"היי איתמר, מה שלומך?".
מהמם.
"אני מופתעת שהצלחתי לענות, אני בפלאפון ואף אחד לא הצליח להשיג אותי עד עכשיו".
איכשהו חמקנו מהגורל הזה.
"מגניב".
טוב... אז מה קורה איתך היום?
"ברגע זה אתה מדבר איתי מאזור השומרון, אני בהגנ"ש (הגנת יישובים). יצאתי לקורס קצינים בנובמבר 2017 בחיל הים, אני קצינת איתור וגיוס, שזה עבודה מול מלש"בים, לאתר אותם ולמיין אותם לחיל הים, וגם קצינת שיווק, שזה לשווק את כל התפקידים של חיל הים למלש"בים, כולל אירועי שיווק וקמפיינים".
כולל להצטלם?
"פחות, פחות...".
מתי את משתחררת?
"כרגע התאריך שחרור שלי הוא במרץ 2020".
שזה אחרי הקבע והכל?
"כן, אני בת 20, אם לא הייתי חותמת הייתי משתחררת עוד חצי שנה בערך".
ומה קורה עם הדוגמנות?
"האמת שאני כבר לא מדגמנת, אני לא עוסקת בזה. גם לא הייתי חתומה באף סוכנות אף פעם".
פושרז היה לפני חמש שנים? בת כמה היית, 15?
"הייתי בת 15, וואו, טירוף".
ואני זוכר שהיו תכניות להמשיך בקריירה.
"כן, המשכתי לעבוד בפול טיים אחרי זה, אבל זה הפסיק באזור הבגרויות בכיתה י"ב. עשיתי הפסקה זמנית כי הרגשתי שאני צריכה לתת את הפוש האחרון שלי בלימודים, כמו שעשיתי כל השנים שלי בדוגמנות ובבית הספר, הייתי משקיעה המון, ונותנת את כולי כדי להצליח בלימודים, כי לא הסכמתי לזנוח את זה, וגם ההורים בתמונה לא נתנו לזה לקרות, ואמרתי שזה הרגע האחרון".
והבגרות יצאה טובה?
"כן, סיימתי בהצטיינות לימודית וחברתית, שזה אחד הסיפוקים היותר גדולים שקיבלתי מעבודה קשה, הרבה יותר מאשר לחזור מיום צילומים או לקבל איזה קמפיין. זה היה סיפוק עצום ואדיר, ואז גם הבנתי שקבלת הסיפוקים שלי בחיים היא באמת מעבודה קשה ובעלת עומק. לאט לאט הבנתי שתחום הדוגמנות הוא מדהים ולמדתי המון על עצמי, על אנשים בתעשייה ובכללי על אנשים בעולם, למדתי להתעסק עם אנשים בצורה בוגרת. זה מה שלקחתי כרגע, זה היה חוויה מדהימה, גם אם לא חוויתי את הנעורים שלי כמו ששאר הילדים בגיל הזה חווים, אני חושבת שזה לגמרי היה שווה את זה".
יפה...
"אבל אני מדברת בלשון עבר כי כרגע זה לא קורה, אני לא חושבת שאפשר לשלב קריירה של דוגמנות ועולם הבידור וכל הזוהר הזה עם קריירה צבאית. לא יודעת, ככה התפיסה שלי, שזה קצת מוזר שהחיילת שלי תגיד בבית לחברים שלה, 'כן, המפקדת שלי מדגמנת בגדי ים'".
אבל עדיין דגמנת, היא יכולה להגיד שהמפקדת שלה דגמנה.
"כן, בעבר, ואני שלמה עם זה לגמרי. הייתה לי התלבטות לפני שנכנסתי לתפקיד, אם למחוק את האינסטגרם או לפתוח אינסטגרם חדש, או לא לדבר על זה, והגעתי למסקנה שאין שום סיבה. אני עומדת מאחורי העבר שלי והכל באמת נעשה בצורה הכי מקצועית והכי קלאסית בעולם. אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי, גם אם הרוב היה בגדי ים, וגם אם לא הצטלמתי ל-KEDS בגיל 15, כי לא נראיתי כמו בת 15, אז אני לא חושבת שאני צריכה להסתיר שום דבר מהעבר שלי, זה מי שאני וזה מה שבנה אותי".
ברור, גם ראיתי שהאינסטגרם עוד משגשג, 50 אלף עוקבים, את עוד מעלה דברים.
האינסטגרם משגשג בתור מי שאני עכשיו, אני מאוד נהנית להביא בפרופיל שלי את מי שאני. אם זה אירוע שיווק ואני מפרסמת את זה שאני בחיל הים ואת האהבה שלי לחיל ולתפקיד שלי. פונים אלי אינספור ילדים עם שאלות על חיל הים, אם קיבלו מיון ואם רוצים לשמוע על תפקיד, עוד לפני שהייתי קצינת שיווק ואיתור, בתור חיילת רגילה הייתי עונה לאנשים ומספרת בגאווה על חיל הים ועל צה"ל. אם יש לי פלטפורמה שבעזרתה אני יכולה לגשת לילדים, זאת באמת המתנה הכי גדולה שיכלתי לקבל. אני עושה את זה באהבה, עכשיו זה סוג של כיף שלי, פעם זה היה עבודה והייתי חושבת על כל תמונה שאני מעלה ומה אני רושמת, עכשיו זה בכיף. אני מעלה תמונות עם החבר, עם האחים שלי תמונות שהן סתם סלפי, שפעם לא הייתי מרשה לעצמי להעלות כי חשבתי שזה פשוט מדי ליד כל הצילומים שאני עושה. עכשיו זה נטו לכיף".
נסעתם בסוף למיאמי כמו שדובר בתכנית?
"לא היה מיאמי, כי רצו שזה יקרה על התאריך של כל הבגרויות והמתכונות, ואת זה לא יכולתי לעשות. אם הייתי דוחה את זה, זה היה נופל על צה"ל, אתה מבין..."
ומה התכנית אחרי השחרור, אולי לחזור לדוגמנות?
"אני כרגע לא יודעת, אני גם לא יודעת אם אני רוצה להשתחרר, יכול להיות שאני אאריך, כי מאוד טוב לי במקום שבו אני נמצאת, אני גם חושבת להתחיל תואר ראשון בקרוב".
אז השארת את זה מאחוריך?
"אם למדתי משהו זה לא להגיד אף פעם. אני לא יודעת מה יקרה, יכול להיות שאני אשתחרר והחיים יזרימו אותי לזה, כי זה באמת משהו שאני אוהבת לעשות, אני לא שוללת את זה בשום צורה. יכול להיות שאני אחזור לזה, ויכול להיות שאני אסע לחו"ל ואנסה להגשים כמה חלומות שלא הגשמתי, ויכול להיות שלא".
קסטרו מציעים לך להחליף את רותם סלע מחר...
"מחר לא, מחר זה לא יקרה, רותם אני מצטערת".
אבל בעוד שנה?
"אם אני לא אהיה בצבא אני אשקול דברים כאלה, אבל כל עוד אני בצבא אז לא".
החיילים שלך מדברים איתך על קריירת הדוגמנות? הם ראו פושרז?
"החיילים שלי פחות, כי הם מבינים שזה יכול להגיע למקום לא נעים, לדבר עם המפקדת שלי על תקופה שהיא הייתה בדוגמנות ובטלוויזיה זה קצת מביך, אבל חיילים אחרים בבסיס מדברים חופשי, 'איך אהבתי אותך בפושרז', דברים שאותי כרגע ממש מביכים, כי אני לא יודעת לשלב את זה, במקום שלי עכשיו זה קצת מוזר".
מה זה, את ממש שומרת על דיסטנס עם החיילים שלך? אפילו לא שואלים אותך?
"לא, לא, הכי לא, הם פשוט לא שואלים, ואם הם לא שאלו אני לא אעלה את זה".
כן אבל ברור שיש פה איזו תחושת סמכות, משהו שם עובד.
"משהו שם עובד, חד משמעית".
ומה עם אבא שלך, שגם היה כוכב בתכנית? ראיתי שהוא עכשיו בדייג, דייג ספורטיבי?
"אבא שלי עדיין כוכב, כל פעם הוא בוחר להיות כוכב בכוכב לכת אחר. עכשיו הוא בעסקי הגייד, ויש לנו סירה. הוא עושה את זה גם לכיף שלו, עם חברים, לא משהו מסחרי מדי. הוא גם הבין, ההורים שלי הבינו שאם אני ארצה להמשיך עם הדוגמנות אז אני אמשיך, ואם אני לא ארצה זה נשאר בגדר חוויה ולמידה עצמית".
והוא לא חשב להמשיך עם דוגמניות אחרות?
"לא, ממש לא".
כשהתכנית עלתה היו הרבה תגובות על הקשר ההדוק שלכם, הוא ידע בדיוק על כל אחוז שומן בגוף שלך, עם מי את יוצאת, איפה את נמצאת בכל רגע, הוא עשה לך בדיקות דם...
"אני ואתה יודעים מה הכוח של עריכה בטלוויזיה. נכון שהקשר בינינו היה מאוד הדוק, ונכון שהוא באמת היה איתי על הדברים הכי קטנים בידיעה שאם מתחילים ושמים לב בדברים הקטנים, לא תמצא בעיות בדברים הגדולים. זה היה סוג של חינוך. זה לא היה קשור לתעשייה, מבחינת משקל ואחוזי שומן, זה היה קשור לחינוך, להכניס אותי לסוג של דרך חיים. אז כל הדרישות האלה לא היו דרישות, אלא הכנסה לאורח חיים בריא, ושאני אדע לעמוד במגבלות ובדרישות שאני מציבה לעצמי. זה מוסר עבודה, גם אם קשה לא מרימים ידיים. זה יפגוש אותי אחר כך בחיים, בעבודה, בזוגיות, בכל דבר שאעשה. זה מה שהם ניסו להחדיר לי והם הצליחו, אני מסתכלת על זה בדיעבד וזה הדבר הכי טוב שהייתי יכולה לעבור, הלוואי שאני אצליח להעביר לילדים שלי חצי מזה. זה לא חייב להיות דרך הדוגמנות, זה רק היה על הדרך".