ככל שגמר "הכוכב הבא" מתקרב (שריינתם כבר כרטיסים?), אנחנו מרגישים יותר ויותר קרובים לחברי הנבחרת. דרך הביצועים שלהם הם גורמים לנו להתרגש, לדמוע ולפעמים לקום מהספה ולפזז בסלון, אבל מה אנחנו באמת יודעים על חייהם האישיים? רגע לפני הדואטים הערב (חמישי, אחרי החדשות, ערוץ 12), ביקשנו מהמתמודדים לגלות לנו את הסודות הכי כמוסים שלהם. מה נאמר לכם, התאהבנו אפילו יותר.
כרמי גלסנר
"היו רגעים בילדות שלא הייתי טוב בכלום. לא הצלחתי בבית הספר, פיגרתי אחרי כולם, הסתובבתי עם סייעת. לא מצאתי את המקום שלי. אבל בתוך תוכי, משהו בי ידע שאגיע למקום שאני נמצא בו עכשיו. זאת הייתה ההינצלות שלי, האמונה שאני יכול לצאת מהמקום הלא טוב שהייתי בו. הבית האחרון בשיר 'יש לי סיכוי' של אביתר בנאי נגמר במילים, 'תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן. אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל, אני חושב'. עכשיו כשהגעתי למקום המכובד והיפה הזה, 'הכוכב הבא', יש לי סיכוי להינצל. אני חושב".
ים גרוניך
"התמודדתי עם התקפי חרדה לא קלים ודיכאונות במשך שנים. אף פעם לא הייתי ילדה מקובלת, הייתי מסתגרת בבית ולא רוצה לראות אף אחד, לא מצליחה לדבר עם אף אחד מהחרדה והביישנות. עשיתי עבודה קשה והיום זה משתלם לי. כל כך טוב לי על הבמה, אני מרגישה בנוח כל כך. איזה כיף לקום בבוקר ולעשות את מה שאת אוהבת".
ינאי בן חמו
"לפני 'הכוכב הבא' הייתי חסר ביטחון, ובתוכנית עצמה הגעתי להישגים שלא ידעתי שיכולים להיות בי. כשהשתתפתי בתוכנית לפני שנתיים, רמת הביטחון שלי שאפה לאפס. בשנתיים האלה הופעתי באירועים ועל במות וצברתי ביטחון. זה עזר לי בתוכנית עצמה, קיבלתי ביטחון מול המצלמות, הקהל והשופטים".
נופיה ידידיה
"עומר יפת גר מאה מטרים מבן הזוג שלי עמית. אנחנו יושבים ביחד קבוע בפוק קפה ומטרידים את מנוחת השכנים בג'אמינג לאורך הלילה. פלורנטינים, סליחה מראש".
כפיר צפריר
"הכי לא ציפיתי שאיתי יחבק אותי ויביע את אהבתו. לא ידעתי האם זמר מזרחי יידע לעכל ראפר ואיך זה יעבור לו בגרון. דווקא איתי נותן לי את הגושפנקה והכי מחזק אותי".
טליה סול אזרזר
"ביקורות השופטים צרובות לי במוח, בין אם הן טובות ובין אם פחות. הביקורת שאני הכי מחוברת אליה ומבינה למה אמרו אותה, זה שאני חייבת ללמוד לשים את ההתרגשות בצד כי זה משפיע על השירה שלי ובהחלט משתלט עליי. למדתי בתוכנית שיש לי הרבה כישרון אבל שאני צריכה לדעת איך להתמודד במצבי לחץ ולהאמין בעצמי יותר".
עומר יפת
"לפני הופעה אני עושה עשר שכיבות שמיכה עם הגיטרה עליי, קופץ במקום, צועק, נותן לעצמי כאפות ומטריף את עצמי. לא פעם הסתכלו עליי מוזר מאחורי הקלעים, זה נראה כאילו אני בהתקף".
נבו אלון
"אני ביישן יותר ממה שחשבתי אפילו. לפני 'הכוכב הבא' לא כל כך התנסיתי מול קהל, ופתאום אני מול קהל ומצלמות. זה עזר לי עם הביטחון העצמי ונתן לי פוש. אני רעב, רוצה לטרוף ומוכן לכל קהל ומצלמה. אחרי האודישן שלי קיבלתי מלא אהבה, זה ריגש אותי ברמות".
אליאב זוהר
"בתוכנית למדתי להשתחרר מפעם לפעם. בביצוע הראשון הרגשתי אחריות נורא גדולה על הכתפיים, אבל אחר כך הלחץ השתחרר וירד הפחד מביקורות השופטים והקהל. בסופו של דבר אתה מבין שבאת לעשות את מה שאתה עושה הכי טוב, ושאם הגעת למעמד כזה, כנראה שאתה עושה את זה כמו שצריך. אני רוצה ליהנות ולהתעסק בעיקר, לא בתפל".
ליבי פנקר
"אני לא חוששת או מפחדת מהשופטים, אלא מאוד מעריכה אותם. אני במקום פתוח לשמוע את ההערות שלהם וליישם את מה שאני מרגישה שרלוונטי. מהאודישן הראשון מרגיש לי שרן דנקר רואה אותי ומבין אותי כזמרת. אני רוצה שההבנה המוזיקלית הזאת בינינו תימשך".
ניב דמירל
"אני מזרחי מכל כיוון, פשוט יצאתי קצת בהיר. כשהייתי צעיר שרתי בהמון חפלות וכשהייתי מסלסל היו מסתכלים עליי מוזר - 'מה, זה הוא, מה הקשר?'".
שלום סבג
"כשבאתי ל'הכוכב הבא' אמרתי: טוב, אולי אעבור את האודישן הראשון. אחרי שעברתי את האקפלה והאודישן השני, אמרתי: אני פה ויש מצב שזה יכול ללכת רחוק. תתעורר. לפני כן לא באמת עבדתי על זה, הייתי יוצא עם חברים ושותה. אחרי האודישן הראשון לא יצאתי ולא שתיתי כלום במשך חודש, גם לא כשטסתי למיקונוס. לקחתי את זה רציני מאוד".
