דן שילון: "לא מפחיד אותי המוות, רק שיהיה בלי לסבול"

דן שילון היה אחראי במשך שנים על הטלוויזיה המדוברת והנצפית ביותר בישראל. הוא גדל בתל אביב של לפני קום המדינה והחל את הקריירה שלו לפני יותר מ-65 שנים ברדיו. הוא ממייסדי הערוץ הראשון שם הגיש את מבט ומבט ספורט, ניהל את מחלקת החדשות ובין היתר יזם את מדגם הבחירות הראשון בישראל.

לאורך השנים הוא ראיין את האנשים החשובים ביותר, חלקם עמדו בתור כדי לשבת ב"מעגל", שהפיק רגעי מופת טלוויזיוניים וגם רגעים שנויים במחלוקת. בשיחה שקיים הערב (שישי) עם ארז טל בתוכנית "מ קרה שם?", הוא סיפר על העליות והירידות בקשר עם אחיו יגאל, סיפק הצצה אל מאחורי הקלעים של הרגעים הגדולים שקרו ב"מעגל" ושיתף ברגע שהיה מעדיף לשכוח.

לאחר שהשניים צפו בקטע שלו עם דודו טופז, שילון חשף את הקשר שלו לטופז, עוד לפני הטלוויזיה: "הייתי מורה שלו לאזרחות, בתיכון עירוני ד'". הוא גם הסביר איך נמנע מסוף דומה לזה של הכוכב המנוח: "אבא שלי אמר לי להיזהר משיכרון כוח, זה מה שקרה לדודו".

הייתה לך תקופה של שיכרון כוח?
"לא, אבל היו שתיים-שלוש תוכניות שאני פשוט ראיתי את ה'וואו' מסביב ושאלתי את עצמי 'הלו, מה קורה פה? מי אני?'".

היה לך כוח מטורף, אי אפשר לא להרגיש מלך העולם במצב כזה.
"אני לא יודע איך להסביר לך, זו לא צניעות מזויפת, היה לי צוות של ה'מעגל', קראתי להם 'סיירת מטכ"ל של הטלוויזיה', אנשים מופלאים".

מה הדבר הכי גרוע שהמרדף אחרי הרייטינג גרם לך לעשות?
"אני לא הייתי עבד של הרייטינג. אני אמרתי שרייטינג זה דבר חשוב, צריך להתחשב בו, אבל לא להיכנע לו. להביא את הפילהרמונית זה לא רייטינג".

באחת מתוכניותיו התארח מי שהיה אז שר האוצר, בייגה שוחט, לצדו של השחקן צביקה הדר, שגילם את הדמות ז'וז'ו חלסטרה. לאחר צפייה בקטע בו הדר גרם לשוחט לחבוש תרבוש ולנגן במשולש, שילון סיפר מתי הבין שזה היה קיצוני מדי: "באתי הביתה בלילה, צלצל אליי שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא אמר לי 'הלכתי על ארבע בבית וצרחתי מצחוק', אז הבנתי שאולי עברתי את הגבול".

אתה גם היית אז מנכ"ל "רשת", אז בעצם לא היה מעליך אף אחד.
"בעיקרון זה נכון, אבל 'רשת' הייתה חברה שהייתה שייכת לאנשים. שילמו לי בסדר גמור, הייתי שכיר, לא היו לי מניות, להבדיל ממנכ"לים של הזכיינים האחרים".

אחד הרגעים הזכורים ביותר מה"מעגל" קרה בספיישל יום העצמאות 1995, אז שילון והזמרת עפרה חזה שרו את השיר "אני ואתה" יחד עם שר החוץ דאז, שמעון פרס, ויו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו. שילון טוען שרוב האירוע היה ספונטני: "חלק היה מתוכנן וחלק לא. מה שלא היה מתוכנן היה שלקחתי לה את היד, ירדנו מהבמה ועלינו על הבמה של ה'מעגל', זה היה מאולתר".

אני לא מאמין, היא ישר הולכת לביבי.
"הדבר הכי גרוע זה שהיא נגעה לו בכתף, מזה היה סקנדל אימים. הגברת (שרה נתניהו) לא אהבה את מה שהיא ראתה ואחרי התוכנית השמיעה את קולה באופן מאוד בוטה".

זאת ההופעה הראשונה של נתניהו אצלך. היה משא ומתן קשוח לפני ההופעה הזאת?
"הוא הזמין אותי, הוא והיא, לבוא למסעדה בתל אביב, מן היקרות שהיו. באתי והתקיים דיון שהוא לא פוצה בו פה כמעט, היא מדברת. היא שאלה מה אשאל אותו, אמרתי שאין אצלי דבר כזה, אז היא אמרה שהוא לא יבוא".

היא רצתה את השאלות מראש?
"כן, לא הסכמתי ואז היא שאלה איפה הוא יישב, אז אמרתי לה על יד עפרה חזה. היא אמרה 'חס וחלילה על יד עפרה חזה', אז אמרתי על יד יהורם גאון, זה היה בסדר. היא שאלה מי מהצד השני, אמרתי שמעון פרס, גם בסדר".

באותה תוכנית, שרה נתניהו ישבה בקהל ושילון אפילו פנה אליה בשידור, הוא סיפר שבאותו שלב היא עוד הייתה מרוצה: "זה היה לפני שהוא שם יד על עפרה חזה". לאותו יום צילום הזוג נתניהו הגיע עם הבן יאיר, שהיה אז ילד קטן, והם פנו אליו בבקשה חריגה: "הם הגיעו בכניסה לאולפנים והוא אמר לי 'אנחנו צריכים בייביסיטר'. הסברתי שאין אצלנו שירותי בייביסיטר פה באולפנים".

שילון התייחס להופעה נוספת של נתניהו בתוכנית, לצידם של שני ראשי ממשלה אחרים, יצחק שמיר ושמעון פרס, משנת 1998, אז כבר כיהן בתפקיד: "מאוד אהבתי את המפגש הזה של השלושה, הוא (נתניהו) נתן להם לריב, אז הוא עוד הבין בתקשורת, הוא כבר נהיה פתטי".

נתניהו ידע לשחק את המשחק.
"אני גם ראיינתי אותו כשהוא הזיע. הוא בא לפה כשהוא ידע שהוא במצב טוב. אתה לא ראית את כל התוכנית, הוא היה סטטיסט, השניים האלה (שמיר ופרס), הם היו המרכז".

הפוליטיקה עדיין מבעבעת בך, נכון?
"אני דבוק לחדשות, לאקטואליה. אם לא היינו במלחמה, יכול להיות שהייתי מתנתק, אבל אני לא מסוגל".

מה אתה חושב על שידורי החדשות היום?
"מעולים, יש לנו מהדורות חדשות, ערוצים 12 ו-11, גם ערוץ 13, בתחום החדשות, זה מהטובים בעולם. אני אגיד לך מה הבעיה עם 14, אין לי בעיה עם ערוץ או עיתון שיש לו דעה, אני מוכן לראות את זה, זה אפילו מסקרן אותי. יש לי בעיה עם ערוץ שמכופף עובדות להשקפת עולם ואז זה בעיה".

כמנהל חטיבת החדשות בערוץ הראשון, היה שילון הראשון שהביא לישראל את מדגם הבחירות בשנת 1977. הוא הסביר למה, למרות הספקנות ברשות השידור, היה כל כך בטוח שתוצאותיו יהיו מדויקות, כפי שבאמת היה: "נסעתי ללונדון, הם המציאו את השיטה של מדגם הקלפיות, למדתי את השיטה מהם. שאלתי איך אני מתמודד עם רמאויות, בדקתי הכל מראש. באתי לארץ, הקרנתי את זה לחבר'ה הבכירים בחדשות ואחד אחד אמרו לי 'אל תעשה את זה, אנחנו במדינה אחרת, אנחנו לא באנגליה. הם צדקו שאנחנו לא באנגליה, אבל זה עבד".

יש עוד ראש ממשלה שהגיע ל"מעגל" - יצחק רבין, 43 ימים לפני הרצח.
"מאוד אהבתי אותו, למרות שהייתה בינינו גם התנגשות גדולה. יום אחד לאה (רבין) מצלצלת אליי לאוטו ואומרת לי 'אתה ראיינת אתמול את פואד ושאלת אותו שאלה, איך העזת לשאול את השאלה הזאת?', שהייתה נגד רבין. זה פורסם ונהיה בלגן גדול, רבין עצמו כעס עליי מאוד והפגישה בתוכנית הייתה אחרי הפרשה עם לאה. הוא ידע לשים כל דבר במקומו, לאה הייתה דומיננטית, אבל לא כדי להפוך את רבין לבובה".

ב-1990 ערך שילון ספיישל ליום העצמאות בערוץ הראשון, במה שהיה מעין ניסוי כלים ל'מעגל'. בסיום קטע בו הוא מנצח על הפילהרמונית, שילון ניסה לרדת מהבמה ומעד, אך התעקש שהקטע לא ייחתך בעריכה: "דליה גוטמן הייתה עורכת התוכנית והיא באה אליי אחרי זה ושאלה אם אני רוצה שיוציאו את הקטע. אמרתי לא, זה כמו שידור חי, אחר כך אבחנו לי סדק בקרסול".

כמה אתה מתגעגע לאחיך יגאל?
"מאוד. הייתי מדבר איתו בשנים האחרונות בעיקר בטלפון, כי אני גר בזיכרון יעקב והוא בתל אביב. החלפנו דעות, לא תמיד הסכמנו והרבה התווכחנו. היו בינינו חמש שנים וחצי הבדל וחמש עשרה השנים ראשונות של חייו, חיינו ביחד בחדר אחד עם סבתא שלנו, שלושה בחדר. לא הרגשנו מצוקה והיה הכל בסדר".

>> לצפייה בפרק המלא ב+12

קיבלת אותו לעבודה ב"רשת" כשהיית מנכ"ל, עדיין בקושי דיברתם אז.
"זו הייתה התקופה שאמרתי ליוחנן צנגן, המנכ"ל השותף, שבכל העניין עם יגאל הוא מטפל, אני לא רוצה לגעת בזה, לא רוצה לדעת כמה הוא מקבל, כלום".

שילון אמר שלא היה עוזב את אשתו הראשונה, שרי, אלמלא היה פוגש את מירי, מי שהפכה לאשתו השנייה: "היו לי שתי נשים, שתיהן היו נהדרות, על אף אחת מהן אני לא יכול להוציא מילה אחת רעה. עם שרי אמרתי לעצמי שאני אהיה עד סוף הדורות, אבל פגשתי את מירי, זה היה מהמם. אני לא הייתי מחליט לפרק את החבילה עם מירי, אלמלא היא החליטה שהיא רוצה חזרה חופש".

היא הודיעה לך יום אחד שזה נגמר?
"היא לא הודיעה, היא באה ואמרה 'בוא ניפרד'. באותה שנייה שהיא אמרה לי קיבלתי את זה, באותו יום הכל סודר, לא הלכנו לעורכי דין, חילקנו הכל - מה שנשאר נשאר ומה שלא נשאר אין. אני אומר משפט מרחיק לכת - אני אוהב את שתי נשותיי עד היום".

ב-1972, שילון שידר מאולימפיאדת מינכן, בה נרצחו 11 ספורטאים וחברי משלחת ישראליים. הוא חשף שבעקבות ריאיון נוקשה שערך עם קאנצלר מערב גרמניה, התקבלה בערוץ הראשון פנייה חריגה: "באותו לילה, אחרי הריאיון, ראש הממשלה גולדה מאיר פנתה למנכ"ל רשות השידור ודרשה לפטר אותי, כי אני פגעתי בראש מדינה ידידותית. אבל שמוליק אלמוג לא פיטר אותי, זה תפקידנו כעיתונאים, אחרת מה אנחנו, דוברים?".

שנתיים לאחר מכן, התקיים בגרמניה המונדיאל, ממנו לשילון יש מזכרת מסוג אחר: "הגרמנים היו בהיסטריה של ביטחון ואלכס גלעדי הסתובב שם כמו מלך. לקראת הגמר, אמרתי לו שיסדר לי מזכרת, שיהיה לי לתלות בשירותים בבית, תמונה של הכלב שלי עם אישור כניסה למשחקים. הוא הביא לי את התעודה ואז החלטתי את ההחלטה המטומטמת, המטורפת, לשים את זה עליי במקום התעודה שלי. היו שבע נקודות ביקורת עד לנקודת השידור ובכל אחת מהן המאבטח הגרמני הסתכל על התמונה, הסתכל עליי ואמר 'בבקשה'".

כששילון התבקש לבחור דבר אחד שהיה משנה, הוא בחר בהחלטה לשנות את שם משפחתו משולקיס לשילון: "זה השם של אבא שלי ושל אמא ואבא שלו. למה מחקתי, כי בן גוריון רצה שיהיו שמות עבריים? אגב, שילון זה לא שם עברי בכלל, זה כלום, שיחקתי עם האותיות של שולקיס ויצא שילון, פתאום יש הרבה שילון בארץ".

למה החלטת לגנוז את הספר הרביעי שלך?
"הוא היה כבר מוכן להדפסה ונתתי אותו לאיש אחד, אדם אחד בלבד קרא אותו חוץ ממני - ירון לונדון. הוא העיר לי כמה הערות ואז החלטתי לגנוז. הוא חבר שלי, אני מעריך אותו מאוד ודעתו חשובה בעיניי".

בסרט התיעודי שעשה ארז טל על אחיו יגאל, שילון הופיע והעריך שהוא ימות לפניו, מה שכמובן לא קרה. שילון הסביר מדוע הוא מדבר יחסית בקלות על הנושא: "אני ראיתי פעמיים מוות בחיים, במלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, לכן לא מפחידים אותי עם מוות, רק שיהיה ב'קאט', בלי לסבול".

יגאל, גם אחרי הנפילה שהפכה אותו למשותק, הייתה בו איזו אופטימיות.
"זה דבר שלא הבנתי ולא הצלחתי להבין עד יום מותו. העוצמה הזאת שלו, סם החיים שדבק בו, הנכונות להתמודד עם זה. מה אני? אני יושב בבית בעיקר, פה ושם רואה חברים, קורא וכותב".

שילון הסביר מדוע ביקש שלא יצלמו את כניסתו לאולפן, בניגוד לאורחים אחרים בתוכנית: "יש לי קצת בעיות אורתופדיות ולא רציתי לצלוע בדרכי אל השולחן. אני לא מתבייש בכלום, אני כמו שאני, מתנייד עם הליכון קטן או עם מקל, בסך הכל אין לי סיבה להתלונן".

נניח שזה הריאיון האחרון שלך, איך הוא צריך להסתיים?
"אני רוצה שיזכרו אותי כמו שהוריי רצו שאני אזכר - כאדם פשוט. אני מרגיש שזה מה שאני, משכונת פועלים ט' בתל אביב, זה מי שאני".