שלום גוגל, יש לי תלונה. כשמקלידים את השם 'אגם רודברג' בשורת החיפוש בדפדפן שלכם, ההשלמה האוטומטית היא "אגם רודברג - דוגמנית". ואני לא פה בשביל לזלזל, חלילה, בסיפור האהבה ארוך השנים של רודברג ומותג נעלי הספורט סקצ'רס, אבל לא נראה לכם שזו הגזמה ארכאית, שלא לומר עלבון? ובעצם, יש להפנות את השאלה הזו לציבור המגגלים. הרי גוגל נסמך קודם כל על התוצאות המעניינות ביותר, האתרים והתיאורים שמושכים כמה שיותר אנשים, וכנראה ש"אגם רודברג - דוגמנית" הוא צירוף שיותר אנשים מקליקים עליו מאשר "אגם רודברג, שחקנית טובה ועקבית שבאמת נמאס כבר להצדיק אותה בפני מבקרים".

כי כן, די, מספיק. צחקנו, נהנינו, משכנו עשור את ההתלבטות הזו אודות רודברג וכישוריה, אבל השנה האחרונה הייתה מעין סיבוב ניצחון, לפחות מבחינת מגוון ההופעות של רודברג והפרויקטים שהיא בחרה. היא פתחה את השנה עם תפקיד ראשי בסרט הטלוויזיה "הילדה הכי יפה בירושלים", המבוסס על חייה ומותה של ענת אלימלך, וחתמה אותה בתפקיד מרכזי בסדרה עטורת השבחים "חזרות", בה היא מגלמת שחקנית תאטרון שמתמודדת עם דחייה מקצועית שוברת לב. שימו לב למסלול המדויק הזה שרודברג רקחה, גם אם לא בעצמה: מכוכבת ילדים - לשחקנית תאטרון. מתפקיד ראשי במרכזו של אחד מסיפורי הפשע הזכורים ביותר בתולדות הבידור הישראלי הישר לתוך דרמה קומית צנועה, בריטית כמעט, בה הכוכבות של רודברג היא כמעט מושא ללעג.

זו לא הייתה שנה מושלמת בשום צורה - "הילדה הכי יפה בירושלים" זכה לנתוני צפייה נאים אך התקבל בקרירות יחסית. סרט הטלוויזיה הנוסף בכיכובה של רודברג, "אנחנו המהפכה", כבר זכה לקטילות של ממש - אבל אי אפשר היה להתכחש לכך שרודברג כאן, ושהיא תובעת שנתייחס אליה כשחקנית עקבית ועובדת. ואגב, גם מאותו סרט מושמץ של מאור זגורי, רודברג יצאה עם הנזק התדמיתי הקטן ביותר בזכות המונולוג שביצעה מצוין בפתיחת הסרט.

View this post on Instagram

A post shared by Agam Rudberg Krubiner (@agamrudberg)

אבל בואו נלך טיפה אחורה: במובנים רבים, רודברג היא תו התקן המקומי מבחינת סלבריטאות, והעובדה שהיא מפציעה על מסכי הטלוויזיה מאז שהייתה בת 13, פירושה שליווינו אותה, כקהל, לאורך תהליכים ארוכים של התבגרות. כשחושבים היום על העלילה הקלאסית של כוכבת נוער שעוזבת הכל והולכת ללמוד משחק במוסד מכובד, יש נטייה קלה לשכוח שרודברג הייתה מהראשונות לעשות זאת. או לכל הפחות הייתה מי שעברה את התהליך הזה בצורה הכי קיצונית שלו: היא הייתה הכוכבת הכי גדולה, עם הופעות בסדרות מצליחות כמו "השיר שלנו" ו"אהבה מעבר לפינה", השתתפות במשהו כמו 37 פסטיגלים רצופים (באחד מהם היא גם ניצחה) ושורת קמפיינים למותגי אופנה, מזון ותקשורת - ואז שמה את כל זה על הולד ונסעה ללמוד משחק בניו יורק.

גם כשחזרה לארץ, רודברג לא הסלילה את עצמה מחדש לכוכבות אלא התעקשה על לימודי משחק נוספים, הפעם בסטודיו של יורם לוינשטיין. אם בוחנים את גוף העבודות המצולמות שלה, רואים בשנים ההן פער, בור שחור של חמש שנים בהן רודברג כמעט ולא שיחקה בסרטים ובסדרות, והתרכזה בתפקידי תאטרון. שוב, אם זה נשמע לכן מוכר זה כי התבנית הזו של כוכבוּת - צעד אחורה - תפקידי משחק רציניים הפכה מוכרת בואך שחוקה בשנים האחרונות, אבל רודברג הייתה שם קודם, והייתה שם גם באקסטרים: לא רק בית ספר אחד למשחק, אלא שניים. לא רק שנה של הפסקה והתמקדות מחודשת, אלא חמש.

הזכרתי קודם את התפקידים של רודברג מהשנה החולפת, אבל הסקרנות שלה והניסיון של לחתור תמיד תחת הדימויים שהוצמדו לה בילדותה (ספוילר: היא יפה מאוד ויש לה עיניים כחולות. עיתונאים משום מה לא נרגעים מזה) הולכים שנים אחורה. רודברג גילמה גרסאות סאטיריות של עצמה גם ב"חצויה - הדבר האמיתי", "מעצר בית" ובסדרה הקומית "24/7 תום אבני", שם לעגה גם למערכת היחסים המתוקשרת שלה ושל אבני, שהיו בני 17 כשיצאו. בכל אלה היא הקפידה תמיד לשלב בין ניתוק וביצ'יות - תכונות שאנשים משליכים עליה מעצם היותה מפורסמת מאוד ויפה מאוד, וזאת למרות שכל ראיון וראיון איתה מוכיח שהיא ממש לא כזו - ובין חביבות וקוּליות, צמד תכונות שהיא כאילו עדיין צריכה למכור לנו, כמו כדי להוכיח שהיא אדם של ממש ולא רק כוכבת.

וגם כשהיא לא טובלת במימיה הקרירים של המודעות העצמית, רודברג מוכיחה פעם אחר פעם שהיא פשוט שחקנית טובה. התפקיד של מיה ב"חזרות" מכריח אותה לאזן בין טירוף קומי לדקויות דרמטיות, ב"פצועים בראש" היא הייתה קרירה במידה אך לא חד מימדית, וב"מתים לרגע" היא נשאה בחן את כל העונשים והתפניות שהופלו על דמותה. בתאטרון, היא שחקנית שמשלבת פרויקטים בעלי ערך אמנותי בהצגות מסחריות, מה שהופך אותה גם לנכס לא קטן עבור התאטרונים שהיא עובדת בהם, והיא הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס השחקנית המבטיחה בפרסי התאטרון. האם כל התפקידים האלה מצדיקים כל תואר ופרס? לא. אבל האם אחרי שלוש פעמים את כבר לא הבטחה אלא קיום וממשוּת בעולם? כפי שתעיד רשימת הבמאים שעובדים עם רודברג באופן עקבי, בהם עירד רובינשטיין ואודי בן משה, התשובה היא בהחלט כן. ואגב, אין מה להתפלא על הבחירה של רודברג בתפקיד ההוא ב"אנחנו המהפכה" - סרט טלוויזיה שבויים ונכתב על ידי מאור זגורי, שהתפרסם תחילה כילד פלא של התאטרון לפני שעבר גם ליצירה של תוכן טלוויזיוני.

View this post on Instagram

A post shared by Agam Rudberg Krubiner (@agamrudberg)

ובכל זאת, משהו ברודברג עדיין מעורר סימני שאלה. כלומר, למרות שהוכיחה את עצמה בעקביות כשחקנית טובה, ולמרות שהכתיבה פחות או יותר את האופן בו אנחנו חושבים על סלבריטאוּת מודרנית, עדיין יש איזו חומה של ספק בין הציבור הישראלי ובין רודברג. ב-2006, כשרודברג הודיעה שבכוונתה לעבור לניו יורק אחרי שחרורה מצה"ל וללמוד משחק בסטודי של לי שטרסברג, הכותרת ב"מעריב" הייתה "אשכרה שחקנית?" - סימן השאלה המעליב בילט-אין. שלוש שנים לאחר מכן, יחזרו ב"מעריב" על הסנטימנט, ואחרי שרודברג תצהיר שהיא כותבת תסריט ראשוני לסדרה בהשראת חייה הפרטיים (שוב, הרבה לפני "איש חשוב מאוד" או "לעבור את הלילה"), המראיין של מוסף "סופשבוע" ישאל אותה "את לא חושבת שאת קצת קופצת מעל הפופיק?".

והלוואי שזה היה נעצר שם, אבל גם ב-2011, הפעם בשיחה עם "ידיעות אחרונות", רודברג תישאל "אז זהו, ביי אגם הסקסית והיי אגם שחקנית התיאטרון?", לפני שתשיב "מעניין לי את התחת התוויות האלו. אני רוצה לעשות בן זונה של מחזה בסוף שנה ג', רוצה שאחד הבמאים הבכירים יראה אותי ושאקבל עבודה רצינית. שערים למגזינים ותמונות בביקיני לא יסגרו לי עבודות, מה שיסגור לי עבודות זה אך ורק ללמוד טוב ולהצליח בלימודים, זהו". גם בראיון הגדול האחרון שלה, במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" בחודש שעבר, רודברג עוד נדרשה לבוא דין וחשבון עם קריירת הילדים והנוער שלה - תחום שהיא לא ממש מטפחת כבר יותר מעשור.

מקרה הבוחן המעניין ביותר בהקשר הסבוך הזה נעוץ דווקא באחת הפרשות וההופעות הפחות זכורות של רודברג. אי אז ב-2003, רודברג נשאה תפקיד ראשי בדרמה "אהבה מעבר לפינה", ששודרה בערוץ 2, עליו השלום, מדי ערב לפני מהדורת החדשות המרכזית. אחד מפרקי הסדרה כלל סצנת אונס של דמותה של שירלי (רודברג) על ידי בן זוגה, למרות שהבהירה בפניו שהיא עוד לא מוכנה לקיים עמו יחסי מין. רודברג בת ה-17 בלבד, עוברת גיהנום של ממש בסצנה הזו אבל לא הופכת אותה למלודרמה צעקנית למרות שאלוהים יודע שלא חסרה מלודמרה צעקנית ב"אהבה מעבר לפינה". במקום זאת, יש באירוע ההוא איזה מבט ישיר, מקפיא כמעט, אל תוך סיטואציה נוראית, ורודברג מובילה אותה ברגש רב, אך לא זול. וכמו שהשנה החולפת לא הייתה מושתתת אצלה אך ורק על תפקידים טובים ובכל זאת היה ניתן ללמוד ממנה על מעמדה של רודברג בתעשייה, גם הסצנה ההיא, נשכחת או לא מתוחכמת ככל שתהיה, היא דוגמה טובה למה שרודברג עושה, ועושה בעקביות. כבר 17 שנים שאנחנו דורשים ממנה שתוכיח לנו, שתתחשבן איתנו, שתצטנע בפנינו ושתסביר לנו איך העזה גם להיות יפה וגם להתעקש שזה לא יהיה הפיצ'ר המרכזי שלה. אגם רודברג הייתה מתה שגוגל ישלים את החיפוש עליה ל"אגם רודברג - שחקנית", אבל אנחנו עדיין תקועים עם הכפילה החיוורת שלה והמיושנת שלה, "אגם רודברג - דוגמנית".