"אני לא יכול לשפוט את הדמות שאני מגלם"

לפני כ-12 שנה, שמו של השחקן והדוגמן צ'ארלי האנם ("ילדי האנרכיה") הגיע לכותרות ברחבי העולם - עת לוהק לתפקיד כריסטיאן גריי בסרט "חמישים גוונים של אפור", העיבוד הקולנועי לדרמה הארוטית הספרותית המצליחה. אכן, האנם יכול היה להיות כוכב על, אבל בחלוף חמישה שבועות בלבד הוא פרש מהפרויקט. הסיבה הרשמית הייתה בעיה בלוחות הזמנים: צילומי הסרט התנגשו עם צילומי סרט אחר שאליו התחייב האנם, "קרימזון פיק" בבימויו של גיירמו דל טורו. עם זאת, השמועות סיפרו סיפור אחר. לפיהן, הציפיות הגבוהות מצד ההפקה, שקיוותה לשחזר על המסך הגדול את ההצלחה של סדרת הספרים, הכריעו את השחקן. במילים אחרות, האנם לא עמד בלחץ האדיר שהופעל עליו. אותן שמועות גם טענו כי בהפקה עלו ספקות בעניין התאמתו לתפקיד.

במקום האנם, מי שלוהק בסופו של דבר לתפקיד הראשי ב"חמישים גוונים" היה ג'יימי דורנן - תפקיד שזיכה אותו, כידוע, בתהילת עולם. לעומתו, האנם - שבמידת מה איבד את המקפצה הזו לקריירה קולנועית פורה - כיכב מאז בסרטים די נשכחים: החל מ"פסיפיק רים", דרך "הג'נטלמנים" ועד "קינג ארתור: אגדת החרב", שהיה כישלון מסחרי כואב. על ההחלטה לפרוש מ"חמישים גוונים" הוא אמר בדיעבד כי "זו הייתה החוויה המקצועית הכי גרועה בחיים שלי, הדבר הכי קשה שנאלצתי להתמודד איתו מבחינה רגשית. אבל זה היה יכול לעשות אותי הרבה יותר עשיר". אכן, נראה שהאנם עבר תקופה לא קלה, אבל הסיפור שלו בתעשייה לא נגמר שם: עכשיו, בגיל 45, הוא זוכה פעם נוספת להזדמנות גדולה - עם התפקיד הראשי בלהיט "מפלצת: סיפורו של אד גין", שמגיע מבית היוצר של ענק הטלוויזיה ראיין מרפי.

העונה השלישית של "מפלצת" - אנתולוגיית הפשע האמיתי של מרפי בנטפליקס - מגיעה אחרי שתי עונות מצליחות במיוחד: הראשונה עסקה בפשעיו של ג'פרי דאהמר והשנייה באלה של האחים מננדז. השלישית, כפי שאפשר להבין משמה, עוסקת בקורותיו של הרוצח הסדרתי הידוע לשמצה אד גין, שפעל בשנות ה-50. "התפקיד של אד גין הגיע לי בול בזמן", מספר האנם בריאיון בלעדי ל-mako לצד מרפי, שנערך בלוס אנג'לס. "חיכיתי לאתגר, רציתי להרגיש יותר טוב עם תפקידי המשחק שאני לוקח. אומרים 'תיזהר במה שאתה מבקש', ובאמת, התפקיד הזה היה כמעט בלתי אפשרי, להפוך לאדם הזה. אבל ידעתי שזו מתנה, ושעליי לתת את כולי כדי להפיח בדמות הזו חיים חדשים". 

>> מבזה את האנושות: הביקורת המלאה על "מפלצת: סיפורו של אד גין"

>> הסדרה מול המציאות: כל מה שרציתם לדעת על "מפלצת: סיפורו של אד גין"

מי שכבר צפה בפרקי הסדרה מבין בדיוק למה מדובר באתגר כה משמעותי: הדמות של אד גין היא כזו שבטח לא קל לגלם. לאורך השנים ביצע גין מספר רציחות, ואף שדד קברים של לא מעט נשים; הוא השתמש באיברי גופן של הגופות, וכן בעורן, על מנת ליצור חפצים שונים (כגון ריהוט לבית או מסיכות). הסדרה עוקבת אחר היחסים המוזרים של גין עם אימו הקשוחה, מתארת את מעשיו האלימים, וכן מציגה את השפעת זוועות השואה על מעלליו: גין שאב השראה, למשל, מאילזה קוך - "הכלבה מבוכנוואלד", שידועה בהתעללות הקשה שלה ביהודים. מאז שעלתה למסך, "מפלצת" המריאה לראש רשימת הסדרות הנצפות ביותר של נטפליקס בעשרות מדינות. במקביל, היא גם עוררה כמה מחלוקות - במיוחד כאלה הנוגעות לאופן הטיפול בסיפורו של גין - אבל על דבר אחד נדמה שרוב הצופים והמבקרים מסכימים: כישרון המשחק של האנם.

בביקורות כתבו שזו הופעת משחק מכוננת עבורך.
"האמת היא שאני לא נוהג לקרוא ביקורות, אז אתה מחדש לי. אבל זה בהחלט הרגיש כמו תפקיד מכונן בקריירה עבורי. לא עבדתי כבר כמה זמן, אתה יודע - אתה נכנס לשגרה שוחקת, ואם אתה לא מאתגר את עצמך מספיק, העולם לא יאתגר אותך. אני חושב שלקחתי על עצמי יותר מדי תפקידי משחק שהיו דומים זה לזה, והתפקידים האלה עיצבו את האופן שבו נתפסתי בעיני העולם, ובעיני הוליווד. הציעו לי שוב ושוב את אותו התפקיד, אז באופן מודע החלטתי לקחת צעד אחורה לתקופה מסוימת, עד שאקבל הזדמנות שתהיה אתגר גדול עבורי, שתהיה יציאה אחרת מאשר כל מה שעשיתי קודם לכן. ואז 'מפלצת' הגיעה, וזו המתנה הכי גדולה שאי פעם יכולתי להעלות בדעתי. קיבלתי את הזכות לעבוד עם ראיין מרפי, אבל גם עם הבמאי מקס וינקלר (בנו של השחקן היהודי-אמריקאי הנרי וינקלר; ד"כ). הוא אחד הבמאים שאני הכי אוהב, וגם אחד האנשים שאני הכי אוהב - שיחקתי בסרט שלו 'הלוחמים' לפני כמה שנים. זאת הייתה מתנה גדולה".

ועדיין - איך זה הרגיש לך, לגלם דמות כזו שנויה במחלוקת?
"יש אחריות גדולה כשאתה מגלם דמות היסטורית, ורציתי לעשות כמה שיותר עבודת מחקר בתור התחלה כדי להבין את אד גין, כי הרגשתי די מרוחק. ידעתי באופן די מעורפל במי מדובר, וידעתי שהוא היווה השראה לכל אותם סרטים שראיין ציין. אבל למדתי מי הוא באמת דרך ראיין. קבענו פגישה כללית על רצון לשתף פעולה בעתיד, ומתברר בדיעבד שהוא כבר הגיע עם רעיון מגובש לגבי אד גין. אני מבחינתי רק רציתי להתייעץ איתו על משהו שכתבתי, ואז הוא שאל - 'מה דעתך לגלם את הדמות של אד גין?'. ברגע הזה מיד התאהבתי בראיין, בזכות החזון שהוא ראה לנגד עיניו. הפרשנות שהוא רצה לשלב בסדרה הייתה פנטסטית בעיני, וישר עניתי בחיוב".

אין היסוסים כשמקבלים הצעה מראיין מרפי?
"אני חושב שכן. הוא תמיד מותח את הגבולות. אבל הוא עושה את סוג העבודה שמעולם לא עשיתי, אז זה היה בדיוק מה שחיפשתי - משהו שונה בתכלית. באמת רציתי תפקיד ספציפי שיאתגר את היכולות שלי".

זה מאוד מבלבל לצפות בך בתור רוצח חולני.
"היו לי הרבה קונפליקטים, אבל כאומן, אני לא יכול לשפוט את הדמות שאני מגלם - רק להביא את האמת באמצעות המשחק, וזה הדבר העיקרי. רבות נכתב אודות אד גין, ובלי להישמע משוחד, ככל שאני מגלה עוד פרטים עליו אני רואה כמה הדמות הייתה מדויקת. זה הצריך אומץ רב והרבה אמונה עצמית, כי לא רציתי להיכשל - אבל במקביל, לא רציתי לעשות ממנו נבל באופן מאולץ. ניסיתי להיות ניטרלי ולדבוק באמת, וזה מה שיצא".

אפילו שהסיפור עצמו חוזר אחורה בזמן, תמיד יש הקשר אקטואלי לסדרות של מרפי. הן מעוררות שיח. 
"הייתי מאוד מרוצה ממגוון הסוגיות והתמות שראיין החליט לטפל בהן בסדרה. כמובן שיש בה עיסוק בהשלכות של החשיפה לתקשורת - מהן ההשלכות של החשיפה למראות האפלים הללו, שזאת כמובן שאלה מאוד רלוונטית עכשיו: לא רק בנוגע לסרטים וסדרות טלוויזיה, אלא גם בנוגע לרשתות החברתיות. בנוסף, הסדרה מתעסקת גם בהשלכות של בידוד מהעולם, שזה נושא שאני מאוד מושקע בו. אנחנו למעשה חוזרים לאחור בתור חברה, אנחנו מתרחקים מהקהילתיות ומהערבות ההדדית ומתקדמים לכיוון של בדלנות, של הסתתרות מאחורי חומות ומסכים. אני מאמין שיש לזה השלכה שלילית על בריאות הנפש שלנו. וכמובן, עוד נושא שעולה בסדרה הוא האחריות שלנו לגבי פגועי נפש בחברה - דבר שהפך למגפה בצפון אמריקה, ולדעתי בכל מקום בעולם יש אשמים במובן כזה או אחר. השילוב של כל אלו יחד השפיע לרעה על הבחור שאני מגלם. אחת השאלות שבהן עסקנו בסדרה הייתה - איך מישהו שרצה להרגיש כאחד האדם, שרצה להיות מובן ונגיש לזולת, הופך למפלצת? אני חושב שראיין עשה עבודה נהדרת, והראה בצורה הדרגתית את השגיאות שקרו בדרך לשם".

אחרי הצלחות טלוויזיוניות רבות, ובראשן "גלי", "אימה אמריקאית" ו"אמריקה נגד או. ג'יי. סימפסון", ראיין מרפי קיבע את מעמדו בתור יוצר הטלוויזיה הבולט ביותר בהוליווד. בשנת 2018 הוא הוחתם על חוזה טאלנט בסך 300 מיליון דולר בנטפליקס, והלהיט הגדול המשמעותי הגיע לפני שלוש שנים - "מפלצת: סיפורו של ג'פרי דהאמר", שהפכה לאחת מעשר הסדרות הנצפות ביותר של נטפליקס אי פעם. אוון פיטרס, שגילם את דהאמר, אף זכה בפרס גלובוס הזהב על הופעתו בסדרה. ההצלחה של "מפלצת" המשיכה בשנה שעברה, אז עלתה למסך העונה השנייה שעסקה, כאמור, באחים מננדז. השניים הורשעו בתחילת שנות ה-90 ברצח הוריהם, ובעקבות הצלחת הסדרה - והידיעות החדשות, לכאורה, שנחשפו בה באשר למניעים לרצח - עורכי דינם של האחים הגישו ערעור על מאסרם. במהלך קידום הסדרה, לפני כשנה, מרפי הכריז בביטחון שהוא צופה כי האחים מננדז יצאו לחופשי בתוך שבועות. בפועל, דחה בית המשפט את עתירתם למשפט חוזר, ורכבת יחסי הציבור דהרה הלאה לקידום העונה הנוכחית של "מפלצת" אודות אד גין.

בריאיון עמו, נזכר מרפי ברגע שבו נדלקה סקרנותו בנוגע לסיפור המבהיל של גין. "כשהייתי ילד, ההורים שלי יצאו ערב אחד לדייט, והשאירו אותי להשגיח על אחי הקטן. שמחתי שאוכל לצפות במה שאני רוצה בטלוויזיה, אז צפיתי ב'פסיכו' - ואחרי שהדמות של ג'נט לי נרצחה, איבדתי את זה. התקשרתי לסבתא שלי שבאה להרגיע אותי, וההורים שלי מאוד כעסו. למחרת הלכתי לספריה, וקראתי שהסרט 'פסיכו' מבוסס על אד גין - שעליו כבר שמעתי כמי שגדל במידווסט בארה"ב, כך שהוא תמיד ריתק אותי. ככל שהתבגרתי, ויצאו סרטים בהשראתו כמו 'המנסרים מטקסס' ו'שתיקת הכבשים', עניין אותי לחקור את העניין הזה: מדוע כל דור יוצר גרסה יותר גרפית ואלימה של הסיפור, ולמה אנחנו כל כך סקרנים לגבי הדברים האלה. הרעיון לסדרה הגיע באופן מודע, כי בגרעין של כל עונה של 'מפלצת' יש פרשנות על חולי חברתי כלשהו, ואחת המטרות היא לחקור למה אנשים עושים מעשים נוראיים". 

אבל האמת היא שהעונה השלישית של "מפלצת" יכולה הייתה להיראות אחרת לגמרי. מרפי מודה כי "לפני שנסגרנו על הכיוון של אד גין, כתבנו שלושה פרקים סביב סיפורו של לואיג'י מנג'יוני" (ואם השם של מנג'יוני לא מוכר לכם, אולי תכירו אותו בתור "המתנקש החתיך" - כינוי שקיבל לאחר שרצח מנכ"ל של חברת ביטוח במנהטן בדצמבר האחרון). עם זאת, התוכניות לסדרה על מנג'יוני נפלו במהרה. "ראינו שההורים שלו עדיין לא מתראיינים והמשפט לא קורה, אז בגלל שכבר התחלנו לעבוד על הסיפור של אד גין, בסוף החלטנו שנלך עליו הפעם".

הסדרה בוחנת כיצד המדיה משפיעה ומושפעת מהמציאות, במחזוריות מעגלית של אימה. מהו החלק שלך במחזוריות הזו, כמי שחתום על שלל סדרות אימה פופולריות?
"בתור אבא לשלושה ילדים, היה לי חשוב להראות מה היו מלמדים אז בבתי הספר - ומה אד הצעיר למד, למשל, על רצח העם של הילידים האמריקאים או שימור קרקפות בתור תחביב. כלומר, החברה עשתה שטיפת מוח לתלמידים עם תוכן גרפי, וזה מתקשר למה שאנחנו חווים כיום - אנחנו תמיד רוצים לראות מעבר, להציץ עוד, עד שאנחנו לחלוטין קהי חושים. עד כמה שזה טעון וקשה לצפייה, רציתי להראות מה השפיע על אד גין, רציתי לשאול: האם עדיין היינו רואים מקרים כמו שלו, אלמלא היו מלחמות או דמויות מעוותות מההיסטוריה? יכול להיות שלא, אבל זאת גם תפיסה מודרנית. אני רואה במה הילדים שלי צופים, איזה תוכן הם צורכים, וכמה אני מנסה לסנן דברים מסוימים למרות שזה קשה. אלו דברים שתמיד נדרשתי אליהם ביצירות שלי. בעונה השנייה של 'אימה אמריקאית', ג'סיקה לאנג ואני שוחחנו ארוכות על ההשפעה של מראות הזוועה ממלחמת העולם השנייה. הדמויות הרצחניות הנתעבות היו חלק מהמציאות, ורציתי לכתוב על זה באופן הכי רגיש שאפשר. אנחנו מנסים לגלות אחריות, והסדרה מאוד אמיצה כל עונה, אפילו שזה קשוח". 

אז כן, אולי הסדרות של ראיין מרפי ימשיכו לספוג האשמות בדבר וולגריות יתרה או חוסר רגישות, אבל שום דבר לא עוצר את היוצר - שכבר התחיל לעבוד על הפרויקט הבא. לא מזמן החלה להצטלם העונה הבאה של "מפלצת", שתעסוק גם הפעם בדמות אפלה למדי מדפי ההיסטוריה האמריקאית: ליזי בורדן, המורה שהייתה החשודה העיקרית ברצח אביה ואמה החורגת באמצעות גרזן ב-1892. בורדן, אגב, נשפטה בזמנו וזוכתה מחוסר אשמה. "זה סיפור מרתק ונדיר על אישה שחמקה מעונש על מעשה רצח. אנחנו רוצים לקחת את זה ולתת פרשנות שמקשרת את הסיפור לימינו אנו, וזה הרגיש כמו קו עלילה מעניין לפתח", מספר מרפי. וזה לא הכל: האנם יחזור לשתף פעולה עם מרפי בעונה החדשה של "מפלצת" - כשיגלם בסדרה את אביה של בורדן.