החיוך של אורן חזן אומר הכל. מי שנכנס ל"האח הגדול" בשביל לתקן תדמית של איש שחי מפרובוקציות, עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. נכון, הוא העמיד לא מעט אנשים מתישים במקומם, רק שאין לזה שום ערך כשזה מגיע בתיבול של הערות שוביניסטיות, גזעניות ופוגעניות. אבל האם עוד מישהו מחייך הבוקר? כי היה קשה שלא להתאכזב מעונת הקיץ, שהייתה הכל חוץ מלוהטת. המנחים, הדיירים, המפרסמים, ובעיקר המעריצים הוותיקים של "האח" - ביניהם כותב שורות אלה - כמה סיבות יש להם לחייך היום?
נתחיל מהמספרים, נטו כדי שלא נצטרך להתייחס אליהם אחר כך: אירוע הגמר של "האח הגדול" רשם אתמול נתון בינוני ומטה של 15.4% רייטינג. זה הגמר הכי פחות נצפה בתולדות הפורמט (מתוך 15 עונות), וזו גם הפעם הראשונה בה המשדר מפסיד לתוכנית שמשודרת מולו. זה לא מאוד מפתיע - רק בתחילת השבוע התוכנית צללה לנתון חד ספרתי של 9.4% רייטינג, שפל של כל הזמנים - אבל זה כן היה יכול להיראות אחרת, בטח על סמך מספרי הפתיחה המבטיחים. כי בסוף, ולמרות הנוכחות של מירי כהן, העונה האחרונה של "האח הגדול" לא הייתה הכי גרועה. היא כן הייתה הכי מאכזבת.
בערב הבכורה, המחשבה שעונת ה-VIP הרביעית של "האח" תהיה כזו מדכאת הייתה נראית מופרזת. גם אני, אדם שמעולם לא פספס ולעולם לא יפספס פרק (טוב, חוץ מהעונה האיומה של עדי לאון ואסף גורן), לא האמנתי שהאדישות שלי למתרחש בתוך הבית תהיה כזו בולטת. הליהוקים היו סופר-מבטיחים, וההפקה זכתה כאן למחמאות בזמן אמת: הרנסאנס של ג'קו אייזנברג הוא משהו שהיינו צריכים, הנוכחות של מאיה בצלאל-עסיס על המסך היא לא דבר שאפשר לסרב לו, וגם תמיר ורדי, דנה רון וציפי רומנו היו מספיק מסקרנים. אז איפה הכל השתבש?
העזיבה הלא צפויה של ג'קי מנחם תוך שתי דקות וחצי, למשל, לא באמת הייתה אירוע בעל ערך. גם ככה לא סביר שהוא היה זוכה. ובעוד שדמויות כמו אייזנברג ובצלאל-עסיס הצליחו לאט ובזהירות להיפטר מכל הסבלנות שהייתה לנו אליהם - בזכות עריכה מגמתית די ברורה, ש"סימנה" אותם בצורה כזו או אחרת - אחרות הצליחו להפתיע לטובה. אור שפיץ היא אולי הדיירת שהכי הגיע לה לזכות העונה, דווקא בתור תשובה לכל המלעיזים עליה ועל דומותיה, ואפילו עומר ברזני הקסים לפרקים, אם כי המשחק למצלמה ברגעים מסוימים היה ניכר.
אז זה לא הליהוק, ואלה גם לא המנחים - הדינמיקה בין גיא ולירון מספיק יציבה, בין אם תאהבו אותה ובין אם לא - וזו אפילו לא ההחלטה (המקובלת לגמרי) של ההפקה להפוך את העונה הזו לעונה של ריבים ומלחמות. בואו, אף אחד לא בא ל"האח" בשביל לצפות בשיחות נפש של שרית פולק וטיטי איינאו. הבעיה העיקרית בעונה האחרונה, ומה שהפך אותה לכל כך מאכזבת, היא העובדה שהיא לא יצאה לדרך עם תוכנית סדורה. פה יהיה ריב בין ההוא להיא, שם נדיח אותה בהפתעה, כאלה. מותר לעונה לגבש את עצמה תוך כדי תנועה, אבל מוטב שתהיה לה תוכנית כלשהי, כדי שלא תצא מהכלים כשתגלה שהיא נופלת.
הדיירים יוצאים לפרודיה על מועצת השבט של "הישרדות", רשימות ההדחה כמעט ולא מורכבות באופן המסורתי אלא לפי גחמה כזו או אחרת, ליהיא גרינר ודנית גרינברג נכנסות לבית ויוצאות מיד לאחר מכן, רביעיית גמר במקום חמישייה: כל אלה גימיקים שברור שלא תוכננו מראש, ונראו מהצד כמו החייאות מאולצות באדם שכבר פחות או יותר מת. כשזה מתוכנן, כמו ההחלטה לפתוח את העונה כשהדיירים בתוך הבית (עם פרק בכורה שהיה אחד המפתיעים והמרעננים של הפורמט), זה מעולה. כשזה נשלף מהמותן, זה מזיע ממאמץ.
ובזמן שצד אחד של הפקת "האח" ניסה להמציא את התוכנית מחדש שלא לצורך, צד אחר עשה בדיוק את שנאמר לו שעובד עם הקהל, רק שכח למנן. אנשים אוהבים ריבים? בבקשה, הנה אורן חזן תוקף את כל אחת מדיירות הבית, לפעמים מספר פעמים בפרק. אבל ריב גולמי, אחד לאחד מה שקרה בלייב, בלי עריכה שתשאיר לנו רק את החלקים החשובים באמת. אנשים אוהבים להזדהות ולהתרגש? בטח, הנה מירי כהן, האמא של כל האמהות מהעונות הקודמות, עם בכי ללא הכרה, צמצום של דמות אך ורק להיותה "אמא לילדים" ושליטה בלתי מעורערת במטבח מול דיירים אחרים (אורן, למשל), עד לרמה שזה כבר מרגיש כמו טרור. ג'קו הוא הלא-מאוזן, תמיר הוא החריג שכולם אוהבים, עומר הוא העממי עם המילים המצחיקות ושרית היא זאת ששכחתם שהגיעה לגמר. אפס סאבטקסט, אפס פאסון.
ושוב: זו לא חגיגה על דם. זו קינה על פורמט מושלם שהלך לאיבוד. המשדר החגיגי שהגיע לאחר הגמר, בהנחיית גדול הדור קובי מחט, הוכיח זאת היטב - שיחה לקונית עם אורן חזן שהופכת לספיישל זהבה בן, זוכת העונה הקודמת שחזרה להופיע בבית, כולל הענקה בהפתעה של פרס זמרת השנה (ברדיו דרום וגלי ישראל!). לאף אחד אין כוח להעמיד פנים שהעונה החולפת הייתה מעניינת. אז מה עושים מכאן? אולי שווה לקחת השראה מגרסאות אחרות, האמריקאית למשל, שם המשחק הוא הרבה יותר "הישרדות"-י, עם אינטריגות ובריתות שלא מרגישות מאולצות. אולי שווה לא לקפוץ מעל הפופיק, ולא להוציא לדרך שתי עונות תוך שנה כשאחת מהן לא מגובשת מספיק (העונה האחרונה, חשוב להזכיר, בכלל הייתה אמורה להיות עונת אולסטארס). ואולי, רק אולי, שווה לשים את המותג על הולד לאיזה שנה-שנתיים. לתת לנו להתגעגע. לחשוב טוב-טוב על כל הטעויות ולחזור כשמוכנים באמת, בלי פתרונות של השנייה האחרונה כמו אורן חזן. את רומא לא בנו ביום אחד, וזה גם מה שהיה ונשאר סוד ההצלחה של "האח".