"'סקראבס' היא חיבוק מנחם לצופה, וזה מה שהופך אותה ללהיט ענק"

אפשר לקרוא לזה "נס רפואי בסגנון הוליוודי" או סתם עוד ניסיון מתאמץ לשחזר הצלחה ישנה: אחרי 16 שנים מאז ירדה מהמסך ונראה היה שסיימה את דרכה הטלוויזיונית, הסדרה הקומית "סקראבס" שבה לחיים בעונה עשירית - מיזוג של נוסטלגיה ותוכן מוכר על פני הימור מקורי של רעיון חדש בעידן התחרותי של שירותי הסטרימינג.

"סקראבס" שודרה לאורך העשור הראשון של שנות האלפיים, ועקבה במשך שמונה עונות אחר מתמחים צעירים בבית חולים בדרום קליפורניה. בראשם עמד ג'ון "ג'יי. די." דוריאן, אותו מגלם השחקן היהודי-אמריקאי זאק בראף, שזוהי הייתה פריצת הדרך שלו בטלוויזיה. ג'יי. די. מקריין את העלילה בחולמניות אידאליסטית, ומלווה את בת זוגו דאז, אליוט (שרה צ'וק), חברו הטוב, המנתח כריסטופר טורק (דונלד פייזון) ואשתו, האחות קרלה (ג'ודי רייס), בעודו מתבונן במנטור שלו - ד"ר קוקס (ג'ון מקגינלי).

בשנותיה הראשונות שודרה "סקראבס" ברשת NBC לצד להיטים כמו "חברים" ו"פרייז'ר", אך הטייק המרענן בכתיבה, במשחק ובסגנון הצילום הביא לה קהל נאמן ורייטינג גבוה כבר מהעונה השנייה. הסדרה הייתה מועמדת פעמיים לאמי לסדרה הקומית הטובה, ובראף עצמו היה מועמד לאמי פעם אחת בקטגוריית השחקן הראשי, וכן שלוש שנים ברציפות לגלובוס הזהב בקטגוריית שחקן ראשי בקומדיה.

נתוני הצפייה דעכו בהדרגה כבר מהעונה הרביעית, אך הסדרה שרדה עד שבעונה התשיעית הוחלט לנסות להחיות אותה על ידי הצגת דמויות צעירות חדשות - מתמחים חדשים בבית החולים - בעוד הגיבורים המקוריים נדחקו לצד. הניסיון כשל, ובתום אותה עונה הסדרה בוטלה. בראף עצמו הצהיר אז: "רבים שאלו, הנה, נראה ש'סקראבס החדשה'/'סקראבס 2.0'/'סקראבס עם ילדים חדשים'/'סקראבס ללא ג'יי. די.' לא ממשיכה יותר. היה שווה לנסות, אבל בסופו של דבר, זה לא עבד".

לאחר שיוצר הסדרה ביל לורנס עלה שוב על הגל בתעשייה הודות להצלחות כמו "טד לאסו" ו"שרינקינג" עליהן הוא חתום, נסללה הדרך רשמית ליוזמה להחזיר את "סקראבס" למסך - והראשון לברך על כך היה זאק בראף. "רימייקים הם טרנד שעדיין מסרב להיעלם בהוליווד, וגם בהקשר של 'סקראבס' השתתפתי בעצמי בכל מיני שיחות ודיונים על איך דבר כזה יכול וצריך להיראות - ומעל הכל, שנחזור ליהנות ולצחוק, כי הסדרה הזאת שינתה לי את החיים והיא ראויה לטיפול הטוב ביותר", סיפר השחקן בן ה-50 באירוע לקידום הסדרה, בהשתתפות כתב mako. "לרגע לא היה לי ספק שאני רוצה להתאחד עם חברים שהיה לי העונג לעבוד במחיצתם במשך תשע שנים. התגעגעתי לצחוק עד כדי כאב בטן, והמזל הגדול הוא שזה נכון גם לצופים ומעריצי הסדרה שרוצים אותנו חזרה - זה התירוץ והמתנה הגדולה מכל.

"השלב הבא היה לחשוב כיצד עושים את זה - איך שומרים על הרוח, ההומור והנשמה של הסדרה בגלגול חדש. הרי הדמויות התבגרו, כבר לא עושים את צעדיהם הראשונים ברפואה ואין את הרגעים הללו; הפעם זה ממקום של רופאים מנוסים, אולי אפילו שחווים שחיקה מסוימת כשהם הגיעו לגיל המעבר. מצב מערכת הבריאות בארה"ב לא מזהיר, והרפואה היא עסק מורכב. לכן צריך להבין איפה נמצא ההומור ומה הסיפור שנרצה לספר.

"אבל עצם העובדה שכולנו נותרנו קרובים בחיינו האישיים - דונלד הוא החבר הכי טוב שלי, עשינו פרסומות ויש לנו פודקאסט משותף בשם 'רופאים מזויפים, חברים אמיתיים'. וגם ביל ואני נפגשים יחד לא מעט, ושמרתי על קשר גם עם ג'ון. כך שאני מאמין שבגלל שבגרעין כולנו אוהבים אחד את השני ומאוחדים, זה עובד גם במרחק של 16 שנים".

עוד לדבריו של בראף: "באחת השיחות עם ביל אמרתי שאני רוצה לשמר את רוח השטות בין ג'יי. די. לטורק, כי ככה שנינו במציאות, ורציתי שזה ירגיש אמיתי - שזה מה שייתן לעונה החדשה את הבסיס האותנטי כפי שזה הרגיש בעונה הראשונה. רציתי שהקומדיה תגיע מהמציאות, ומעבר לכך רציתי שג'יי. די. יהיה מורה ומנטור מעולה, כפי שד"ר קוקס היה עבורו מההתחלה, מתוך הבנה שהחבר'ה החדשים זקוקים למישהו עבורם, כמו שקוקס היה עבורו. זאת הייתה התמה שהנחתה את העלילה של הדמות שלי ושל העונה החדשה.

"אני בגיל שאני מבקש מצעירים לעזור לי עם הסלולרי, בדיוק כפי שבתחילת שנות האלפיים דונלד לימד אותי סלנג מגניב - ועד היום הוא משתמש באותם ביטויים. ועכשיו הצעירים הללו מביטים בי כאילו אני משוגע כשאני אומר את אותן מילים", מוסיף פייזון. "בילינו שמונה שנים יחד עם הדמויות הללו, אם אתה לא סופר את העונה התשיעית, ולחזור ולגלם אותן זה כמו לרכוב שוב על אופניים".

בראף: "נו, ואיך הלך לך?"

פייזון: "הייתי מצוין. הקלישאה נכונה - ברגע שאתה לומד לרכוב על אופניים, אתה לעולם לא שוכח. וזה נכון גם לגבי הסדרה. עשינו סיבוב בשכונה על האופניים בכל מיני מובנים, ולכן קל לקפוץ חזרה אל הדמויות ולהיכנס מיד לקצב".

בראף: "טוב, אתה צעיר ברוח. ואגב, נמאס לי כבר להעלות תמונות של שנינו ולקבל תגובות 'וואו, דונלד בכלל לא השתנה ונראה בדיוק אותו דבר'. אוקיי, הבנתי, רק לי יש קמטים".

ותודה ל"טד לאסו"

העונה החדשה של "סקראבס" עולה השבוע בדיסני+. תשעת פרקיה צולמו בסתיו החולף, והיא מציגה את ג'יי. די., טורק ואליוט במרכז העלילה לצד דמויות חדשות - בעוד הפרצופים המוכרים מופיעים בתפקידי אורח. מאז הפעם האחרונה שראינו אותם, ג'יי. די. ואליוט התגרשו - הוא עבר רחוק מהעיר ועובד כרופא פרטי שמבצע ביקורי בית, היא נשארה בבית החולים, וטורק וקרלה הרחיבו את התא המשפחתי עם ארבע בנות. ומה עם ד"ר קוקס? הוא בכלל מתכנן לפרוש מתפקיד הרופא הראשי בבית החולים.

"זאת סיטואציה מאוד מאוד סוריאליסטית עבורי", הודה בראף בפרמיירה החגיגית שנערכה בתחילת השבוע בלוס אנג'לס. הוא התבקש ברגע האחרון להציג את פרק הבכורה בהיעדרו של ביל לורנס, שהיה אמור לעשות זאת אך נתקע בניו יורק בגלל סופת ה"ציקלון פצצה", לאחר שטיסתו בוטלה. "מי שמכיר את ביל יודע שזה התירוץ הכי נוח לאדם שלא אוהב שמרעיפים עליו שבחים. ודווקא כי הוא לא כאן, אני יכול לומר בפה מלא ומבלי שהוא ירגיש מובך את מה שהכי רציתי להגיד: לא רק שהוא יצר את הסדרה ושינה לי ולכולנו את החיים, אלא שהוא עדיין מעניק לנו את העידוד הגדול ביותר. עבורי אישית, לא היה אף אדם בחיי שעודד ותמך בי כמו ביל לורנס - ו'סקראבס' מלאה קסם בזכותו.

"סך הכל עבדו על העונה החדשה כ-3,700 אנשי צוות, ומתוך אלו שעבדו על הסט מקרוב היו שני סטאז'רים בני 25 - כלומר, שבכלל לא נולדו כשהסדרה עלתה במקור והיו בקושי עוברים. יש הרבה אנשים להודות להם, אבל עליי לציין את מחלקת השיווק והקידום, כי בכל מקום שאני מסתובב בלוס אנג'לס אני רואה שלטי חוצות שמקדמים את הסדרה, ואפילו כאלה בתלת-מימד עם בובות של שלושתנו. אני כבר ביקשתי שישמרו לי את זו של דונלד פייזון.

"במהות שלה, 'סקראבס' היא חיבוק מנחם לצופה, מחממת את הלב, חיובית ומחזירה את האמונה בחיים - בדיוק כפי ש'טד לאסו' של ביל עשתה לאנשים בתקופת הקורונה, וזה מה שהפך אותה ללהיט ענק", מסביר בראף.

בסוף השיחה הוא מסר דרישת שלום לישראלים, ובמיוחד לחבריו אורי פפר ויעל גולדמן, ועל הדרך זרק כמה מילים בעברית. "לדמויות יש קשיים ופגמים, אבל מעל הכל אלו אנשים שהשקיעו את כל מה שיש בהם כדי להציל חיים ולעשות שינוי למען האחר. ברגע שלבשתי את מדי הרופא - המכונים 'סקראבס' - שמתי סטטוסקופ על הצוואר וענדתי את התג, ישר הרגשתי חזרה בדמות. הרבה מזה הוא מהתת-מודע, ואני בהחלט חשתי שאני שוב ג'יי. די.

"לא היו לי מחשבות או השערות איפה הדמות תהיה היום, אבל מה שאהבתי בעונה החדשה הוא דווקא כשאנחנו שוב פוגשים אותו בשלב בוגר בחיים - והוא לא ממש מרוצה מהמקום שהוא נמצא כיום, מרגיש בדידות ושאבד לו הניצוץ. ללכן, כשהוא חוזר לבית החולים שבו התחיל בתור מתמחה, ומתאחד עם חבריו משכבר הימים ומעביר את מה שלמד, הוא מוצא את מה שהוא כה זקוק לו: שייכות וקהילה - וזאת נקודת התחלה מעניינת לצאת לדרך החדשה הזו".

פייזון מוסיף: "בתום השידור המקורי של הסדרה, אחרי תשע שנים, היינו מותשים לגמרי. רצינו לראות מה עוד יש בחוץ עבורנו, ולרגע לא שיערנו שנחזור לסיבוב נוסף. ואז, לפני 6-5 שנים, התחילו רחשים והתרגשנו מהאפשרות שזה יקרה ורצינו לראות מה קורה עם הדמויות שהשארנו מאחור. אני אישית תמיד דמיינתי את טורק נשוי באושר עם ילדים - לא בהכרח התרכזתי בהיבט המקצועי שלו, אבל בהחלט ראיתי אותו כאיש משפחה. ודמיון הוא דבר הכרחי בימינו; אנחנו צריכים מפלט מכל הרעש - מהרשתות החברתיות ומהסביבה. היצירתיות שלנו כבני אדם נשענת על הדמיון, ואני לא חושב שהיה בינינו חיבור אלמלא הוא. זה משהו שכל אחד צריך - מקום שבו נוצרות כל הפנטזיות ומתגבשים החלומות שלנו. כל מה שמניע את ההצלחות מתחיל שם, אחרת שום דבר לא יכול להתגשם".