בניגוד להרבה סדרות אחרות שצברו קהל ככל שהתקדמו, "חברים" הייתה סיפור הצלחה ממש מן הרגע הראשון. השילוב הקטלני של חבורת צעירים מושכים ומתוסבכים להפליא שמנהלים במנהטן חיים טרנדיים-אך-מבולבלים הסתער על לבבות הצופים וכבש את טבלאות הרייטינג. סיפור האהבה הזה נמשך עשר עונות רצופות, ומצדנו היינו ממשיכים אותו עד עצם היום הזה. לאיחוד של "חברים" לא זכינו (למרות שעם מה שהולך עכשיו ב-NBC עם "וויל וגרייס", לכו תדעו) - אבל אנחנו ממשיכים לפגוש את השחקנים האהובים בשלל תפקידים על המסך הגדול והקטן.

עשר שנים תמימות ליווינו את מוניקה, פיבי, צ'נדלר, ג'ואי, רייצ'ל ורוס - ואנחנו עדיין מזמזמים את שיר הפתיחה במאות פרקים של שידורים חוזרים. בעשר השנים האלו עקבנו בדאגה אחרי ההתמסרות המופרזת של מוניקה למזרקי הבוטוקס. צפינו בצ'נדלר מנסה להעמיד פנים שהכל בסדר, למרות שהיה די ברור שהשחקן שמאחורי הדמות הולך ומתפרק. חזינו ברוס וברייצ'ל מפגינים יכולת-על שאפשרה להם לא להזדקן או להשתנות כמעט בכלל. עברנו הריון מוצלח ולידת שלישייה עם פיבי - היריון ששימש ככיסוי להריון אמיתי בחיים עצמם. וכמובן - ליווינו את ג'ואי בתהליך המוזר שבו הוא הפך מחתיך הורס לגבר אהבל עם עיניים בולטות.

עם סיום הסדרה שישה שחקנים - עדיין צעירים אבל מאד מפורסמים ועשירים - עמדו בפני משימה מורכבת במיוחד: להמציא את עצמם מחדש ולהיפרד מהדמויות המזוהות עמם כל כך. בשורה התחתונה, כולם נשארו בשטח: רייצ'ל (ג'ניפר אניסטון) כיכבה בשלל סרטי קומדיה ומוניקה (קורטני קוקס) הריצה שתי סדרות קומדיה. צ'נדלר בינג (מת'יו פרי) השיל מעליו בהדרגה את הצ'נדלריות ובימים אלה הוא מצליח להעביר תפקידי אורח שלמים בלי אף בדיחה נוירוטית אחת. רוס (דיוויד שווימר) נשאר רוס, והאמת היא שקשה להאמין שעומד מאחוריו שחקן חי ואמיתי.

ומה עם פיבי (ליסה קודרו) וג'ואי (מאט לה-בלנק)? ב"חברים" הם גילמו דמויות מטופשות אך מקסימות. אפשר אולי להגיד שהיה בהן איזה קסם עם הפיקחות העממית, אבל כל סימן לציניות או תחכום היה מהם והלאה. לגבי ג'ואי, באופן מיוחד, נמתחה ביקורת על כך שמדובר בדמות שטוחה שלא עברה שום התפתחות. זו הייתה אחת הסיבות שהמפיקים בחרו בו להיות זה שיקבל סדרה-בת - וככל הנראה הסיבה שהיא שנכשלה.

ליסה קודרו, הלא היא פיבי, לקחה את המושכות לידיה ויצרה עבור עצמה את הסדרה '"הקאמבק", שבכל מובן אפשרי הקדימה את זמנה. בסדרה הזו פגשנו את היפוכה הגמור של פיבי - דמות צינית וחסרת בושה שתעשה הכל כדי להיאחז בשאריות התהילה. הקריירה של קודרו נמשכה לתוך סדרה קומית נוספת ואפילו אל הערכה מאוחרת וחידוש של "הקאמבק". לה-בלנק, באותו זמן, מצא את דרכו לכמה סדרות קומדיה כושלות והקריירה שלו הצטיירה כמקרה אבוד למדי. ואז הגיעה "אפיזודס".

ב'"אפיזודס" מאט לה-בלאנק מגלם את עצמו: שחקן מפוצץ בכסף ובפרסום שההווה שלו מבייש את תהילת נעוריו. אבל במקום לשים עליו את הספוט, הסדרה מתמקדת דווקא בזוג תסריטאים בריטים שמפתחים יחסי אהבה-שנאה עם התככים של הוליווד תוך שהם מנסים לכתוב סדרת להיט בכיכובו של מאט. החברות שמתפתחת בהדרגה בין הדמויות רק מסבכת את הקשרים שלהן עם הפוליטיקה המורכבת של רשת טלוויזיה גדולה.

נראה שהשנים שחלפו בין סיום "חברים", בצירוף הכישלון של הסדרות הקודמות, העניקו לנו מאט לה-בלאנק נינוח שמוכן, אחת ולתמיד, להיפרד לשלום מג'ואי. מאט של "אפיזודס" דומה לג'ואי בכך שהוא שופע קסם ילדותי, חסר כל מודעות עצמית ואגוצנטרי ברמה מדהימה. מצד שני - מדובר בגבר אינטליגנטי ומריר הרבה יותר, שמנהל חיים מורכבים ומנסה לשפר את היחסים שלו עם סביבתו. מאט הוא דמות מורכבת ובעלת עומק שלא היה לג'ואי מעולם, והסדרה משופעת בהמון רגעים מצחיקים ומוצלחים. אי אפשר שלא להעריך את הדרך שלה-בלאנק עשה ואת הנכונות שלו לחשוף את הפגיעות ואת הקושי של החיים אחרי הצלחה אדירה שלא תחזור על עצמה לעולם.

אז אם נסתכל רגע על כולם, המסקנות ברורות - ג'ניפר אניסטון נשארה הסוויטהארט של אמריקה, אבל במחיר של סרטי קיץ נוסחאתיים עם אדם סנדלר. ליסה קודרו עפה רחוק, מהר וחזק מדי מהדמות המוכרת שלה. קורטני קוקס, פלוס בוטוקס וניתוחים, הצליחה להחזיק את "קוגר טאון" עם גרסא מבוגרת ולא מעניינת במיוחד של מוניקה, שלא לדבר על דיוויד שווימר שכמעט תמיד תקוע בוריאציה כזו או אחרת של רוס. צ'נדלר עבר לשולי הבמה וכבר לא נראה כמעט על המסך, ורק מאט לה-בלנק - דווקא ג'ואי מכל "חברים", היה זה שבסופו של דבר הצליח להתחבר בחזרה אל הצופים בתפקיד מוצלח ומרענן שמאפשר לו לחדש לנו, להפגין מנעד קומי רחב הרבה יותר מזה שב"חברים" ולשחק ברמה גבוהה יותר משאי פעם שיחק. מסתבר שהמפיקים שבחרו בג'ואי לסדרת הבת זיהו משהו נכון, רק שהם לא הצליחו לתפוס את הזווית הנכונה. מזל שהוא קיבל הזדמנות שנייה ב"אפיזודס", אחרת, מי יודע - אולי היינו נאלצים לראות אותו עושה פרסומות מביכות לפחות ברמה של "איצ'יבאן".