"יהיו לי חיים טובים, זה לא הסוף שלי"

לסיפור הזה יש סוף טוב. אבל במשך שש השנים בהן עברה עטרה אוריה (23) מבית אומנה אחד לאחר עד לנקודת התחתית של הרחוב, ניצבו בפני הילדה בת ה-18 שאלות הרות גורל, שלרוב לא עומדות לנגד עיניהם של נערים בני גילה. בתוך בניין נטוש ברחובות ירושלים, היא התמודדה במשך ארבעה חודשים עם המציאות הבלתי נתפסת של ילדי הרחוב. "זה פחד מוות. חוויתי דברים מפחידים בחיים שלי, אבל שם זאת באמת תחושה שהגעת לסוף", היא חוזרת בשקט אל הפחדים שהלכו איתה יד ביד באותה תקופה, "חייתי בתחושה שאני לא יודעת איפה אני אהיה מחר. אולי עדיין פה, אבל איפה עוד שבוע? ואם לא עוד שבוע, אז מה עם שנה הבאה? הרחוב זה טירוף. אתה עדיין ילד, לא קיבלת את הכלים להתמודד עם החיים. אין כסף, אין לאן ללכת, אין איפה לישון".

>>אל תפספסו את כל מה שקורה בכוכב הבא לאירוויזיון 2020

כך קרה שבזמן שבני כיתתה פתחו את החופש הגדול עם חיוך, תכנונים לבטן גב בחום יולי-אוגוסט והשלמת שעות שינה, אוריה ניצבה בפני חור שחור שהיעד הסופי שלו אינו ידוע. מכאן, היא הייתה חייבת לחשב מסלול מחדש. "אני זוכרת את כולם חוזרים הביתה לחופש הגדול, ולי אין לאן לחזור. אז ארזתי את הדברים שלי לתוך תיק, כשאני יודעת שאני לא חוזרת לפנימייה יותר ופשוט הלכתי. פתאום הבנתי שאין משפחת אומנה יותר. זהו, את לא קטינה, אז המדינה גם לא לוקחת עלייך אחריות, לפחות לא במקרה שלי, כי יש מקרים שבאמת מסתדרים. אני מצאתי את עצמי ברחוב".

"החיים שלי עמוסים בצבעים יפים"

"את רוצה להיות אמא שלי?"

>> כל הביצועים הבולטים ממתינים לכם באפל מיוזיק בעמוד "הכוכב הבא לאירווזיון"