כשתקופה אינטנסיבית ומלאת אדרנלין בחיים מגיעה לסיומה, רוב האנשים מפנטזים על חופשה חלומית, טיול בטבע או רביצה חסרת בושה על הספה בסלון - אבל רוב האנשים הם לא מיקה משה. מבחינת הזמרת המנוסה והכוכבת בהתהוות, התשובה ברורה כשמש: השלמת כל החומר שהפסידה בלימודים בחודשיים האחרונים והכנה לבגרויות. קל לשכוח שמדובר בנערה בסך הכל בת 16, אבל משה הספיקה להשתתף בשתי תחרויות שירה, להוציא להיטים ולשיר על הבמות הגדולות לצד מירי מסיקה. אה, ויש לה עוד חלום גדול אותו היא מאמינה שתגשים, לדבריה בעזרת השופטים, הקהל והקדוש ברוך הוא: להיות נציגת ישראל באירוויזיון 2024 בשוודיה.
אחרי שנים שגאוות קיבוץ כפר בלום הייתה שייט הקיאקים המפורסם, נראה שבשנים האחרונות נמצא מקור גאווה מוצלח לא פחות, והרבה יותר נוצץ - כוכבת שנולדה. "אני כל הזמן בדרכים, כבר רגילה לזה", היא משתפת באחד מימי החופש הבודדים להם זוכה בימים שלפני גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון" (אירוע הגמר בשלישי, מיד אחרי החדשות, ערוץ 12).
כמי שרגילה לראות את כל הזמרים הגדולים בעיקר בטלוויזיה, במסגרת התוכנית היא זכתה לפגוש אותם, ואפילו שרה עם זוכת האירוויזיון נטע ברזילי ביצוע שניתן לפרשו כנבואה אפשרית על העתיד. "אחד הרגעים המרגשים ביותר שהיו לי. אני כל כך אוהבת אותה וזה כבוד ענק לשיר איתה", היא חוזרת לרגע מלפני כשבוע בו השתיים שרו את "נגמר" במחווה לעידן עמדי שנפצע בעזה.
עשר שעות לפני ששרתן, עידן ריגש מדינה שלמה מבית החולים.
"יצא בול בזמן. 'נגמר' היה ברשימת השירים שלי ל'הכוכב' עוד לפני שעידן נפצע. שרתי את זה בפני חיילים שנפצעו בעזה. הם ביקשו שאשיר, ולמרות שלא הכרתי אותו, אלתרתי ויצא מרגש. אחרי ששמעתי שעידן נפצע הרגשתי שזו המחווה המתאימה. בכלל, נטע עלתה עם חולצה להעלאת המודעות לחטופים, זה יצא מדויק ומרגש".
לצד נטע, היו שם זמרות וזמרי על. קשה שלא לפנטז לאן עוד תוכלי להגיע.
"לגמרי, זה היה כל כך מרגש. מעבר לאירוויזיון, אני רוצה להשתמש בחשיפה כדי להזניק את הקריירה. מאז 'בית ספר למוסיקה' היו לי ארבע שנים של עבודה לגיבוש הזהות המוזיקלית שלי. עבדתי באולפנים, הופעתי, הכנתי אלבום שעוד מעט מוכן. אני ממש מוכנה כבר להתפוצץ ושאנשים יכירו אותי. יש לי מה להגיד".
כמו מה?
"יש לי מסרים שאני רוצה להעביר, שומעים את זה בשירים. אני מרגישה מחוברת לעצמי ושלמה למרות שאני רק בת 16. אני מוכנה לצאת לקריירה ולהופיע, בעזרת השם. באתי לתחרות מגובשת, להציג את מה שכבר קיים. ברור שגם התפתחתי בתוכנית, למדתי מלא".
איתי לוי הרגיש שהיית מכונסת בעצמך בדואט. יכול להיות שזיהה חוסר ביטחון?
"אני חושבת שאצל איתי זה עניין של טעם. הוא מחפש זמר שיבוא ויפתח, ישיר גדול ומרשים. בבחירות שלי אני בוחרת שלא לעשות את זה, ודיברנו על זה מאחורי הקלעים. הסברתי לו שאני יכולה לפתוח, אבל לא חושבת שאעשה את זה טוב כמו זמרות אחרות שמעולות מבחינה טכנית. אני פחות, יודעת את המקום שלי ולוקחת את המקום הקטן והשברירי יותר. זה הקסם שלי".
אין דיסטנס עם השופטים?
"יש, אבל יוצא לדבר איתם. אני מרגישה קצת כמו הבייבי שלהם, הם רוצים לתת טיפים. הם בעד כל המתמודדים, וגם כשהם מעבירים ביקורת זה בונה. אני חושבת שזה משהו שהתחרות מלמדת אותך, לדעת לקבל ביקורת ולבנות את עצמך".
והמעגלים נסגרים. כמו עמדי, בחרת גם לבוא עם שיר מקורי.
"התהליך של רוב השירים שאני יוצרת כולל רעיון, וסשן עם כותב ומפיק. אני מעורבת בכל פרט קטן שקורה בשיר. בגלל זה בחרתי לבוא לאודישן עם שיר מקורי למרות הסיכון. קשה להתחבר לשיר שלא מכירים אבל החלטתי שאם אני באה לעונה הזו, אני צריכה לבוא עם האמת שלי, אין יותר אמיתי מזה".
ואז הגיעה מירי
לצד שירים מקוריים, מיקה ביצעה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" גם שירים שכבר שמענו אותה מבצעת בעבר בפריים טיים. את דרכה המקצועית התחילה בגיל 12. קלישאת הקיבוץ, במובן הכי טוב של המילה, הגיעה לבמה הגדולה ופגשה את המורים נועה קירל, משה פרץ ואחת, מירי מסיקה שעל הקשר ביניהן עוד ידובר רבות. משה משתפת ברגעים שזוכרת מהתחרות, בדואט עם מסיקה שהפך ללהיט ובביצוע שקיבל משמעות שונה לאחר מספר שנים. "'היי תום' היה הביצוע האהוב עליי ב'בית ספר למוסיקה'. בדרך כלל אני ממש לא אוהבת לשמוע ביצועים שלי בכלל, גם שירים שלי אני שומעת לפני שהם יוצאים אבל אז ביי, לא מאזינה אחרי זה", היא מודה. "מהרגע שהוצאתי את השיר הוא של הקהל, כבר לא שלי. דווקא ל'היי תום' אני אוהבת להקשיב, הוא עושה לי טוב על הלב, יש בו משהו קסום בעיניי".
המפגש עם המורים, הזמרים הגדולים במדינה, יכול להיות מלחיץ.
"לא זוכרת שהייתי בלחץ מזה. נורא התרגשתי לראות את השופטים, הייתי כל-כך אסירת תודה שהגעתי בכלל לשלב הזה. המון ילדים מגיעים למיונים הראשונים ופתאום רק עשרים מגיעים לאודישן. שמחתי שהגעתי, וכל העונה לא חשבתי על לנצח בדו-קרב, להגיע לגמר או להיות התלמידה המצטיינת. בחוויה שלי ב'הכוכב הבא לאירוויזיון' אני באה ממקום אחר, יש לי קריירה, פחות תמימות. אני מנסה להתחבר לילדה הזו כי יש בה משהו קסום ותמים. ניסיתי להתחבר לאותה ילדה והביצוע מזכיר לי אותה".
ומאז "היי תום" מתחבר לך יותר לאובדן של תמימות.
"כילדה לא יצא לי להתעמק בטקסט, הרגשתי שאני שרה את זה לאדם בשם תום. למרות שאני לא מקשיבה לביצועים שלי, יצא לי לחזור לביצוע הזה ופתאום הייתה לי הארה. אני מרגישה במקום אחר, והבנתי שזו פרידה מתמימות, אובדן, אני מתחברת לזה. בכפר בלום נהרגו השנה שלושה נערים שגדלתי איתם. אני מכירה את האובדן מקרוב, וזה חיבר אותי לזה".
את מרגישה שאת מנציחה אותם כשאת שרה?
"לגמרי. הוצאתי שיר לזכרם שאני מאוד אוהבת. כשקרה משהו כל כך מטלטל לקיבוץ, ולי, הייתי חייבת לכתוב על זה. אני שמחה שהמשפחות קיבלו מעט נחמה".
ככל שהתבגרה משה ראתה בשיר סמל לאובדן תמימות, אבל אז הדברים היו פשוטים יותר. לאורך התחרות היא כבשה את לבבות המורים והקהל, ועד היום היא משועשעת מחוסר הבהירות לגביי הישגיה. "זה מצחיק. בכל פעם אני מבינה שלאנשים פשוט אין מושג איפה סיימתי: פעם זוכה, פעם מקום שני. אפילו רותם (סלע - ע"ה) אמרה שהגעתי למקום השני. אני מתפוצצת מצחוק וחושבת שמסכנים האחרים שהדחתי אותם. האמת ששניים סיימו במקום השני, אז למעשה סיימתי רביעית אבל ברור שזה לא משנה בתחרות כזו", היא נזכרת בחיוך.
גולת הכותרת הייתה החיבור עם מירי מסיקה, והדואט המשותף: "יש לך אותך".
"האמת ש'יש לך אותך' לא נוצר כדואט. עבדתי עם המפיק אלנתן שלום והודיה חיוט. שניהם הכותבים הראשיים באלבום. אלנתן האמין בי בתור ילדה בת 12, אני חייבת לו את הקריירה. הייתה לנו שיחה על השיר, ובאותה תקופה מירי עבדה איתו על שיר אחר. כשהיא שמעה את השיר היא זיהתה את הקול שלי ורצתה להצטרף. כשאמרו לי שמירי מסיקה רוצה לעשות איתי דואט התחרפנתי ולא האמנתי שזה יכול לקרות. אני עדיין לא מאמינה למה שקורה איתו. בחודשים האחרונים הוא מלווה לוויות ורגעים מרגשים. מקדישים אותו לחטופות, הוא אינסופי. המסר פשוט: יש לך אותך, ומי שיש לו את עצמו אז יש לו הרבה כוח. השיר הוא המתנה הכי גדולה שלי בחיים, הבנתי ממנו את הכוח של המוזיקה, כמה שיר יכול להשפיע".
והשיר מתפוצץ ברגע.
"התפוצץ אבל לא יצא לרדיו. זה היה הסינגל הראשון שלי, אז כמובן שלא האמנתי בו. גם מירי לא חשבה שזה יקרה איתו, היא הוציאה אותו בגלל החיבור בינינו ובגלל שהשיר ריגש אותה. בשטח הוא עבד, אנשים קעקעו אותו והוצאנו אותו לרדיו. שנים שהוא עובד, פשוט מתנה גדולה. השיר הראשון שלי והוא הופך ללהיט".
"לא מרגישה לחץ לפני שמוציאה שיר. אני יודעת לזהות מה מתאים לי"
ככה טופחה קריירה שנבנתה לפרוח בדיוק ברגע הנכון. בזמן שמרבית בני גילה עסקו במה שמרבית בני גילה עוסקים, מיקה גיבשה סגנון מוזיקלי משלה. המתח והקשיים עלולים להיות הרבה בשביל נערה צעירה, והזמרת חושפת שאפילו עברה בה מחשבה לפרוש מ"הכוכב הבא לאירוויזיון", ומשתפת בניסיון לשלב בין הופעות, חברים ולימודים. "החיים השתנו. אני משקיעה בלימודים, מאוד פרפקציוניסטית. הזמן לחברות מוקצב, אבל הן מלוות אותי", אומרת.
כבר ארבע שנים שאת לומדת מהזום, בגלל מלחמה או קורונה.
"אני בקו העימות אז אנחנו לומדים במתכונת מצומצמת, הרוב מפונים מבית הספר גם ככה".
יש שיעור מועדף?
"אני לא אוהבת, אפילו סובלת בלימודים. כשיש תקופת מבחנים אני פשוט חורשת ומקללת כל שנייה. בסוף זה לא הדברים שמעניינים אותי, וכשיש שיר או משהו שקשור במוזיקה אני יכולה לחרוש שעות בלי להרגיש קושי. אם אני לא מוצאת עניין בלימודים, אני משתעממת וסובלת בשקט. הפרפקציוניזם מתחרה עם השעמום, ובסוף לא אוותר לעצמי. בשנים האחרונות למדתי שאני צריכה טיפה לשחרר בלימודים אם אני רוצה להשקיע במוזיקה".
וכשזה מגיע לשיר, מתי את מחליטה שזהו, שזה זה?
"אני לא מרגישה בלחץ לפני שאני מוציאה שיר. אני יודעת לזהות מה מתאים לי. אם יש שיר שאני מתחברת אליו מההתחלה, אני לא חושבת: 'זה לא מספיק טוב'. זה לא מרגיש לי כזה גורלי, שירים אני יכולה להוציא מלא. כשמתחשק לי להוציא שיר שאני אוהבת ומאמינה בו אני פשוט הולכת על זה".
כמו כל מדינת ישראל, השגרה בכפר בלום, שמרוחק קילומטרים ספורים מהגבול הצפוני, הופרה בשבעה באוקטובר. "יומיים אחרי אמא שלי כבר ארזה אותנו ופינינו את עצמנו. היינו ככה חודש וחצי ומהמלון שבו היינו נסעתי לאודישן. הזיה גדולה".
המשפחה מפונה, ואחיך הלוחם נערך להיכנס לרצועה.
"זה נורא מפחיד, בכלל המצב במדינה".
את מרגישה שקיים פער בנוגע להבנה של מה שקורה בצפון?
"לצערי פער רציני. אני שמחה שאני בפריים טיים כדי להציף את הנושא. עברנו טלטלה כזו קשה וצריך לזכור שגם בצפון אנחנו במלחמה".
אחרי כל תנאי הפתיחה המורכבים, הזמרת בת ה-16 מכפר בלום נדרשה לאסוף עצמה, לעלות לאודישן עם שיר מקורי - "חזקה יותר" - ולכבוש את השופטים. "באתי מבולבלת ויצאתי עוד יותר מעורערת. זה היה קשה, אבל האמנתי שאני באה לשם, שאני מדברת על המצב של הצפון ושמה אותו על המפה בפריים טיים. זועקת את מצבם של האנשים בצפון, אבל גם בתקווה שהמוזיקה שלי תנחם אנשים שיקשיבו בבית", מספרת.
כשהתקדמת והגעת לנבחרת עדיין היית מסויגת לגביי הסיכויים שתזכי.
"באתי ככה כי לא רציתי לפתח ציפיות סתם. אחרי האודישן הראשון יצאתי מאוד מעורערת, הרגשתי שלא עפו עליי כמו שציפיתי. הייתה לי מחשבה לפרוש ולא להמשיך. חששתי שעסקו בעובדה שאני צעירה מדי, שאולי ידברו על זה כל העונה. חשבתי שאולי מתאים לי לא לעשות את העונה, לחכות עוד כמה שנים למרות שבאתי עם ביטחון במי אני ובמה שאני רוצה. זה קצת ערער אותי, ואני מאוד שמחה שבסוף התגברתי על זה והמשכתי".
מה עובר בראש ברגעים שחשבת לפרוש?
"כשיצאתי מהאודישן תהיתי אם זו החלטה נכונה לאור המצב שהמדינה בו. הייתי מפונה מהבית ואמרתי לעצמי: 'מה אני נכנסת לטירוף הזה ועוד לא בטוח שיאהבו אותי ויתנו לי את המקום שלי?'. הרגשתי שהם לא הבינו, אבל לקראת סוף התחרות אמרו שאני הפתעת העונה. מבחינתי אני לא מרגישה שהתפתחתי באמצע העונה, אלא שבאתי שלמה. הם לא ראו את זה באודישן שלי, הרגשתי שלא הבינו אותי או שתייגו אותי כילדה בת ה-16 שלא מספיק מוכנה. חששתי מזה מאוד ורציתי לפרוש, אבל בסוף לא פרשתי".
עם חזרתה של מיקה למסך, חזרה דמות נוספת, דומיננטית ובולטת במיוחד: אביה ארז. האדם שעשה לעצמו שם בזכות החליפות, ניצל את קולו הרדיופוני ופנה למיקה בבקשה שתמלא את הבור שנפער בלבבות כולם מאז פרצה המלחמה. "אבא פשוט אדם מרגש, אוהב אותי ומאמין בי. הוא מלווה אותי בכל ההופעות שלי, כמו שומר הראש והגב שלי", מפרגנת מיקה.
איך שרים אחרי נאום מרגש כזה?
"הסיטואציה הייתה הזויה, ובגלל שלא היה קהל באולפן משהו הרגיש לי טכני. הצלחתי להתאפס על עצמי ולשיר. ההתרגשות והלחץ באודישן עזרו לי להיות ממוקדת וטכנית".
סיפרת ש"חזקה יותר" נכתב במקור על לב שבור. רבים סקרנים לדעת מה הוביל לשיר הזה.
"האמת שהוא לא בא מחוויה אישית שלי, אלא חוויה של נערה וסיפורים מחברות. הודיה שכתבה איתי התחברה לאהבות הראשונות שלה. יצרנו משהו שהוא מאוד אני ושהמון יוכלו להתחבר אליו. זה לא מחוויה אישית שלי".
עדיין, מרגיש שהנושא תופס מקום ביצירה שלך.
"כשכתבתי עם אלנתן וכותבים נוספים הייתה התלבטות גדולה מה ואיך כותבים לנערה בת 14, איך זה יכול לעבור. אני צריכה להתחבר למילים שאני שרה, אחרת אין לזה צורה. אני לא יכולה לשיר שירים שלא מתאימים לנערה, ואני חושבת שב'חזקה יותר' זו הייתה הפעם הראשונה שנגעתי בזוגיות, למרות שלא חוויתי אף פעם משהו כזה. זה הרגיש לי מאוד נכון לסגנון שלי ואנשים התחברו לזה. אני מקווה שאעבור בקרוב חוויה מטלטלת כזו כדי שאוכל לכתוב על זה שיר 'וואו' ברמות".
יש זמן לדברים כאלו עכשיו?
"לא, אני נורא עסוקה. כרגע אני לא מעוניינת בקשר. כל החברות שלי עם חבר, אבל אני לא שם, החבר שלי זה המוזיקה".
"זו נקודה רגישה אצלי, רוצה רק לשמור ולהגן"
לאורך הדרך, פאנל השופטים הדגיש את הפשטות הכובשת במיקה, דבר שעלול להיתפס כצמצום העבודה הקשה עד לתוצר הסופי. מבחינתה של הזמרת, זה בכלל לא מרגיז, ואפילו מחמיא לקבל כאלו תגובות. "אני לא באה ועושה שואו מטורף, זה מה שיש. זו עבודה גדולה, הם יודעים שמה שאני עושה לא תמיד פשוט. אני חושבת שאני מקבלת את הקרדיט לגמרי, שאני עובדת מאוד קשה בדבר הזה", מיקה אומרת.
הכוכבת הצעירה מודה כי למרות הקוליות (ותודה לאל שהכירה את המילה הזו והרגיעה אותי שאני עדיין לא זקן מאוד) שמאפיינת אותה, בפנים יש התרגשות גדולה: "אני מאוד מתרגשת לפני כל ביצוע. לאחרונה זה התחיל להתמתן, בתור ילדה הייתי כזו: כשמגיעה לרגע האמת, יודעת לנשום ולשדר החוצה שהכל קטן עליי גם אם אני מתרגשת בפנים".
אז אין חרדה?
"יש המון, יש רגעים של שבירה. האינטנסיביות של התחרות זה משהו מטורף, ותוך כדי משתדלת להיות בלימודים כי יש בגרויות עוד מעט. כל העומס הזה עלול להוביל למצבי שבירה מדי פעם. למזלי יש לי מעטפת משפחתית, מנהלת, אנשים שמאזנים אותי. זה בסדר להתפרק, זה חשוב ונותן השראה".
אבא כוכב, אמא שתמיד איתך ושוהם שמככבת. הם עזרו לך למצוא איזון?
"לגמרי, אמא שלי מאוד כזו. היא יודעת לאזן אותי ולהראות לי מה חשוב, גם כשיש רעשי רקע. אבא שלי פשוט מושלם. הם יאהבו אותי, יהיו בשבילי ויעזרו לי להיות הכי מאושרת בעולם, וזה הכל בשבילי בסוף".
בחרת להקדיש שיר לשוהם.
"לא ציפיתי לכאלו תגובות על ההקדשה הזו. זה מאוד אישי, ולא ידעתי שאנשים כל כך יתחברו לקשר שלנו. זה מאוד אמיתי אז כנראה שזה מה שכבש. שוהם פשוט ילדה כובשת. היא נקודה רגישה אצלי, רק רוצה לשמור ולהגן עליה. אני שמחה שהקדשתי לה שיר, גם כשבכיתי והיה קשה".
ובכללי, איך התגובות מאז התוכנית?
"מעולות, והאמת שהתגובות השליליות שאני מקבלת זה אולי שאני צעירה מדי כדי לייצג את המדינה. יש אנשים שאומרים שהם לא מבינים את הפשטות שלי, לא מתחברים, זה בסדר. גם בבית הספר מאוד מפרגנים, אבל זו תקופה הזויה. אני חוזרת הביתה אחרי יום צילום, ובצפון שוב נוחתת עליי ההבנה שאנחנו במלחמה. לפני יומיים התפוצץ כלי טיס ליד הבית שלי".
המרחק בין שירה בעברית לבריטני מעולם לא היה קצר יותר
בשלבים הראשונים של התחרות, מיקה התמקדה בשירים מקוריים ובקלאסיקות ישראליות שיושבות עליה בול מבחינה מוזיקלית. אבל, אז הגיע הביצוע ל"Baby One More Time" של בריטני, בו הוכיחה שהיא יכולה לקחת כל שיר בעולם, ולהפוך אותו לשלה. "כל ההשראות הגדולות שלי זה אומניות בחו"ל, זו המוזיקה שאני שומעת", אומרת. "היה לי ברור שאני עושה את זה טוב, אבל בגלל החיבור שלי לעברית זה מה שמזוהה איתי".
מבחינתה זו הייתה רק שאלה של זמן עד שתשיר בתחרות גם באנגלית. "בריטני הייתה יציאה, רעיון שמאוד התחברתי אליו. הכרתי את השיר אבל כשהוא יצא עוד לא נולדתי. לא שיניתי גרסה, שרתי על פסנתר וזה העיבוד שיצא. לא הייתה כוונה לשנות, זה מה שזרם והרגיש לי".
בשלב הדואטים הרגשת את סכנת הספה החמה, ועוד על 0.13 אחוז. מחזק את התחושה שזה יכול להסתיים ברגע, בכל רגע.
"זה היה מאוד מבאס אם הייתי מודחת בשלבים המוקדמים. חששתי שאגיע לנבחרת ואז זה ייגמר. זה מאוד מלחיץ, אבל בהמשך חזר לי הביטחון. הרגשתי שנותנים לי מקום ושרואים אותי. האמנתי שאני יכולה להגיע רחוק".
החשש שתיארת הוא שלא תתאימי לשופטים או שתגלי שאת לא טובה כמו שחשבת?
"היה חשש, אסף לא תמיד סגור עליי. לפעמים אוהב ולפעמים לא בדיוק מתחבר לדבר הזה. אני חושבת שלאומנות אין אמת אחת, זה בסדר שיש דעות ושמחפשים דברים אחרים, העיקר שנותנים לי את הבמה ושהקהל בבית מתחבר".
ואחרי הדרך שעברת, אם היית יכולה להצביע על דבר שתיקחי מהתחרות - מה הוא יהיה?
"הקהל והאנשים שצופים בתוכנית. הם תומכים בי בצורה שלא האמנתי שאפשר, שכל פעם אקבל כזו אהבה על הבמה, ברשת וברחוב. אני לוקחת מהחוויה את האנשים".
מה מד הלחץ לקראת הגמר?
"האמת, אני כל כך מאושרת להיות בגמר. אני מרגישה שאני לוקחת את ההתרגשות ומנתבת אותה למקום מאושר ומוקיר תודה. אני רוצה לנצח, אבל אהיה שמחה על כל תוצאה. כל אחד מהזמרים מאוד שונה ויש לו את המקום שלו בגמר. אפשר להגיד ש'בית ספר למוסיקה' הייתה בעיקר בשביל החוויה - עכשיו באתי לנצח".
מה את מתכננת לגמר?
"אשיר בעברית, מקווה שיהיה מרגש. הבחירה מעט לא צפויה, אבל בסגנון שלי".
פעם נוספת הולכת על הימור?
"כן. כמו שלקחתי הימור באודישן, אני רוצה לעשות את זה בגמר. מה שצריך לקרות יקרה - אין מה להפסיד. אם אנצח אקדיש את הניצחון לעם ישראל ולאחי".
הוא יגיע לגמר?
"כפרה עליו. הוא שריונר, ובעוד שבוע-שבועיים הוא נכנס להילחם, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. הוא לא הגיע לאורך העונה, אבל לגמר הוא כנראה יגיע. אני מנסה להוציא אותו, הלוואי שיבוא. הוא רואה את כל הפרקים בשטח".
בשלישי בלילה, מיקה משה תהיה נציגת ישראל לאירוויזיון?
"אני מאוד מקווה, הלוואי. אני לא יודעת להגיד בוודאות שאנצח אבל חושבת שיש לי סיכוי מדהים".
יש איזה עניין עם בוגרי "בית ספר למוסיקה" שמגיעים לגמר "הכוכב הבא לאירוויזיון" ולא מנצחים, מסיימים תמיד במקום הרביעי. יש שיגידו שזו מעין "קללה".
"(צוחקת) לא מנצחים, אה? ליבי פנקר ושי המבר הגיעו למקום רביעי. נראה מה יהיה, אם אצליח לשבור את הקללה הזו. אני מאמינה שכן, אבל גם מקום רביעי זה וואו ב'הכוכב הבא לאירוויזיון'. אני הכי צעירה בגמר וזו זכות מטורפת. אני מודה על זה שנתנו לי את המקום הזה".
אם תגיעי לתחרות הגדולה, למה אפשר לצפות?
"בגמר אתן את החזון של איך אני רוצה לעשות את זה בשוודיה. רוצה לטוס ולנסות לפתוח את הלב של אירופה בשלוש דקות, לרגש אנשים ולהעביר מסר בלי רעש וצלצולים. יודעת שעלולות להיות מחאות נגד ישראל. אבוא לייצג את המדינה באהבה ולא כדי להילחם".
והכי חשוב לקראת הגמר: אבא בחר חליפה?
"בהתחלה הוא רצה לבוא בטי-שרט וג'ינס, אבל מהר מאוד הבין שהוא לא יכול לוותר על המעמד. הוא מנסה להחזיר את הכובע מתחילת העונה אבל מצאתי שיטה: כל פעם אני אומרת לו: 'בשלב הבא'".
ביטוי שמאוד חזק בשבועות האחרונים - היום שאחרי. מה יהיה אז?
"יש אלבום שיוצא בחודש מרץ יחד עם הופעת בכורה. הכל מוכן כבר עוד מלפני המלחמה, אבל זה עצר את הכל. בסוף זה יצא בטיימינג טוב עם התוכנית. אעבוד בזה, אבל במקביל יש עוד בגרויות, אלוהים שיעזור לי. אם לא אטוס, כשתסתיים התוכנית אצטרך להשלים את מה שהפסדתי בלימודים".
חלום?
"אני רוצה ליצור מוזיקה וקריירה פה בארץ. להופיע על במות גדולות, שאנשים ירצו לבוא ויקנו כרטיס להופעה. אני רוצה מלא אלבומים, גלגלצ, עניינים".
לעקוף את מירי?
"חס וחלילה, כבודה במקומו מונח. רק להתקרב לממדים שלה יהיה מדהים. אני מאוד רוצה להצליח. אני בכיוון ואם אמשיך ליצור, אני מקווה שאוכל ליצור ולהתפרנס מזה".