מאסטר שף
כדי להבין מה היה אבי בשביל מאסטר שף, וכך גם מה סימל את השנה האחרונה בשבילנו, מספיק להסתכל בתמונה אחת מלאת משמעות:
אליהב שאשון, בן 28, מניח את היד על הכתף של אבי לוי, בן 35. אבל אל תתבלבלו: אליהב הוא זה שתומך ומחזק את אבי, ולא ההיפך. אבי מסתכל ימינה, ואליהב שמאלה. המבט של אליהב מלא בביטחון. המבט של אבי, לעומת זאת, מצביע על דאגה ואולי אפילו חשש. על מה אבי חושב? כנראה על הילדים שלו, ובעיקר על זה שהוא לא רוצה להתאכזב מעצמו. אליהב יודע שלא משנה מה יגידו השופטים, הוא את שלו כבר עשה. אבי מחפש סגירת מעגל לסיפור חיים שלא תמיד היה עטוף צבע מאכל ורוד. אבי עומד קצת מפוחד, אבל זקוף, גאה ומוכן להתמודד עם כל מה שינחיתו עליו. בדיוק כמו שהוא עשה כל החיים. שניות לאחר שצולמה התמונה הזאת, אבי הפך למאסטר שף של ישראל. הרגע הזה, הנדיר, בו כל מה שאדם מבקש פשוט מתגשם – הוא הרגע שעשה לי את השנה.
(מתי שופן)
רמזור
לפעמים נדמה שעונה אחת של רמזור עוברת מהר, אולי אפילו מהר מדי, אבל תשעה חודשי היריון הם בהחלט פרק זמן מכובד במהלכם דברים רבים משתנים. השנה, ליווינו את טלי ואמיר בשלבי ההיריון השונים; הגילוי - אותו טלי רוצה לשמור בסוד אך את החדשות הטובות של אמיר קשה לעצור, הקינון – טלי רוצה לעבור לגור במושב אך ריקוד הקולסלו של אמיר לא מספק את הסחורה, השיפצור – טלי רוצה לעבור שרשרת בדיקות גנטיות ואמיר רוצה לנצל את ההזדמנות לבדוק אופציות נוספות, החרפון – ההורמונים מוציאים את טלי מדעתה והיא בתגובה מוציאה את אמיר מדעתו. אולם דבר לא יכול להאפיל על הרגע המיוחד הזה בו חיים חדשים מגיעים לעולם, אחרי שציפינו להם במשך עונה שלמה לפחות, ובעולם של רמזור כמו בעולם של רמזור, ואולי גם קצת בעולם האמיתי, רגעים אלו חושפים את האמת הכנה שניצבת בבסיס כל מערכת יחסים מוצלחת, שברגע האמת את יכולה לסמוך על בן זוגך שייאבד את זה וישאיר אותך להתמודד עם הכל לגמרי לבד.
(עדי גבאי)
ארץi
כידוע ארץ נהדרת מתמקדת בדרך כלל בסאטירה פוליטית, אבל לדעתי ההברקה של שנת 2011 הגיעה דווקא מכיוון הסאטירה החברתית. העונה האחרונה של ארץ נהדרת הגישה שתי פנינות שנינות שגם בוצעו באופן מהודק: מערכון ה-Angry birds, ששוחרר לרשת האינטרנט עוד לפני תחילת העונה, הוגש כמנה ראשונה של ביקורת נגד השתלטות סטיב ג'ובס, חברת אפל ותחום הסמראטפונים על חיינו. למנה העיקרית הוגשה ההמצאה הבאה של חברת אפל הiBoy. הברקה משעשעת שלא נראתה כל כך בדיונית, בעיקר כי מאוד קל לזהות, ולהזדהות, עם התנהגויות הקיימות במציאות שלנו. אהבתי במיוחד את קטע הסיום של המערכון, המלווה בפסנתר המנגן בעצבות. המערכון הצליח לשקף מציאות עגומה ותוך כדי להצחיק ולבסוף לצבוט את לב הצופה ולהראות שאין לזה סוף. תמיד נרצה חדש יותר ומרגש יותר, והחדש הופך מהר מתמיד לישן ולא שווה. עם כל הכבוד והאהבה שיש בליבי לתחום הדיגיטל (ויש המון), המערכון הנבחר של השנה נותן תזכורת חשובה: אין תחליף לחיים האמיתיים ולקשר אנושי מציאותי.
(מולי גומא)
האח הגדול
יש רגעים נדירים שבהם מסך הטלוויזיה פשוט נעלם, ואז באמת אין הבדל בין מציאות לדמיון, או במקרה הזה – בין מציאות לריאליטי: לקראת סוף העונה השלישית החליט האח הגדול לספר לפרידה שהדג מהאקווריום בחצר הבית מדבר. נגיד בעדינות, זה בא לה בהפתעה. ההשתוממות של פרידה הייתה כל כך כנה ונוגעת ללב, שלרגע או שניים, אחרי שהשתלטתי על הצחוק, גם אני לא הצלחתי להחליט: מדבר או לא מדבר? אין תשובה אחת, כי המציאות, כמו שהוכיחה לנו השנה החולפת, יכולה להיות מבלבלת מאד, והתגובה של פרידה לא יותר הזויה מהתגובה של כולנו: מספיק שתנסו להחליף את צמד המילים "הדג מדבר?" ב- "הנשיא אנס?" או ב- "5500 שקל לחדר וחצי?" וכבר תבינו לבד, ותגידו בלי להתבייש: גם לנו אין מושג מה לעזאזל קורה בעולם הדפוק הזה. ופרידה, רק שתדעי: הוא דיבר. נראה לי.
(ענת גפני)
פלפלים צהובים
נפתח בשורה התחתונה: דקות הפתיחה של הפרק הראשון של פלפלים צהובים גרמו לי לצחוק בהנאה ושניות לאחר מכן לבלוע את המלנכוליה העדינה בדממה. באותו רגע ידעתי שאני רואה משהו אחר. הסצנה בה עומרי בן החמש מדקלם את שירם של מוניקה סקס על ההיא שחתכה את הורידים משעשעת למאית שניה, ואז מיד מגיעה ההבנה שמשהו לא לגמרי בסדר בילד, ותמצית הסדרה מכה בך בבום.
המדבר מול האורבניות, הדמויות המדוייקות והקטעים הקומיים המשולבים באפקטיביות פוגעים בול. הסיפור נוגע ומעורר הזדהות גם אם לא עברת או הכרת סיטואציות דומות, ואף אעז ואומר שהסדרה העלתה את המודעות לנושא האוטיזם. מדובר באירוע מעודד בטלוויזיה – המשחק, הכתיבה, העריכה והבימוי יחד עם טביעות האצבעות של היוצרת קרן מרגלית, המביאה לשולחן הרבה מן הסיפור האישי שלה, יוצרים משהו גדול מסך חלקיו. קיבלנו סדרה שלא מזלזלת בצופיה, רצינית במידה אך יחד עם זאת לא נטולת הומור, המגוללת סיפור בעל רבדים רבים הנחשפים בקצב מהפנט במהלך העונה.
(איתי פורת)
פולישוק
הסדרה פולישוק בועטת לפוליטיקה הישראלית בביצים – ויש במה לבעוט. שנה לא פשוטה עברה עלינו. יצאנו לרחובות ואנחנו עדיין לא מצליחים לקנות דירה; שטייניץ חושב שהרופאים בריונים והרפואה הציבורית גוססת; ביבי מצהיר שאנו מדינה מתוקנת ומתקדמת אך תמך, רתם, וסייע לחוקים כמו חוק לשון הרע ומינוי השופטים. באמת, לא נותר לנו אלא לצחוק.
הרגע שלי בשנת 2011 הוא הנאום בו קוזו אביטל מסביר לחברי מזכירות מל"ל למה פולישוק הוא האיש שלהם. שתי דקות במונחים טלוויזיוניים זה נצח אבל בדקות אלו פשוט מתמוגגים. קוזו מצליח בשתי דקות לחשוף את הפוליטיקה הישראלית במערומיה והיא לא עשתה שערות וגם השמינה קצת לאחרונה. הוא חד, הוא לא מפחד לפגוע, הוא רשע אבל מה, איכשהו רואים שהוא אוהב את פולישוק. ואני גם אוהבת את פולישוק. איש צנוע, לא חכם במיוחד – אבל לא ייפגע בזבוב. אולי זה מה שיביא את המדינה למקום טוב יותר.
(יעל אורון)