזק. היו קוראים לי על הסט 'החופרת על הקדוש ברוך הוא'. יש סצנה שלי ושל אלון חמאווי שמשחק את אסף, וואלה, סצנה לא צנועה בעליל. תוך כדי התביישתי, לא הבנתי מה עושה. אלון הרגיש את זה ואמר לי: 'לא עושים יותר סצינות כאלה, אה?'"
מה הרגשת?
"נבוכה. שהגוף שלי הוא לא שלי. כאילו זה סתם משהו, שיאללה הנה אני שחקנית בשם האומנות, הנה אני מראה, הנה אני משחקת עד הסוף. אבל רק התביישתי. הרגשתי שאני רוצה רק להסתיר ולא לחשוף. אבל אני לא עושה הפרדה בין מי שהייתי אז לבין מי שאני היום. אני אותה לידור. אותה לידור שעוברת עם עצמה תהליכים".
ספרי לי קצת על התפקיד של מעיין. בת של חוקר במשטרה שאותו משחק יפתח קליין, שמדרדרת לזנות ולסמים.
"וואו. אין לתאר. אני מאוהבת במעיין בכל ליבי. הייתה כאן עבודה של תחקיר דמות מאוד רצינית. פתאום אני צריכה לשחק נרקומנית, כשבחיים אפילו לא עישנתי. זה הרואין. הזרקות. אין דבר כזה לגשת לתפקיד הזה בלי לדעת מה את עושה. ישבתי לילות וימים על הטקסטים עם המורה שלי. ישבתי עם נרקומן שהסביר לי מה זה קריז, מה זה להיות בן אדם שפשוט החברה לא רואה אותו, שקוף. פתאום הייתה לי האופציה להגיע לשורש הדבר. שמתי את כל הלב שלי".
והיום כשאת רואה את זה ומסתכלת לאחור, מה את מרגישה?
"אני באמת חושבת שלולא התפקיד הזה לא הייתי מגיעה לצניעות בחיים. דווקא שם הבנתי. היום אני עם פאה, השם גאון. זה מרגש לראות שלא משנה באיזה מקום בן אדם נמצא הוא יכול לעשות שינוי קיצוני".
"כשיש משהו שהוא שלך - זה גם יגיע לדפוק לך בדלת"
אחרי ההתחזקות בעגה המקובלת, אדרי הצטרפה ללימודי מדרשה ונשאבה עוד ועוד אל תוך העולם החדש שנגלה בפניה. היא חברה לשליחי חב"ד, דרך חברתה הקומיקאית אושרית סרוסי, שהמליצו לה לאן להגיע. בינתיים, עולם המשחק שהיה לה לבית עד כה, הפך אחר - גם בגלל השינויים בחייה וגם בגלל הקורונה שהכתה בעולם. "וואלה, כן, ישבתי בבית. המשכתי לעשות אודישנים, שום דבר לא זז, אבל אמרתי שאני זורמת עם השם. זה לא שפתאום לא קיבלו אותי כי אני דתייה, אלא כי באמת משהו נעצר וזו הייתה עצירה מדויקת שאפשרה לי לעשות את התהליך שלי בשקט".
"הייתי קרוב לשנה במדרשה ואז התחלתי לצאת לשידוכים", אדרי מספרת בהתלהבות ובקצב, כמי שמורגלת לתגובות הצפויות שמגיעות מהמקשיבים לסיפור חייה. "זה לא קרה בבת אחת. אבל הגעתי לשדכנית והיא שלחה לי פרופילים של כמה בחורים. את הראשון פסלתי, על כלום, פשוט החלטתי שלא מתאים".
"אם יהיה משהו שאני לא מסכימה איתו, שהוא ממש חילול השם - לא אעשה אותו. אבל המטרה היא להביא את הקדושה לכל מקום"
באותה תקופה לידור גרה בדירה ברמת אביב. "הייתי צריכה שמנת בכשרות העדה החרדית. מה קשור? אני ברמת אביב, לא באושר עד. יצאתי לחפש באזור ופתאום ראיתי בחור עם זקן עומד בפתח של חנות. ניגשתי אליו, ואני רואה שזה הבחור מהפרופיל ההוא שפסלתי. פתאום במציאות זה היה אחרת לגמרי. מפה לשם הקדוש ברוך הוא גלגל את מי שהיום הוא בעלי אליי".
כמו טינדר.
"אני לא מכירה מקרוב. שלחתי הודעה לשדכנית, שאלתי אותה אם היא הציעה אותי לו גם. השדכנית ארגנה פגישה ראשונה והתחלנו לצאת. יש שלב שפשוט נקשרים בנשמה. בפגישה השמינית החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן. באתי מיושבת. אני חושבת שזה הדבר הכי יפה שיש. לא בחרתי רק מלב, אלא גם משכל".
איך הוא עם העובדה שאת שחקנית?
"המזל הגדול שלי הוא ששנינו חבדניקים - השליחות שלנו היא להגיע עם עצמך ועם מה שיש לך להגיד ולהפיץ את זה לכל מקום".
במקביל לנישואים, אדרי ממש לא התכוונה לזנוח את החלום שלה. להפך, הוא התעצם וקיבל פנים נוספות. "יש משהו במשחק שהוא מי שחולה אנוש, אי אפשר להציל. אי אפשר. זה משהו שאת לא יכולה לא לעשות. היו הרבה סירובים. קיבלתי תפקיד בתיאטרון וכשהבינו שאני שומרת נגיעה החליטו לוותר".
"התקבלתי לתפקיד ראשי בסדרה שעדיין לא יצאה", היא ממשיכה לתאר את התקופה. "הייתי באודישנים שנה, ומאודישן לאודישן היה אפשר לראות את התהליך - מההתחלה עם שורט וגופייה ועד הימים שהתחלתי להגיע עם חצאית. הבמאי בא לקראתי, באמת. אבל היה שם כבר קטע מאוד אינטימי שפשוט אמרתי. נו די, על מי אני עובדת. אבל אחרי שהמתנתי כמו ילדה טובה, קיבלתי תפקיד בסדרת הנוער 'בלוגה בלוז'. הם ידעו שאני שומרת נגיעה ואפילו שיחקתי עם חצאית, מבלי שהדמות הייתה דתייה או משהו כזה".
"יום אחד התקשר אליי מפיק חבדניקי של סרט שעתיד להצטלם - 'רות'. הייתה איזושהי בעיה ולא הצלחתי להגיע לאודישן והם באו אליי עד הבית כדי לעשות את זה. הכל הסתדר. כשמשהו שלך, אשכרה דופקים לך איתו בדלת. זה תפקיד גדול. יאנה יוסף עושה שם תפקיד, מוריס כהן - שחקנים מעולים. אני לא אשכח בחיים שלפני כל טייק הבמאית הייתה אומרת 'אקשן בעזרת השם'. עפתי באוויר".
היית רוצה להמשיך להיות בהפקות כאלה?
"זה היה מאוד נחמד שכולם באותו הראש, אבל אני לגמרי חושבת שאפילו השליחות שלי תהיה יותר גדולה דווקא בסדרות הגדולות, הלא דתיות…. קחי לדוגמה את שולי רנד, הוא מגיע עם כל מה שהוא. אם זה יהיה משהו שאני ממש לא מסכימה איתו, משהו שהוא חילול השם - אני לא אעשה. אני חושבת שמבחינתי המציאות המתוקנת היא שהכל יתקדש, שכל הקולנוע והטלוויזיה יהיו כשרים".
יש מישהי שאת רואה בה השראה?
"רמה בורשטיין, נכון שהיא לא שחקנית, אבל אמא'לה, התכנים שהיא מייצרת. בואנה, האישה לא שמה על אף אחד. אין נגיעה, הכל צנוע, גורפת פרסים, מביאה את השחקנים הכי מבריקים שיש… עושה את זה ובגדול. השראת השראות".
מה החלום שלך?
"קודם כל מלא ילדים. ובפן של הקריירה - בא לי להיות שחקנית ענקית גם בארץ וגם בין לאומית. שיודעים שהקטע שלה זה שהיא חרדית. וזה רק כשר. וכל האוכל צריך להיות כשר כשאני מגיעה לסט. ועם גרביונים וככה. ולהביא לכל מקום את הקדושה".