כשמנסים לחשוב מה הופך את "ברידג'רטון" לאהודה כפי שהיא, אפשר לחשוב על הרבה סיבות, אבל אפשר גם לסכם את האיכות הייחודית של הדרמה התקופתית במילה אחת: קסם. במידה רבה, על הקסם הזה אחראים האנשים שאנחנו רואים על המסך - שנוטעים את המשמעות במבט העורג, בשפשוף המקרי של כתף אחת באחרת. אבל על הקסם שקורה ב"ברידג'רטון" לא אחראים רק השחקנים, אלא גם אנשי הצוות, שתפקידם לייצר את העולם המרהיב שבו מתרחשת הסדרה על כל האלמנטים שמרכיבים אותו.
אחד מאותם אנשים הוא ג'ק מרפי, הכוריאוגרף של הסדרה ומי שעומד מאחורי סצנות המחול המרשימות המזוהות עמה. מרפי (59) הוא כוריאוגרף וותיק ובעל ניסיון בלתי נגמר בתיאטרון ("פרנקנשטיין", "The Doctor’s Dilemma"), בקולנוע ("ויקטוריה הצעירה", "ואניטי פייר", "ברידג'יט ג'ונס") ובטלוויזיה ("הג'נטלמן האחרון"); בהתאם, לאורך שנותיו בתעשייה עבד מרפי עם שחקנים הוליוודיים מהמדרגה הראשונה – ביניהם דניאל רדקליף, ריס ווית'רספון, רנה זלווגר, קייט בלאנשט, גווינת' פאטלרו, דניאל קרייג ואמילי בלאנט (והרשימה ממש לא נגמרת כאן). הרזומה של מרפי הוא ללא ספק רזומה חלומי, אבל לדבריו, כל הזדמנות שאי פעם קיבל מתגמדת לצד ההזדמנות לעבוד על הסט של "ברידג'רטון".
"יש לי ניסיון בלתי מבוטל בתחום, אבל 'ברידג'רטון' היא ההזדמנות הכי נפלאה שקיבלתי בקריירה שלי. זה השיא של הקריירה שלי", מספר הכוריאוגרף בשיחה עם מאקו. "ההזדמנות שנטפליקס ושונדהלנד העניקו לי היא מתנה, מעולם לא חשבתי שתהיה לי הזדמנות כזו. מעולם לא. זו מתנה, לגבר שמתקרב לגיל שישים, לקבל את ההזדמנות ליצור כוריאוגרפיה ולעבוד לצד השחקנים והיוצרים המדהימים האלה". אז איך "ברידג'רטון" שונה מאינספור הפרויקטים שמרפי עבד בהם בעבר? כשאני שואלת אותו את השאלה הזו, התשובה משתגרת מפיו במהירות שיא. "זה שיתוף הפעולה", הוא אומר, הכבוד ההדדי שרוחשות זו לזו הנפשות הפועלות.
"אני וכריס ואן דוזן - יוצר הסדרה - תקשרנו כל הזמן, דיברנו כל הזמן", הוא מסביר. "על הסגנון של הריקודים, על המוזיקה, על הכל. ואין שום אגו, יש שקיפות. המנהל האמנותי של 'ברידג'רטון', וויל יוז-ג'ונס, הוא המנהל האמנותי הכי טוב שפגשתי בטלוויזיה ובקולנוע. הוא הכי מכבד ומשתף פעולה, לא רק איתי, אלא עם כל המחלקות. זה ההבדל - הכבוד".
גם העבודה עם קאסט השחקנים, אומר מרפי, הייתה נהדרת – אם כי מדגיש שהיא לא הייתה חפה מקשיים. "זה היה יוצא מן הכלל ואין שחקן אחד שלא התחייב למשימה", הוא מסביר, "אבל אני לא מקבל כל כך הרבה זמן עם הקאסט כמו שכולם חושבים". "בריקוד האחרון שמופיע בפרק השמיני, לרקע השיר 'Wrecking Ball' של מיילי סיירוס, ראיתי את ג'ונתן (ביילי, שמגלם את אנתוני, שג"מ) וסימון (אשלי, שמגלמת את קייט, שג"מ) רק פעמיים. זה מאתגר. לא הם מאתגרים, הסיטואציה מאתגרת: הם צריכים לעשות מדידות של תלבושות, הם צריכים להגיע לשיעורי רכיבה על סוסים או לשיעורי סיף, אז כולם רוצים אותם. לכן, זה מאוד מאתגר לספק את הסחורה, ברמה של שונדהלנד ונטפליקס, ובזמן שמוקצב לנו – אז צריך לקחת את זה בחשבון. זה לא תמיד נפלא, זה מאוד מאתגר - יש לחץ של זמן".
אמנם מרפי הוא זה שאומר את המילה האחרונה בכל הנוגע למחול ב"ברידג'רטון" – אבל לחברי הקאסט, הוא מספר, הייתה אפשרות לשנות יחד איתו את הכוריאוגרפיות ולהתאים אותן בצורה מדויקת יותר לסצנה הרלוונטית. כך קרה, למשל, באחת הסצנות הזכורות יותר של העונה השנייה, במהלכה אלואיז (קלודיה ג'סי) נאלצת, למורת רוחה, לחלוק ריקוד עם מחזר ששמו לורד מוריסון (ג'ורג' ווטקינס). תוך כדי הריקוד המנומס, מנהלים השניים שיחה סוערת שמסתיימת בעזיבתה של אלואיז את הרחבה.
"בזמן החזרות של קלודיה ושל ג'ורג', קלודיה הייתה מבריקה", מספר מרפי וחיוכו הרחב מסגיר את חיבתו העזה לשחקנית הצעירה. "היא אמרה, למשל, 'במקום לעשות את הסיבוב בשורה הזו, אולי נחכה ונעשה את הסיבוב רק בשורה הבאה. קלודיה ואני שיתפנו פעולה כדי להתאים את הדיאלוג לריקוד, כי היא רצתה לנסות לשחק עם זה – וכל השחקנים מוזמנים לשחק עם זה. אבל אני חייב לומר לך, רובם פשוט היו שמחים על זה שאומרים להם מה לעשות", הוא צוחק. "'ג'ק, רק תסביר לנו!'".
"אני מביא לכוריאוגרפיה את השחקן שבי"
הכוריאורגפיות שאנחנו רואים על מסך הטלוויזיה שלנו, כשהן מבוצעות על ידי כמה מהשמות החמים ביותר של הרגע, נהגות לראשונה בדירתו של מרפי בשעות הקטנות של הלילה. "אני יוצר את הריקודים כאן, במטבח שלי", הוא אומר ומצביע בידיו, "בחמש לפנות בוקר. זה איפה שהכל קורה". "זה מתחיל לאט ועם הרבה ספקות, אני מלא בספקות", הוא מסביר, כשהחששות מקורם לא רק בניסיון של מרפי לדייק את התנועה אלא בניסיון שלו לדייק את התחושה שזו מעבירה.
את דרכו בתעשיית הבידור החל מרפי בכלל כשחקן, כשלמד בבית הספר הנחשב למשחק LAMDA בשנות השמונים המאוחרות והשתתף בלא מעט הצגות תיאטרון. אמנם מאז עיסוקו של מרפי השתנה, אבל קווי המחשבה המנחים שרכש, שמאפיינים שחקנים, נותרו – והם אלה שמנחים גם את עבודתו ככוריאוגרף. "הייתי שחקן, אז כשאני עושה כוריאורגפיה אני מביא לזה את השחקן שבי", הוא אומר, "את המי, המה, המתי, האיפה והלמה. אני מביים את הריקודים: אני ניגש למחול עם אותן הבהרות ועם אותה תשומת לב לפרטים כמו שניגשים למשחק, כלומר, אני צריך לדעת יותר על הדמויות עד הרגע שבו הן מסיימות את הריקוד".
הסיטואציה, הנסיבות, הרצונות, התשוקות והסיוטים הגדולים של הדמויות – כל אלה מועברים לצופים גם דרך הכוריאוגרפיה, או כפי שמנסח זאת מרפי: "הדמות כולה מתנקזת אל המחול, הדרמה קורית תוך כדי המחול". התנועה איננה אוטומטית או נטולת הקשר – להפך מכך: "התנועה נובעת מהמחשבה, מהרגש. אם אני רוקד איתך, איך אתה גורם לי להרגיש? בזמן שאני זז איתך, מה אני רוצה ממך? מה אני רוצה לעשות לך? מה אני חושב?".
כשניגש מרפי למלאכת הכוריאוגרפיה הוא מסתמך, כמובן, גם על אלמנטים תרבותיים – ב"ברידג'רטון", למשל, הוא נשען על הריקודים שהיו אופייניים לתקופת הריג'נסי בה מתרחשת הסדרה. "אני חושב גם ממקום חברתי והיסטורי, וחושב על ריקודי העם", הוא מסביר. "למדינה שלכם יש את ריקודי העם הכי פנטסטיים שיש, ריקודים יפהפיים ומדהימים. אני מת עליהם. כשאנחנו רוקדים ריקודי עם, אנחנו רוקדים כקהילה: גם בתקופת הריג'נסי רקדו כקהילה, ויש חוקים למחול הזה". מרפי אכן מתחשב בחוקים, אבל הוא מקפיד להנכיח בעבודותיו גם את הטאץ' האישי שלו. "אני לא מפחד להכניס למחול המסורתי הזה את המודרנה. אנשים יכולים לא לאהוב את הדברים שאני עושה כי אני מוסיף את המודרנה: לא אכפת לי. אני חייב להיות נאמן לעצמי, אני לא יכול לתת להם להגדיר אותי".
רבות מהסצנות המשמעותיות בעונה הנוכחית של "ברידג'רטון" הן כאלה שסובבות סביב מחול. מלבד הסצנה המדוברת של אלואיז והמחזר, זכורה במיוחד גם סצנת הריקוד המשותף של אנתוני וקייט באחד הנשפים (עוד לפני שאהבתם האסורה הייתה ידועה ברחבי הבון-טון) וסצנת הריקוד המשוחרר של משפחת ברידג'רטון ומשפחת שארמה. כזכור, כדי לתקן את תדמיתן ההרוסה, מארגנות שתי המשפחות נשף משותף שיסמל יציבות מזויפת; דווקא מתוך השבר הגדול, צומחת תחושת שותפות גורל גדולה – כשהם כולם אוחזים ידיים ופוצחים במחול נטול עכבות.
"הם רוקדים את הריקוד הזה פשוט כי הם כולם מובכים, והם מנסים להתגבר על המבוכה שלכם. הריקוד הזה הוא כמו ניסיון לנקות את הרעל בעזרת מחול. רוקדים את הרעל החוצה. וזו בדיוק הייתה ההוראה שלי לשחקנים. וכולם אוהבים את הריקוד הזה!", הוא אומר בהפתעה. "כולם באינסטגרם שלי משתגעים. 'אוי, ג'ק, הריקוד הזה!'. ואני כזה, 'אדז'וה (אנדואה, שמגלמת את ליידי דנברי, שג"מ) למדה את הריקוד הזה רק ביום הצילומים עצמו'".
הצופים אמנם הכתירו את אותה סצנה בתור סצנת המחול המועדפת עליהם מהעונה הנוכחית, אבל מרפי עצמו מתקשה לבחור סצנה אחת שאותה יגדיר בתור האהובה עליו ביותר. "אני לא יכול לבודד רק רגע אחד, אני לא יכול להגיד שאני מעדיף ריקוד אחד על פני האחרים. אבל אני כן יודע שאני מת על הרגע שבו סיימתי", אומר מרפי במבט משועשע. "זה כנראה היה הרגע המועדף עליי. כשהם סיימו את הריקוד של 'Wrecking Ball' מהפרק האחרון, נפלתי לזרועותיה של אחת מנשות הצוות ואמרתי 'סיימתי!! סיימתי!!", הוא צוחק. "זו עבודה מלחיצה!".
ומה באשר לעתידו של מרפי בטלוויזיה שלנו? ובכן, מספר פרויקטים בהשתתפותו של הכוריאוגרף המוכשר מתבשלים ממש בימים אלה – האחד בדיסני, השני ב-BBC והשלישי באמזון פריים – אבל על כולם הוא מנוע מלדבר. טרם ידוע לו אם ישתתף בעונה השלישית והמתוכננת של "ברידג'רטון", ובינתיים הוא מחזיק אצבעות. "אני מאוד מקווה שמערכת היחסים שלי עם נטפליקס ושונדהלנד תמשיך ותתפתח. אבל אני אחכה ואראה - זה בעתיד, ואני בכאן ובעכשיו".