הבמאי המוערך צדי צרפתי התקשה גם העונה לפענח את זהות המפורסמים שבתחפושות ב"הזמר במסכה", אבל כן דאג ליהנות מכל רגע ורגע בדרך: הוא שר דואט עם אופירה אסייג, רקד כמו אלביס פרסלי ועשה קולות רקע לסטטיק ובן אל. רגע לפני החשיפה הערב (שני) והגמר הגדול במוצאי שבת, סיכם צדי את העונה שהייתה.
"הייתה עונה נורא קשה, לבוא בבוקר ליום צילום היה גיהינום", תיאר צדי, "קראתי את הרמזים ולא הבנתי כלום. הייתי בלחץ נוראי. אמרתי לרהב העורכת, 'תשמעי, אני בצרות, אני לא יודע כלום'. אני צריך לזרוק שם ואין לי שם. כל הסביבה לחצה עליי".
לצדי היה ניחוש אחד נכון העונה - הוא זיהה שסנדרה שדה היא התות, אבל עם כל השאר, כולל חני נחמיאס ומשה דץ שאותם הוא מכיר היטב, פספס בענק. "אומרים לי, 'גם את חני ודץ לא זיהית?'. לא. כשישבתי בבית כן זיהיתי אותם וחשבתי, איך לא זיהית? אבל באולפן כלום. הקהל צורח, אני בלחץ, אולי אני חסר הכרה שם".
"את חני אני מכיר ממש טוב, הורג אותי שלא זיהיתי אותה. אופירה דפקה לי את הראש עם מיה דגן. היא מטמטמת אותי. היא תמיד יודעת, 'הכרתי אותו, פגשתי אותו בווגאס, על המדרגות'. תמיד יש איזה סיפור. מיה שרה אחרת, היא נראית פיזית אחרת - זיהיתי את הגוף של השועלה, אבל לא עלה בדעתי שזאת חני".
הדואט שלך ושל אופירה ל"הזוג הזה" בלתי נשכח.
"אני מאוד אוהב את אופירה. יש לי קול של צפרדע, גם כשאני מדבר אי אפשר לשמוע את הקול שלי. לא הכרתי את השיר הזה וניסיתי להתחבר אליו. לא זכרתי את הטקסט, השורות לא התחברו לי, אבל לא הייתה ברירה כיוון שאמרנו שעושים את זה".
מאיפה האנרגיות האלה בגיל 80?
"עוד חודש בן 81. אני לא מבין על מה מדברים, אני עוד הולך, נושם והכל בסדר. אני איש רעב, אם אני לא עובד אני משתגע. אני מוכרח לקום בבוקר ולדעת שאני עושה משהו. טלוויזיה זה נהדר, אבל החיים שלי זה התיאטרון. במה, במה, במה. כשאתה מקבל מחזה אתה מדמיין אותו, חי אותו, את הדמויות, את התקופה. זה ממלא לך את החיים, עושה לך את החיים יפים יותר. אתה חי חיים של אחרים, שזה טוב".