הביטחון של סתיו וקנין נסדק, אבל אתם מיהרתם לצאת עליה

צופי "הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון" זעמו השבוע על התנהלותה של המשתתפת סתיו וקנין, בדקות הארוכות בהן ישבה על הכיסא החם וקיוותה להבטיח את מקומה בתחרות (פרק חדש בשבת, אחרי החדשות, קשת 12). הזמרת, שלא השיגה מספיק אחוזים כדי להתקדם באופן מידי בתוכנית, נאלצה לשבת ולצפות בחבריה עוברים בזה אחר זה את הרף שהציבה, כשמולה ניצבת מצלמה המתעדת כל ממיקה בפניה. סיטואציה מבאסת לכל הדעות.

לאותם צופים צרמו במיוחד כל מיני מבטים שעשתה, שהתפרשו כלא ממש מפרגנים, בזמן שהתחננה לאלוהי הקאונטר שההמתנה המייסרת תגמר. במילים אחרות, ליפי הנפש על הספה היה לא נוח לראות שסתיו לא שמרה על פאסון מזויף, או העמידה פנים שלא מדובר בתחרות שנחתמת בהדחה כואבת.

אולי התרגלנו שהאנשים על המסך צריכים "להתנחמד" כדי שיאהבו אותם, אולי נעים לנו בעין שהכל מאוד קליל ופוליטקלי קורקט. אנחנו מצפים מהם להיות אותנטיים ואמיתיים - עד שלא נוח לנו לצפות בזה. ובעיקר פספסנו את העובדה שבסוף מדובר בתחרות, כזאת שמלווה באדרנלין ולחץ טבעי.

אבל בעיקר - במצב שסתיו הייתה נתונה בו אני דווקא זיהיתי משהו שאולי חלקכם פספסתם. זיהיתי זמרת בוגרת עם ניסיון רציני, שמופיעה שנים על הבמות הכי גדולות שיש - ובכל זאת, היא נלחצת בטירוף כשבחורות צעירות וחסרות ניסיון עולות לבמה. לא הייתה שם שום זחיחות מרגיזה או חוסר פירגון, אלא רגע לא פוטוגני במיוחד בו הביטחון שלה נסדק. אם כבר, אין דבר שיכול להחמיא להן יותר.