לא חבל על ה"עצבים"? הסדרה האהובה חוזרת לעונה שנייה - והכוכבים מצאו את המתכון להצלחה

שלוש שנים אחרי שעלתה והפכה ללהיט בין-לאומי בנטפליקס, הסדרה האנתולוגית "עצבים" (Beef) חוזרת לעונה שנייה עם עלילה וצוות שחקנים חדשים. עם זאת, היא ממשיכה לעסוק באותה תמה אוניברסלית: סיטואציה חברתית בלתי-צפויה שמטלטלת את חיי המעורבים בה ומשפיעה גם על סביבתם הקרובה.

בעונה הראשונה של "עצבים" נקלעו שני זרים למצב של זעם על הכביש במהלך נהיגה, מה שהוביל לאיבה ממושכת ביניהם ונתן את הטון לעלילה כולה. הסדרה זכתה לשבחי המבקרים והייתה לתוכן הנצפה ביותר בענקית הסטרימינג בחודש מאי 2023, מיד לאחר שעלתה במלואה. היא קטפה שמונה פרסי אמי, בהם למיני-סדרה הטובה ולשני השחקנים הראשיים, סטיבן יאון ואלי וונג, וכן שלושה פרסי גלובוס הזהב לסדרה ולשחקנים.

בעונה השנייה, שעולה בסוף השבוע לנטפליקס, יש שמונה פרקים והיא שוב יוצאת לדרך בתקרית בלתי-צפויה שנראית חמורה יותר מכפי שהיא - אך גורמת לכל הנוגעים בדבר לבחון מחדש את חייהם. העונה נפרשת על פני סיפורם של שלושה זוגות מדורות שונים: אוסטין (צ'רלס מלטון) וארוסתו אשלי (קיילי ספייני); ג'וש (אוסקר אייזק) ורעייתו לינדזי (קרי מאליגן); וזוג נוסף בגילומם של זוכת האוסקר יון יו-ג'ונג ("מינארי") וסונג קאנג-הו ("פרזיטים").

"אני משתדל להיות כמה שיותר אותנטי", אומר בריאיון ל-mako יוצר הסדרה לי סונג-ג'ין, שזכה בשלושה פרסי אמי על "עצבים" כמפיק, במאי ותסריטאי ראשי. "רצינו להראות העונה יחסי אהבה ונישואים חוצי זמנים. להמחיש כיצד כל דור מתמודד עם סיטואציות שונות אך דומות. ככל שהם מתבגרים הם בעצם הופכים לדור הבא, ורצינו להעביר את ההבדלים ביניהם".

עוד הוא מוסיף כי העונה בנויה כמו "מעין ארבע בובות בבושקה", כשבמרכזה כמה זוגות בשלבים שונים של החיים: "רציתי לשקף את ארבע העונות בחיינו, ולכן השקענו רבות באסתטיקה, וזה ניכר כבר מהסצנה הראשונה של המסיבה".

איך היית מגדיר את הז'אנר של "עצבים"?
"פארק צ'אן-ווק ('החלטה לעזוב') ובונג ג'ון-הו ('פרזיטים') הם מבחינתי שני הבמאים הטובים ביותר בעולם זה זמן רב, אז כמובן שאני תוצר של התוכן בו אני צופה. אני גם מעריץ של האחים כהן, פול תומאס אנדרסון וגרטה גרוויג, אבל הם בגדר השפעות, וזה לא שאני באמת מתאמץ לעשות להם מחווה ביצירה שלי. בסך הכל אני מנסה להביא את עצמי - כלומר את ההשראות שלי, כולל חוויות החיים האישיות שלי.

"בעונה הראשונה פיצחתי נוסחה שמתאימה גם לעונה השנייה. המתכון המושלם ל'עצבים' הוא 35% 'הסופרנוס' וקומדיה של פול תומאס אנדרסון - כשאתה צוחק מהפסיכולוגיה הסדוקה של אנשים; ועוד 35% של כוח שמניע את העלילה כמו בסרטים של דייויד פינצ'ר, וכל אותם רגעים שידברו עליהם למחרת בשיחת ברזייה, כמו אחרי צפייה בפרק של 'הלוטוס הלבן'; ועוד 30% פאתוס מלנכולי חמים של אינגמר ברגמן והירוקאזו קורה-אדה. זה הטון המשעשע של הסדרה, וזה עובד בצורה מוזרה".

עם המאכל הלאומי הקוריאני קימצ'י בצד.
"כן, עם תוספת של קימצ'י".

"אני מאמין שהוא השילוב האולטימטיבי בין סצנת הקולנוע הקוריאנית לבין המערב והוליווד", מוסיף מלטון ומחמיא ליוצר הסדרה, "הוא מזכיר לי אישית את הסרטים שאני אוהב. הכתיבה שלו היא לא רק עלילה אבסורדית שמניעה את הדמויות ומבדרת את הקהל, אלא תסריטים מלאי רגש והומור, מבלי לנסות ולהצחיק. זה כל כך אמיתי וכולם יכולים להתחבר לסיפור - קל לזהות את עצמך בסדרה, ולא רק בהיבט אחד. ככה זה ביצירות הקוריאניות: לא רק ז'אנר אחד - אתה צוחק ומפחד ומזיע, לפעמים בוכה, ואתה פשוט נפעם מהניואנסים. 'עצבים' היא בדיוק ככה".

איך נוצר החיבור ביניכם?
"נפגשנו באיזו מסיבה במהלך עונת הטקסים לפני שנתיים, כשאני הייתי מועמד עם 'הצצה ליחסים' והוא עם העונה הראשונה של 'עצבים'. ערכו איזו ארוחת ערב לכבודי בנוכחותם של קולנוענים מוכשרים ונהדרים, ולי סונג-ג'ין היה אחד מהם - והוא ביקש שיושיבו אותו לידי. הוא מאוד החמיא לי על הופעת המשחק שלי באותו סרט, ובו במקום הציג בפניי את הרעיון לעונה השנייה של 'עצבים'. ואמרתי כן".

לי: "הוא אמר כן לקראת סיום הארוחה".

מלטון: "אמרתי כן עוד לפני שהניחו את כוס המים על השולחן".

לי: "זה היה אחרי שהגישו כמה מתאבנים".

מלטון: "לא, אני רק פרשתי את המפית ואמרתי כן".

לי: "מה שכן, אחד הרעיונות הראשונים שלו היה שבדמות הוא ילבש מכנסונים קצרצרים, שבמקור היו יותר ארוכים. הוא רצה לתת פייט לכל תמונות הפפראצי של פול מסקל במכנסיים קצרים".

מלטון: "נכון מאוד. על לא דבר".

קרי מאליגן: "זה בטוח הדבר שאני הכי אזכור מהסדרה".

לעבוד עם חברים

ב"עצבים" קרי מאליגן ואוסקר אייזק משחקים יחד בפעם השלישית, אחרי דרמת האקשן "דרייב" (2011), ושנתיים אחר כך כשהובילו את הסרט המוזיקלי המועמד לאוסקר "בתוך לואין דייוויס". מאליגן האנגליה הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס האוסקר, הפעם האחרונה לפני שנתיים על "מאסטרו"; אייזק, יליד גואטמלה, כיכב בין השאר בטרילוגיית "מלחמת הכוכבים" מהעשור הקודם וזכה באמי על המיני-סדרה "דרוש גיבור".

"חלק גדול מההנאה בצפייה ב'עצבים' היא שזה מרגיש מוכר - תחושה שאנחנו מבינים מה הולך שם, ועדיין אין לנו מושג מה עומד להיות בעתיד", הסביר אייזק. "נדהמתי מכמות המידע שהיה ליוצר. הוא נתן לי כל מיני פרטים ומסמכים על הדמות: סיפור רקע, איפה הוא בטח למד, כמה הוא הרוויח ומתי הוא קיבל העלאה - וכך לגבי כל הדמויות. וככל שהשיחות המקדימות על הדמויות הפכו עמוקות יותר, כבר שחררנו מכל המידע המקדים. מעולם לא חוויתי שילוב של לבוא עם אינפורמציה שתעזור לי להבין את הדמות, ובמקביל להמשיך ולשנות אותה. בנוסף, הדמות שלי לא נכתבה בתור גבר לטיני, והדמות של קרי לא הייתה אמורה להיות אנגליה. מצאנו את דרכנו לתוך הסיפור, והמסכה שעטינו בתור הדמויות הפכה שקופה".

על העבודה עם מאליגן סיפר כי, "אני מאוד אוהב את קרי והתרגשתי מהרעיון של להתאחד ולשחק שוב, בכל פעם זה היה תפקיד מכונן בחיים של כל אחד מאיתנו. הכרנו אי אז ב'דרייב' בתור שחקנים צעירים רעננים ומלאי סקרנות בראשית הקריירה, וסביב צילומי 'בתוך לואין דייוויס' הכרנו את בני הזוג שלנו בדרכנו להתחיל חיי משפחה. ובסך הכל עבדנו על סט הצילומים יחד בערך שבוע בכל פעם, אבל נשארנו בקשר ונותרנו חברים וחשבנו מה נוכל לעשות שוב יחד, בין אם סרט או הצגה.

"ואז כשהגיעה הסדרה, הזכרתי את שמה של קרי והמפיקים אמרו שהם כבר חשבו בכיוון שלה ומאוד התרגשתי מההזדמנות להאריך את ההיסטוריה המשותפת, עם העבר שחלקנו, החוויות שעברנו ועם אמון מבוסס מראש, ושנוכל להיות אמיצים יחד ולדעת שאפשר לסמוך זה על זו.

"באמת היינו שם אחד עבור השנייה, ולעשות פרויקט כזה שנמשך חודשים רבים ולבנות את מערכת היחסים הזאת, ולתת הכל לבמאי שלנו בצורה מאוד פתוחה ושיתופית. בפרט המריבה הראשונה של הדמויות שפותחת את הסדרה, היינו בחזרות זמן רב לפני כדי לבנות ולתאם שזה ירגיש מדויק, ואיך כל התמונה המוחשית של מה שהתרחש תיראה בכל גרסה ותרגיש הכי אורגנית ותניע פאזל מופלא שיש לפצח יחד. והמשכנו לעבוד על זה עד הרגע בו צילמנו".

"עבדנו בעבר במינונים קטנים אבל הפכנו לחברים טובים, ותמיד הבטחנו שנעזור האחד לשנייה אם יהיה איזה תפקיד על הפרק", מוסיפה מאליגן. "הוא למעשה מימש את ההבטחה כשאני הצטרפתי לסדרה אחרי שהוא כבר לוהק.

"מאוד קל לעבוד עם אוסקר כי הוא לא משחק, הוא מרגיש ואמיץ בכל הבחירות שלו, וזה לא מרגיש מאולץ - הכל בא טבעי. ולא הרגשתי שאנחנו מעמידים פנים. עשינו הרבה הכנות וקיימנו שיחות עם היוצר, כך שכשהתחלנו לצלם זה הרגיש כמו להיות במחזה, ויכולנו לעשות דברים קצת אחרת וזה פשוט הקליל את הכל. ועדיין, לאורך כל יום הצילומים הראשון שאלתי את אוסקר אם היוצר אוהב את מה שאנחנו עושים - האם לזה הוא התכוון? האם הוא בכלל אומר משהו? האם אנחנו מצחיקים אותו? היינו בתהיות. הכלב שהיה לנו בסדרה כל הזמן גרף מחמאות שהוא מושלם".