"הכי בטוח זה להיות אני. מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים, ואני מקווה שזה מעניין"

ממש בעוד כמה שבועות טום הידלסטון יתאחד עם חבריו גיבורי העל בסרט "הנוקמים: עלייתו של ד"ר דום", מהסרטים המדוברים והיקרים של השנים האחרונות, שבו ישוב לגלם את לוקי. אבל עד שזה יקרה, ועד שהוא ושאר הנוקמים ירסקו את הקופות (לפחות לפי התחזיות), השחקן הבריטי עסוק בקידום דרמה חדשה, "טנזינג", שזוכה מתחת לרדאר לתשואות המבקרים.

מדובר בדרמה ביוגרפית אנושית על טנזינג נורגיי, מטפס ההרים הנפאלי שנחשב לאחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה של טיפוס ההרים. ב-1953 יצא נורגיי, לצד מטפס ההרים הניו זילנדי אדמונד הילרי (הידלסטון), במסגרת משלחת בריטית בראשות הקולונל ג'ון האנט, לכיבוש פסגת האוורסט. השניים היו לראשונים שהגיעו לפסגה, והישגם ההיסטורי הוכרז בלונדון בבוקר הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. בהמשך זכו השלושה לעיטורים לאות הוקרה על פועלם.

"כמה שעות אחרי שרק הגעתי לנפאל, עליתי למסוק עם רופא מומחה לרפואה בגבהים משמעותיים", מספר הידלסטון בריאיון ל-mako. "טסנו מעמק קומבו שלמרגלות ההימלאיה אל שדה התעופה, שנמצא על רצועת בטון החצובה בצלע ההר. זה המקום שבו כל המטפסים מתחילים את מסע העלייה לרגל אל מחנה הבסיס של האוורסט, ושמו 'שדה התעופה טנזינג-הילרי'". במקום חיכה לו גנדן פונצוק, שמגלם את טנזינג נורגיי, וכבר מאותו הרגע הם הפכו לחברים טובים: "מאז אני קורא לגנדן מיסטר אמייזינג".

הסרט החדש הוא גם המשך לעיסוקה של הבמאית ג'ניפר פידום בעולמם של בני השרפה בנפאל. ב-2015 יצא סרטה התיעודי "שרפה", שעקב אחר פעילותם ותרבותם של בני הקבוצה האתנית המקומית, המלווים משלחות בין-לאומיות שמגיעות לטפס לפסגת האוורסט. הסרט עסק גם בהשלכות של אסון מפולת השלגים שאירע שנה קודם לכן על אורחות חייהם.

פידום ביימה גם את הסרט החדש, שיועד בתחילה להיות פרויקט של חברת ההפקה של בני הזוג מישל וברק אובמה, במסגרת ההתקשרות שלהם עם נטפליקס. אולם לקראת תחילת הצילומים בקטמנדו הצליחה אפל לגבור על המתחרות ורכשה את זכויות ההפצה של הסרט, שיעלה ברחבי העולם בסוף השבוע בשירות הסטרימינג אפל TV; "טנזינג" הוקרן בחודש שעבר בפסטיבלים היוקרתיים בטורונטו ובטלורייד והתקבל בביקורות חמות, בין היתר בזכות הופעותיהם של הידלסטון ושל גנדן פונצוק הטיבטי.

בריאיון סיפר הידלסטון גם על שבעת הימים שבהם יצא עם פונצוק לטרק בעקבות שני מטפסי ההרים, בדרך למחנה הבסיס של האוורסט. "לחצנו ידיים והתחבקנו מתחת לשלט 'טנזינג-הילרי'. יש שם גם פסל של שניהם, וזה הרגיש כמו התחלה מבטיחה במיוחד. הלכנו לשתות תה ושוחחנו על הזכות והכבוד המשותפים שבנשיאת המשימה והאחריות לייצג את סיפורם של שני האנשים הדגולים האלה, ששינו את ההיסטוריה והפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי.

"במשך שבעת הימים הבאים יצאנו לטרק בעקבותיהם של טנזינג והילרי, ככל שיכולנו להתקדם לעבר מחנה הבסיס של האוורסט. צעדנו כשש עד שבע שעות ביום, טיפסנו לגובה של 500 עד 1,000 מטרים ביום והתקדמנו בקצב מתון. עברנו דרך יערות האורנים, מעל גשרי המתכת ומעל נהרות שוצפים מלאים בדגי טרוטה של ההימלאיה, לצד החמורים והמטיילים וכל אותם אנשים שמצאו את דרכם לאוורסט. שוחחנו בכנות על הסרט ועל המשמעות שלו, על החוסן הרוחני והאמונה שהיו לשני האנשים האלה. ועד שהגענו לתחנה האחרונה במסלול למחנה הבסיס, היה ברור שזוהי תחילתה של חברות נפלאה".

כמי שרגיל לעבוד עם כוכבי הוליווד, איך זה לעבוד עם שחקן ראשי אנונימי יחסית?
"נהניתי לעבוד עם גנדן לאורך כל הדרך. הוא היה מסור בצורה מוחלטת וכנה, וזה ריגש אותי באופן אישי. מהרגע הראשון הוא הבין מה מונח על כתפיו בכל הקשור לייצוג מכובד ונאמן של בני השרפה, ובפרט של מורשת טנזינג נורגיי. מדובר בגיבור לאומי בנפאל ששמו נישא למרחקים, וזאת אחריות כבדה. יכולתי להזדהות עם זה, כי הדמות שגילמתי בעצמי היא אישיות מכובדת בעלת מורשת ומשמעות עבור אנשים רבים.

"העבודה המקדימה לסרט כללה לא רק היכרות עם הסיפורים שלהם, אלא גם הבנת השפה הנפאלית ושפת השרפה, וכמובן לימוד טיפוס הרים, על הכוח והדיוק שהוא מצריך, במיוחד בנסיבות קיצוניות כשמכוונים לפסגת העולם. ועדיין, כל העבודה הייתה מלאת הנאה וסיפוק. צילמנו לא רק בנפאל, אלא גם בהרים בניו זילנד שדימו את האוורסט, וראיתי בכך זכות להנציח את המקומות ואת המסעות הללו, שרבים לוקחים על עצמם כמשימת חייהם.

"עד לסיום הצילומים, גנדן ואני כבר היינו מחוברים לעד. ראינו יחד את הפאר של האוורסט וחלקנו רגע מעצב בחיים. היה רגע שבו ישבנו לקפה, וברמקולים נשמע השיר Ain’t No Mountain High Enough. גנדן שמע אותו לראשונה".

מה שנקרא, רגע שנתן את הטון.
"בדיוק ככה! בכלל, אני סבור שמוזיקה היא צורת האומנות הנעלה ביותר, זו שמעוררת בך רגשות ומעניקה השראה באופן המיידי והעוצמתי ביותר. יש לה הכוח לשנות את עולמנו הפנימי. אם עבר עליך יום מלחיץ ואתה מאזין ליצירה מוזיקלית יפה, היא יכולה לחלץ אותך מהחרדה, לרפא אותך ולחולל בך שינוי.

"תמיד אהבתי מוזיקה מכל הסגנונות. יש משפט של מבקר הספרות האנגלי וולטר פייטר, מתקופת הרנסנס, שתמיד הולך איתי: 'כל האומנויות שואפות להגיע למעמד של מוזיקה'. כשאני עובד על דמות, זה תמיד מתחיל ביצירת פלייליסט ייחודי שמכניס אותי לאווירה של הפרויקט. הייתי שמח להיות מוזיקאי טוב יותר, אבל חסרות לי מיומנויות טכניות ברמה גבוהה. אני לא רע עם גיטרה ומנגן בפסנתר להנאתי כשיש לי זמן, אבל ברמה חובבנית".

מדוע דווקא הסרט הזה עכשיו עבורך?
"הכל התחיל בתסריט הנהדר שקיבלתי. הוא ריגש אותי מהרגע הראשון, מעצם ההבטחה שבגרעין הסיפור: לתת את הבמה לטנזינג נורגיי, ושהוא יהיה הגיבור של המאורע האדיר. זו הזדמנות לקחת פרק היסטורי מוכר לכאורה ולהציג את מה שקרה מנקודת מבט מסוימת, מעבר למה שאנשים מכירים כסיפורה של המשלחת הבריטית לאוורסט, ולהבין איך הכל התנהל מנקודת מבטו של טנזינג.

"באמצעות הבחירה הנרטיבית הזאת בולט סיפור על ניצחון הרוח, הרבה יותר מהמאמץ הפיזי הכרוך בטיפוס, שבו מתמקדים בדרך כלל כשחושבים על התלאות של מסע כזה. בסרט רואים עד כמה המסע היה גם מסע של הנפש עבור טנזינג: החיבור שלו, כיליד המקום, להרים ולטבע שבו גדל, ועד לקשר המיוחד שרקם עם אדמונד. עבורי, זו לא פחות מהזדמנות של פעם בחיים.

"ובכלל, הזכות והכבוד לשהות באותם הרים נישאים טומנים בחובם חוויה יוצאת דופן של עוצמת הטבע והדרו הנצחי. זו תחושה הדומה לזו שמתארים אנשים שמבלים את זמנם בים, כמו מי שמקדישים את חייהם לגלישה או לצלילה. אתה מוצא את עצמך בסביבה עתיקה, נצחית ועוצמתית יותר מחיי האדם. האוקיינוס וההרים הגבוהים מסוגלים לעורר בך תחושת יראת כבוד וענווה. השהות בהרי ההימלאיה מזכירה לנו שחיי האדם קצרים וקטנים, והיציאה אל ההרים היא בבחינת תרגול רוחני".

אנטי-גיבור

על אף רזומה מרשים על המסך ועל בימות הווסט אנד הלונדוני, הידלסטון (45) מוכר יותר מכל בזכות דמותו של נבל-העל לוקי מסרטי "הנוקמים". לוקי, אחיו המאומץ של ת'ור (כריס המסוורת'), אל הרעם הנורדי ואחד מגיבורי העל, הופיע בחמישה מסרטי היקום הקולנועי של מארוול. הפופולריות של הדמות הובילה לסדרת טלוויזיה משלה, "לוקי", ששודרה במשך שתי עונות בדיסני+ והייתה מועמדת לתשעה פרסי אמי.

הידלסטון רשם הצלחה גם על המסך הקטן עם המיני-סדרה "מנהל הלילה" מ-2016, המבוססת על הרומן מאת ג'ון לה קארה. תפקידו בסדרה זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה. בקולנוע שיחק, בין היתר, ב"חצות בפריז" של וודי אלן, ב"סוס מלחמה" של סטיבן ספילברג ובסרט האסונות "קונג: אי הגולגולת". "אני מאוד אוהב את מה שאני עושה למחייתי ובר-מזל לקרוא לזה עבודה", הוא אומר, "אבל אני לא חושב שבמבט רחב, אי אפשר באמת להגדיר יום עבודה של שחקן כדבר מפרך. נכון שאני קם מוקדם מאוד, אבל ככה העסק עובד".

האם יש מכנה משותף בין מגוון תפקידי המשחק שלך?
"אם יש קו מחבר, הרי שכל הפרויקטים שאני לוקח על עצמי מדברים אל לבי באופן ישיר, ואני מרגיש שהם מעוררים בי השראה ותשוקה בזכות מה שהחוויה יכולה לתרום לי. בנוסף, האמונה שלסרטים האלה תהיה מהות ומשמעות בעולם, ושאוכל לראות את ההשפעה שלהם, היא שמעניקה לי השראה במקצוע ומדרבנת אותי לרצות להיות חלק מהעשייה שלהם. כך הרגשתי גם עם הסרט החדש. ידעתי שאני רוצה חלק בהזדמנות הזאת. זה סרט שמלמד אותנו על מערכת היחסים שלנו עם הטבע, עם עצמנו ובינינו כבני אדם. יש לנו יותר במשותף ממה שאנחנו מבינים.

"אני תמיד עושה כמיטב יכולתי, אפילו אם אני לא בטוח שאני האדם הנכון למשימה. אספתי כלים לאורך הדרך מאנשים ששוחחתי איתם, מאנשים שהתאמנתי איתם ומספרים שקראתי. אבל אני חושב שאחד הדברים המרתקים ביותר בסרט הזה הוא שהוא מעורר סקרנות שמשותפת לכולנו: כמה זמן היינו שורדים אילו מצאנו את עצמנו בטבע פראי, במקום שכף רגל אדם לא דרכה בו? תמיד תהיתי: אם מישהו היה מצניח אותי באמזונס, האם הייתי שורד את הלילה הראשון או השני, או שהכל היה נגמר עוד לפני שש בערב?

"אני טיפוס עירוני, אבל לדעתי האתגר הוא תמיד לשמור על הדמיון פעיל. בזה אני כבר מנוסה מסרטי מארוול. בסופו של דבר, זה פשוט לתת לדמיון לרוץ ולהאמין במשהו שאולי לא בהכרח קיים, כי זה סרט, אחרי הכל. אם השחקן לא מאמין, אין שום סיכוי שהקהל יאמין".

האם זה משהו שהתפתח בזכות העובדה שאתה מגלם את לוקי?
"ייתכן, כי למעשה יש ליבה של דמות שאני מחובר אליה, ומשהו ממנה תמיד נמצא שם. בלוקי, לדוגמה, יש שובבות, שנינות ונטייה לפרובוקציות. הוא גם סוחב פגיעה רגשית, הוא אאוטסיידר ותמיד מרגיש שאיכשהו נעשה לו עוול. בכל אחד מסרטי 'הנוקמים' יש ביטוי לאופי המורכב שלו, עד כדי כך שהוא הפך לאנטי-גיבור שקל להזדהות איתו ולחוש כלפיו אמפתיה.

"בשיחות שלי עם האיש החזק של מארוול, קווין פייגי, אנחנו מדברים על כל החבילה יחד: הנוקמים הם מעין קופסת הפתעות, ולוקי הוא זיקוק דינור. אף פעם אי אפשר לדעת מה הוא יעשה ברגע שמדליקים אותו. הוא יכול לעוף ישר למעלה או להתפרץ לכיוונים שונים. העיקרון שמנחה אותי דרך קבע הוא פשוט להישאר נאמן לעצמי.

"ככל שזכיתי ליותר חשיפה בעקבות 'הנוקמים' ו'סוס מלחמה', צצו אנשים עם שלל עצות, אבל הבנתי שהכי בטוח הוא להיות אני. מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים, ואני מקווה שזה מעניין לצפייה. החלום הגדול שלי כשבחרתי במקצוע המשחק היה לנהל קריירה ארוכה ומגוונת. מעולם לא רציתי להיות רק סוג אחד של שחקן שדבק בז'אנר אחד. מעולם לא רציתי להגביל את עצמי. אני מאמין בכל לבי בקולנוע ובתיאטרון, ובכוח שיש לכל אחד מהם, בדרכו הצנועה, לחנך, להעניק השראה, לבדר ולרגש.

"מגיל צעיר רציתי לקחת בזה חלק בדרך כלשהי. באתי מהתיאטרון, אבל אני חובב קולנוע: סרטים גדולים וקטנים, שוברי קופות, סרטים עצמאיים וסרטי אומנות. על הדרך ראיתי גם כיצד ניתן לחקור סיפורים לעומק ובאריכות בטלוויזיה. כל השאר אינו בשליטתי. אני אסיר תודה ובר-מזל על כך שהתאפשר לי לנוע בין תחומים שונים. זה מה שתמיד רציתי לעשות, ואני מקווה שזה יימשך, ושאהיה חזק מספיק כדי שלא לתת להשקפות או לציפיות של אחרים לעוות את המציאות שלי".