בשבועות האחרונים למדנו להכיר, לחשוד ובסוף גם לאהוב דמות מאוד לא צפויה על מסך הטלוויזיה. אני מדבר, כמובן, על קארינה, המזכירה הכנועה והמלחששת של תאטרון ההיכל בסדרה "חזרות". קהילת הצופים הנלהבים של "חזרות" - גדולה יותר משחשבתם, אגב - כבר הכתירה את קארינה לאחת מהברקות הסדרה: הם שילבו אותה בתבניות ממים ויראליים, קראו להפיק סדרת-בת בכיכובה וחיפשו בנרות מידע אודות השחקנית שמגלמת אותה (קוראים לה דניאל שפירא וזה תפקיד המשחק הראשון שלה בטלוויזיה). ומבחינה מתמטית כמעט, ברור איך זה עובד - ככל שהווליום העלילתי של "חזרות" עולה, כך בולטת יותר לטובה נוכחותה העדינה של המזכירה. איריס צועקת, ורה צורחת, מיה מאיימת - וקארינה רק מהנהנת בצייתנות כשמבט מבוהל תמידית על פניה.
קארינה היא החוליה החדשה בשרשרת לא מאוד ארוכה של דמויות רקע - זהירות, משחק מילים אבהי לפניכם - שגונבות את ההצגה. אתם יודעים בדיוק באילו דמויות מדובר: אלה לא שחקנים אורחים ולא שחקני משנה, אלא דמויות שוליים. אנשים קטנים שאין להם בהכרח השפעה על עלילת הסדרה, אבל משולבים בה מדי פעם למופעים קצרצרים של טירוף. "קומיונטי", למשל התמחתה בדמויות הלא-קשורות האלה, והציגה לצופים את סטאר-ברנז (סטודנט במכללה שתכונתו הזכירה האחת היא פאות לחיים עצומות המעוצבות בצורת כוכבים, ששימש בעיקר מושא ללעגן של גיבורי הסדרה עד למותו המפתיע) ואת לנארד (קשיש רע מזג שהיה מצוי במלחמת אגו ועלבונות עם ג'ף וצ'אנג), וב"חברים" היה את גאנת'ר - פאנץ' מהלך שהופיע פעם בכמה פרקים כדי לספוג עלבון מחבר זה או אחר. אנחנו רואים את דמויות הרקע האלה גם בסדרות ישראליות: ב"המשרד" הישראלית הכרנו את דמותו של יבגני - עובד מבעית לפרקים שמאמין בתאוריות קונספירציה, ל"קופה ראשית" יש את הגברת שכל תכליתה לעבור ולהעיר "גועל נפש!" על הסיטואציות הקומיות שבפרק וב"אחד העם 1" הייתה (ועודנה) יהודית - רעייתו של עמרם שנודעה בכך שהיא אף פעם לא מדברת.
הזכרתי קודם את המינון המתמטי של קארינה, והוא תופס גם לכל דמויות הרקע הלא-קשורות האלה. טיפוסי הקצה האלה זורחים כשיוצרי הסדרה משתמשים בהם במשורה, כמו תבלין חריף. הרי לא היינו רוצים סדרה שלמה על מעלליהן של גאנת'ר, יבגני או גברת "גועל נפש". גם לא פרק מיוחד. כל חינן וכוחן של הדמויות האלה הוא בכמה שהן לא מפותחות, בכמה שקל ומשחרר לצחוק איתן ועליהן. אין צורך להזדהות, אין צורך לנמק או לחפור: זה מצחיק כי זה מצחיק. מצחיק לשמוע את קארינה לוחשת אחרי הצעקות של שלמה, ומצחיק לראות את יהודית קפואת הפנים נוכח התקף הזעם התמידי שמירי פסקל חיה בו.
אבל החשיבות של הדמות הזו, של המוסכמה הטלוויזיונית הזו, היא לא רק קומית. שימו לב לגלריית דמויות הרקע של הטלוויזיה הישראלית: יבגני הוא עולה חדש וכך גם קארינה (אנחנו יכולים רק להניח, הביוגרפיה שלה עוד לא נחשפה במלואה), גברת "גועל נפש!" היא אישה מבוגרת ויהודית היא אישה מזרחית. ועוד אישה מזרחית שתוקה ומושתקת, למען השם. למרבה האירוניה, העובדה שמדובר בדמויות שמאופיינות בקווים הכי גסים שיש אומרת שאפשר לכתוב וללהק אותן באופן מגוון יותר. גיבורי הטלוויזיה שלנו היו ונותרו, ברובם, גברים סטרייטים בדרגות שונות של לובן ויופי. מי שמחפש ייצוג ימצא אותו בשוליים, ובדרך כלל כמושא של בדיחה.
והיחס שלנו לבדיחות הוא דואלי. מצד אחד אנחנו נהנים לצחוק על ועם, אבל משהו בליבנו גם תמיד חומל קצת את הדמויות העלובות שצוחקים על חשבונן. הרי אם "חברים" הייתה מסופרת מנקודת המבט של גאנת'ר היא הייתה דרמה רומנטית קורעת לב (וסביר יותר, דרמה אפלה מאוד בסגנון "את" על מנהל בית קפה שמסניף את שיערה של המלצרית שעובדת איתו), ואם "קופה ראשית" הייתה מסופרת מנקודת מבטה של אותה גברת היינו כבר מזמינים ל"שפע יששכר" את משרד הבריאות, המסחר וכנראה גם הרווחה. וגם קארינה היא איזו ציפור קטנה ומוזרה, אבל גם שובת לב. קל מאוד לדמיין איך, למשל, היא חלמה כל חייה להיות שחקנית או מחזאית אבל נתקעה בסופו של דבר מאחורי שולחן המזכירה, שם רודים בה וגוערים בה על בסיס יומי. חשבו על הרגע בו היא נשלחת לעכב את שרת התרבות בפרק 6 של "חזרות" - היא מתגלה שם כאשת מכירות בקיאה וממולחת עם אהבה טבעית לתאטרון - מה, לא מגיע לה יותר?
אז אולי זה באמת סוד הקסם של קארינה ושאר הדמויות הלא קשורות. אפשר בקלות לקרוא אותן כאנשים מהסוג שברא חנון לוין, אנטי-מושכים ואנטי-זוהרים. מעצבנים, נדחפים, קמצנים, כמעט דוחים. אבל כשנותנים להם את הרגע הקטן שלהם לזרוח וכשבאמת מקשיבים למה שיש להם לומר מגלים… טוב, לא איזו תובנה מבריקה, אבל גם חשיפה רגעית לתוך עולם פנימי עשיר בהרבה מהמצופה. והכפילות הזו - הדחייה והרחמים שאנחנו מרגישים בכל פעם שקארינה פותחת את הפה - מאתגרת אותנו כצופים ושומרת עלינו ערניים. אנחנו מעורבים עוד יותר בעולם העשיר של הסדרה בזכות האישה הקטנה והאפורה הזו, שהלוואי שלעולם לא תקבל קו עלילה או פרק משלה.