"פשוט מאוד מתעללים בי. כולם על האופי שלי, כל פעם אני צריכה להוכיח. אני לא רעבה ללחם, בעלי מרוויח ממש יפה, אנחנו חיים באמת טוב, אוקיי? לא רע לי בחיים. יש לי משפחה שבניתי, באתי לחוויה, לא בא לי שהחוויה הזאת תפגע לי איפשהו באני שלי. לא יכולה יותר".
הדברים האלה יצאו מהפה של ליטל סמדג'ה, בעודה בוכה בפני ישראל אוגלבו בפרק האחרון של "הישרדות VIP". על פניו, עוד סצנה רגילה בריאליטי, בה המתמודדים מגיבים בצורה לא פרופורציונלית לדברים שמתרחשים במשחק, מתקשים לווסת את התחושות אחרי שהייה בתנאים קיצוניים או בכלל מנסים להגיע לפרומו. רק שזה לא היה שום דבר מהדברים האלה. זה היה מונולוג שובר לב שמדבר על נושא כאוב: השבירה של העצמי, ההתפרקות שלו אל מול התקפות מבחוץ.
יכול להיות, בעצם כמעט בטוח, שליטל סמדג'ה לא הייתה מגיעה לכזאת נקודת שבירה אם היא לא הייתה שומעת באופן רפטטיבי את אותם הדברים מחבריה לשבט. את בטרנס של פרנויה, את בתסביכים, את לא בכיוון בכלל או בקיצור: זה בראש שלך וזה רק נדמה לך. את הדברים האלה היא שמעה שוב ושוב לאחר שהציפה את הסיבה לתסכול שלה: היא מבודדת חברתית, לא מוערכת על ידי חבריה לשבט, היא מרגישה שמדירים אותה בגלל סיבה אחת - הסגנון שלה. בשפה, באנרגיות, בתחומי העניין.
האם היא באמת בטרנס של פרנויה כפי שאמר ישראל? בואו נבחן את הממצאים רגע: חברי השבט שלה תיקנו אותה פעם אחר פעם בעברית שלה, למרות שהביעה את מורת רוחה. כשלא תיקנו אותה, הם טענו שהם בכלל לא מצליחים להבין את מה שהיא אומרת. כשהועלו שמות של חברי שבט להחלפה עם השבט השני, שמה עלה יחד עם זה של עדי ביטי והדובדבן שעל קצפת המרירות הזאת היה כשדורגה במקום הלפני אחרון כשחברי השבט דירגו את מי הם הכי אוהבים - ואת מי הכי פחות (למקום האחרון הגיעה נאווה בוקר, שנחתה בשבט רק שעה קודם לכן).
אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח, נכון? לא נכון. זה בדיוק מה שכל כך מרשים - ומצמית - בעת ובעונה אחת בתודעה האנושית. בני אדם אולי לא יכולים לשלוט בצבע השמיים או בדרגת החום של השמש, אבל הם כן יכולים לשלוט ביכולת התפיסה שלנו את אותם דברים, בחיווי המציאות שלנו. וליכולת הזאת יש שם: גאסלייטינג (Gaslighting). זה מה שליטל סמדג'ה עברה ברגעים האלה על אדמת שבט קפרה - גאסלייטינג כמעט קולקטיבי.
לעשות למישהו גאסלייטינג פירושו להפעיל מניפולציה על אדם אחר כך שהוא מתחיל לפקפק בתפיסת המציאות שלו. מפעילי הגאסלייטינג ישתמשו בכל טכניקה שיש להם כדי לעוות למישהו אחר את התפיסה, לערער את הביטחון הכי בסיסי שלו בעצמו ולהקנות לעצמם שליטה עליו.
למרות שזה נשמע כמו מושג שמיליניאלים המציאו, גאסלייטינג נטבע לראשונה לפני 74 שנה פחות שבוע כשיצא מחזה בעל אותו שם. המחזה אחר כך עובד לשתי גרסאות קולנועיות, הידועה שבהן, "אורות הגז", היא זו שבה שיחקה אינגריד ברגמן וזכתה באוסקר על תפקידה. המחזה, שמו "Gas Light", מספר את סיפורה של פאולה, צעירה שהייתה עדה לרצח דודתה העשירה במהלך שוד שהשתבש. פאולה נשלחת לאיטליה, פוגשת שם בחור ומתחתנת איתו. הנישואים הופכים מהר מאוד לזירה של התעללות פסיכולוגית: לגרגורי, בעלה, יש מזימה והוא עושה הכל כדי לשכנע את פאולה שהיא מאבדת את שפיות דעתה. הוא משחק עם האורות של מנורת הגז (מכאן השם) ואומר לה שהיא מדמיינת, מעלים ומחזיר דברים מהדירה, מעמיד פנים שמעולם לא אמרה לו דברים שאמרה וכן הלאה.
זה נשמע קיצוני, אבל זו פרקטיקה שגורה בהרבה ממה שחושבים. כמה פעמים גברים אמרו לנשים (ולהיפך, בסדר) במערכת היחסים שהן "מדמיינות" רק כדי שהן יגלו שהן צדקו כל הזמן? במובן הזה, זה בדיוק מה שהשבט של ליטל, או לפחות חלק ממנו, עושה לה - הם מערערים שוב ושוב את הטענה שלה, שהיא - ליטל עצמה - איננה מקובלת עליהם.
אבל טבען של הנחות מוקדמות להתהפך על אלו שמניחים אותן ביהירות וזה בדיוק מה שנראה שקורה עם ליטל. בניגוד לקורבנות רבים של גאסלייטינג, שלפעמים יקח שנים עד שבכלל יבינו מאיזו התעללות מתוחכמת ואכזרית הם יצאו, סמדג'ה לא נותנת לניסיונות ההרגעה הפיקטיביים מבחוץ לעבוד עליה. היא יודעת שהיא לא טועה, שהתחושות שלה נכונות, שהיא יכולה לבטוח רק בעצמה - ואחרי שהכירה בבעיה, מכאן האני שלה רק ילך ויתחזק.