שלושה חודשים בלבד אחרי שזכה בגמר "הכוכב הבא", תמיר גרינברג מילא את היכל התרבות. עד כמה זה חריג? מאוד, אם תשאלו את הבמאי יואב צפיר. "זה מטורף. אנשים לא מבינים - סולד אאוט בהיכל התרבות, אין דבר כזה. אין תופעה כזאת. אנשים אחרי עשר שנות קריירה לא עושים את זה", החמיא צפיר.
גרינברג עצמו עוד מתקשה לעכל את מה שעובר עליו מאז הניצחון. "כשהחלטתי ללכת ל'הכוכב הבא' נורא חששתי", הודה הערב (חמישי) מול מצלמות הסרט "הכוכב הבא - החיים החדשים של הכוכבים", "הרגשתי שזה לא קשור אליי ושזאת לא הדרך שלי. בסוף, זה התברר להיות הברכה הכי גדולה שלי".
"יום אחרי הגמר פתחתי הופעה ולשמחתי הרבה היא נמכרה ממש מהר, תוך שעתיים", נזכר גרינברג, "פתחנו עוד הופעה ועוד הופעה, משהו הזוי התחיל לקרות. זאת נהייתה הרפתקה מטורפת שעדיין נמשכת. עשינו ארבע הופעות בפארק הירקון ובשוני, ותוך כדי טירוף ההופעות צילמנו קליפ שבדמיון שלי לא יכולתי לחשוב שאצלם. קליפ מטורף".
גרינברג מדבר כמובן על הקליפ לשיר Better, הראשון שהוציא לאחר הזכייה ב"הכוכב הבא". הזמר הצעיר, כפרפקציוניסט שהוא, היה מעורב בכל פרט ופרט: "זאת התרגשות ענקית, היה כל כך כיף לעבוד על הקליפ. המעורבות חשובה, אין חלק שאני לא נמצא בו: מלבחור את צבעי הווילונות שעל הסט, את מי שישחק בקליפ ואחרי זה בעריכה. זאת הייתה חוויה מטורפת, היה לי כל כך כיף. יצאנו בהרגשה כל כך טובה, לא יכולתי לבקש יותר מזה".
בינתיים, בנמל אילת, ואלרי חמאתי הייתה עסוקה בחזרות לטקס "מיס יוניברס". "300 מיליון צופים, בקטנה. לא מלחיץ בכלל", צחקה חמאתי, "צרחתי מאושר כשהודיעו לי שאני מופיעה. תמיד בוחרים את האומנים הכי גדולים ומצליחים במדינה שמארחת את הטקס. רק התחלתי את הקריירה, בדיוק יצאתי מ'הכוכב הבא', וכבר בא משהו גדול כזה".
חמאתי ביצעה בטקס את השיר "הללויה" לצד הראל סקעת ונרקיס. "בגלל שהטקס משודר לכל העולם, שיא הטקס קרה בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר. בשעה הזאת הייתי על הבמה. זה היה מרגש מאוד, לדעת שכל כך הרבה אנשים צופים בך עכשיו. בחיים לא חשבתי שאעמוד על כזאת במה. זה לא משהו שהוא נקלט, עד היום".
לא רק הופעות בטקסים גדולים וחשובים, חמאתי זכתה לשחק לראשונה בחייה בהצגת תיאטרון נחשבת. היא מגלמת את תרצה אתר במחזמר "עוד חוזר הניגון" על חייו של נתן אלתרמן. "לא דמיינתי בשום צורה שאגיע לבמה הזאת, ועוד בהצגה כזאת. אני, ואלרי, בהצגת הדגל בתיאטרון הלאומי? מי חשב על זה בכלל?".
"השירים בהצגה הזאת קלאסיקות. אולי זה יפתיע אנשים, אבל גדלתי עליהן לא פחות מאשר על הקלאסיקות של העולם הערבי. אני מכירה שירים של נתן אלתרמן ותרצה אתר עוד לפני שהכרתי שירים של אום כולתום".
מהרגע שהתבשרה כי זכתה בתפקיד, היו לה חמישה ימים בלבד להתכונן לקראת ההצגה הראשונה בהשתתפותה. "הייתי צריכה ללמוד את כל התפקיד מאלף עד תו. התחלתי לשנן וללמוד תוך כדי, גם את השירים. כשהגעתי ליום ההצגה הרגשתי שאני לא יודעת כלום. נכנסתי לסטרס רציני. הבמאי משה קפטן עשה לי שיחה והרגיע אותי. האם הוא הצליח? לא כל כך. מאחורי הקלעים דאגתי לי טוב טוב לכמה אמצעי בטיחות: קלסר עם כל הטקסטים של ההצגה כשהתפקיד שלי מסומן במרקר, שליפים בטלפון של מתי אני נכנסת ומתי אני יוצאת, כל דבר הכי קטן שיכול לעזור לי".
"סיימתי את המערכה הראשונה בהצגה עם כמעט אפס תקלות. נשמתי לרווחה, ואז הגיעה המערכה השנייה. רוני דלומי הזכירה לי שאני צריכה להיכנס בכלל מהצד השני עם תיק. זו הצגה מסובכת, יש סיבובי במה, בכל רגע נתון את צריכה לדעת מאיזה צד את נכנסת לבמה ומאיפה את יוצאת. אם לא הייתי משתתפת ב'הכוכב הבא', חד משמעית לא הייתי במקום שאני נמצאת בו היום מקצועית. ידעתי מה זה להיות זמרת על הבמה ומה זה לשחק, אבל לא איך זה לעשות את שניהם ביחד. הצלחתי לעשות את זה ולקבל תגובות טובות".
"הופתעתי מההדף ש'פעם את לילה' עשה. לא חשבתי שאקבל כזה חיבוק"
שי המבר צילמה השנה את הקליפ לשיר "נתתי אותי אל העיר" בבר בתל אביב, סיטואציה שלא זרה לה בכלל. "הייתי ברמנית ומלצרית. כשהייתי מוזגת את הבירה זה היה נשפך, אבל הייתי מלאה בחן ועושה אחלה טיפים. היו מזהים אותי מ'בית ספר למוסיקה', שזה הכי מצחיק בעולם. היו עושים לי: 'מה, את עובדת בבר? את לא בת 13?'. תתקדמו כבר".
"העבודה בברים בלילות הייתה בשביל מטרה אחת: לחיות את החיים שאני רוצה לחיות, בעיר שאני רוצה לחיות וליצור בה. היו המון משברים, זה לקח זמן, את נלחמת בשיניים וזה לא קורה. את נאחזת באמונה שיש לי מה להגיד ושאולי יום אחד מישהו ירצה לשמוע את מה שיש לי לומר. זה יכול להיות מאוד מתסכל. בדיעבד כשאני מסתכלת אחורה, למרות כל הקושי, זאת התקופה הכי קריטית וחשובה שהייתה לי בחיים. לצלם את הקליפ בבר היה סגירת מעגל, פתאום הייתי שוב בעמדת הברמנית - אבל לא קיבלתי טיפים בסוף המשמרת אלא קליפ, שזה אפילו יותר שווה".
אחד מרגעי השיא שלה השנה הייתה ההופעה בזאפה הרצליה. "אחרי אינספור הופעות בכל מיני ברים קטנים ובמות יותר קטנות, הייתה לי זכות ענקית להגיע לזאפה. תוך יומיים נמכרו כל הכרטיסים", סיפרה המבר, "זה לא דבר שקורה לי פתאום, כל החיים התכוננתי לרגע הזה. עבדנו מאוד קשה להוציא את השירים בצורה הטובה ביותר ולהביא את ההופעה הכי טובה שאפשר לתת. היה לי ברור שמתישהו זה יקרה, וכשזה קרה זה היה כמו חלום".
תמיר, ואלרי ומתן הגיעו לפרגן, כמו גם המשפחה כמובן. "לפני ההופעה ביקרו אותי החברים מהגמר. דברים מתחילים לקרות לכל אחד מאיתנו, והם באו לראות את הרגע שלי. המשפחה הביאה לי מלא אוכל, אמא העמידה סירים. חזרתי עם שלל. ישבתי אחר כך ואכלתי קוסקוס. ההורים שלי איתי בכל הקריירה המוזיקלית שלי. מצד אחד מאוד תומכים, אבל לא הייתה פושריות מצידם שאהיה משהו שאני לא. הם נורא האמינו בי".
הלחץ לפני העלייה לבמה היה מורגש. "לפני שאני עולה לבמה עובר לי כזה, מה את עושה? למה את עושה את זה לעצמך? זה מלחיץ, אבל בשנייה שכף הרגל שלי דורכת על הבמה והתו הראשון מתנגן, אני מרגישה שלווה".
הביצוע המרגש ביותר בהופעה הוא כמובן לשיר המקורי שביצעה באודישן הראשון שלה, "פעם את לילה". "זה אחד השירים שהכי יקרים לליבי אבל גם להרבה מאוד לבבות אחרים. תמיד כשאני שרה אותו על הבמה זה מומנט. הופתעתי מההדף שהדבר הזה עשה. מישהי כתבה לי הודעה, 'הרגשתי שסוף סוף אני רואה מישהי, בפנים גלויות ושלא מטשטשת את הקול שלה, עומדת על הבמה, לא מתנצלת ואומרת: כן, גם אני עברתי משהו כזה'. לא חשבתי שאקבל כזה חיבוק על השירים שלי. אני שמחה שיש לי שיר בעולם שהוא כתף לאנשים אחרים, אבל כשאני עומדת על הבמה אני שרה אותו לשי, לא לאף אחד אחר".
בימים אלה משחקת המבר בתפקיד הראשי במחזמר "הלהקה", באותו תפקיד שגילמה השופטת והמנטורית שלה קרן פלס לפני 16 שנה. "כשהתקשרו להודיע לי שרוצים אותי לתפקיד הראשי, הרגשתי שיש לי פה הזדמנות אדירה. אחרי שלושה חודשים של חזרות מפרכות הגענו למשכן לאומנויות הבמה בתל אביב. כשפקחתי את עיניי בבאלאנס וראיתי את הגודל של זה, נעתקה נשימתי. התרגשתי בטירוף".
באחת ההצגות פלס הפתיעה את המבר מאחורי הקלעים וציינה, "זו אותה אישה, אותו התפקיד, ההבדל היחיד בינינו שאת באמת התקבלת ללהקה צבאית ואני לא", צחקה פלס, "חוץ מזה, זו אותה אישה. פתאום אני רואה את עצמי בגיל שלך. את כמוני, רק משודרגת. תודה שאת מחזירה אותי לעצמי בזמן".
"לגעת בשירים של 'הלהקה' על הבמה זה חלום", הודתה המבר, "זה השירים שאני הכי אוהבת בעולם. אני מאוד גאה במה שאני מביאה לדמות הזאת ולמחזמר הזה. נפתח בשבילי צוהר לעוד עולם שהוא לא רק יצירה ומוזיקה, אלא גם במה ותיאטרון. אני סקרנית מאוד לבאות. יש לי תחושת בטן שזה לא יהיה המחזמר היחיד שאעשה".
"קצת זימנתי את הנפילה הזאת לעצמי"
הסינגל הראשון ששחרר לוי אחרי הגמר היה "אבן יהלום". בחודש אפריל האחרון צילם לו קליפ יפהפיה בבנימינה. "אחרי הרבה שירים שהיו לי במגירה ובקנה והרבה דברים שעבדתי עליהם, החלטתי להוציא את 'אבן יהלום'. זה שיר שלא אני כתבתי והלחנתי, אבל איך ששמעתי אותו ישר התחברתי אליו וידעתי שהוא הולך להיות שלי", סיפר הזמר הצעיר, "בחרנו לעשות לו קליפ אותנטי, לא רצינו משהו גדול מדי".
"הקטע הזה שפתאום אחרי התוכנית אנשים רוצים לשלוח לי את השירים שלהם, זה משהו שהוא לא מובן מאליו בכלל. מעבר לאם אקח או לא אקח, כיף לי לראות שיש אנשים שרוצים שאשיר את השירים שלהם. הקליפ זו חוויה גדולה, פתאום אני בפרונט, דואגים לי, בודקים שאני בסדר. מגיל צעיר אני צופה בשירים ובקליפים ביוטיוב, והיום זו הגשמת חלום. חלמתי על הדרך הזאת כל החיים ועכשיו אני אשכרה עושה את הצעדים הראשונים. מטורף. זו אחת השנים המשמעותיות בחיים שלי ואני יודע שזו שנה שלא אשכח בחיים".
אם תשאלו את גרינברג, הוא בחיים לא דמיין שייבחרו בו לרשימת הצעירים המבטיחים של מגזין "פורבס", "30 מתחת ל-30". "זה דבר ענק. כבוד גדול להיות חלק מרשימה כזאת. כל הרופאים והטייסים, ואני כולה מנגן".
באירוע החגיגי שנערך לרגל צאת המגזין סיפר גרינברג, "מאתגר להיכנס למקום כשכולם מכירים אותך ומדברים איתך. זה בעיקר מוזר. בסוף, הסיבה שהלכתי ל'הכוכב הבא' זה כי הייתי צריך לצאת קצת מעצמי ורציתי להיפתח ולהכיר אנשים. נראה לי שנפתחתי בצורה די רחבה. עשו ממני יותר שתקן ממה שאני, אבל כן יש לי עניינים אישיים של פרטיות ודברים שקצת יותר מאתגרים לי. כשזה מגיע לדברים האישיים אני אומר, את מי זה מעניין? גם אם זה מעניין אני אומר: רגע, אבל זה שלי. ברגע שאני שם קו, מכבדים את זה".
בינתיים בהר הרצל, חמאתי בהכנות אחרונות לקראת טקס המשואות. "לבחור בי זה לבחור בזמרת שאני, בקול שאני, ולהראות את כל הגוונים באוכלוסייה והמפה הרחבה של כל מי שישראלי". כבר בחזרה הגנרלית, ואלרי חששה שהיא עלולה למעוד. "זו במה עצומה, מדרגות, מסלול שצריך ללכת עליו, 200 רקדניות ונגנים ובסוף אני צריכה לשרת את כל מה שקורה באותו הרגע, את כל מי שמסביבי. כשירדתי מהחזרה הגנרלית הלכתי ישר לצוות שהיה איתי שם ואמרתי להם: 'ראיתם את זה? העקב יוצא לי לפעמים מהרגל'. שם התחיל הסטרס".
כמו נבואה שמגשימה את עצמה, מה שוואלרי חששה ממנו אכן קרה בסוף - ובשידור חי. "המחשבה הראשונה שעברה לי בראש באותו הרגע זה שאני לא מאמינה שזה קורה לי, איזו פאדיחה. אני חושבת שקצת זימנתי את הנפילה הזאת לעצמי. בכל ראיון אפשרי שהיה לי לפני, הדבר היחיד שאמרתי זה שאני מקווה לא ליפול. באותו הרגע שנפלתי זה הרגיש כמו נצח, אבל כשראיתי את זה אחרי זה הבנתי שקמתי נורא מהר. גם ביונסה נפלה בסופרבול, אז מי אני?".
חזרה להיכל התרבות, רגעים לפני ההופעה הגדולה של תמיר. "להגיע להיכל התרבות זה מטורף לגמרי, אני לא לוקח את זה כמובן מאליו. בשבילי זה הדבר הכי גדול, אני מרגיש בר מזל שיצא לי לעשות דבר כזה. אני מגיע הרבה שעות לפני העלייה לבמה, יש כל כך הרבה דברים מעבר לרגע של ההופעה: התאורה, המסכים, הסאונד וההעמדות על הבמה. חשוב לי להיות חלק מכל הדברים האלו ולוודא שהכל יושב. אני פרפקציוניסט".
בהופעה הזו אירח תמיר את נינט. "אחד הדברים הכי מדהימים שקרו בשנה הזאת, זה לעבוד עם האומנים הכי גדולים ומדהימים. הם הכי אגדות שהיו פה: נינט, שירי, הראל סקעת, עידן רייכל האגדי ודויד ברוזה. החיבור שלי למוזיקה הישראלית קיבל פתאום צורה שלא חשבתי שתקרה, אני מרגיש בר מזל שאני מכיר את האנשים האלה ויצא לי להופיע איתם".
"לא יכולתי לצפות שום דבר מזה. חשבתי שאולי אפתח איזו הופעה מגניבה בברבי, זה לא ייאמן. זה כל כך לא מובן מאליו, אני יודע מה זה להיות 10 שנים בדרכים ולהופיע בפני קהל של 10 ו-100 אנשים. כשכולם באים להופעה שלך ושרים את השרים, זה לא ייאמן. אני מקבל את החיבוק הזה עם חיבוק בחזרה, עוד יותר גדול".
שירו של תמיר, Tell Me Where The Light Goes, נבחר להיות שיר האודישנים בעונה החדשה של "הכוכב הבא" שתצא לדרך ביום שני הקרוב בערוץ 12. "המנהל האומנותי שלי התקשר אליי יום אחד ואמר לי, 'יואב צפיר רוצה שהשיר שלך יהיה שיר האודישנים, אבל אתה צריך לתרגם אותו לעברית'. זה היה אתגר חדש שאף פעם לא עשיתי. ציוותו לי את אלי ביז'אווי, מתורגמן מדהים, נפגשנו כמה לילות וממש באקסטרים פיצחנו את זה. לשמוע פתאום את החבר'ה שרים את זה, זה הזוי ומדהים. זה כאילו קיבל חיים משל עצמו. השיר קיבל כנפיים והוא עף, אנשים אחרים נותנים את הטייק שלהם עליו. זה דבר נפלא".
"החלום שלי תמיד היה לעשות מוזיקה, לעשות את האומנות שלי. בשנה האחרונה אני מצליח להגשים אותו יותר ממה שדמיינתי", סיכם גרינברג, "אני מרגיש בר מזל שכל הדבר הזה קורה. השנה האחרונה הייתה חלומית. אני יושב בהופעה ובשיר האחרון מסתכל על הקהל ואומר, 'ואיי, זה הזוי'. מקווה ומאמין שזה יהיה לכל החיים, עד גיל 100".