"אנשים שכבר חיבבו אותי שונאים אותי מחדש"

אברי גלעד פרץ בשנות השמונים בגלי צה"ל, שם היה שותף לתוכנית הרדיו "מה יש", ביחד עם ארז טל. בשנות התשעים הם עבדו יחד בתוכנית "העולם הערב" בשידורי הניסיון של ערוץ 2, כשהתחיל השידור המסחרי בישראל. גלעד שידר שלל תוכניות ושעשועונים והיה מזוהה עם רצועת הבוקר, אותה הוביל למעלה מ-15 שנה. לאחר שבעה באוקטובר, הוא וטל התאחדו ובמשך חצי שנה שידרו יחד בקשת 12, ברצועה שלאחר מכן הפכה לתוכנית "אברי ושרקי" שרצה עד היום.

ארז טל, שותפו המיתולוגי, בחר לפתוח את השיחה שקיימו הערב (שישי) בתוכנית "מה באמת קרה שם?" במילים חמות לגלעד: "הוא נס אישי שקרה לי. כשהתחלנו לעבוד יחד ברדיו על 'מה יש', מצאתי את הפרטנר המושלם, שהיה דומה לי בהרבה דברים ומאוד שונה בדברים אחרים. החלק הראשון של הקריירה שלי כנראה לא היה קורה בלי אברי, או היה קורה פחות טוב".

לאחר שבעה באוקטובר, כאמור, השניים שבו לשדר יחד מאולפן החדשות ולאחר התוכנית הראשונה כתב גלעד לטל את המילים הבאות: "אנחנו מצליחים אבל אתה סובל. מה אפשר לעשות כדי שתסבול פחות?". כעבור חצי שנה ובתום התוכנית המשותפת האחרונה, כתב לו גלעד: "עברת דרך, מסבל חריף להשלמה נעימה".

>> לצפייה בפרק המלא ב+12

גלעד הסביר לטל למה לדעתו הקאמבק של השניים לא החזיק מעמד: "זו לא זירת המחיה שלך, אני עושה את זה כבר כל כך הרבה שנים, גם לפני תוכנית הבוקר, אני באקטואליה כל כך הרבה זמן. אתה מעולם לא עשית את זה, חוץ מיומן הערב בגלי צה"ל".

כולם היו בטוחים שאני לא סובל אותך, אבל זה לא היה עניין. היה לי קושי עם הסיפורים האיומים של המלחמה וגם עם הכאוטיות שלך.
"אני לא יכול לתכנן שום דבר, מעולם לא תכננתי ריאיון. קוראים לזה 'הפרעת קשב', היא כל הזמן מחפשת שיהיה יותר מעניין ממה שיש, לפעמים זה נהדר ולפעמים זה פשוט אסון".

אמרת לי גם שאתה עובד בלהיות דעתן.
"הייתה לי באמת תקופה כזאת, במיוחד בתוכנית הבוקר. היו לי כמה אמירות ממש קיצוניות ואז הבנתי שאת אותו כוח שאני משקיע בלעשות פרובוקציה, בגלל הפרעת הקשב, כי זה עושה לי בוסט של דופמין לראש, אני יכול להשקיע בהיפך, ממוטיבציה להתפרע למוטיבציה לדייק. גם היום אני משתדל, לא תמיד מצליח לי, להגיד דברים יותר שפויים מכפי שהיה צפוי".

באחד משידוריהם המשותפים במלחמה הם אירחו את הזמר עידן רייכל, שדיבר בדמעות על חברו שנפל. בעוד שגלעד עבר בטבעיות לאורח הבא, טל נותר בהלם. למרות קור הרוח שהפגין אז, גלעד הבהיר שגם הוא הושפע מהאירוע המטלטל הזה: "מה שמעניין אותי זה שהוא אמר שאם החבר שלו, אחרי שבעה ימים (מפרוץ המלחמה), היה זוכה לראות, הוא היה אומר שהיה שווה את זה. איפה כל הדבר הזה? ההתעלות הזאת? לאיפה היא נעלמה? למי היה אינטרס לפוגג אותה?".

אחרי חצי שנה אני פרשתי, ואתה המשכת עם יאיר שרקי. מה יש בו שאין בי?
"הוא בתוך החומר, הוא עיתונאי, הוא יודע על מה הוא מדבר ויש לו דעות והשקפת עולם מקוריות מאוד. הוא בן אדם חכם וחד וממש שמחתי השנה להעשיר את מגוון האנשים שאני בקשר הדוק איתם ולהכניס את שרקי".

יש לך איזו הערכת יתר לדתיים. למה?
"הם נושאי הגחלת של הערכים של עם ישראל. החילוניות בעטה בהרבה מהערכים האלו".

למה אתה לא דתי?
"כי אני לא מאמין. אני לא יודע לעשות מצוות, זה לא מדבר אליי. אני כן מאמין במורשת התרבותית העמוקה של עם ישראל, זה הכי מדבר עליי בעולם. חיפשתי איזושהי תורה רוחנית שאני אוכל להתחבר אליה, הלכתי לוויפסאנה, הלכתי לזן, עשיתי כל מיני דברים. מצאתי את זה בתוך הסלון שלי, לא הייתי צריך ללכת לשום מקום".

גלעד שיתף שלמרות שאביו עבר את מחנה אושוויץ, הוא היה אדם מצחיק מאוד והשפיע עליו לא מעט: "הוא היה כותב ומדבר מצחיק, עושה קולות מצחיקים ואומר מילים מצחיקות. את כל הדבר הזה של לשחק עם מילים, להמציא שמות לדברים לקחתי ממנו, ממש העתק-הדבק, תכונה שקיבלתי גנטית והעברתי אותה לאחת מבנותיי".

אמא שלך גדלה בבית דתי ויצאה בכל הכוח נגד המסורת ואבא שלך אמר שאלוהים מת באושוויץ, אז גדלת בבית מאוד אנטי דתי. היחס שלך היום לדתיים זה תיקון?
"כשגיליתי מה הדת אומרת באמת, לא בפוליטיקה שלה, הייתי בשוק. גידלו אותי שמתנחלים זה 'מתנחבלים' וכשגיליתי שהעולם הוא מורכב ויש מה למצוא בכל אחד מהמקומות האלה, הייתי בשוק. זה היה גם שוק של הקלה, כי כשלוקחים ממך משא של שנאה זה נורא מקל".

הרגשת שלפני זה שנאת.
"בטח, שנאנו דתיים, במיוחד בגלל שגדלתי בירושלים בימים של ההתנגשויות הגדולות עם החרדים, בשנות השבעים. הייתי הולך יחד עם החברים שלי לזרוק אבנים על החרדים בכביש רמות, כי הם היו זורקים אבנים על מכוניות נוסעות, אנחנו היינו המגנים אז היינו זורקים".

ההורים שלך הספיקו לראות אותך מתקרב לדת?
אני לא מתקרב לדת, אבל אמא שלי שנאה את זה, בגדול. כשהיא הייתה באה לארוחת ערב אצלנו ביום שישי והיינו עושים קידוש, היו פרצופים מכאן ועד הודעה חדשה".

קטע שגלעד העדיף לא לראות זה ריאיון שהוא ושרקי קיימו עם דיצה אור, אמו של החטוף אבינתן אור, שאמרה שצריך לשלוח את ילדיהם של כמה מבכירי מערכת הביטחון לעזה. הוא בחר לא להתרגש מהתגובות לדבריה: "כל פעם איזשהו צד מקים איזו מהומה על משהו שלא צריך להיות מהומה, 'שמעת מה הוא אמר?!'. מכיוון שאין מהומות כל הזמן, אז מחפשים ויוצרים כאלה, מה שמישהו אמר לא הסתדר בדיוק עם איך שאתה חושב, אז אתה עכשיו צריך להקים מהומה כדי שהוא יגיד מה שאתה חושב".

אתה ושרקי ימניים ומשדרים בערוץ שיש מי שמנסה להדביק לו את התווית "ערוץ התבהלה". איך התגובות?
"הרבה אנשים שכבר חיבבו אותי שונאים אותי מחדש כי אני לא תומך בביבי וכי אני בערוץ 12, אלה שתי הנקודות שמוכיחות שהאדם הוא מזרע עמלק. זה שאני לא תומך בביבי מוכיח שאני צריך להיות בערוץ 12, אתה מבין? אנשים הם לא במיטב שכלם כרגע".

אחד ההבדלים המהותיים שהיו בין גלעד לטל כשצילמו יחד את התוכנית הייתה התייחסותם לעסקת החטופים. טל חשב אז וגם היום שזו עדיפות עליונה וגלעד חשב שלא, אך שיתף כי דעתו השתנתה: "עם כל מה שנודע לנו על העינויים ועל התנאים, אני חושב שחייבים עסקת חטופים עכשיו".

גלעד חטף ביקורת על דעתו על עסקת החטופים אז ובעקבות מאמר שפרסם בנושא ב"ישראל היום", אך אמר שהוא לא ידע על כך כי הוא לא קורא תגובות: "אני אף פעם לא קורא על עצמי, זה משפיע עליי יותר מדי. אליי מגיעים רק האנשים שמברכים, אנשים שאמרו 'גם אני רוצה לעשות את זה'".

אני לא מצליח להבין איך אפשר להתנגד לעסקת חטופים.
"העניין הוא מורכב, אי אפשר להגיד עכשיו בלי לחשוב על אחר כך. בכל פעם בתולדות ישראל שאמרנו עכשיו, לא חשבנו על אחר כך ואכלנו אותה בשביל ה'עכשיו' הזה. בגלל שהדיון מקוטב פוליטית, אז אין דיון. אני דורש דיון, שהכל יהיה על השולחן ואנחנו נדבר כבני אדם שפויים. יש פה דברים לדאוג להם, אם נשים אותם עוד פעם על הגדר, אני יודע מה יהיה בעוד חודש? רק בפעם הקודמת, לפני שהם גורשו, הם כבר תכננו פלישה נוספת. מה אם הם יפלשו פעם נוספת ויחטפו ארבעה ילדים? אני לא סומך על זה שהם לא יפלשו".

אני סומך על צה"ל, שהפעם לא ישן.
"לא, אל תסמוך עליו, הוא לא זכאי לאמון שלך. אתה רואה איך הדברים עובדים עכשיו, ראית את התחקירים עכשיו, תחקירים של שקר וטיוח. מי שמטייח בתחקיר, רוצה לעשות את אותו דבר שבו הוא נפל. צריך שהעזתים לא יהיו פה, אתה רואה שהם אומרים שהם רוצים לצאת".

בריאיון שנתן גלעד לטל בעבר, כשעוד היה מנחה בתוכנית הבוקר, הוא נשאל איפה יהיה בעוד 15 שנה והוא השיב שלא אכפת לו להישאר בתוכנית הבוקר. למרות זאת, עזב גלעד לבסוף את רצועת הבוקר והיה לו הסבר לשינוי: "היא חירבה לי את החיים, זה היה בלתי נסבל, לקום כל בוקר בארבע, בסוף זה כרסם לי ב-DNA, הרגשתי שזה פוגע בי".

אחד המרואיינים המפורסמים שלו היה לבטח ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתארח אצלו בשנת 2021. גלעד הבהיר שלמרות מה שאולי נתפס, מעולם לא תמך בו: "מה שחשבתי אז הוא כאין וכאפס למה שאני חושב היום. בגדול הוא ירד מהפסים, כבר לפני שבעה באוקטובר, אבל אחריו על אחת כמה וכמה, אנחנו רואים איש בהידרדרות אישיותית חמורה ביותר".

ככל שהוא מרגיש סכנה לכיסאו.
"ככל שהתמונה של מלך כל יכול שהוא צייר לעצמו מתבררת כקרטון, ככל שהחיים האמיתיים פוגשים אותו. הוא לא יודע להתמודד עם החיים האמיתיים באמת, אין לו את האמפתיה, את חום הלב, את המורכבות הרגשית בשביל להתמודד עם החיים עצמם. הוא עובד רק מהשכל, ויש מצבים שהשכל בכלל לא מתאים".

אתה יודע מה ביבי היה אומר על זה? אברי גלעד חבר לשמאל.
"נכון, זה מה שהם אומרים, הם לא יכולים לשאת את המורכבות. אני אדם ימני, לפעמים אפילו מה שנקרא ימין עמוק בחלק מהדברים. הם לא יכולים לשאת את זה, אז הם מדביקים לי כל הזמן שאני שמאל, אבל לא. הימין פשוט עבר השתלטות עוינת על ידי אנשים שהפכו אותו לכת. אני שונא כתות, לא סתם הייתי חבר בוועד לטיפול בנפגעי כתות, לכן כשהכת הזאת מקיאה אותי מתוכה מכיוון שאני לא מכיר בעליונותו של המנהיג הגדול שלה, אז בסדר, אנחנו מיעוט של אנשים כאלה".

מה היית שואל אותו היום בריאיון?
"אדוני ראש הממשלה, (באנגלית) מה לעזאזל?".

מי צריך להנהיג את המדינה?
"בנט. בבחירות האחרונות הצבעתי לגנץ, אבל הוא לא יכול להיות מנהיג לאומי, אני לא חושב שיש לו את זה עד הסוף. יש לו חלק מזה, אבל אין לו את כל זה".

כמה נהנית בתקופה של "עשינו עסק"?
"בגדול סבלתי, כי אני לא הבן אדם הזה. הכל עסק בכסף, תאוות בצע, אני זוכר את הכיסים שלי מלאים בסטיפות של עשרות אלפי שקלים כדי להעביר אנשים בין וילונות, שלא יקחו את האוטו כי אין, אז לך תפתה את הבן שלא יקח אותו".

בוא נדבר על הפרעת הקשב שלך. אני זוכר שפעם כתבנו אצלך בבית את "העולם הערב" ואז עוד לא ידעו שיש דבר כזה הפרעות קשב. הייתה איזו מכונית שהאזעקה שלה לא הפסיקה וזה הטריף אותך, כמעט הרבצת לי.
"זה כשהפירמידה של הקשב מתהפכת, כשהדברים הלא חשובים הם החשובים וההיפך, כמו אזעקת האוטו, דבר לא חשוב. אתה יכול לתחם את זה החוצה, אני שומע רק את זה".

הפרעת קשב יכולה להיות סתם תירוץ להתנהגות לא נחמדה.
"גם קטיעת רגל יכולה להיות תירוץ לא להגיע לאוטובוס בזמן, הפרעת קשב היא נכות".

בינתיים מינפת את הפרעת הקשב שלך לשיווק של כדורים של טיפול בהפרעת קשב.
"זה לא ככה, זו אמירה מגעילה מצדך, לא מינפתי אותה. מה שקרה זה שהבן אדם שהמציא את תוסף התזונה שאני משווק בא ונתן לי לנסות את זה".

אמרת שבשמאל אין אהבת אדם. מצטער?
"אני חושב שאחרי שבעה באוקטובר, להגיד שבשמאל אין אהבת אדם, אחרי 'אחים לנשק' וכל ההתגייסות, זו אמירה לא נכונה. יש משהו לא מדויק באהבת האדם של השמאל לטעמי, אבל להגיד שהיא לא קיימת זה לא נכון, אולי בשמאל הרחוק. חצי מצטער".

לפני שהמתנחלים יצאו להתפרעויות שלהם בחווארה, אמרת "שידעו שאנחנו לא יהודונים".
"זו הייתה תגובה למעשה לא חמור במיוחד, פלסטינים ניסו לרצוח טיול של בני מצווה והמתנחלים ירדו לאיזה כפר והפכו אוטו. אז זה נראה לי במידה, אבל אחר כך המידה יצאה מפרופורציה".

אחרי החיקוי הראשון שלך ב"ארץ נהדרת" אמרת "תוכנית מגעילה, בית קברות לבדיחות".
"הם פגעו בי, זה היה זמן שהיה לי קשה גם ככה. הייתה לי תוכנית אירוח ב'רשת', הלך מאוד קשה והלחצים היו בלתי נסבלים, לארח אנשים שלא רציתי לארח אותם בכלל בשביל הרייטינג. התוצאות לא היו טובות ואני לא הייתי טוב, זה לא היה המקום שלי ואז עשו עליי את החיקוי הזה, שהבסיס שלו היה לטעון שאני בן אדם צבוע".

ה"מעולה ומגעיל", שזה קצת משהו באישיות שלך, האמביוולנטיות.
"הם הביאו את זה בתור צביעות, אני חושב שאני לא צבוע, אני פשוט מורכב או נותן ביטוי למורכבות. אז זה, יחד עם כל הבלאגן שעשו לי ב'רשת', נגמר בהתקף חרדה מטורף, פעם ראשונה ואחרונה שזה קרה לי בחיים".

לי היה התקף חרדה בשנה הראשונה שלי כמנהל תוכניות ב'קשת', הייתי באוטו ועצרתי בצד כי לא הייתי מסוגל לנהוג. מה זה היה אצלך?
"הלחץ להצליח, נראה לי אתה הרבה יותר טוב בו. אף פעם לא הסתכלתי על רייטינג, כשהקיום שלי תלוי בשברירי אחוזים אני משבית, מתנתק מהלב שלי ולא יכול לעבוד".

איך זה בא לידי ביטוי פיזית?
"חשבתי שאני מקבל התקף לב, שזהו, נגמר. לא הגעתי לבית חולים כי עזרו לי".

גלעד לומד ומלמד בשיטת "תורת ימימה" כבר 23 שנים והסביר מה הוא מעביר ללומדים: "אני מלמד את היסודות של החשיבה של התורה הזאת. זה עוסק בלהיות נוכח, כאן ועכשיו, לא כל הזמן להיות בעבר או בעתיד. כל הזמן להפריד דברים שהם מהותיים לעכשיו מאלה שלא".

אתה רגוע יותר?
"אני ענייני יותר ולא סוחב איתי את ה'מריצה' הזאת שאתה מגיע איתה לכל רגע עם כל הרגעים הקודמים, המריבות, האכזבות והציפיות שלך. אתה פשוט מגיע ככה, בלי כל המטען".

לגלעד יש מופע משותף על המלחמה עם הזמר דוד ד'אור. באחת ההופעות הוא הביא להופעת אורח את בנותיו, זוהר וליבי, ששרו את השיר "ערב מול הגלעד". הוא הסביר מדוע בחרו את השיר הזה: "זה בגלל השורה 'ישוב טלה על חיק העם'. הן כל כך בעניין של החטופים ומושקעות בזה רגשית, זה היה מאוד מדויק".

איזה מין אבא אתה?
"אני משתדל להיות אבא מאפשר, שנותן לילדות שלו מרחב לצמוח בו. עד לא מזמן לא היו מסכים, לאחרונה הן השתדרגו למסכים, אבל עדיין יש בקרה עזה על התכנים, אבל הכוחות הם גדולים וחזקים".

שתי בנותיו של גלעד הצטרפו לריאיון וסיפרו מה הן חושבות על אבא: "הוא אבא טוב, לפעמים מעצבן. יש לו קצת בעיה עם סדר, הוא צריך שהכל יהיה מסודר ואני וזוהר לא כל כך טובות בדברים מסודרים", אמרה ליבי. זוהר הרחיבה: "אנחנו מגיעות הביתה והוא אומר 'מי השאיר את המגבת על הרצפה?', במקום להגיד לנו שלום. הוא מאוד ממושמע בקטע הזה, אנחנו פחות".

מה חוץ מהמגבת?
זוהר: "הוא בא הביתה והסלון מבולגן אז הוא אומר ישר 'תאספו את זה, תאספו את זה'".
ליבי: "כל הזמן יש לו פגישות בבית, אז הוא תמיד צריך שהמקום שהוא נפגש בו יהיה מסודר, זה תמיד קורה".

הייתן רוצות להיות גם בטלוויזיה, כמו אבא?
זוהר: "לעבוד עד אחת בלילה לא כל כך מדבר אליי, הייתי נרדמת".

את "העולם הערב" עשו יחד אברי גלעד וארז טל בין השנים 1990 ו-1993. גלעד הודה שדמויות שגילם באותה תקופה, כמו "צ'ארלי פותח הגרונות", הוא לא היה עושה היום: "עשיתי כל כך הרבה דמויות שליליות מזרחיות, אני מסתכל על זה היום בבושה. אני סולח לעצמי על כל מה שעשיתי, אבל רואה כמה היינו מוטים".

היית כמו עומר אדם בתקופה ההיא.
"הייתה תקופה של כוכבות עזה, מאוד רציתי אותה. כשהייתי נער ולא ראו ורציתי שיום אחד יאהבו אותי למרות שאני כזה מופרע. מה שגיליתי זה שגם כשאתה הלהיט הכי לוהט, זה לא עושה לך שום דבר בלב. זה גם אושר לא טוב, סם לא טוב".

מה קורה אחרי שהאקשן נגמר?
"בטלוויזיה בשבילנו הוא כבר נגמר מזמן. עשינו הכל, היינו בכל ההתרגשויות, חידשנו את כל החידושים".

מתי היית יותר שמח - אז או היום?
"בגדול היום, פי מיליון, הייתי אומלל, לא הצליח לי כלום, לא הייתי בן אדם שמח. כל הצחוקים וההומור היו בשביל להיפטר מהכאב, הומור שלי בא מהציניות. היום אני לא בן אדם ציני יותר, אין לי צורך יותר בדבר הזה. משהו החלים בלב שלי, גם בגלל המשפחה והילדות, גם בגלל הבגרות והרבה בגלל הלימוד. לא הייתי חוזר לשנייה".

למה רבנו?
"כי התראיינתי ל'מעריב', הזכרתי אותך אבל הוא לא הכניס את זה".

הייתי בניו יורק וכולם מסביבי הרעילו אותי עליך, אחרי זה רבנו עוד פעמיים. נעבוד שוב ביחד?
"לא חושב, במה? איפה אנחנו יכולים להיפגש? אתה אוהב טקסטים מוכנים, תוכניות ערוכות מראש. אני יושב בתוכנית עם שרקי עם דף, סתם כדי שלא יגידו שאני בלי דף, אין עליו כלום. אני לא יודע ולא אוהב לתכנן, אם אני מתכנן אז כבר אין לי טעם לעשות אותו, זה משעמם אותי".

איפה תהיה עוד 15 שנה?
"אני מקווה שאני אהיה שר החינוך. הייתי מחנך אנשים להיות בני אדם, זה הדבר היחיד שיבדיל אותנו מה-AI, יהיו לנו שיקולים עמוקים יותר".