"אפשר לחשוב שאסתכל על זוגיות בצורה צינית, אבל עודני רומנטיקנית"

ירדן שלומי עברה תהפוכות שמספיקות לארבעה גלגולי חיים עד שהפכה להיות האישה שהיא היום, זאת שאנחנו רואים על המסך ב"חתונה ממבט שני" (פרק חדש הערב, שני, קשת 12). מציאות חייה לא עשתה לה הנחות, אבל שלא תטעו - היא גאה בכל צלקת. אל המפגש עם שרון שואן בתאילנד היא הגיעה עם הלב פתוח, אבל הפתיעה גם את עצמה כשזלגו לה פעם אחרי פעם דמעות אל מול המצלמות. "לא האמנתי שאבכה כל כך הרבה בתוכנית, אני סוג של אשת הברזל - אז מה קרה שאני פתאום לכלוכית ושלולית?".

"רק בפניי חוג מצומצם של אנשים אני חשופה ברמה הרגשית. רוב האנשים סביבי מכירים אותי בכובע של ג'ורדי או של עורכת דין שלומי, אבל לא בכובע של ירדן", שיתפה הכלה. "אני לא נותנת ביטוי לרכות, לרגישות ולדמעות מול אנשים שהם לא הגרעין הכי קרוב אליי. כשבאתי לתוכנית ויצאתי מאזור הנוחות -לא היה לי איפה לפרוק את הרגישות הזאת, אז זה פשוט יצא. הבנתי שזה לא מפחית מהעוצמה והאסרטיביות שלי".

את הפרפרים בטקס החתונה של שלומי ושואן היה קשה לפספס. "שמעו את הקליק עד ישראל", שיתפה הכלה עם חיוך ענק. "ראיתי מולי גבר לא זכר - גבר. אמרתי ליעל במפגש לפניי הנסיעה שכשאני נדלקת - אי אפשר להסתיר את זה. גם כשאני עצובה ועצבנית, הכל על השולחן אצלי, מה שבלב זה מה שבפה. אני לא מתביישת להגיד שנדלקתי על שרון מהרגע הראשון. הוא אוטומטית נתן לי תחושת ביטחון, אני לא יודעת אם זה הגובה שלו, המבט, ההתנסחות שלו, או פשוט האנרגיה, אבל היה אפשר לחתוך את המתח בסכין".

את קוראת טוקבקים והודעות?
"אני קוראת לצערי, אבל לא לוקחת אותם קשה ובאופן אישי, גם את הקשים ביותר. יותר מזה, אני מסכימה עם רובם. אני חושבת שאני לפעמים יכולה להיות סתומה, שתלטנית, מתנשאת וחשה את עצמי, אני כל אלה אבל לפרקים קטנים ולא רק. יש בי הרבה יותר מזה, אבל גם את זה. הגעתי כמו שאני - לטוב ולרע. כשאני מעוררת באדם צורך להגיב בצורה מסוימת, אני בעצם שמה לו מראה. אם מפריע לו משהו בי, אז כנראה מפריע לו משהו בעצמו שנוגע בדיוק באותה נקודה. לכן אני אומרת שזה לא שלי, אני מקבלת את כל הדברים השליליים במירכאות כי הם חלק בלתי נפרד ממני, הם לא מפעילים בי טריגרים. אנשים שזה כן מפעיל אצלם טריגרים צריכים לשאול את עצמם למה".

לעומת חלק מהמשתתפים יש לך ילדים גדולים שצופים בתוכנית, הם נחשפים לאמא שלהם ברגעים הכי אינטימיים, כשהיא מתאהבת ומדברת על רגשות.
"הילדים שלי הם חברים מאוד טובים שלי. הם בני 18 ו-17 ובמערכות יחסים בעצמם, אז אין יותר מידי מה להסתיר. הילדים שלי יודעים מי זאת אמא שלהם לטוב ולרע. הם הזהירו אותי לפני שיצאתי: 'אל תשכחי שאת צריכה לשמור לא רק על המוניטין שלך, אלא גם על המוניטין שלנו'. הם יודעים שאין לי סוגר בפה ושאני אומרת כל מה שיושב לי על הלב. הם רואים על המסך את אמא שלהם כמו שהיא באמת, אז הם לא מופתעים ומובכים, הבכתי אותם כבר הרבה קודם, וכל יום ברשתות, הם מקבלים את זה. הבכור שלי עושה עכשיו שנת שירות ואף אחד מהקומונה שלו לא יודע שאמא שלו משתתפת ב'חתונמי', הוא מסתיר את זה, אבל כל החברים בתיכון יודעים".

שלומי אומנם נחשפת רק עכשיו על המסך הגדול, אבל השם שלה לא זר לחלק גדול מהצופים, שמכירים אותה דרך הפעילות שלה באינסטגרם. "הקהילה שלי ברשת נוצרה בצורה מאוד אורגנית. מתוקף העיסוק והניסיון האישי שלי אני יודעת במה כרוכה פרידה מזוגיות משמעותית, זה מקום מאוד נמוך להגיע אליו. הרבה פעמים יש התרסקות מטורפת, ההתמודדויות הן כל כך קשות ומהתחתית אתה לא באמת רואה את האור בקצה המנהרה. בפעילות שלי ברשת חשוב לי לא לנרמל פרידות וגירושים, אלא את כל מה שבא איתם. העוקבים כותבים לי שאני מדברת בדיוק את מה שהם היו צריכים לשמוע כדי להרים את עצמם. אני רואה אותם נלחמים בטוקבקים כי הם מכירים אותי במשך שנים ועוקבים אחרי, וזה מחמם את הלב. כמו שאני לא מסננת שום דבר בתוכנית, ככה אני גם בסטורי. הקהילה מתפתחת ובקרוב יהיו פרויקטים חדשים שאני עובדת עליהם, בין היתר כנסים וטיולי נשים אחרי פרידה. יהיו בשורות טובות".

את עוסקת מבוקר עד ליל בגירושים, תחום שנוטה להיות מכוער. זה לא גורם להיות צינית במובן מסוים כלפיי מוסד הנישואים? לאבד תקווה אפילו?
"זאת השליחות שלי, ולעזור לאנשים זה בדרך כלל להתעסק בדברים שכואבים יותר. עם זאת, כשאני רואה את התהליך שהלקוחות והאנשים שאני מלווה עוברים, את האדם שנכנס אליי למשרד שבר כלי ויוצא עם עמוד שדרה איתן ובטוח בעצמו - זה ממלא אותי אושר, מבחינתי זאת פשוט הצלת נפשות. ברשת אני עוזרת בצורה רחבה, כל ריל שלי מגיע למאות אלפי צפיות - מה שאומר שבהכרח יש אנשים שזה עוזר להם. יש יותר ממלא מזה? אני עושה דבר גדול. היה אפשר לחשוב שכעורכת דין לענייני משפחה שכל הזמן מתעסקת בסכסוכים בין בני זוג, אני אסתכל על זוגיות בצורה צינית, אבל עודני רומנטיקנית ומאמינה באהבה. אני רואה אנשים מבוגרים מחזיקים ידיים וזה ממיס לי את הלב, הייתי רוצה שיסתכלו גם עליי ככה".

היום שלומי היא בעלת משרד עורכי דין לענייני משפחה, אבל הזיקה לתחום הגיעה רק לאחר הגירושים שלה עצמה, אז חוותה טלטלה לא פשוטה. "מושיק ואני זה כמו בני ישראל ומצרים, שבע שנים טובות ושבע שנים רעות. התגרשנו בהסכם אבל מצאנו את עצמנו מהר בבית המשפט. בעיצומם של ההליכים השכלנו לעשות הפרדה בין ההורות שלנו לעניינים המשפטיים, אמרנו שאת המלחמה אנחנו נשאיר בבית המשפט. התחלנו תהליך טיפולי ברווחה. זאת לא קללה, הילדים שלנו הם לא ילדי רווחה, אבל אנחנו רצינו לחיות ברווחה נפשית ולהסדיר את התקשורת בנינו, וזה הביא אותנו לדרך חדשה. כשההליכים הסתיימו, שמנו הכל בצד והסתכלתי על טובת הילדים שלי. הבנתי שיש לי אפשרות לגדל את הילדים גם בלי המזונות, כדי שאבא שלהם יוכל לתת להם את רמת החיים שהם מקבלים אצלי".

"לא הייתי מוכנה שחצי מהחודש הילדים שלי יהיו בבית שבו יש להם רווחה כלכלית, ובחצי השני של החודש יחיו בבית שבו אבא שלהם לא יכול לקחת אותם אפילו פעם אחת לחופשה. הצעתי למושיק שנחלק את כל הצרכים שלהם בנינו ושהוא לא יעביר לי יותר מזונות. אני חושבת שבצעד הזה הרווחתי חבר לחיים", שיתפה שלומי. "הוא הבין שאני שם בשבילו ושאני לא רואה אותו בתור כספומט. זה שאנחנו לא מתאימים כבני זוג לא אומר שאנחנו לא יכולים להיות הורים טובים וחברי אמת. זה אפשר לילדים להתפתח בצורה בריאה, מבחינתם אנחנו חזית אחידה, הם לא יכולים לעשות מניפולציות, אנחנו מדברים על הכל ומקבלים החלטות במשותף".

אחרי שלושה בנים, שלומי הביאה לעולם דרך הורות משותפת בת, שהיא לא רק התגשמות חלום עבורה, אלא גם תיקון של ממש. "אלי היא אני המשודרגת, חלום שהתגשם. כשהכרתי את אבא שלה הוא רצה שנעשה ילדה ועשינו אותה בהורות משותפת, לא גרנו יחד ועשינו הפרדה בין ההורות לזוגיות, היה לשנינו ברור שהזוגיות לא תמשך. מהיום שהיא נולדה אני אומרת לה שהיא יכולה לעשות הכל, שהיא צריכה את עצמה ולא אף אחד אחר, אני מקנה לה ביטחון עצמי. יש לי אמא מדהימה, אבל אני לא יכולה להגיד שהיא הייתה המדריכה שלי בפן של נשיות והקשבה לרחשי הלב. אלי תגדל להיות אישה עוצמתית שקשובה לעצמה, לא תחפש בגברים אישורים וביטחון. אני עושה איתה את התיקון שלי, את הדברים האלה למדתי רק בחמש שנים האחרונות. אם היה לי את השכל והידע שיש לה, הייתי יכולה להגיע יותר רחוק".

שיתפת בתוכנית שאמא שלך העדיפה שתישארי בנישואים לא מאושרים - אבל לא תפרקי בית. לא פשוט לשמוע דבר כזה מאדם כל כך קרוב.
"אמא שלי היא אישה מהממת ורגישה, היא מוכנה לספוג ולסבול - העיקר לא לעשות שינויים בחיים. אנחנו מאוד שונות, נסיבות הלידה שלי הן לא שגרתיות. נולדתי מחוץ לנישואים כשאבא שלי עדיין היה נשוי. אחרי שאבא שלי התגרש הוא מצא בית אצלה ואיתה. בדינמיקה ביני לבין אבא שלי הרגשתי שהיא לא איתי, והרגשתי נטושה. בגלל שאני יודעת כמה החיים שלה היו קשים אני לא שופטת אותה, היום היא נמצאת לצידי בכל מה שאני אעשה, גם אם היא לא בהכרח תסכים ולא תחסוך את הביקורת שלה".

שלומי שנולדה בסיביר עלתה יחד עם הוריה ארצה בגיל 8, אז נחתו למציאות שונה לחלוטין מזאת שהיו רגילים אליה. "ברוסיה אבא שלי היה כוראוגרף ואמא שלי רקדנית בלט. הם היו בבוהמה, יצאו לסיבובי הופעות בעולם, אבא שלי היה סלב וכתוב באנציקלופדיות, ופתאום הם הגיעו לארץ והיא מצאה את עצמה מנקה בתים. אבא שלי חלה בזמן שאמא שלי הייתה בהיריון. הוא עבר ניתוח מעקפים והיה בכיסא גלגלים, אמא עבדה וניסתה לכלכל אותנו, בגיל 13 הבאתי משכורת הביתה כדי לעזור. לא באמת הייתה לי ילדות בהגדרה שלה, אני לא מאשימה ושופטת את אמא שלי כי החיים היו לה מספיק קשים, אני גם חושבת שזה בסופו של דבר הוביל אותי להיות מי שאני היום. הרבה שנים אמא שלי הייתה דוגמה עבורי מה לא להיות. מה לא לספוג בתור אישה בזוגיות, גם ביחסי הורה-ילד. אני חברה טובה של הילדים שלי, אשת הסוד שלהם. זה לא כלים שקיבלתי ממנה, בגיל ההתבגרות כשהייתי צריכה מדריכה שתסביר לי על יחסים בין גבר לאישה - לא קיבלתי את זה, נאלצתי ללמוד על בשרי".

איך הייתה ההשתלבות בארץ?
"הסובייטיות של אבא שלי באה לטובתי, בכל יום למדתי 20 מילים חדשות מהמילון, תוך שנה למדתי את העברית על בוריה. בבית הספר היסודי הייתי מלכת השכבה, כשעליתי לחטיבה קבלתי את סטירת הלחי של החיים שלי, הייתי בתחתית שרשרת המזון. הרבה שנים עשיתי כל מה שאני יכולה כדי שלא יידעו שאני רוסיה. הסטיגמה הפריעה לי, התביישתי בבית הקטן והישן שגרנו בו, בהורים שלי, בזה שאמא שלי אסייתית, כי זה היה יוצא דופן ולא מקובל כמו כלי לשחק בו נגדך. היום אני מדגישה את המוצא שלי, זה מקור לגאווה מבחינתי. הילדות שלי לא באמת הייתה ילדות טובה, נחשפתי לדברים קשים כמו רוב מי שגדלים בשכונות עוני. אבל זה בנה אותי וגורם לי להבין עד כמה רחוק הגעתי".

שלומי עזבה את בית הוריה בגיל 14 והקשר איתם נותק. למרות שהחיים לא עשו לה הנחות באותם שנים מטלטלות, אין אצלה שמץ של רחמים עצמיים - מבחינתה אלה החוויות שעיצבו אותה והפכו אותה לאישה שהיא היום. "היה מאתגר לחיות לבד בגיל כל כך צעיר, מעבר לאתגר הכלכלי, היה קשה לשים לעצמי גבולות. כשאין לך הורים שישימו לך גבולות את ברגע יכולה למצוא את עצמך בביבים, במיוחד נערה שהאישיות שלה עוד לא מגובשת. למדתי להגיד לעצמי 'לא', כשהיה לי מבחן לא מלצרתי עד הלילה או ביליתי עם חברים, ככה הצלחתי להוציא בגרות בהצטיינות. אבל גם הייתי חשופה להרבה דברים שלא מטיבים עבור נערה", סיפרה שלומי.

"לא ידעתי מה הערך שלי ומה יש לי לתת, אז כדי לקבל אהבה - נתתי אהבה פיזית. מין היה כלי להשיג אהבה, שיקבלו אותי. היום אני מבינה שפיזיות היא לא בהכרח אהבה, ההפך. סקס או קירבה פיזית הם לא בהכרח קירבה רגשית. היום אני יודעת מה הערך של לקבל אותי, מה הערך של הגוף שלי ומה שיש לי לתת כבת זוג - וזה הרבה יותר", שיתפה הכלה. "היום אני לא צריכה את האהבה הזאת והביטחון הזה מגבר. בתור נערה צעירה שחיה לבד ולא קיבלה את הדרכה מאישה בוגרת ובעלת ניסיון - אנשים ניצלו את זה, ואני אולי נתתי שינצלו את זה. לא ראיתי בזה ניצול אלא כדרך לקבל אהבה, לא חשבתי שיש לי עוד מה לתת בגיל הזה. מה הייתי יכולה לתת כדי שיאהבו אותי בתור ילדה עזובה שחיה לבד וההורים שלה לא רצו אותה, אז מישהו אחר ירצה? זה המיינד-סט שהיה".

"בגיל 17 עברתי אירוע שנתן לי סטירת לחי מצלצלת", שיתפה שלומי על נקודת תפנית בחייה, עליה היא מעדיפה לא לפרט בשלב הזה. אחריה חזרה לבית ההורים, רגע לפני שאביה הלך לעולמו. "הוא נפטר ולא הספקתי לגשר על הפערים. זאת גם התקופה שבה סיימתי גיור, התחלתי לשמור שבת ולהיכנס לדת בצורה אינטנסיבית. הכרתי את מושיק ביום שסיימתי את השבעה על אבא שלי, התחתנו אחרי חצי שנה. שנינו התחלנו תהליך התחזקות, עברנו לגור בקריית שמואל, הבנים שלנו הלכו עם כיפות וציציות, הייתי עם כיסוי ראש וחצאית בחגים ושבתות. שנה אחרי הגירושים הרגשתי שהכל סוגר עליי ושאני מקיימת את ההלכות ממקום לא שלם. שאלתי את אלוהים: 'זה מה שחשוב לך? אם אני אדליק או אכבה את האור, לא איך אני מרגישה בפנים?. ידעתי שהוא אוהב אותי ללא תנאי, אז הוא רוצה שיהיה לי טוב ולא יפנה לי גב. אני יודעת שיש לי השגחה פרטית גם בתקופות הכי קשות".

"דווקא כשהשגתי את כל המטרות שלי וכבר הפכתי לעורכת דין והכל לכאורה היה טוב, מצאתי את עצמי במערכת יחסים מורכבת ורעילה. הרגשתי שלמרות שיש לי הכל - אין לי כלום, הייתי בתחתית מנטלית, ביקרתי את עצמי בצורה מאוד קשה, שפטתי את עצמי. זה גרם לי להבין שהבחירות שלי בבני זוג בעייתיות, חיפשתי ביטחון בגבר. הבנתי שהגיע הזמן להבין מי אני, החלטתי שעד שאני לא לומדת לאהוב להיות לבד - אני לא נכנסת לשום זוגיות. כשכן היה משהו וכבר יצאתי לדייט זה אף פעם לא המשיך לדייט שני, הלב שלי נסגר. אני לא רוצה להזדקן לבד, אבל רוצה זוגיות לא מתוך חוסר שצריך להשלים, אלא רק ממקום של שפע. אבל דרמות, אובססיות, הגבלות וצמצום אלה דברים שאני לא מוכנה לקבל יותר. היום אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, לא אתן דין וחשבון לאף אחד. זו הסיבה שבאתי לתוכנית, לעבור את המסע האישי הזה".

יש משהו שהיית רוצה לעבור בו שינוי בעקבות הצפייה בתוכנית?
"את עניין השליטה. נאלצתי לסגל לעצמי את השליטה הזאת כי הרבה דברים בחיים שלי לא היו בשליטתי, הרבה פעמים היא נלקחה ממני והשליטה היא בעצם הביטחון שלי. כשצפיתי בתוכנית הבנתי שדווקא אם אשחרר שליטה יש לדברים נטייה להסתדר".

צילום: עופר חן | סטיילינג: שלי וייס | איפור ושיער: ענבל שומר | מפיקים: עמית רומי, זיו בן חיים וטל פוליטי