לא משנה כמה חזרות יעשו לקראת הופעה וכמה ישקיעו בחימום הקולי, גם לזמרים הכי טובים ומנוסים יכולות לקרות פדיחות על הבמה. הערב שלב הדו-קרבים ב"הכוכב הבא" נמשך (אחרי החדשות, ערוץ 12), ובזמן שחברי הנבחרת מפציצים בביצועים הכי טובים שלהם, לכל אחד ואחת מהם יש גם זיכרון אחד של רגע מביך שקרה על הבמה. אספנו מהם את הרגעים המשעשעים ביותר ולמדנו שלא משנה מה, ההצגה תמיד חייבת להימשך.
נופיה ידידיה
"שירתי בלהקה צבאית ובמסגרת השירות הטיסו את הלהקה שלי למשלחת בפריז. מארגנת המשלחת שהייתה בערך בת 70 עלתה לבמה בשיא ההתרגשות כדי לשיר איתנו. אחד הזמרים שהיו איתי דחף אותה בטעות על המוניטור והיא נפלה מהבמה. לא הצלחנו לסיים את ההופעה".
יהלום דוד
"קמתי מהכיסא בהופעה של עידן רייכל כדי לבצע שיר סולו, ולא שמתי לב שהשמלה שלי סטתה הצידה ושראו לי את התחתונים. תודה למאיה אברהם שקלטה ישר וקמה באלגנטיות לסדר לי את השמלה, תוך כדי שאני שרה".
אליאב זוהר
"לא זכרתי מילים של שיר, אז אילתרתי מילים אחרות. רוב הקהל בדרך כלל לא מכיר את מילות השיר באופן מדויק. כל עוד תטעה במילים אבל לא תזייף, כנראה שיסלחו לך".
ניב דמירל
"בהופעה שלי ביום העצמאות עם להקה, מול אלפי אנשים, המחשב לא עבד. בשירים שיש סאונד אלקטרוני זה חשוב. בסוף היה מעולה ועבר בשלום בעזרת השם. בלהקה הצבאית קרה שניגנו שיר שלא בסולם שלי - זה היה אסון".
כפיר צפריר
"מעדתי על הבמה, זה היה נוראי. היה חור בדיקט של הבמה, מעדתי לתוכו והתהפכתי אחורה, במלוא הדרתי - רגליים קדימה, ראש למטה. דפקתי הפכה מלבבת. קמתי והמשכתי לשיר כי אין מה לעשות, ההצגה חייבת להימשך, אבל זה היה רגע ממש מביך. איך שנגמר השיר צחקתי על עצמי ואמרתי, 'דפקתי לכם הפכה'. כולם צחקו".
ליבי פנקר
"זה קרה בלהקה הצבאית, הייתי חולה וזייפתי ברמות. באותו הרגע זה היה חצי מצחיק, כי לפני ההופעה אמרתי לחברים שאני בטוחה שלא אצליח לשיר. הם ניסו לעודד אותי ואמרו, 'יהיה בסדר, את יכולה'. זייפתי, היה לי ברור שזה יקרה. זה היה חצי מבוכה וחצי מבטים של, 'אבל אמרתי לכם, נכון? אתם ידעתם שזה יקרה עכשיו'. יש משהו באווירה של להקה צבאית שהיא מקלילה וכייפית. זה היה יכול להיות הרבה יותר מביך אם הייתי לבד על הבמה, בלי החברים, בטקס מכובד".
שלום סבג
"באודישן השני ב'הכוכב הבא' שכחתי כמה מילים, אבל הצלחתי להציל את הביצוע. המשכתי טיפה עם הפלייבק, הוספתי עוד כמה מילים וזה עבד פגז. רק אני יודע מזה, השופטים לא אמרו כלום".
כרמי גלסנר
"זה היה בפאב הפינה בחמדיה. שרתי עם להקה ופתאום אחד החברים התבלבל והלהקה הפסיקה לנגן. המשכתי לשיר בית שלם בלי ליווי, עד שבפזמון הצטרפו אליי".
אילון שאלתיאל
"שכחתי את המילים בהופעה. זו הייתה פדיחה רצינית, אבל ברגעים האלה לומדים שחשוב לקחת בפרופורציות, ללמוד ולגדול מזה, לא ליפול למקומות לא טובים. כולם טועים ונופלים בדרך, השאלה מי קם וחוזר חזק יותר".
נבו אלון
"כמעט נפלתי על הפעם הראשונה שלי בטלוויזיה, באודישן הראשון ב'הכוכב הבא'. אחרי הביצוע, כשבאתי להסתובב וללכת הביתה, נפלתי ליד המדרגה הלבנה שלא רואים אותה כל כך. כשאתה על הבמה ומסתכל מלמעלה, אתה חושב שזו מדבקה לבנה שהדביקו, זה לא נראה כמו מדרגה בשיט. כמעט נפלתי, שנייה לפני ששידרו את מצעד הנפילות של השופטים".
עומר יפת
"הייתי במגמת תיאטרון ובאחת הסצינות הסיעו אותי קשור על עגלה לתוך הבמה, כשאני כיביכול מחוסר הכרה. כשהעמידו את העגלה במקום היא התחילה ליפול קדימה ואני איתה. אסור היה לי להתעורר, אבל השחקנים לא שמו לב. בשנייה האחרונה תפסו אותי, אבל הקהל היה באטרף".
