ראשית, אני יכול להבין את האדום של אסף אטדגי – גם לאוזניים הלא מקצועיות של כותב שורות אלה, היה מדובר באודישן איך לומר? לא מסעיר במיוחד, המסך לא רעד והפזמון לא התפוצץ לי בפנים. אבל אם נשחק במשחק "הכאילו" ברור שאם הייתי השופט החמישי בפאנל הייתי עושה קרן פלס – כשזה נכון זה נכון, כשזה ספק זה ספק, ובמקרה הזה אין צל של ספק וחשוב לשים דגש – בישראל של שנת 2014, גבר ששר את אהבתו לגבר אחר בפריים טיים זה עדיין אירוע.

הכוכב הבא (וכוכב נולד לפניה) מקפידה לתת במה ליוצרים בלי קשר לרקע המשפחתי שלהם, למקום ממנו באו או להעדפה המינית שלהם. להפך, כל המרבה (ברייטינג) הרי הוא משובח, ואם אתה שונה/אחר/אחד שעדיין לא ראינו, אנחנו רוצים לראות אותך אצלנו! בוא ותיתן את מי שאתה על הבמה – תכניס קצת מהצבע שלך, תן את הדיבור המיוחד, אבל תשמיע לנו גם משהו קצת מוכר, "שלכת" של עמיר בניון אתה מכיר?

העונה השנייה של הכוכב הבא (ראשון ושלישי ב-21:00) היא העונה הכי "גאה" בתולדותיה: כבר מנקודת הזינוק ועוד לפני שהנבחרת הורכבה, שליש מצוות התכנית הם גברים הומואים מחוץ לארון (וגם מזרחיים אבל זה כבר דיון אחר וארוך), לא רק זה – תוך שלושה פרקים כל צוות השופטים כבר הצמיד שפתיים! הבנים על הבנות, הבנות על הבנות, והבנים על הבנים, נו ראיתם בעצמכם.

אני מזכיר את העדפותיהם המיניות של שופטי הנבחרת כי בעצם בכזאת עונה פלורליסטית מה זה בכלל משנה את מי אוהב המתמודד יונתן וולפין? ולמה הוא צריך לשיר את זה? ועוד לבוא עם אג'נדה סדורה ("הומואים צעירים צריכים שיהיו להם שירי אהבה בעברית להזדהות איתם")? הרי הכל בסדר כאן. אז זהו, שאפילו בתל אביב הנאורה שני גברים מחזיקים ידיים, זה עדיין מראה שמושך תשומת לב.

עוד בכוכב הבא:

"אותה מיטה, אבל הרכב קצת שונה"

אנחנו צריכים לדבר על הביצוע של יונתן וולפין, למרות שהוא לא הצליח להרים את המסך, כי המסר שלו היה ברור – אני שר את האהבה שלי כמו שהיא – כשאני אוהב גבר אני שר לגבר ואני רוצה שידעו את זה. אם אתם אוהבים אותי יוצר אז תדעו שהיצירה הזאת היא פרי של אהבה והאהבה הזאת היא אהבת גברים. בדיוק כמו האהבה שלכם, אבל גם קצת אחרת. אותה מיטה אבל הרכב קצת שונה. אם יונתן יכתוב שיר לרומיאו שלו, הוא גם יבצע אותו בעצמו ולא יעביר אותו לזמרת, כדי שהלחן יתנגן לכם יותר נעים באוזן.

ועוד משהו קטן לגבי השיר שיונתן בחר לבצע אתמול: "כשזה נכון" הוא בדיוק הטקסט שרציתי לשמוע לפני כמעט עשר שנים – עבורי הנשיקה הראשונה (עם גבר) הייתה בדיוק הרגע בו הבנתי מה נכון ומה פחות נכון, במה אין ספק (את מי אני אוהב), ובמה מותר ואף רצוי להטיל ספק (מה אנשים יחשבו עליי בגלל מי שאני אוהב?). וגם עכשיו לקראת גיל 30, השערות סמרו קצת, האוזניים נדרכו והתרגשתי – לא רק בגלל הצעירים שישבו באולפן ואולי יחשבו פעמיים לפני שישתמשו במילה "הומו" כקללה, אלא בגלל ההומואים שישבו בקהל או שצפו בבית, ומתחת לאף של ההורים שלהם הרגישו קצת פחות שונים, ואם כבר שונים אז שונים ביחד.

יונתן וולפין – "כשזה נכון" (תמונת AVI: מתוך הכוכב הבא, שידורי קשת)
"המסר שלו היה ברור" | תמונת AVI: מתוך הכוכב הבא, שידורי קשת

אז יונתן וולפין כבר לא ייצג את ישראל באירווזיון אבל המטרה שלשמה הוא יוצר לא צריכה במה, תאורה ורקדנים, היא צריכה מקום קבוע בשיח הציבורי שלנו עד היום בו מתמודד שישיר "אני אוהב אותך"/"אני חושק בך"/"בוא נאמץ ילדים ומהר" לא יצטרך להסביר מה האג'נדה שעומדת מאחורי "המהלך". יום יבוא ונהיה מי שאנחנו, לא "בגלל" ולא כי "חשוב לנו לייצג", אלא נהיה מי שאנחנו כי בא לנו, ואנחנו לא צריכים להלחם על זה.

הכוכב הבא: האודישנים החדשים בראשון ושלישי ב-21:00