גיל: 38

התמחות: ניתוחי לב בבית החולים בילינסון

להיות מתמחה זה... במילה אחת - קשה. בשתי מילים - קשה מאוד. ההתמחות זו תקופה מאוד אינטנסיבית, הרבה לילות ללא שינה ומעט מאוד זמן פנוי. בנוסף צריך גם ללמוד לבחינות בין לבין ולהצליח גם איכשהו ללמוד לנתח. יש תקופות יותר מתסכלות ותקופות קצת יותר רגועות. תמיד הזכרתי לעצמי שההתמחות היא כמו ריצת מרתון - יש רגעים קשים יותר וקשים פחות, אבל גם ריצת מרתון נגמרת בסוף.

הרגע שבו הבנת שאת רוצה להיות רופאה: מאז שאני זוכרת את עצמי זה מה שרציתי לעשות. עוד כשהייתי בגן בת שלוש בערך ושאלו מה תרצי להיות כשתהיי גדולה, זו תמיד הייתה התשובה. אני לא מתחרטת לרגע על ההחלטה.

הכי הרבה שעות ברציפות שלא ישנת? 40 שעות. לפני כמה שנים יום אחרי תורנות נשארתי לניתוח בבוקר ובמהלך הניתוח הודיעו לנו שיש עוד ניתוח דחוף אחריו. הגעתי הביתה ב-22:00 בלילה.

הפעם הראשונה שהצלת חיים: המקרה שהכי זכור לי זו מושתלת לב שהייתה לי באחת התורנויות בשנים הראשונות של ההתמחות. במהלך הלילה היא הידרדרה במהירות ולא הייתה יציבה מספיק כדי להזיז אותה לבדיקות מחוץ לטיפול נמרץ. לא היה כל כך ברור מה הסיבה להידרדרות ואני חשבתי שצריך להוריד אותה בדחיפות לחדר ניתוח על סמך בדיקות בודדות שהיו לנו ותחושת בטן מאוד חזקה. בסוף הורדנו אותה לחדר ניתוח והתברר שהיא דיממה. הדימום נעצר והחולה התייצבה לאחר מספר שעות.

מה מצויר על כובע המנתחים שלך? דולפינים. הים זה אחד המקומות המרגיעים בעיניי.

הרגע הכי קשה בעבודה: תמיד קשה לאבד מטופל. ברוב המקרים אלו גם חולים עם אישפוז ממושך שנלחמים עליהם ונקשרים אליהם ולמשפחה.

מטופל/ת שנכנס/ה לך ללב: בתחילת ההתמחות הגיע למחלקה בחור צעיר שהיה צריך לעבור פעולה פשוטה יחסית בפעם השנייה, כשהפעם הראשונה השאירה בו טראומה. בפעם השנייה השתדלתי מאוד להקל עליו והוא עבר חוויה מתקנת. אחרי שהשתחרר הביתה, בכל פעם שהיה מגיע לבילינסון לביקורת או בחגים הוא היה משאיר לי שוקולד קטן לאות תודה. זה מרגש לדעת שאפילו בפעולות הקטנות ולפעמים אפילו בלי שנרגיש אפשר לעזור ולהשפיע על תחושה של מטופל.

מה הטריק שלך להישאר ערנית במשמרת ארוכה? קפה, קפה, קפה.

המתמחים, עונה 3 (צילום: מתוך "המתמחים", קשת 12)
ד"ר ענבל ברוך | צילום: מתוך "המתמחים", קשת 12

האם יש לך טקס או אמונה תפלה לפני ניתוח? אין לי טקס מיוחד, אבל כן יש לי מנורת ראש שקיבלתי בירושה מאחד הכירורגים שלימד אותי לנתח ואיתה אני מנתחת בכל ניתוח.

על איזה הרגל לא בריא הרופא שלך היה מעיר לך? האמת שהרגלי האכילה שלי נוראיים. לפעמים עובר יום שלם עד שאני אוכלת משהו, במיוחד אם זה יום ניתוחים, אז בכלל אפשר לא לשים לב ורק בערב אני נזכרת שלא הכנסתי כלום לפה.

איך את נרגעת בסוף יום עבודה? אני תמיד משתדלת שתהיה לי איזו סדרה קלילה במחסנים ואחרי יום עבודה אני בדרך כלל מאווררת את הראש עם סדרה. לפעמים, כשמתאפשר לי, שעה של טניס בערב עושה את העבודה.

המקום הכי הזוי שנרדמת בו? לא נעים לי להגיד אבל בהצגה. למרות שאני משתדלת לא לקבוע דברים בשעות מאוחרות בימים שאני אחרי תורנות, בתחילת ההתמחות הלכתי עם חברה להצגה אחרי תורנות. ישבנו בשורות הראשונות ומתישהו באמצע פשוט נרדמתי. לא נעים.

מה היית אם לא היית רופאה? האמת שאני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר.

השילוב הכי טוב במכונות האוכל בבית החולים: האמת שאני מנסה להימנע ממכונות האוכל אבל בזמנים קשים כשהכל סגור אין כמו דיאט קולה קרה מהמכונה.

האוס או מקדרימי? האוס. לגמרי. ציניות הרבה פעמים עוזרת לעבור רגעים קשים בעבודה.

המטופל הכי מפתיע שפגשת? מטופל הגיע לחדר ניתוח כשהוא במצב מאוד קשה וסיכויי השרידות וההחלמה שלו נמוכים מאוד. אחרי שהניתוח עבר בהצלחה הוא השתחרר הביתה לאחר מספר ימים. זה היה מאוד מאוד מפתיע ונתן סיפוק עצום.

ההקפצה הכי הזויה שהייתה לך? יום שישי בערב, למזלי בדיוק סיימנו לאכול ארוחה משפחתית. הייתי די צעירה בהתמחות והתורן של המחלקה נכנס להשתלה וביקש ממני לגבות אותו במידה ויקרה משהו. בלי לחשוב פעמיים הסכמתי ואז, כמובן, חוקי מרפי - הגיע חולה דחוף לניתוח ומצאתי את עצמי מעל 12 שעות בניתוח נוראי עד שבת בצהריים. הדרך חזרה הביתה הייתה רצופת ניקורים ברמזורים.