ארז טל: "אבא שלי היה במוסד, הוא היה נעלם לפעמים"

ארז טל נולד בשם ארז בן טולילה בתל אביב, כשבגיל ארבע המשפחה עברה לפריז. הוא שירת בגלי צה"ל, שם הוא פגש את אברי גלעד וביחד יצרו את תוכנית הרדיו "מה יש". הוא היה בצוות ההקמה של קשת ושימש כמנהל התוכניות הראשון והגיש עשרות תוכניות שונות, בהן "רק בישראל" עם אורנה בנאי, "הכספת", הפורמט הישראלי הראשון שנמכר לחו"ל, "מועדון לילה" ועוד.

אמש (שישי) טל עבר מכס המראיין לתפקיד המרואיין בתוכניתו "מה באמת קרה שם?", כשלנעליו נכנס מגיש החדשות, דני קושמרו. האורחים הקודמים בתוכנית דיברו בגילוי לב על עברם וטל הזהיר שלא בטוח שהוא יוכל לעשות אותו דבר: "נוצר פה איזה סטנדרט, באו אנשים, פתחו את הלב, דיברו, חלקם באמת חשיפה שאפילו לא ציפיתי לה. עכשיו הציפייה היא שאני גם, אין לי את החומרים האלה, אני מזהיר מראש שאם תראה לחלוחית זה כי יש לי דלקת עיניים".

היה רגע בתוכנית שהרגשת שאתה לוחץ קצת יותר מדי?
"אם אתה מרמז לצדי (צרפתי), אז היה פה קטע שבאמת באיזשהו שלב באמצע התוכנית הוא ביקש לעצור ועצרנו. אם הייתי עושה ריאליטי, ישר אתה אומר 'אה, יש פה חומרים, בוא נראה מה היה', אבל לא, עצרנו וחזרנו אחרי שהוא נרגע. אני יודע שהיו כל מיני תגובות ברשתות 'מה הוא חופר לו, בן אדם מבוגר, מה הוא נכנס לו לקרביים', אבל צדי היה מאושר מהתוכנית".

טל חשף שבניגוד לאירוע עם צרפתי, היו דברים שנאמרו בתוכנית והוא נאלץ לגנוז: "היה לנו פה סיפור שמישהו סיפר שיכול היה באמת להרעיד את המדינה, לא ברמה של 'טהרן תרעד', אבל להרעיד את המדינה. הוא ביקש לא לשדר, הוא התחרט בערב, התקשר ולא שידרנו".

בתוכנית הראשונה של "העולם הערב" בערוץ 2 הניסיוני, אותה יצר טל יחד עם אברי גלעד, הם בחרו להעלות מערכון עם ביקורת על התקשורת. לאחר צפייה בקטע, הוא הסביר את המניע להחלטה: "זה קטע לא כל כך מייצג, לא היו יותר מדי קטעים כאלה עם אמירות, היה המון 'נונסנס', שהכי נהנינו לעשות, היו גם כאלה פה ושם. כשבאנו עם הדבר הזה, כמה שהוא היה ראשוני ולא בשל, היה רק ערוץ 1, מלא בעצמו, בחשיבות עצמית, נהנינו לנעוץ סיכות בבלון של החשיבות העצמית".

לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שני השותפים הוותיקים התאחדו לפרק זמן קצר ושידרו בערבים את התוכנית "אברי וארז". במהלך אחת התוכניות, טל ביקר את התנהלות הממשלה בנושא החטופים ומילותיו יכולות להיות רלוונטיות גם היום: "אני מאלה שחושבים שהמציאות היא מורכבת, לכל מטבע יש שני צדדים ואפשר ככה ואפשר אחרת, אבל יש רגעים כאלה שאין למטבע שני צדדים. אנשים חטופים, נחטפו מהבתים שלהם והם במנהרות, אין לזה שני צדדים, יש צד אחד".

>>לצפייה בפרק המלא ב+12

בגיל 4 ההורים לוקחים אותך לגור בפריז.
"אבא שלי היה במוסד והוא היה נעלם, לפעמים לימים, לשבועות, ליותר מחודש. במקרה לפני חודש וחצי דיברתי איתו, עד עכשיו לא סיפרתי כי הוא לא הסכים, הוא יהיה בן 93 בנובמבר והוא לא הסכים לדבר על זה. אמרתי לו 'מה הקטע?', הוא ענה 'שתיקה שווה זהב, אם אתה חושב שצריך - תגיד, אבל אני לא אוהב את זה'. אני הייתי בבית עם אימא, אישה צעירה, הטלפונים מאוד יקרים, אתה לבד. אמא הייתה עם החרדות והדאגות שלה, כשהוא היה מגיע היה הרבה מתח, ככה גדלתי. לא הבנתי בדיוק מה הוא עושה, כי אף אחד לא טרח להסביר לי עד הסוף, הוא יותר לא סיפר מסיפר".

טל תיאר סיטואציה כמעט אבסורדית שקשורה בעבודה של אביו: "הלכתי עם אימא שלי ברחוב בפריז, כמובן בלי אבא, אבל פתאום אני רואה אותו בצד השני. אחרי כמה פעמים שהוא לא היה בבית, פתאום אני רואה אותו מעבר לכביש, אז צעקתי לו ואז קרו שני דברים. שמתי לב שלאבא שלי שריר לא זז בפנים, הוא פשוט המשיך ללכת, הוא היה עם מישהו ואימא שלי השתיקה אותי. שאלתי את עצמי 'מה, הוא לא אוהב אותי? מה עשיתי לא בסדר?' והמשכנו הלאה, לא דיברנו על זה, זה מה יש, לא שואלים".

הוא אמר משהו בגיל מאוחר על האבהות שלו?
"כן, הוא לפני כמה זמן אסף את כולנו והתנצל, אמר 'לא הייתי נוכח מספיק', אמרתי לו שאין לו על מה להתנצל, הסתדרנו, התחשלנו. הקלישאה היא מה שלא הורג אותך מחשל אותך, הרבה דברים שהייתי צריך לעבור שם הפכו אותי למי שאני, גם אם לא היה קל".

אימא שלך גם הייתה במוסד.
"אחרי מה שהיא עברה בפריז, שהיה לה מאוד קשה, כששלחו אותנו אחרי זה למילאנו, בגיל יותר מתקדם, היא סירבה לנסוע בשום אופן. היא אמרה שהיא לא מתכוונת לה לשבת בבית לבד שוב, אז סידרו לה לעבוד עם אבא שלי בתפקיד לצידו, אני לא הבנתי בדיוק מה היא עשתה. כשהיא חזרה, חזרנו לארץ שלוש שנים אחרי זה, היא המשיכה להיות במוסד, יוסי כהן היה אצלה בחדר כשהוא התחיל".

איך אבא קרבי במוסד מגיב לילד שהולך להיות גל"צניק?
"הוא באמת ציוני, פטריוט אמיתי במובן הכי עמוק של המילה, עלה בגיל 16 מאלג'יריה עם אחותו, בת 14, לבד והסתדר פה לבד שנה, התגייס לצבא, קורס קצינים ואז הגיע למוסד. אני יש לי משקפיים עם מספר 9.5 ו-7.5, צילינדר ומה שאתה רוצה, הרבה אי אפשר לעשות עם המספר הזה. מצד שני נורא אהבתי רדיו, אז הייתה הזדמנות, התקבלתי לגלי צה"ל, אמרתי לאבא והוא הסתכל עליי במבט כזה של 'אתה בטוח?'. לחברים שלו הוא סיפר 'הבן שלי כתב צבאי', שאלתי אותו למה, כי כתב צבאי יכול להיהרג? היה לו משפט אחד שהוא אמר לי שבאמת הולך איתי עד היום, אחרי שהוא התייאש והבין שאני הולך לגלי צה"ל, הוא אמר 'תעשה מה שאתה רוצה, תהיה הכי טוב'".

כשהחלה מלחמת לבנון הייתה תחושה שאתה צריך לעשות משהו.
"ברור, כי כל החברים שלי היו שם, אז כשהתחילה המלחמה הלכתי לקצינת ארגון, אמרתי לה 'תשלחי אותי'. בסוף יצא שהייתי שם ארבעה חודשים רצוף, בביירות, באיזה קולג' שם, מין מפקדת חזית כזאת ואחרי זה עוד שנה הייתי עולה כל פעם, פעם בשבוע לעשות שידור משם. היה לי איזה עניין להגיע למקומות הכי נידחים, אני אמרתי לחבר'ה שלי שניסע להרי השוף וכל מיני מקומות, להגיע לחבר'ה שבאמת צריכים".

אבא שלך מרוצה ממה שאתה עושה?
"ההורים שלי, עד שהתחילה 'הכספת', אולי אפילו קצת אחרי, אמרו לי 'כל זה נורא נחמד, מה עם מקצוע? צריך מקצוע, זה לא מקצוע'. באיזשהו שלב הם הבינו שכנראה כבר לא יהיה מקצוע, זה המקצוע, לא יהיה משהו אחר".

טל קיבל את האחריות להיות מנהל תוכניות עם תחילת שידורי הטלוויזיה המסחרית, מה שגרם לו ללא מעט לחץ: "חודש לפני תחילת השידורים הגעתי לתל השומר, לא כמבקר, הייתי בטוח שזה התקף לב. הרגשתי רע מאוד, לחץ בחזה, אני זוכר את ההוא שבדק אותי, רופא רוסי גדול כזה, שאל 'אתה עובד קשה?', אמרתי שכן, אז הוא אמר לי 'תנוח, אין לך כלום'. התפטרתי, הוא (אלכס גלעדי) אמר לי 'אתה לא יכול להתפטר, קח יומיים חופש', לקחתי יומיים חופש וחזרתי".

באותה שנה אתה גם מחתים את דודו טופז.
"אני אמרתי לאלכס 'אנחנו חייבים את דודו פה'. בהתחלה התעקשתי, כשהייתי מנהל תוכניות, שהתוכנית שלו תהיה מוקלטת, כי דודו הוא כזה, היה ברור עוד בערוץ הראשון, התוכנית שלו היא קצת כמו לראות נהג שיכור נוהג, זה מרתק, אבל זה מסוכן. שמתי בן אדם שהתפקיד שלו היה להיות בהקלטה ולראות את התוכנית הערוכה כפי שהגישו לנו אותה, היו כמה פעמים שערכנו אותה לפני השידור. ברגע שהתפטרתי מתפקיד ניהול התוכניות הוא בא ואמר 'אני מעכשיו לייב' והוא היה לייב, שם הוא נשך את נטליה אוררו ועשה את כל מה שעשה".

היית שם ברגעי השיא של דודו, אבל גם ראית את הנפילה.
"התחילו לרוץ הידיעות על זה שאנשי תקשורת מותקפים, אבי ניר, בועז בן ציון, שירה מרגלית, אני הייתי הבא, הייתה רשימה של הבאים בתור. אחרי שנתתי להם את כל התשובות במשטרה, אומר לי החוקר 'כשאתה יוצא החוצה יהיו עיתונאים בטח, אל תגיד שבאת לדודו'. אני יוצא, 50 אנשים, צלמים, מיקרופונים, נו חבר'ה, באמת. החוקר גם אמר לי 'החולייה שצריכה לבצע את הפעולה נגדך, כבר קיבלה את הכסף'. שאלתי אותו מה לעשות, אז הוא אמר לי 'תיזהר'. אף פעם לא היינו חברים, אבל היינו קולגות וכשהבנתי שהוא שלח אליי בריונים, זה היה קצת מעליב".

אחד הפרויקטים הזכורים של טל בטלוויזיה היה "רק בישראל", אותה הגיש לצד אורנה בנאי. אחרי שצפו בקטע בו אירחו את הכדורגלן רפעת (ג'ימי) טורק וצחקו על מוצאו הערבי, סיפר טל על הייחוד של התוכנית: "זה ימי האינתיפאדה הקשים, היו כמה שבועות שבאותו שבוע פעמיים התפוצץ אוטובוס, זה היה נורא, זו התמודדות שלנו עם מצב שהיה לא פשוט בכלל בתקופה ההיא. מה ש'רק בישראל' עשתה זו סאטירה, לא סתם בידור, לקחת את החומרים מהחדשות, שעד אז היו קודש הקודשים ולשחק איתם, להוציא אותם מהקשרם. התוכנית הראשונה לדעתי התחילה בשיחת טלפון ביני לבין ביבי, שהיה אז ראש ממשלה, שפשוט לקחנו וגזרנו. אף אחד לא העז לגעת בחומרים של החדשות אז ולעשות איתם את הדברים האלה, מהבחינה הזאת זה עבד".

"הכספת" הייתה הפורמט הישראלי הראשון שנמכר לחו"ל. אתה איש עשיר, ארז טל?
"אני בטח רחוק מהמספרים שמסתובבים עכשיו של כל מיני אקזיטים בהייטק, שני ההורים שלי עובדי מדינה, קיבלו משכורת די בסיסית. כמובן 'הכספת', אבל גם כל מיני פרויקטים אחרים שעשיתי לאורך השנים ועבדו יפה, אני גם יודע להשקיע, אני לא מתבייש לשאול כשצריך ואני לא מתבייש ללמוד. אני מסודר, אני גם יודע שיום אחד הכול ייגמר, אז כשהיום יהיה סגריר, שהוא לא יהיה סגריר מדי".

גדלת עם סבא דתי שהיית מאוד קרוב אליו.
"האיש שהיה הכי קרוב אליי כשהיינו בארץ, לא כשהיינו בחו"ל, אבל בשלוש שנים בין לבין, היה סבא שלי, כל יום הוא היה בא ולוקח אותי לסיבוב והיינו עושים טיולים, הוא היה איש דתי, שגם ככל שהזדקן נהיה יותר ויותר דתי. הוא היה לוקח אותי לבית הכנסת, אפילו קצת לשיעורים שהוא היה עושה. היה איזה רגע, יום שישי החבר'ה כבר הולכים למסיבות ואני הולך עם סבא שלי לבית הכנסת, הם באים מולך וזה מביך, איפה אני צריך להיות? הייתי צריך לקבל החלטה. הייתי בן 13 או 14, אמרתי לסבא שלי 'אני כבר גדול ואני הולך למסיבות עם החבר'ה'. הוא נורא נעלב, זה גרם לקרע בינינו, היו סעודות שבת אצלו בבית שהוא אמר 'אתם יודעים מה? ארז אמר שהוא כבר מספיק גדול והוא לא יכול לבוא לבית הכנסת'".

טל הנחה את העונות הראשונות של "האח הגדול" בישראל, חיבור שלא מובן מאליו: "זו הייתה טלוויזיה שלא הכרתי, הייתי בטוח שאני מבין הכול בטלוויזיה ופתאום בא 'האח הגדול'. אתה רואה משהו אחר. פתאום שידור רצוף מהבית, זה שאב אותי, בטח בעונות הראשונות, זה עניין אותי מקצועית מאוד ונכנסתי לזה. עד היום ברחוב אומרים 'אה, אתה מ'האח הגדול', תכניס אותי'".

ומה עם כישלונות?
"אתה מתכוון ל-2025 במקרה? בערב הפתיחה, זה שידור חי, אני אומר לעצמי באיזשהו שלב 'בוא'נה, זה לא נגמר הדבר הזה'. מהר מאוד הציבור הגיב בשלט והבעיה הייתה שאתה צריך להמשיך לשדר, אתה צריך לבוא פעמיים בשבוע ליבנה ולעשות את השידור הזה. לשמחתי אתה עושה את זה בקשת, ששם אנשי המקצוע הטובים ביותר ואף אחד לא מאשים. כולם היו שותפים לדבר הזה וכולם גם נשארו עד הסוף ועשו כל מה שצריך כדי להגיע לתוכנית הסיום, אבל זה לא היה כיף".

איזה מין אבא אתה?
"אני אבא מושלם, אני גם פראייר. היה איזה יום השבוע שלקחתי אחת למלא דלק באוטו כי היא הסתבכה עם זה ולקחתי את השנייה לחברה שלה שגרה אי שם בדרום הארץ. אני מקווה שהן לא ינצלו את זה יותר מדי, מה שהן רוצות, הן מקבלות. היה לי פעם חשוב שהן יצפו, אני מבין עכשיו שאין מה לכפות עליהן, נגיד התוכנית הזאת לא מעניינת אותן בשום צורה. 'מועדון לילה' הן דווקא ראו ונהנו, אבל זה גיל אחר, דור אחר, הכול בסדר".

עד כמה הגיל זה בכלל עניין אצלך?
"עדיף להיות צעיר ובריא מאשר זקן, אבל בחדשות, היתרון שלך שזה בסדר להיות מגיש מבוגר, בבידור קצת פחות. שים לב, בערמומיות אני פתאום התחלתי לראיין, אני יותר רציני ובסוף אני אחליף אותך".

משנה לך מה המורשת שלך? איך יזכרו אותך?
"אולי זה שהייתי שם ברגע הזה שהשידור בישראל עבר מכל השכינה המלאה בעצמה, המנופחת ומלאת החשיבות העצמית, למשהו שהוא הרבה יותר בגובה העיניים, ידידותי למאזין ולצופה. זכיתי להיות בנקודה הזאת כשקמו גלי צה"ל וערוץ 2, יש לי חלק קטן בזה".

איך נראים חיי החברה שלך?
"אני לא בן אדם נורא חברותי, יש לי כמה חברים, יש לי הרבה קולגות, מעט מאוד חברים שאפשר לספור על כף יד אחת. ברגע שאתה עושה תוכנית מהסוג הזה, יש לך את התירוץ לנהל שיחה שאולי לא היית מעז לנהל בחיים, אני בטח לא מנהל שיחות מהסוג הזה. היה פה טל פרידמן בשבוע שעבר, בן אדם שאני עובד איתו אי אלו שנים ופתאום דיברתי איתו, גם קטורזה פתאום וגם אורנה (בנאי), פתאום אתה מדבר איתם ברמה אחרת לגמרי. זה גם מה שהופך את התוכנית הזאת לתרפיה טובה מבחינתי, אני פתאום מדבר עם אנשים, מה שבחיים פחות עשיתי".