השפה של הגוף: מנתחים את "הבוגדים"

מהרגע שעלתה למסך, היה ברור מאוד ש"הבוגדים" היא לא סתם ריאליטי רגיל. מדובר במשחק אסטרטגי ופסיכולוגי, שדורש יכולות ואינטואיציות מחודדות: מצד אחד היכולת לשקר ולהסתיר מבלי להיתפס. מהצד השני, היכולת לזהות אנשים שאינם כנים או זוממים מאחורי הגב. רגע לפני הפרק הבא (שבת, אחרי החדשות, קשת 12), פנינו למעיין בשן, אחת המומחיות המפורסמות בארץ בתחום שפת הגוף ובוגרת פרופילאות פלילית, כדי שתשפוך לנו קצת אור על המתחולל במסך בימים אלו.

כולנו, ובעיקר המתמודדים הנאמנים בטירה, מתפללים בסתר שתהיה לנו היכולת לזהות שקרנים בקלות. דבר שהוא לא כל כך פשוט כפי שמסבירה בשן: "סימנים של שקר זהים לסימנים של התרגשות. למה? כי התת מודע והנפש שלנו לא יודעים לבוא ולהגיד: "אה, זה סימן של שקר וזה לא", הם יודעים להגיד אם אני מתרגש מהשקר שלי או לא. מה שקורה לאנשים נורמטיביים (לא כאלה עם הפרעות אישיות דוגמת שקרנות פתולוגית), זה שתיווצר אצלם התרגשות פנימית וזה מה שיזלוג החוצה".

"כשמנתחים שפת גוף, צריך לזהות מספר סימנים של התרגשות, שבאים בסתירה עם המסר המילולי. למשל: אדם שאומר משהו, אבל שבריר שנייה לאחר מכן יסיט את הראש, יבלע רוק ויסיט את הכתפיים הצידה כל זה במאית השנייה, אז הוא משקר. כל אלו ניואנסים ממש קטנים, אז צריך להיות מאוד מיומן כדי לזהות את זה בזמן אמת".  

כמה המתמודדים בתוכנית יכולים לסמוך על שפת גוף כדי לזהות בוגד?
"אנחנו חיים בעידן שאנחנו לא מאומנים מספיק כדי לקלוט את הניואנסים האלה. בהיסטוריה הקדומה שלנו, לא היו לנו כל כך הרבה הפרעות (טלפונים, חדשות, ילדים, עבודה), היה צורך לשרוד ולעשות הרבה ילדים וזה הכל. זה לא אומר שהיום אנחנו לא שמים לב, כי הגוף שלנו קולט הכל והמוח שלנו מקבל המון מידע בעזרת החושים. בפועל, כדי שהמוח שלנו לא יקרוס מעומס המידע הזה, הוא נכנס קודם כל לתת המודע, וכתוצאה מזה, נוצרת תחושת בטן".

"כשאדם משקר, יש לו זליגות קטנות, שנקראות מיקרו הבעות. האורך שלהן הוא עשירית השנייה והן מגיעות מתת המודע ולכן אין לנו שליטה עליהם. לא משנה כמה אדם יהיה שקרן מיומן, בסוף הם תמיד יצאו החוצה. מהצד השני של המתרס, עולה השאלה האם אנחנו מודעים והמוח שלנו מאומן מספיק כדי להדליק לנו נורה אדומה כשאנחנו נתקלים במיקרו הבעות האלה? הנוסחה של שקרים, זה לזהות ניואנסים שקשורים בכלל להתרגשות: בליעה של רוק, השפלת מבט, חוסר נוחות מוטורית, טונוס שרירים גבוה, מלא מצמוצים". 

עלה בפרקים הראשונים חשד באנשים שמקרינים ביטחון או לחילופין אדישות. למה לדעתך זה קורה?
"רוב האנשים מתנהגים על פי נורמה מסוימת כשמצב הרוח שלהם סביר. זאת אומרת כשהם לא בקצוות כמו פחד, כעס, עצב וכולי. יש שני חוקים משמעותיים בשפת גוף: הראשון הוא שלעולם לא מסתמכים על סימן אחד בלבד. כי אם בן אדם נוגע באף, זה לאו דווקא אומר שהוא משקר. אולי הוא מצונן, אלרגי, משקר, כועס או עצבני. כשאני קוראת ומנתחת שפת גוף, אני מסתכלת על התמונה הכוללת: מי הבן אדם, מה הוא אומר לי, התמונה שהוא נמצא בה. החוק השני בשפת גוף, אומר שכל תנועה שהיא מוקצנת או התנהגות שמוקצנת יתר על המידה, מעידה בדיוק על ההפך. אם בן אדם מתנהג בצורה שלא תואמת לסיטואציה, יש לנו תחושה שהוא משחק. אם הוא לא מגיב כמו שהייתי מצפה, זה יכול לגרום לכך שאנשים פשוט לא יאמינו לו. אם אני הייתי משחקת כבוגדת, לא הייתי לוקחת את ההתנהגות שלי לקצוות, אלא מתנהגת כמו שמצופה מהנורמה".

אם את היית משתתפת במשחק, היית מצליחה לזהות את הבוגדים?
"אני חושבת שכן, אבל לא בטוחה במאה אחוז. בגלל שזו סיטואציה של לחץ וסטרס, אני משערת שיש סיכוי שהייתי טועה אבל לא באחוזים מאוד גבוהים. אני בוחנת פוליטיקאים, נותנת חוות דעת בבית משפט, מנתחת קהלים שיושבים אצלי בהרצאות, תוכניות ריאליטי. יש לי קלף מאוד חזק על הרבה אנשים אחרים. אצלי פשוט המידע הזה נמצא ברמת המודע, כי אני כל הזמן עסוקה בזה".  

איך היית מפרידה בין מתמודדים שמתרגשים לכאלה שמשקרים?
"זו המיומנות לבוא ולעשות את החיבור בין הסיטואציה ומה שמצופה ממנה, לבין ההתנהגות. יש סרטון שאני מראה בהרצאות שלי של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה. רואים שם בהילוך איטי שתי הבעות: אחת שמעידה על עצב ואחת על חרדה. מדובר בסיטואציה של חופה וקידושין, זה רגע השיא והוא אמור להרגיש אושר, שמחה, אולי פחד. עצב וחרטה פחות מתאימים למצב, אלא אם כן באמת מאלצים אותך להתחתן, שזה מה שקרה שם".