"באים מעט אנשים למסעדות, אני מבשל ויודע ש-20 אנשים יבואו לאכול. אבל זה גלגל התקווה"

הצבא צועד על קיבתו: בימים אלה אייל שני מעביר את רוב זמנו בין שני מטבחים שונים לחלוטין. הראשון הוא בבסיס חיל האוויר, בו מפנק את הטייסים שחוזרים מאיראן בארוחות כיד המלך. והשני הוא במסעדותיו, בהן הוא לוקח מצטרף לטבחים ומבשל ארוחות למרות שמעטים מגיעים לסעוד. בריאיון ל"דוח מצב" עם עינב גלילי וירון אברהם

"עכשיו אני בבסיס של חיל האוויר, מחכה לטייסת שתחזור מאיראן", שיתף השף בריאיון ל"דוח מצב" עם עינב גלילי וירון אברהם. "אני מחכה עם הרבה סטייקים, אנטיפסטי ופוקאצ'ות. הייתי מת להגיד עוד המון דברים שלמדתי פה אבל אני לא יכול".

יש דברים שמומלץ לאכול או לא לאכול לפני שיוצאים לתקיפה באיראן?
"הביאו לי תזונאית לפה שהסבירה לי מה כדאי להם לאכול ומה אסור בשום פנים ואופן. לא רציתי להתווכח איתה כי אני לא הולך לבנות פה קריירה ואני לא אשנה אותה בדקה. אבל אני לא בטוח שהם אוכלים את הדברים הנכונים. שעתיים לפניי טיסה אסור לאכול, אבל כל אחד לומד את הגוף שלו ולומד איך לעשות את זה. כולם אוכלים ממתקים בקוקפיט, פותחים איזה בר ואוכלים".

הם חוזרים מורעבים?
"בדיוק כשהגעתי לפה חזרו מאיראן והם מגיעים פה לדשא של הטייסת - וכאילו כלום לא קרה. את לא יכולה לשער בדבר מה הם עברו ומה הם ראו, כלום".

אני בטוחה שמה שיחזק אותם עכשיו זה לראות את אייל שני מגיע עם בופה.
"חס וחלילה, את לא יודעת איזו מריבה הייתה לי פה היום שלא יהיה בופה. שלחתי עכשיו את קצינת המבצעים לבאר שבע להביא כלים מדהימים ולקנות מפות מבד כדי שכולם ישבו סביב שולחנות. כל התרבות שאת הכי כמהה אליה בעולם תמיד נוצרה סביב שולחן, בדרך כלל הייתה מפה ובקבוק יין - ככה נוצרה תרבות".

איך עוברת עליך המלחמה?
"אני תמיד מבשל לכוחותינו, יש לנו כל מיני כוחות. הילדים, החברים, העובדים שלנו, אז אני הרבה עוסק בלבשל לכולם מכיוון שאוכל עושה הרבה יותר טוב לחיים, נותן הבטחה שהולך להיות טוב".

צופינו הקבועים התוודעו לצבים שלך, בוודאי הם שואלים את עצמם איך הם עומדים בעומס הרגשי של המלחמה.
"אני לא יודע אם הם נלחצים מהאזעקות מכיוון שכשיש אזעקות בלילה הם ישנים מתחת לאיזה רעף מחומם, אז אני לא יודע אם הם נלחצים. אני כן מזהה שמתחילת המלחמה הם במצב רוח פחות טוב. גם קל להסביר את זה, הם מאוד רגישים להתנהגות של אלה שמגדלים אותם. הם קדמוניים והמון שנים בעולם, הם יודעים להרגיש רגשות והם פחות שמחים".

נתייחס למצב המסעדות כרגע, אנשים יוצאים לאכול כשאפשר למרות האזעקות והשיגורים, יש תחושה שאנשים ממש צריכים את זה.
"זאת תקופה מרה ומתוקה למסעדות. היא מרה מכיוון שהמסעדות מאבדות את הרחוב, הן מביטות אל הרחובות והרחובות שוממים. היא מתוקה מכיוון שמטבח זה מקום להיאחז בו בחיים. באים מעט אנשים, אני נמצא המון במסעדות ומבשל יחד עם הטבחים שלי, ואני יודע שבערב יהיו לי 20 אנשים שיבואו לאכול. אבל אסור לעצור את הגלגל הזה, כי זה גלגל התקווה".

אתה אוכל יותר בתקופה הזאת? יש לך חשקים אחרים לאוכל?
"אני חושב שאני יותר מצפה לאוכל, לא יודע אם אני אוכל יותר. במלחמה הזאת גיליתי את המרקים, גיליתי את מרק העדשים הצהובות, שכל אחד מכיר אותו ויודע לעשות אותו. הוא נותן בסיס לכל כך הרבה וריאציות עליו, תנסו לשים טרגון בתוכו".

אתה מפרגן לעצמך בחטיף או אוכל מענג כזה?
"אני נפרדתי מהשקיות האלה עם רשימות החומרים וה-E שכתוב בתחילת כל רכיב. נפרדתי ואין לי דמעות יותר מזה. אני פשוט מרגיש שהגוף שלי לא יכול לקבל את זה יותר, הוא לא רוצה את זה. לא אכפת לי מה אני אוכל, ובאיזה כמויות אני אוכל, כל עוד שאני בישלתי את זה או מישהו שאוהב אותי בישל לי - לא יקרה לי שום דבר מהאוכל הזה".