"זה מאד מתסכל, זה אפילו מעליב. כאילו כל מה שעשינו וכל מה שנתנו במערכת הזאת יורד ברגע לטמיון", מספרת המורה ענת אחרי עוד התמודדות יומיומית עם אתגרי החינוך בחטיבת הביניים "נווה יונתן" שברמלה. בדיוק בשביל רגעי התסכול והייאוש האלה, אומרת מנהלת בית הספר, שלי, חייבים לתחזק מערך תמיכה איתן לא פחות מזה שבין המורים לתלמידים. "הדבר הכי חשוב במערכת זה המורים", היא אומרת בקטע מתוך הפרק השני בסדרה הדוקומנטרית "בית ספר לתקווה, שישודר הערב, "והדבר הכי חשוב בשביל המורים זה שיהיה להם למי לפנות, שיהיה מישהו שיכיל אותם, שכשלהם תהיה בעיה יהיה מישהו שיעזור להם לקום".
באחת מהכשרות המורים, שלי מעניקה פרשנות מילולית של ממש לרעיון הזה, כשבפני צוות המורים ניצב קיר טיפוס גבוה, ומאחוריהם ניצבים חברי צוות אחרים שאחראים על חבלי הבטיחות והתמיכה המורלית. "אנחנו עוברים הכשרות לא רק בשביל להכיל את התלמידים אלא גם בשביל לתת מענה אחד לשני", אומרת שלי ומזכירה שגם מורים הם לפעמים תלמידים: "כשאנחנו עומדים מול קיר טיפוס שהוא לא איזור הנוחות שלנו, זה בדיוק כמו שתלמיד מקבל מיצ"ב בעברית, והדבר הראשון שהוא אומר לעצמו זה 'אין מצב שאני עושה את זה'. ומה אנחנו מבקשים ממנו? לפחות תנסה, לפחות תתחיל, לפחות תבוא עם רצון להתמודד". צפו בקטע המלא.
>> לא זולגות מעצמן: אסיף סיפר לנו איך הצליח לעצור את הדמעות
>> הפרק הראשון של "בית ספר לתקווה" ב-makoTV
"בית ספר לתקווה" - חמישי ב-21:00 בערוץ 2, קשת