עד לפני ארבע שנים אליאס מלייב, בן 18 משכונת התקווה, היה אדם אחר - נער בתחילת גיל ההתבגרות שמחפש את עצמו ברחובות, נזרק מכל מסגרת חינוכית אפשרית ובעיקר אכול רגשות אשם כי הוא מאכזב את אמא שלו. ואז קרה הנס ששינה את חייו: "הייתי ילד מופרע, ושלחו אותי כמוצא אחרון לבית ספר 'עירוני קריירה', זה מוסד שחי רק על תרומות ועוזר לילדים מופרעים כמוני למצוא את עצמם", מספר אליאס שבימים אלו מסיים את בחינות הבגרות במסלול אקסטרני, "פגשתי שם את חיים, החונך שלי, הוא האיש ששינה לי את החיים. עד היום הוא מלווה אותי בכל רגע בחיים שלי".

"חיים ישב בחדר המוזיקה, עם כובע גרב וגיטרה ואני כמו כל הילדים הערסים נכנסתי והרבצתי למצילה. בפעם השנייה הוא הציע לי לקחת את הגיטרה ומאז לא עזבתי אותה. נכנסתי לעולם המוזיקה וכל העולם שהיה לי לפני כן הלך", משחזר אליאס כשהוא יושב באולפן הביתי שבנה לעצמו, מוקף בעשרות כלי נגינה, עליהם למד לנגן בזכות היוטיוב, בזמן שהוא עושה חזרות על השיר אותו יבצע ביום ראשון הקרוב על במת הכוכב הבא.

אליאס יתחרה על מקום בנבחרת התכנית, אחרי שבמבחן הראשון הצליח להרים את המסך עם לא פחות מ-83 אחוזים, בזכות הביצוע המצמרר לשירו של יהודה פוליקר "דברים שרציתי לומר" . "יש בך משהו שמסוגל לגרום לאנשים להיכנס לתוכך", אמר עליו צביקה הדר ואייל גולן הוסיף: "אתה פשוט מעולה, אתה מעביר אלי את כל מה שאתה מרגיש".

אליאס מלייב מנגן (צילום: אורטל דהן)
"נכנסתי לעולם המוזיקה וכל העולם שלפני כן הלך" | צילום: אורטל דהן

"זרקתי את הגיטרה ולא הפסקתי לבכות"

מבין עשרת המתמודדים שיעלו על הבמה ביום ראשון, רק חמישה מבין אלו שיצליחו להרים את המסך יעברו לשלב הבא. למרות שמדובר בסטטיסטיקה די מאיימת, אליאס כבר מוכן לגרוע מכל: "לפני שנה הגעתי למיונים הראשוניים של כוכב נולד 10. היו אלפי אנשים, אני זוכר אפילו את המספר שנתנו לי, חיכיתי שם שעות עד שסוף-סוף עליתי להופיע על הבמה. בסוף רק שניים עברו, ואני לא הייתי ביניהם. חזרתי הביתה, זרקתי את הגיטרה על הרצפה, עליתי לחדר והתחלתי לבכות. שבוע לא יצאתי מהמיטה ורק בכיתי", מגולל אליאס ולא שוכח אף פרט, "תראי מה עבר עלי מאז, שנה שלמה יכולה לשנות בנאדם והיום אני הרבה יותר בשל לעמוד על במה עם בטחון. אני עושה המון חזרות, אבל גם אם לא אצליח להרים את המסך אני אומר תודה ואהיה מאושר. תראי איזו הזדמנות אני מקבל פה, באותה מידה יכולתי להיות עכשיו זרוק ברחוב, מעשן על המדרכות, ובמקום זה אני בטלוויזיה מול כל עם ישראל, מנגן שיר של אריק איינשטיין".

על אריק איינשטיין אליאס הקודם אפילו לא שמע, מבחינתו עולמו התרבותי התחיל ונגמר בשירי דיכאון: "פתאום אני נחשף לזמרים וליוצרים שבחיים לא חשבתי שאשמע עליהם, מה הקשר אריק איינשטיין? אני שגדלתי על עופר לוי, מה הקשר ביטלס פתאום?", צוחק אליאס, "מאז שגיליתי את המוזיקה זה תופס המון מקום בחיים שלי, אני לומד וקורא על מוזיקאים, מנסה להכיר את כל המכלול הזה".

ואולי מוזיקת רוק לא הייתה נוכחת בחייו, אבל הזיקה למוזיקה חלחלה אליו ככל הנראה בגנים: "סבא שלי ז"ל, היה אחד הזמרים הכי מוכרים בבוכרה, הוא היה מלחין וכותב והופיע בכל העולם. אני נקרא על שמו, וגם היום הרבה בוכרים פונים אלי ברחוב ושואלים אותי אם יש לי קשר לאליאס מלייב הזמר". גם אמא של אליאס, בלה מלייב, הייתה כוכבת גדולה: "היא הייתה מופיעה עם סבא שלי, הייתה שרה ורוקדת, ככה ההורים שלי הכירו – אבא שלי ראה אותה על הבמה ונדלק ישר, אמא מספרת שרעדו לו הברכיים. אבל כשהגיעו הילדים היא נאלצה לעצור ולשים הכל בצד".

בלה מלייב החליטה לעלות לארץ לבדה כדי להקים את ביתה, ההורים והאחים היגרו לאמריקה והיא בחרה בישראל, "פה זה הבית של היהודים", מסביר אליאס תוך שהוא מופתע מהשאלה מדוע אמו לא הלכה אחרי משפחתה. בלה גידלה ארבעה ילדים לתפארת בכוחות עצמה וללא בעל. "אמא שלי הייתה גם דמות אם וגם דמות אב, היא הכל בשבילי", מצהיר אליאס, שזה מכבר קעקע על ידו את הכתובת "Dear Mama", לכבודה.

"אני כועס על אבא שלי, אבל משפחה לא בוחרים"

את אביו הביולוגי פגש רק לפני כשנתיים, בפגישה חטופה שהצליחה לערער אותו: "פתאום צלצל הטלפון בבית, אמא שלי ענתה ואחרי כמה רגעים אמרה לי 'אתה יודע מה? אני רוצה שתכיר את אבא שלך, קח דבר איתו'. לקחתי את הטלפון ובהתחלה בלעתי רוק, אפילו רעדתי. כאילו מה פתאום אבא שלי, מאיפה זה מגיע פתאום? אני בן 16 ואף פעם לא פגשתי אותו", משתף אליאס בכנות שובת לב, "לא הבנתי את השיחה הזאת, קיבלתי שוק. אחרי שלושה ימים הוא נחת בארץ, כשפגשתי אותו הייתי המום, אני רואה את אבא שלי ואני רואה אותי – הוא דומה לי אחד לאחד, אותו מבנה גוף, אותו צבע קול, אותן עיניים, אותן תנועות, אותה צורת ישיבה. אנחנו אפילו מעשנים בדיוק אותו דבר".

וככה התחילה סצנה מהסרטים, רגע שיכול היה להסתיים באיחוד משפחות קיטשי אך נגמר באכזבה: "חיבקתי אותו והתחלנו לבכות, שנינו גברים גדולים שמתחבקים ובוכים כמו ילדים. תפסתי אותו ביד, נכנסנו הביתה והתחלנו לדבר ולספר בדיחות. בהתחלה לא שאלתי אותו 'למה הלכת?', רק אחרי כמה ימים שהוא היה אצלנו, זה עניין אותי, אז שאלתי 'איפה היית כל הזמן הזה?'. הוא אמר שהוא מצטער, שהוא לא הבין את המקום שלו בחיים שלי. מהר מאוד העניינים חזרו לעצמם והוא עוד פעם לא רצה לראות אותנו. בשנה האחרונה לא ראיתי אותו בכלל, אני אפילו לא יודע איפה הוא, אם הוא בכלל גר בארץ".

הוא יודע שאתה משתתף בתכנית?
"נראה לי שהוא לא יודע, למרות שאני כן רוצה שהוא ידע שאני שר", מספר אליאס כשהוא מנסה לשמור על איפוק, "אני כועס עליו מאוד, אבל עדיין אבא זה אבא, משפחה לא בוחרים. מה שאלוהים נותן לך אתה צריך לקבל ואין מה לעשות. אני רוצה שהוא ידע על התכנית ושיבוא לתמוך בי, אבל אני לא רוצה שהוא יתמוך בי בגלל שאני מצליח בתכנית, אני רוצה שיתמוך בי בגלל שאני הבן שלו".

הביצוע של אליאס מלייב (צילום: אורטל דהן)
"רוצה שאבא ידע שאני שר" | צילום: אורטל דהן

"לא מחפש להיות סלב"

תכנית אחת בלבד בטלוויזיה הספיקה לאליאס כדי להפוך לכוכב בשכונה: "אני לא מחפש להיות סלב, אני בעניין של לפתח את הקריירה שלי, להשקיע במוזיקה".

איפה אתה רואה את עצמך שנה מהיום?
"אני עובר עכשיו את המיונים לצבא, אני חולם להתגייס ללהקה צבאית, אבל גם אם לא אתקבל אני מקווה להתגייס ולתרום למדינה, זה חשוב לי. עוד שנה אני מקווה להוציא את המוזיקה שלי ואת היצירה שלי, שאנשים ישמחו עם השירים שלי, שאנשים יבכו עם השירים שלי, ובכלל שאנשים יאהבו את המילים שיוצאות ממני", מסכם אליאס בפשטות הכל-כך אופיינית לו.

הכוכב הבא: מי יכנסו אל הנבחרת? ראשון ושלישי ב-21:00