ישראל קטורזה: "הייתה תקופה שלקחתי 'ציפרלקס', לא יודע אם זה עזר"

ישראל קטורזה נולד בצרפת בשם תיירי, בגיל 4 המשפחה עלתה לאשדוד ובגיל 16 הוא עבר לפנימייה של חיל האוויר בחיפה. כשהתגייס הוא שירת כטכנאי אלקטרוניקה, המשיך בקבע ויכול היה להמשיך עד הפנסיה, אלמלא חיידק הסטנדאפ קרא לו. הוא הפך לאחד הסטנדאפיסטים המצליחים ביותר בישראל ובמקביל הוא שיחק בהצגות, סרטים וסדרות טלוויזיה.

הערב (שישי) הוא נפגש לשיחה עם חברו ארז טל בתוכנית "מה באמת קרה שם?", איתו הוא עובד כבר שנים, בין היתר בתוכניות "מועדון לילה" ו"זה לא אולפן שישי". קטורזה סיפר לטל על האירוע בו פגש את נשיא צרפת, עמנואל מקרון, והחליף איתו כמה מילים: "אמרתי לו שאני מישראל, שאני עושה סטנדאפ בארץ, שאני יודע רק להצחיק אנשים ולו יש הרבה יותר כוח ממני. ביקשתי שיעזור לנו לשחרר את החטופים ואת משפחת ביבס, שיטפל בזה. הוא אמר מה שאומרים פוליטיקאים, 'אני אעשה את המיטב שלי'".

כילד, היה לך הרגל משונה לדפוק את הראש במיטה. מה הסיפור?
"אף פעם לא הבנתי ממה זה נבע, אף אחד לא הסביר לי, אבל לא יכולתי להירדם בלי לדפוק את הראש בכרית. אני זוכר צעקות של אמא ואבא, הייתי מפריע להם, זה גם לדפוק את הראש על דברים לא רכים, זה היה ממש מרגיע אותי. לפני כמה שנים, אני לא זוכר בדיוק מתי, שכבתי במיטה בבית והרגשתי שאני צריך את הדבר הזה".

אז עשית את זה.
"לא, קמתי מהר בבהלה, אתה לא יכול לחזור לדבר הזה, זה נמשך עד ששלחו אותי לפנימייה הצבאית. כשהגעתי לשם זה היה הפחד הכי גדול שלי, אנחנו שישה חבר'ה בחדר, איך אני עושה את הדבר הזה? אני זוכר את הלילה הראשון, שאני לא נותן לעצמי לישון, כי אני מפחד ממה שיקרה, אבל לא הייתי יכול יותר, הייתי גמור. בבוקר קמתי ומישהו שם ניגש אליי ואמר לי 'תגיד, על מה חלמת בלילה? דפקת את הראש', מאותו יום זה נפסק".

למה הגעת לפנימייה?
"כדי לרצות את אבא שלי. מי שמכיר אותי יודע שאבא שלי, עד שהוא נפטר, היה דמות מאוד נוכחת בחיים שלי. סבלתי מאוד בתקופה הזאת שם, אבל היה לי חשוב לרצות אותו, שהוא יהיה כל הזמן גאה בי. הוא כל הזמן עבד קשה, היה לו בוס שכל פעם שהייתה לי תעודה, הוא היה אומר לו 'תראה את הבן שלי, איך הוא לומד', תמיד הייתי מושא ההערצה שלו".

קטורזה שיתף ברגע של משבר שחווה בפנימייה: "היה רגע שכולם ירדו עליי, קראו לי בשמות והיה סוג של נידוי, אני לא זוכר גם למה זה קרה. זה היה סוג של חרם, לא היו מכות, אבל חרם זה גם במילים, זה הרבה יותר גרוע, המכה עוברת, מילים לא. מפקד הכיתה, זה לא מורה רגיל, החליט שהוא עושה ערב שמדברים על הדבר הזה. מאותו ערב כל היחסים השתנו, פתאום הוא נתן לי ביטחון, ילדים התקרבו אליי, זה נתן לי את הממד הזה של ההומור שהיה לי כבר אז. משם הפכתי להיות חזק מאוד, הרגשתי שההומור מחזיק אותי, כי לא היה לי כוח, אני לא פיזי".

אתה לא מופיע בשישי בערב, היום הכי חזק של ההופעות. למה?
"אין דבר שאני אוהב יותר בחיים מקידוש, זה הרגע הכי כיפי שלי בחיים, אני לא שומר שבת, אבל קידוש זה דבר חזק מאוד. דרך אגב, אני לא יושב בראש השולחן, אני יושב באמצע, עם כולם, אני חבר שלהם. אני אוהב שהקידוש נמשך ואפשר לשבת, לשחק, פתאום ללכת לחדר בריחה ביחד, לראות סרט".

יש לנו קבוצת וואטסאפ מאוד דעתנית, באיזשהו שלב עזבת את הקבוצה.
"הרגשתי שזה כבר משפיע לי על החיים, אני לא קם בבוקר ומחפש מה לא טוב, אני מחפש מה טוב. בסוף הטוב מנצח, אין לי ספק שזה מה שהולך לקרות, אני רוצה לנצל, מהבוקר כשאני קם עד הערב, בלעשות טוב".

>> לצפייה בפרק המלא ב+12

מעט אחרי שבעה באוקטובר, פיתח קטורזה קשר מיוחד עם אלי ביבס, אביו של שורד השבי ירדן, שנחטף לעזה עם אשתו ובניו שנרצחו. "הרבה פעמים אמרו לי לבוא לדבר על אלי ותמיד התנגדתי, לא רציתי להתראיין בנושא", הוא סיפר, אך הסביר מדוע שינה את דעתו: "לאט לאט התחלתי להבין שחייב להגיד את זה, ככה הנושא יוצא יותר החוצה. זה אבסורד שצריך את הדבר הזה, שעל כל נושא החטופים אתה כל הזמן צריך להתנצל. הייתה לי כתבה עכשיו ב'ישראל היום' בגלל ההצגה החדשה ושאלו אותי איך אתלבש, אמרתי שאני רוצה לעשות את זה עם החולצה של החטופים, התגובות מצחיקות אותי".

כמו מה?
"'מה אתה שם, נהיית גם כמו הערוץ הזה', הרבה פעמים גם לי, בגלל שאני משדר איתך, קוראים לי 'אל ג'זירה'. מישהו אמר לי 'מה אתה חושב שאנחנו לא רוצים לשחרר אותם?', למה בכלל זה נהיה? אין פה בכלל ימין ושמאל".

כנראה שיש.
"מי שרוצה למשוך את זה, שיהיה לו לבריאות, יש פה אנשים שאיך שהם מתנהגים היום, עוד 30 שנה הילדים שלנו ילמדו עליהם לפי המעשים. הם יכולים להתנהג איך שהם עכשיו, בביטחון, יכולים להגיד כל מיני מילים, הם לא חושבים לפני שהם מדברים".

איך נוצר החיבור עם אלי ביבס?
"מאז התמונה של שירי והילדים, זה דבר שפשוט גמר לי את הלב, היא חקוקה אצלי עד שאני אלך לעולמי, אין מישהו שלא רוצה לשמור על הילדים שלו. כתבתי פוסט שבא להגיד 'תראו מה מפלצות אדם עשו למשפחה, אף אחד לא חשב אם משפחת ביבס הם ימנים או שמאלנים'. זה הגיע לאלי והוא ביקש להיפגש איתי, נסעתי והצעתי לו בערב לבוא איתי להופעה. הוא התחיל לבוא איתי להרבה הופעות, התלווה אליי".

אני זוכר שהיית מביא אותו לצילומים של "זה לא אולפן שישי".
"לא הייתי מדבר איתו כמעט על הנושא, אלא מנסה לתת לו להבין שהוא חייב לחיות כדי לקבל את ירדן חזרה, אסור לו להתמוטט. אני אוהב את הבן אדם, את עדנה אשתו, את הילדים, אני אוהב אותו כאדם, את מי שהוא, אז היה לי כיף איתו".

אתה משחק בהצגה ב"הבימה", אתה מרגיש שצריך להראות לכולם שאתה עושה גם דברים שנחשבים איכותיים?
"ממש לא, מה זה איכותיים? סטנדאפ הוא לא פחות איכותי, זה הרבה יותר קשה לעשות. אני נלחם כל הזמן, אתה יכול לשאול את כל מנהלי האולמות בארץ, אני משתגע מזה שאני נכנס ובמסדרונות יש רק הצגות תיאטרון, אין סטנדאפיסטים. אנחנו לא קיימים ואנחנו חלק מאוד מרכזי בתרבות הזאת, סטנדאפ הוא הדבר שהכי הרבה אנשים רואים, יותר מתיאטרון".

למרות המאבק שלו על ההערכה למקצוע הסטנדאפ, בכל הקשור ליחס האישי כלפיו וכלפי המקום ממנו בא, הוא לא הרגיש אפליה: "אני יודע שיש ספורט כזה עכשיו, 'המקופחים', אני לא מקופח, לא הרגשתי שלא בוחרים אותי בגלל משהו שקשור לזה שאני אלג'יראי, או שבאתי מאשדוד".

סיפרת לי פעם על הופעה שלך במעגל של דן שילון, הוא לא דיבר איתך.
"אני לא הסתכלתי על זה ככה, פעם הוא פגש אותי בחדר ההלבשה ואמר לי שאם יש מישהו שהוא מצטער שהוא לא ידע לזהות עד היום, זה אני. הוא הזמין אותי למעגל ועם המזל שלי, באותה תוכנית מגיעה לארץ הבת של אנואר סאדאת. היא לקחה את כל הפוקוס, אמרתי שם אולי שני משפטים, אבל זה לא שבר אותי. אתה יודע כמה פעמים שמעתי את המשפט, במיוחד מאנשים שהם מביני עניין, 'עזוב ישראל, אתה לא תצליח עם זה'? לא הסכמתי לעזוב, תמיד תלך עם מה שאתה מרגיש".

אל התוכנית הצטרף שמואל וילוז'ני, אולי האיש שהתחיל את הסטנדאפ בישראל ומי שהיה שם ברגעים הראשונים של קטורזה: "ימי חמישי הייתי מסיים את הקבע, אז ביום שישי היה לי יום חופשי ובאתי בצהריים ל'קאמל קומדי'. וילוז'ני היה מעלה סטנדאפיסטים, מרצה ומדבר, כל אחד קם ועושה את מה שהוא עושה, אני רק באתי להקשיב. הוא העמיד אותי לידו, ואמר לי 'מה הכי מצחיק אותך בבסיס?', סיפרתי והוא אמר לי 'טוב, יום שני אתה בא עם זה'".

וילוז'ני, שחשף לפני מספר חודשים כי הוא מתמודד עם מחלת הפרקינסון, הגיע במיוחד כדי לספר על הימים הראשונים של קטורזה על הבמה: "הוא לא רצה להופיע וקלטתי שהוא מצחיק, חבל לפספס את זה. הכרחתי אותו, אמרתי לו על מה לדבר, משהו על הטלפון בבסיס. ככה הוא בנה קריירה, אם לא הייתי עושה את זה, לא היינו יושבים פה היום".

קטורזה, אתה זוכר טיפים שהוא נתן לך?
"הוא לא היה צריך לתת לי כי היית רואה אותו, החלום באותו ערב היה שווילוז'ני גם יעלה וכשהיית רואה אותו, היית לומד ממנו איך לעשות נכון את הדברים. אתה יודע מה זה כשאתה מגיע ל'קאמל' בתור איש קבע, שכל היום אומרים לך מה לעשות, רואה תור ענק בחוץ ואתה נכנס בלי תור?".

לאורך הקריירה הענפה שלו, קטורזה הודה שהוא נאלץ גם להתמודד עם ההשפעה של חרדות: "הן קיימות, אני נלחם, פעם היה 'ציפרלקס', אבל עשיתי החלטה להיות כמה שיותר עסוק, להיות בתוך דברים טובים זה ממלא אותך, אין לך זמן לחשוב".

מה קרה יום אחד אחרי הופעה בפסטיגל?
"זה היה ב-2006, פעם ראשונה שאני עושה פסטיגל ואני מנחה אותו, הייתי כל הזמן על הבמה. נגמר הפסטיגל ואני לא לוקח חופש, לא יודע מה זה גם, עושה הופעת סטנדאפ יום למחרת לחברת הייטק. אני עולה לבמה ואני מרגיש שאני לא מסוגל לדבר, הלב פועם, חשבתי שזהו, פה סיימתי, לא הבנתי מה קורה איתי. אמרתי לקהל 'סליחה', הלכתי רגע אחורה, ניסו לתת לי סוכר, ממש לא הרגשתי טוב. ישר התקשרתי לרופא שלי, הוא אמר לי 'סע הביתה, מחר נדבר'".

כשהגיע להיבדק קיבל את האבחון שהפתיע אותו: "למחרת באתי לבדיקות ואמרו לי שזה התקף חרדה, לא ידעתי מה זה בכלל. לא הייתי יכול להיות עם אנשים בכלל, לא רציתי לראות אף אחד, אתה גם מרגיש שאתה נהיה קצת לא בסדר בראש. הייתה תקופה שלקחתי 'ציפרלקס', לא יודע אם זה עזר או לא, אבל אני מצאתי לעצמי את השיטות שלי".

קטורזה וטל שיתפו פעולה כאמור במשך 5 עונות בתוכנית "מועדון לילה", אותה קטורזה עזב. אחרי שראו קטע מהתוכנית בו קטורזה מתיישב לצד אחת הצופות בקהל, טל שפך אור על האירועים שהובילו לעזיבה: "בשביל עורך, קטע כזה הוא ממתק, מצד שני, הקטעים האלה היו מאוד ארוכים וזה לא התקבל טוב על ידי שאר חברי הפאנל. הם הרגישו, מבחינתם בצדק, שזה על חשבון הזמן שלהם. הייתה שיחה, קיבלנו החלטה שנגיע לאיזו פשרה שתאפשר לך לעשות את הקטעים האלה ולאחרים את הזמן שלהם ואתה כבר אמרת 'זהו, אני עוזב'".

קטורזה הסביר את ההחלטה, אבל השאיר פתח לקאמבק, על רקע תוכנית הספיישל שעשו בעקבות המלחמה עם איראן: "אני בא למקום ליהנות, אני לא חייב לעשות את זה, אני לא רוצה לחזור לקבע. אני מתגעגע מאוד ל'מועדון לילה', אני לא פוסל חזרה, אם יהיה לי מקום טוב להיות בו, אז למה לא?".

ידעת מהתחלה שאתם רוצים הרבה ילדים?
"כשהכרתי את סורלה הייתה לה כבר ילדה בת חמש, דורין, מהנישואים הקודמים. ואז הגיע דור, שהוא הראשון שלי, הבכור וכשהבנתי מה זה ילד, ישר רציתי עוד אחד. אחרי שנה וחודשיים בא עידן".

קטורזה סיפר שכילד, עזר לאמו שהתפרנסה מניקיון וזכורה לה תקרית בבית של רופא אותו ניקתה שנגמר בעזיבתה: "שיחקתי במשחקים של הבן של הרופא וישבתי על אופניים של הבן שלו, הוא נכנס לבית ואמר לי 'קום, אל תיגע בזה'. אמא שלי ראתה את זה ובאותו יום התפטרה מהעבודה, היא אמרה לי 'אין דבר כזה, בחיים אף אחד לא ידבר ככה על הילדים שלי'. אפילו שזה היה קשור לפרנסה, היא לא הסכימה לעבוד שם".