התפרצות הקורונה בתחילת 2020 הביאה איתה צרות להפקות בכל העולם: סרטים נדחו, צילומים הושבתו ולוחות הזמנים השתנו על בסיס יומי. אבל מה עושים בתוכנית ריאליטי שמוקדשת כולה למעבר בין מדינות, הגורם המרכזי להדבקה? התשובה תיחשף בתחילת החודש הבא, עם הגעת העונה ה-33 של "המירוץ המיליון" האמריקאית לרשת CBS (שעוד לא ידוע האם תשודר בישראל). מדובר בעונה הראשונה של התוכנית שצולמה אחרי פרוץ המגפה - וזאת למרות שהיא התחילה עוד בימים נקיים מקורונה.
ברטרם ון מאנסטר ואליס דוגניירי, מפיקי "המירוץ למיליון", עקבו בדאגה אחר הדיווחים הראשוניים על התפשטות הקורונה כשצילומי העונה יצאו לדרך בפברואר 2020. הם תכננו מסלולים חלופיים למקרה שמדינה מסוימת תסגור את שעריה, כולל אפשרות לערוך את העונה כולה בדרום אפריקה בלבד - בתרחיש שבו כל היעדים האחרים ייכנסו לסגר. אבל ב-28 בפברואר, אחרי סיום קטע המירוץ השלישי, אף אופציה לא נראתה ריאלית. "ידעתי שיש פה בעיה חמורה", ון מאנסטר אמר השבוע בראיון למגזין וראייטי, "שלחנו את כולם הביתה באותו הרגע".
כך, בעוד צילומי עונה של "המירוץ למיליון" אורכים בממוצע כ-21 יום, הפקת העונה ה-33 דרשה לא פחות מ-18 חודשים. הצוותים, שחזרו הביתה אחרי פחות משבוע, נפגשו מחדש רק ב-16 בספטמבר האחרון, כעבור שנה וחצי. והמירוץ המשיך מאותה נקודה בדיוק, ככל שזה היה אפשרי.
"היינו חייבים להוכיח שאנחנו יכולים לצלם את התוכנית באופן בטוח", הסבירה דוגניירי, "וחשבנו על כמה דרכים אפשריות לצלם, בחרנו לוקיישנים. לאילו מקומות נוכל לטוס בבטחה? ואיך בכלל נטיס את הצוותים?". הפתרון, לפחות לבעיה הזאת, הוא שינוי גישה מאחד המאפיינים האהובים של "המירוץ למיליון" האמריקאית - הרגעים בהם הצוותים צריכים להשיג כרטיסי טיסה באופן עצמאי. בהפקה חכרו מטוס בואינג 757, קישטו אותו בסמלי התוכנית, והשתמשו בו כדי לנייד את הצוות והמתמודדים מבלי להיכנס לנמלי תעופה צפופים.
מה אומרים לצופים?
השלב הבא: בחירת יעדים. ון מאנסטר הרכיב מסלול שהתמקד במדינות השוכנות לחופי הים התיכון, שם שיעורי ההדבקה היו נמוכים. "בחרתי מסלול שעבר דרך אזורים מבודדים וערים קטנות", הוא סיפר, "בחנו את הכל בדקדוק כדי שנוכל לצלם 2-3 תוכניות בכל מדינה, דבר שאנחנו בדרך כלל לא עושים. אלה אזורים שבחרנו באופן ספציפי, מקומות שידענו שיש בהם שיעורי הדבקה נמוכים, ושם היה לנו חופש לצלם באתרים שאף אחד לא נמצא בהם". התוכנית, שהושבתה כשהצוותים היו בגלאזגו שבסקוטלנד, יצא לדרך מציריך - ומשם ללוגאנו, שתיהן בשוויץ, האי הצרפתי קורסיקה, סלוניקי שביוון, ליסבון שבפורטוגל ולבסוף לוס אנג'לס.
כשהם הגיעו ליעד, הצוותים לא השתמשו בתחבורה ציבורית - והתניידו בעזרת תושבים מקומיים שהיו מחוסנים ושליליים לנגיף. "הטלוויזיה הכי טובה שלנו מגיעה כשהמתמודדים נוהגים בעצמם", דוגניירי הסבירה, "אז הפעם לא יהיו מוניות". פיל קאוגן, המנחה הוותיק של התוכנית, הוסיף: "אי אפשר לתת לצוותים לחוץ בחופשיות בחללים ציבוריים, ולסכן אותם בחשיפה לנגיף. היינו חייבים לתכנן אחרת. אבל תוך זמן קצר התרגלנו לזה. לשמחתי אף אחד מאיתנו לא נחשף לקורונה".
עם החזרה לצילומים בספטמבר האחרון, רק שבעה צוותים היו יכולים לשוב לצילומים - ושני צמדים אחרים נשרו אוטומטית. "לאנשים היו נסיבות מקלות, אבל זה עדיין היה מתסכל. כולם ניסו לעשות הכל כדי שיחזרו", הסבירה דוגניירי. ומה לגבי אלה שכן חזרו? "רובם התחילו לרוץ ולהתאמן במהלך הקורונה, אז הם היו הרבה יותר חטובים. אני חושבת שחלק מהם ממש שמרו על קשר במהלך המגפה והסגר".
לצד עוד שינויים מתבקשים - בדיקות תכופות, עטיית מסכות בזמן נסיעות, אפס מגע עם המנחה בנקודות הסיום - להפקה היה עוד אתגר אחרון: איך מתווכים את כל זה לצופים? "לא ידעתי מה להגיד למצלמה", סיפר קאוגן על יום הצילומים הראשון אחרי הפגרה, "ואז חשבתי על זה: אמרתי להם 'ברוכים השבים ל'המירוץ למיליון', אחרי החוצפה שבה הפריעו לנו'". "זו הייתה אחת העונות האהובות שלי, כי זה היה כל כך משמח לחזור. היה לנו זמן לדבר אחד עם השני, ולשמוע את הסיפור של הצוותים. שמענו על בני משפחה שמתו מהמגפה, ועל הקשיים של כל אחד מהם. כי המירוץ הוא טיול כיפי מסביב לעולם, לא עניין של חיים ומוות".