גודל החיבה שלי לרוזאן קונור (הדמות) הוא כגודל הטרלול של רוזאן בר (האישה). אהבתי את "רוזאן" המקורי ואני אוהבת מאוד גם את החידוש, "רוזאן 2018". אני לא היחידה, מעל 18 מליון צופים התיישבו מול פרק הבכורה והסדרה כבר חודשה לעונה נוספת, שזה די טירוף (נגיד, החידוש של "וויל וגרייס" נחשב לממש מצליח, ובו צפו בערך עשרה מליון איש). ההצלחה של "רוזאן 2018" הייתה כל כך גדולה, שאפילו טראמפ התקשר לברך אותה על ההישג. למה שהוא יתקשר? כי רוזאן היא תומכת טראמפ נלהבת. היא תמכה בו לאורך מסע הבחירות, וגם מאמינה בשלל תאוריות קונספירציה סהרוריות (כולל #פיצגייט – רשת סחר בילדים שנשלטת על ידי שחקנים הוליוודיים ופוליטיקאים כמו הילארי קלינטון). כלומר, במקביל לתמיכתה בטראמפ היא גם תפסה את נישת הטרולית המשוגעת של הרשת (כולל ריב עבר כיפי עם רוגל אלפר).

המחלוקת סביב החידוש ל"רוזאן" – לא מהלך יוצא דופן בעידן שבו כל סדרה מלפני שלושים שנה מקבלת ריבוט – נוגעת לרוזאן בר עצמה, לאישיות הפוליטית, השערוריות והאגרסיביות. האם זאת הולכת להיות סדרה לתומכי טראמפ? הרי "רוזאן" המקורית הייתה מעבר לסיטקום מצחיק ומצליח, היא הייתה סדרה חשובה וחריפה וליברלית שהעלתה לסדר היום סוגיות של פמיניזם, עוני, גזענות, הומופוביה ומיניות אצל בני נוער, והביטה בהם בישירות ובפתיחות.  ואיך רוזאן עצמה, שהייתה מזוהה לחלוטין עם הדמות, תיכנס שוב לנעליה של אישה ענייה שסיפקה תובנות חדות על מעמד ופמיניזם, כשכיום, בגיל שישים ושש, היא עשירה, מנותקת ולפעמים נדמה שגם לא ממש איתנו?

ובכן, די בהצלחה. נכון, הפרקים הראשונים לא מאוד מצחיקים, אבל מהר מאוד הם תופסים קצב. בכל פרק תצחקו קצת יותר וגם ברגעים שלא, היא עדיין תהיה חכמה, מעניינת ואפילו מרגשת. למעשה, מכל החידושים של השנים האחרונות "רוזאן 2018" הוא היחיד שאינו פתטי. הסדרה מודעת לזמן שעבר, משתמשת בו ובמקביל עכשווית מאוד. כל השחקנים מסדרת המקור חזרו לתפקידם. רוזאן קונור של ימנו היא אישה מבוגרת עם בעיות בריאותיות שהצביעה לטראמפ. דארלין (שרה גילברט האהובה), הבת הצעירה, חוזרת לגור בבית עם שני ילדיה כי פוטרה מעבודתה. בקי, האחות הגדולה, היא מלצרית עם בעיית שתיה ששוקלת להפוך לפונדקאית בתמורה לחמישים אלף דולר, ודי.ג'יי מגדל ילדה עם אשתו שמשרתת בצבא האמריקאי ומוצבת מחוץ למדינה. חזרו גם ג'קי, אחותה של רוזאן (לורי מטקלף במשחק לא מוצלח, נכון לפרקים הראשונים) וג'ון גודמן שמגלם את דן (שמת בעונה התשיעית אבל החליטו להתעלם מזה).

הפרק הראשון נכנס הישר ללב הסערה שאופפת את רוזאן, ומתמקד בעימות בינה, שהצביעה לטראמפ ובין ג'קי, תומכת הילארי שלובשת חולצות "נאסטי וומן". לאחר מכן הפרקים חוזרים להתרכז בדומסטיות הקונורית האהובה, אבל לא עוזבים לשנייה את סוגיות המעמד, העוני והקונפליקטים החברתיים שאפיינו את סדרת האם. וכן, יש לא מעט בדיחות על ליברלים בסדרה. נגיד, רוזאן ודן מתעוררים על הספה באחת עשרה בלילה ודן אומר "הפסדנו את כל הסיטקומים על שחורים ואסייאתיים!" רוזאן אומרת לו "הם בדיוק כמונו! הנה, השלמתי לך". וזאת בדיחה מוצלחת שיורדת על הלך הרוח הפוליטיקלי קורקט, אבל היא ככל הנראה לא מאוד מדויקת. לפי הניו יורקר יש בדיוק שני סיטקומים על שחורים ואסייאתים ב-ABC – "בלאקיש", שהוא הסיטקום השחור הראשון מאז 2006,  ו"פרש אוף דה בואט" שהוא הסיטקום האסייאתי הראשון אי פעם, ובשניהם הכתיבה מבוססת דווקא על שוני, כלומר, על זה שהם לא כמונו. אבל זה לא באמת משנה, לא נטרחן למוות בדיחות מצחיקות כמו שמאלנים נודניקים.

מקונני הפוליטיקלי קורקט ישמחו לגלות שהסדרה לא חוששת לשחק על הקלף הזה, אבל בקטנות. גם בנושאים כמו גידול ילדים, עם ליינים כמו "ילדים צריכים גבולות, הילדים המאושרים ביותר גדלו בכלוב. זה גם שומר את הבשר רך", או "הדור שלכם כל כך פי.סי, במקום להרביץ לילדים שלכם אתם שולחים אותם לחשוב על מה שהם עשו. ואת יודעת מה הם חושבים?  'אני לא מאמין שהלוזר הזה לא הרביץ לי'". דווקא בגלל שהיא ריבוט ושהיא מרפררת כל הזמן לעלילות הישנות, היא הרשתה לעצמה להישאר יחסית חסרת פחד.

אבל מעבר לכתיבה, שיורה גם לעבר השמרנים וגם לעבר הליברלים, האם מדובר באמת בסדרה תומכת טראמפ? המבקרים חלוקים. טראמפ עצמו מאמין בזה, אחרת הוא לא היה מתקשר, אבל האמת שזה לא ממש בטוח. רוזאן מגיעה במעטפת של סיטקום שמרני – משפחתי, מולטי קאמרה, צחוקים מוקלטים, תמיכה בטראמפ. אבל אם מסתכלים קצת פנימה הדברים נראים אחרת. כי לא הרבה השתנה עבור משפחת קונור: הם עדיין עניים, הם לא מצליחים לקנות לעצמם תרופות להן הם זקוקים, הם מרמים במכולת. המצב הכלכלי שלהם לא השתנה יותר מדי מאז שטראמפ נשיא. הוא לא השתנה גם בתקופת אובמה או בוש או קלינטון, כי רפובליקנים או דמוקרטים לא באמת משנים לך את נקודת הפתיחה - כשאתה עני, אתה עני. מעמד הביניים-נמוך האמריקאי, זה שיש לו כסף לאוכל זול אבל טיפול שיניים אחד יכול למוטט אותו כלכלית ולכן הצביע לטראמפ, נשאר בדיוק באותו מצב.

החידוש מתמקד לא רק ברוזאן, אלא מעניק נפח מאוד גדול לדרלין, הבת הצעירה שחוזרת הביתה. השחקנית שמגלמת אותה, שרה גילברט, היא גם מפיקת הסדרה. גילברט היא ליברלית אמריקאית, לסבית שמגדלת ילדה יחד עם בת זוג (שהיא, אגב, לינדה פרי, שאתם זוכרים כסולנית פור נון בלונדז). דרלין, בסדרה המקורית, הייתה זאת עם הסיכוי. היא הלכה לקולג', הייתה לה את ההשכלה והאמביציה והחריצות והתכניות לעתיד, אבל היא חוזרת הביתה להורים. היא נכשלה. וזאת כבר אמירה עמוקה יותר על השיטה, על החלום האמריקאי לעומת המציאות האמריקאית. כי לא, אם תלך לקולג' ותעבוד קשה זה לא אומר שתצליח. אם נולדת עני, רוב הסיכויים שתישאר במעגל הזה. לא משנה כמה התאמצת כדי להיחלץ, סטטיסטית ככל הנראה שתמצא את עצמך בגיל ארבעים מתקשה לסגור את החודש. או, במקרה של האחות הגדולה בקי - תהיי מלצרית עם בעיית שתייה שמתכננת להיחלץ מהחיים שלה על ידי פונדקאות בתמורה לחמישים אלף דולר, אבל גם זה לא ממש יסתדר לך. רוזאן יושבת על הספה שלה עם מרצ'נדייז של "מייק אמריקה גרייט אגיין", אבל בעצם אומרת לאמריקה – תשמעי, את מה זה לא גרייט.

גם הדמויות החדשות, נכדיה של רוזאן, חותרות תחת השמרנות המדומה שבה מתעטפת הסדרה. נכדה אחת חצי שחורה ונכד שמעדיף להתלבש כמו בת. שניהם לא פופולריים מי יודע מה באמריקה של טראמפ, אבל אהובים מאוד על ידי התומכת הנלהבת שלו, רוזאן (אגב, לרוזאן עצמה יש אח הומו ואחות לסבית ואלו נושאים שנגעה בהם גם בסדרה המקורית). כל אלו יוצרים מתח שהופך סיטקום שמרני למעניין ובלתי צפוי. מבין כל סדרות הכבלים המהודרות, המהורהרות ומנופחות התקציב, באה "רוזאן" ומצליחה להיות הכי מורכבת והכי פשוטה בעת ובעונה אחת.

יש הרבה סיבות לראות את "רוזאן 2018" בלי קשר לרוזאן או לפוליטיקה. היא אולי לא הכי מתוחכמת, אבל היא די מצחיקה ונכון לפרקים הראשונים יש לה גם פוטנציאל לחזור להיות ממש מצחיקה. ואולי אפילו גם חשובה, יש סיכוי כזה. היא לא מיליאנלית, שזה אוטומטית נורא מרענן, גם אין בה הומור מבוכה. הקונור'ז הם לא אנשים נבוכים. היא מפוכחת, מרירה, חמה, ישירה, היא סדרה שאוהבת את הדמויות שלה, או לפחות מצליחה להעמיד פנים. מבין הריבוטים העכשוויים, שהם לא יותר ממהלך כלכלי ציני שמשיב אלינו סדרות עבר מתות-חיות, קרות וערפדיות, "רוזאן" היא היחידה שחזרה עם נשמה.

"רוזאן" משודרת ב-yes Comedy, בכל שבת ב-21:30