מזל שאין ב-tvbee ריקאפ קבוע ל"על הספקטרום", כי מדי שבוע הייתי כותב בו "אומייגאד, צחקתי, בכיתי, בכיתי עוד קצת ואז הפרק נגמר". מזל שאין ב-tvbee ריקאפ קבוע ל"על הספקטרום" כי רגע לפני פרק 7, כבר היה נמאס לכם לקרוא כמה נעמי לבוב מבצעת שם תפקיד פנומנלי, כמה ניב מג'ר מפתיע, כמה אשר הוא הקראש הטלוויזיוני של 2018, כמה הצילום יפהפה וכמה, כאמור, אני בוכה בכל פרק. ולמרות כל אלה, קצת חבל לי שאין ריקאפ ל"על הספקטרום" ב-tvbee משום שפרק 6, ששמו "לצאת החוצה", שודר בשבוע שעבר והוא מסוג האירועים הטלוויזיוניים שראוי לדבר עליהם, ולכן נדבר עליהם עכשיו.
"לצאת החוצה" גלל בפנינו שלוש עלילות מקבילות, שלוש הרפתקאות בנות יום שגיבורי הסדרה - זהר, רון ועמית - יצאו אליהן. זהר, אפופת התרגשות מהמסיבה שיצאה אליה בפרק הקודם, מתעוררת בביתו של אחיה, אשר, ויוצאת עם בת זוגו ליום כיף שיורד במהרה מהצירים והופך לסיוט. רון מגיע לנקודת משבר עם שכנתו נאוה, שהיא גם ידידתו וגם המעסיקה שלו, אחרי שהיא מבקשת ממנו לצאת מהבית. עמית וארז פוגשים חבר באירוע ספיד-דייטינג. העלילות האלה מתנקזות בסופו של דבר חזרה אל דירת השותפים שהגיבורים חולקים, אבל כל אחת מהן היא עולם שלם, אטום ומגובש בפני עצמו. באמת שיכולנו לקבל פרק שלם שהיה מוקדש להיסוסים ולפחדים של רון, ולא הייתי מתנגד גם לפרק שלם על סצנת הדייטינג בין אנשי הספקטרום האוטיסטי. מודה שהייתי מתקשה לשרוד 35 דקות שלמות מול האסון שאירע לזוהר, אבל גם בו, גם בהצצות המרגשות והמכעיסות שזכינו להן, היה ערך רב. אני שמח שהדבר הזה קרה בטלוויזיה שלי.
ומעכשיו, ספוילרים. הישמרו לנפשותיכם
הלב נחמץ, אצבעות הידיים לפתחו בכוח את משענות הכורסה או את הטלפון עד שהלבינו במהלך סצנת התקיפה המינית של זוהר. אם היה לי קצת פחות פאסון, הייתי צועק אל המסך "קומי ולכי משם, תברחי". כי מרגע שזהר החלה להיתקל בסירוביהם של הבחורים שפגשה במועדון, היה ברור שזה פרק הרה אסון. משהו אפל היה חייב לקרות, משום שזהר לא מסוגלת להרפות. חומות ההתנגדות שהיא נתקלת בהן לא גורמות לה לוותר אלא להיאבק בכוח רב יותר – היא נאבקת על עצמאותה, על הקריירה שלה ועל החרמנות שלה. היא רוצה שיכירו בה, שייגעו בה ויראו אותה, והיא תעשה בשביל זה הכל. חלאת האדם - שבבחירת בימוי נהדרת, פניו מעולם לא הוצגו בפנינו במלואם - שניצל אותה, הוא לא אדם טיפש. לא נאמר לו, אבל הוא הבין מיד שהיא טרף קל משום שהיא כמהה לתשומת לב.
אנחנו נמצאים בתקופה טלוויזיונית שלא חוסכת מאיתנו את שבטה, ומכה בנו פעם אחר פעם בסיפורי הטרדה מינית, תקיפה פיזית ואונס. מ"סיפורה של שפחה" ועד "האחיות המוצלחות שלי", הסדרות שעוסקות בחייהן ובסיפוריהן של נשים, לא יכולות להימנע מהעלילות האלה, שכמו בעבעו במשך שנים מתחת לפני השטח עד שאי אפשר היה להכיל אותן יותר. בהקשר הזה, "על הספקטרום" מצטרפת לשיחה חשובה שהטלוויזיה (והכוונה פה לטלוויזיה טובה וחכמה) מנהלת עם צופיה - היא שואלת אותם כמה לא נוח להם לראות תקיפה כזו על המסך לא בשביל הזעזוע, אלא בשביל להמחיש כמה נשים חוו מקרים כאלה ולא זכו לראות אותם מיוצגים על המסך. "על הספקטרום" הלכה לקיצון ותבעה מאיתנו הזדהות טוטאלית יותר: היא הכניסה אותנו כל כך עמוק אל אי הנעימות, שגם אנחנו התפללנו שזה יפסק, וזה לא עזר.
מעניין יהיה לראות אם ואיך זהר תתמודד עם ההשלכות של הערב הזה. הרי התרגלנו לראות אותה כדמות תקועה ומעגלית, כזו שבכל פרק מחדש "מתאפסת" ומתחילה מחדש ללמוד את הקודים והכללים החברתיים. האם התקיפה המינית תצליח לזעזע אותה? אולי, לא עלינו, זה לא יותיר עליה רושם, כיוון שההבנה שלה את מושג המיניות לא תורמת לאיך שאנחנו תופסים אותו, ואז מה – היא תעבור את זה שוב? היא תחשוב שזה נורמטיבי? זה לא יזיז לה, ומישהו יצטרך לתפוס לה את היד ולהסביר לה בכוח "את מבינה את קורבן? נאנסת!". הרי זו בדיוק הפטרונות שמביכה אותנו במהלך הצפייה ב"על הספקטרום". אחרי שישה פרקים, לא היינו רוצים שמישהו יכפה עליה לאהוב, להרגיש ולהתנהג אחרת, כי זו לא תהיה הדמות הטלוויזיונית שהתאהבנו בה. אבל כשהדמות הטלוויזיונית שהתאהבנו בה מועדת ליפול פעם אחר פעם לבורות אפלים כל כך, אולי זו הדרך היחידה. אני באמת לא יודע. אני באמת בדילמה. כבר שבוע שהפרק הזה מעסיק אותי ואני לא מצליח ליישב את הקושי שבליבו.
וכמה אבחנות נוספות, כולן בהשראת "לצאת החוצה":
* מעוניין בסדרת ספין-אוף על רון ונאוה, בה היא תתן לו מדי שבוע מטלה, והוא יעמוד בה - או שלא. היה נהדר לראות איך המשפט הכמעט קלישאתי הזה, "רד לקנות חלב", פורק לנגד עינינו לתהליך מפרך ומסוכן, אוסף פעולות שאין לו סוף ואין בו נחמה.
* שירן הוברמן, שהפציעה לתפקיד אורח קצרצר כבת שיחו של ארז בספיד-דייטינג סיפקה הופעה מושלמת בפחות מ-3 דקות מסך.
* ובאותו נושא: כמה מעולה לירז חממי בתפקיד בת הזוג שמנסה, למרבה האירוניה, לפרוץ את בועת האטימות של אשר באמצעות אחותו?
* ההתרסקות של ארז היתה בלתי נמנעת, נכון? כבר חמישה פרקים שהסדרה הולכת על קצות האצבעות סביב העובדה שהוא לא כשיר לעזוב את ההוסטל, וטוב שטיפלו בזה. טוב, אבל גם נורא ואיום, משום חוסר האונים שלו. עבור הדמויות האוטיסטיות בסדרה, אין הישג מכובד יותר מאשר שילוב בחברה ה"רגילה", וארז לא יכול להגיע לשם. הוא לא יכול להשתפר, והוא מתוסכל מזה עד דמעות.
* זהר עוברת בין העמודים שמטילים צל אלכסוני מושלם בדרכה אל אלכס: הפריים הכי יפה שראיתי השנה בטלוויזיה, בלי קשר להפקת מקור או סדרת רכש.