העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: אלה שהתלהבו עד אין קץ מ"המפקדת" ואלה שמאסו באידיאליזציית התוכן של "כאן" וקבעו שהיא מוערכת יתר על המידה. האמת נמצאת איפשהו באמצע, כמובן. "המפקדת" הייתה סדרה טובה, כזו שלפני כמה שנים היינו יכולים רק לחלום עליה בטלוויזיה הישראלית. אבל אחרי אינספור יצירות שעוסקות בצבא מנקודת מבט גברית, העשור האחרון הביא איתו את הסרט "אפס ביחסי אנוש" והסדרה "האחיות המוצלחות שלי" בעלי הקאסט הנשי והזווית האנטי-הירואית, והם אלה שרעננו את נקודת המבט על השירות הצבאי. במובן הזה, "המפקדת" אינה יצירה חלוצית, אבל היא מצאה דרכים אחרות להיות פורצת דרך. 

ההצלחה של "המפקדת" ממשיכה קו שאפשר ללמוד ממנו הרבה על הטעם המשתנה של הצופה הישראלי. נראה שהקהל המקומי מיצה את האקשן (דוגמת "אזהרת מסע" ו"דיבוקים" שלא הפכו ללהיטים בישראל), וצמא לסדרות שמתארות את החיים עצמם (גם "חזרות" שהפכה לסדרה המוערכת ביותר של השנה, היא כזו). "המפקדת" מתארת דמויות שאף אחד לא יגיד עליהן שהן "גדולות מהחיים"; היא מתרחשת בבסיס די עלוב; היא מתנגדת לפתרונות קלים. העליבות הזו (במובן הטוב ביותר האפשרי, באמת) היא כנראה מה שגרם לאנשים להשתגע מרוב אהבה, ובהתאם, להכין מאות ממים הנושאים את תמונותיהן של הדמויות.  

בין אם במקרה ובין אם במכוון, הסדרה מריחה מהשפעות סגנוניות של HBO ולפעמים הדמיון הזה הביא את הסדרה למקומות נפלאים: השחקניות שכמעט כולן לא היו מוכרות לפני כן הרכיבו יחד את אחד הקאסטים המוצלחים שנראה על המסך כאן. פרק הקפסולה (פרק 9), שהציג את הגיבורות (ללא ערבה, שנשארה בבסיס) בסיטואציה לא צפויה מחוץ לבסיס היה כנראה הפרק הטוב ביותר של הסדרה. היה קשה שלא להשוות אותו לפרק 7 בעונה 3 של "בנות", כאשר אחרי ארוחת ערב שהשתבשה הבנות פורקות כל עול ומטיחות זו בזו האשמות קשות. שני הפרקים, זה של "המפקדת" וזה של "בנות", הסתמכו על מבנה דומה, שניהם היו קשים לצפייה ועם זאת מהנים בצורה בלתי רגילה. 

מתוך "בנות" (צילום: Warner Bros. Television Distribution, צילום מסך)
קשה שלא להשוות. פרק 9 של "המפקדת" הזכיר מאוד (ולטובה) את פרק 7 בעונה 3 של "בנות" | צילום: Warner Bros. Television Distribution, צילום מסך

מחזור זה כבר לא יותר מגעיל מאלימות

אבל לעיתים, הניסיון לאמץ אלמנטים בסטייל HBO לא עבדו לטובתה של "המפקדת". קחו לדוגמה את פרק 7 - כן, הפרק שכולכם טענתם שהוא פרק מיותר לחלוטין. אני אישית חסידה מושבעת של פרקי ההפתעה האלה, שעוסקים בדמויות מאוד שוליות (דוגמת הפרק המתאר יום בחייה של שירה ב"האחיות") אבל פרק 7 היה דוגמה מצוינת לרעיון מעולה וביצוע לוקה בחסר. העלילה לא הייתה מספיק מעניינת בשביל להצדיק את הסטייה מסיפוריהן של הגיבורות, המשחק כשל להגיע לרף שהסדרה הציבה לעצמה, והדמויות לא היו מספיק חביבות או מדויקות בשביל שנרצה להקדיש להן 33 דקות מחיינו. במילים אחרות, הוא לא היה מיותר - אבל הוא יכול היה להיעשות הרבה יותר טוב.

דבר אחד נהדר כן יצא מאותו פרק שהטריף את האינטרנט הישראלי. מדובר, כמובן, בטמפון המשומש שהוצג לראווה על המסך בתאגיד השידור הציבורי של ישראל. עצם כתיבת המשפט הזה, שלפני כמה שנים לא היה אפשר לחשוב שאי פעם יוקלד, רק מבהירה שמדובר בצעד חלוצי. ולפני שיקפצו הגברים ויגידו שזו איננה הפעם הראשונה בה אנחנו מדברים על מחזור בטלוויזיה, נדגיש: כן, המחזור החודשי כבר דובר בטלוויזיה וגם זכה לייצוגים ויזואליים ("להרוס אותך" או "מייקל" הישראלית), אבל במדינה שבה פדים וטמפונים עדיין לא מסובסדים, במדינה שבה תחבושת היגיינית ספוגה בדם נחשבת למגעילה יותר מסצנות אלימות ב"משחקי הכס", במדינה שבה פרסומות לפדים עדיין משתמשות בצבע כחול לייצוג דם אדום - הבחירה לנופף בטמפון משומש בגאווה היא מהפכנית ומרגשת.

"המפקדת" הציגה בצורה בלתי מתנצלת נשים מכל מיני סוגים, והצליחה לעשות זאת בלי להעביר את התחושה המבאסת שמדובר בסימון וי ותו לא

האג'נדה הפמיניסטית לא התחילה ולא נגמרה כאן. "המפקדת" הציגה בצורה בלתי מתנצלת נשים מכל מיני סוגים על המסך, והצליחה לעשות זאת בלי להעביר את התחושה המבאסת שמדובר בסימון וי ותו לא. בין אם הייתה זו סצנת הסקס של כפיר וספיר, שהוכיחה שנשים שמנות יכולות להיות סקסיות בטלוויזיה, או הדמויות הלסביות והביסיות שהתרבו מפרק לפרק - "המפקדת" הוכיחה שהיא לגמרי על טהרת הנשיות של 2021 ולא התביישה להיות כזו. 

הגיבורות לא בהכרח עברו התפתחות חיובית ולא הפכו לגרסאות משופרות של עצמן במרוצת הפרקים (וזה מעולה): נועה (אלונה סער המצוינת) התחילה כקצינת חמ"ל ממושמעת שנחושה לעשות את תפקידה החדש כמ"מ על הצד הטוב ביותר, וסיימה בכניעה מסוימת - היא הגישה את התפטרותה בפני המב"סית והכירה בכך שבתקופה תחתיה המחלקה סבלה מכשלים חמורים ביותר. היא לא יוצרת קשרים חברתיים ולא נפתחת בפני ספיר (מיה לנדסמן) למרות שזו באמת מתחננת לכך, היא לא מתנצלת בפני שמרית על האמירה המזעזעת מפרק 8 ולא אוכלת מטוסט הפיזורים יחד עם הסמלת והמפקדות.

ספיר מתגלה כפחדנית ולא מספרת לכפיר את האמת המכוערת על מעלליה נגדו; צליל (נועה אסטנג'לוב) שוברת שתיקה מול חגו שבחנה אותה במשך כל העונה, אבל לוקחת את ההתבטאות האמיצה צעד אחד רחוק מדי, עד כדי עלבון; צימר (כרמל בין) נשארה חסרת סבלנות ואומללה כפי שתמיד הייתה; ערבה לא זכתה לטיפול בכפפות משי עקב ניסיון ההתאבדות שלה (היא בעצמה ציינה שהיא מרגישה מצוין), ולמרות הסיסמאות של נועה בדבר "הכוח הפיקודי" - ערבה (עלמה קיני) הכירה בעובדה שהיא איננה מתאימה לתפקיד. הרפש האינסופי שהתנקז מכל החורים בפרק 9 גרם לנו להאמין שהפרק האחרון יביא איתו זיכוך, אבל "המפקדת" סירבה לסגור את כל המעגלים לטובה, וטוב שכך.