אסף אמדורסקי בא לעבוד. צחוקים בשולחן זה נחמד, עקיצות שנונות עם אסי ורותם זה מרענן, אבל עבורו "הכוכב הבא" זו מוזיקה, לפני הכל. זו העונה השישית שלו בתוכנית ובזמן שהתחיל כשופט הקשוח שלא רואה בעיניים ומפציץ באדומים, כמעט תמיד נמצא בעמדת מיעוט - בשנים האחרונות הוא זוכה לאהבה עצומה מהקהל, ולהערכה רבה על האמת הבלתי מתפשרת שלו בחיפוש אחר הכשרונות הגדולים.
ביום שני הקרוב תצא לדרך העונה החדשה וגם הפעם היוצר, הזמר והמפיק המוזיקלי ניגש למשימה בחרדת קודש. "אני חש אחריות, לאו דווקא בתור שופט אלא בתור מפיק מוזיקלי ותיק ובתור אוהב מוזיקה עוד יותר ותיק", הוא מספר, "אני מאזין למוזיקה הרבה שעות ביום, החל משנת 1976, כמעט בלי הפוגה. המוזיקה יקרה לליבי - מה שהיא עושה, איך היא מנחמת אותנו, כמה היא חשובה לנו. היא יכולה לרפא ברגעים קשים".
מה אתה מחפש בזמרים שעולים על הבמה לאודישן?
"אני לוקח את הדבר הזה מאוד ברצינות ומביא לשולחן השופטים את התשוקה שלי למוזיקה ואת הרצון למצוינות. אני משתדל לא להרפות משני הקצוות - מצד אחד להיות מאזין שרוצה לשמוע רק דברים חשובים, אבל גם כמי שמשתתף בפועל בתעשיית המוזיקה וחשוב לו לשמור על סטנדרטים גבוהים בתעשייה".
אילו סגנונות וגוונים של מוזיקאים אתה הכי רוצה לפגוש השנה?
"יש סגנונות שאין לי מה לחלום לקבל אותם, כי המסננת הזאת שנקראת טלוויזיה זה צינור שלא כל דבר נכנס אליו - ולפעמים זה גם בסדר, כי יש דברים שפשוט לא עוברים יפה. אין משהו שהייתי רוצה לקדם יותר מדבר אחר. בכל ז'אנר אפשר למצוא דברים מעולים וחשובים ובכל ז'אנר יש גם דברים בינוניים שעדיף לסנן".
כמו מה?
"אני לא מדבר על חשובים מבחינת ותק, אלא על העשייה שלפעמים היא חשובה וחשוב לפנות לה מקום. עדיף לסנן דברים בינוניים כדי שלא ייתפסו את המקום לאומנים וליוצרים יותר חשובים. לפעמים בעולם הפופ דברים לא כך מועילים לנו המאזינים, לפעמים הם תופסים יותר מדי מקום וצריכים לתפוס פחות".
אם יש דבר אחד שהעונות האחרונות הוכיחו לנו, זה שלא תמיד מוכרחים לזכות במקום הראשון כדי להצליח בענק בתעשיית המוזיקה הישראלית. תמיר גרינברג כבש את הפלייליסטים וממלא אולמות גדולים, אבל גם סגניותיו ואלרי חמאתי ושי המבר נהנות מהצלחה גדולה. "היו אנשים שלא זכו בעונה, אבל הם בוהקים. אפשר לראות היום את מרגי, אלה לי ורביב כנר שלא זכו. כל מה שהם היו צריכים בשביל להתניע את הקריירה זה לעבור דרך התוכנית הזאת. אתה יכול לנצח גם מבלי לקחת את המקום הראשון".
מה יש בהם שהפך דווקא אותם לכאלה כוכבים? מה צריך זמר כדי להצליח?
"הם צריכים שיהיה להם את הדברים האלה שנורא קשה להסביר אותם, אבל נורא קל להבחין בהם: כריזמה, מתת אל, כישרון מלידה, כוח משיכה ואינטליגנציה מוזיקלית גבוהה. אחרי כמה וכמה ביצועים, מאוד קל להבחין בהיעדרם. אצל נטע היה קל להבחין בברק שהיא יודעת להעניק לכל שיר שהיא תיקח".
אחת התוספות הכי מעניינות לעונה הזאת, זה כמובן הצטרפותו של רן דנקר לשולחן השופטים. אמדורסקי, אם תהיתם, מברך על כך. "רן אינטליגנט, העברית שלו עשירה. הוא מזהה דברים בצורה מקורית. אני מאוד אוהב לשמוע אותו מדבר ולראות את ההסתכלות שלו על המועמדים", הוא מחמיא.
מה הופך אותו לשופט טוב?
"יש בו את היכולת להכיל את המקום הרגשי הזה, עדיין להיות בצד השני. הוא לא אומן שלוקח את ההצלחה שלו כמובנת מאליה. הדרך שלו זה להיות סימפטי ולראות את המתמודדים והצד שלהם בסיפור. הוא עדיין במקום מאוד בוער וחי, יש לו הזדהות גדולה מאוד עם האנשים שם. זה דבר שלא רואים הרבה, לא בשולחנות שופטים ולא אצל זמרים מפורסמים שעובדים בזה הרבה מאוד שנים. הם מתנתקים מהחוויה של המתחיל, של הצעדים הראשונים. אצל רן יש את זה, הוא מאוד מקבל. זה יפה לראות את ההזדהות שלו עם הנבחנים".
אמדורסקי וחבריו השופטים יפגשו בעונה הזאת כישרונות-על שייתנו את הנאמבר הכי טוב שלהם באודישן וינסו להרים את המסך. מבחינתו, אודישן מצוין זה צעד ראשון וחובת ההוכחה תקפה גם בשלבים הבאים. "זה שלב מאוד ראשוני. לפעמים אתה יכול להתלהב ממישהו, אבל בעצם הוא עבד על האודישן הראשון הזה חמש שנים. בפעם השלישית או הרביעית שאתה שומע את האיש הזה, כשהוא מעמיד נאמבר מעכשיו לשבוע הבא או לפעמים בתוך יומיים-שלושה, אז אתה מגלה מי באמת מקצוען ויודע לרגש במינימום תנאים - רק בזכות הדבר החמקמק הזה שדיברנו עליו קודם שקשה להגדיר אותו במילים".