בצפיות ראשונות לא הייתי בטוח מה אני חושב על הפרסומת החדשה של yes שבה מככבות ספיר ברמן ונועה קירל. הכוונה של אנשי yes היא כמובן טובה, הם באו להרים, לחזק, לעודד. הם גם שילמו לברמן סכום כסף נאה, וחשוב מזה, סימנו אותה כדמות שיכולה להוביל קמפין פרסומי ענק. אלה אינם דברים של מה בכך, כשנזכרים בשנים שבהן שמה של דנה אינטרנשיונל היה עולה על השולחן במשרדי פרסום, ומיד נופל מפחד תגובות החרדים או השמרנים או מי שלא יהיה.
ב-2021 אחרי שדנה, מיקי בוגנים, הזוג אסי ואלברט ואחרים הם כבר כוכבי פרסומות ותיקים, השחזור של "פרסילה מלכת המדבר", עם קיי לונג ודמויות מפתח אחרות בקהילה הגאה משחקות כדורגל, גרר רק תגובה גועלית בולטת אחת בטוויטר. סמדר הילה שמואלי, אקס שמאלנית שהפכה ברגע הלא נכון לביביסטית, כתבה על ספיר שהיא "גבר שעליו איש לא שמע, לפני שהחליט להפוך חיצונית לאישה" וסיכמה "ישראל נמצאת תחת מתקפת תודעה". לא הייתי מצטט את ההבלים האלה, אם לא היה בהם אלמנט פתטי ונואש. מסכנה החילונית, אפילו אין לה את התורה, אז היא מנפנפת ב"מתקפת תודעה".
פוסט כזה, מאישה שברגעים אלה ממש מנסה לגייס דרך מימון המונים כסף לספר בשם "המסע משמאל לימין", מזכיר מדוע אין טעם לבדוק בציציות של הפרסומת החדשה, וצריך להתרכז בעיקר. היא קצת "לפנים", קצת מריחה ממניפולציה, קצת לא מדברת במונחים המדויקים, אבל הרבה יותר חשוב מכל זה - היא מביאה לכל בית בישראל את המסר שנועה קירל, הגיבורה של בנות דורה, ו-yes, חברת תוכן ענקית ואיכותית, אוהבות את ספיר ומחבקות את המסע שלה. והמסר הזה הוא נהדר, כי הוא עוקף אנשים כמו סמדר - ומגיע ישר לילדים שלה.
בייחוד אם הם ראו במוצ"ש את הראיון של ספיר עם דנה ויס. זה היה מסוג הראיונות החד-פעמיים האלה, שאתה מיד מבקש שיכניסו אותם לתכנית הלימודים בישראל. ראיון משנה תודעה. ראיון שעונה באופן בהיר ומודרני, על כל שאלה שעוברת בראש כשאתה נתקל בפעם הראשונה באדם טרנסי. זאת פעם ראשונה שברמן יושבת מול מצלמה בראיון אישי כזה. ולשמחת הצופים התברר שהיא התכוננה לראיון הזה הרבה שנים. היא אדם מפוקס, מחודד ובהיר מחשבה, שבקלילות, חום וחן מסבירה את הסיפור שלה, כך שרק רשעים חסרי לב לא ירצו לחבק אותה בתום הראיון.
הזדמנות להיכנס לנבכי הלב של טרנסית
בל אגם אמרה כאן ב-mako, בראיון מרגש שעשיתי איתה לפני שבועיים, "אני אומרת עד היום תודה לניסו. לילד שהייתי. אני חייבת לילד הזה שכולם רוצים להפנות לו את הגב, את חיי". בל היא הגבורה הטרנסית האחרונה שצמחה בתקופות שבהן האופציות היו מצומצמות. ספיר מגיעה לעולם שכבר יש בו לא רק את דנה אינטרנשיונל כדמות איקונית, ואת אפרת טילמה המתנדבת במשטרה בגיל פנסיה, אלא גם את נינה הלוי, שיושבת בוועדות ההשמה של משרד הבריאות, את טלין אבו חנא היפיפיה, את רומי ברג'יל החיילת המתוקה ועוד רבות וטובות.
כך שהרבה יותר קל לה להיות ולהרגיש נציגה של דור חדש. כזה שמרגע היציאה מהארון, הכל בא לה בקלות. היא בת 27, ולא רק שאין לה כוונה להפנות את הגב לעבר, היא מראה בגאווה תמונה של שגיא מלפני שמונה חודשים, ושמחה לתאר בפרטי פרטים את התחושות שעברו בראשו. מרגע שהפכה לספיר, אין לה שום בעיה לפרוש בפני העולם באופן כמעט יבשושי, את פרטי הגלגול הקודם. זו הזדמנות חד-פעמית להכנס לנבכי הלב והמחשבה של אדם טרנסי, רגע אחרי המהלך.
הסיפור של ספיר הוא באמת לא ייאמן. ולצערנו הוא גם לא מייצג. רוב הטרנסיות בישראל עדיין חוות דחייה והשפלות. אבל כיף שיש גם מודל חיובי. הקבלה של ההורים והחברים בקריות, של הקהל הישראלי שפוגש אותה ברחוב, והכי מפתיע, ההתנהגות המופתית של איגוד השופטים וההתאחדות לכדורגל – הנה לכם סיבה קטנה לאופטימיות זהירה. רק נציין שבזמן שבארץ מחבקים את ספיר, UEFA, איגוד הכדורגל האירופי, לא מפסיקה להוציא הוראות להט"בופוביות, כולל לדרוש מפולסווגן שלא יפרסמו במשחקי היורו בצבעי הגאווה. כך שלהגיד שזה לא מובן מאליו, מקטין את גודל האירוע.
ומה שהכי יפה, ספיר ברמן, בחורה מהפריפריה, בלי שום ניסיון קודם בתקשורת, מצליחה כבר כמה חודשים לנהל את ההתאמה המגדרית שלה מול המצלמות, באופן שהוא לא פחות ממושלם. היא מבינה את המינונים, לא נופלת לאף בור, שומרת את עצמה לעצמה. מהמקום שאני רואה את העולם, ספיר ברמן היא סוג של נחת גדולה: של מתנה שקיבלה הקהילה הלהט"בית בשנת הקורונה. נשאר רק להחזיק לה אצבעות, שתמשיך ככה. יש לי תחושה חזקה, שבמקרה שלה באמת אין מה לדאוג.