"מישהי אמרה לי פעם שאני כוסברה. שונאים ממש או שמתים על זה"

יותר משנתיים עברו מאז הפעם האחרונה שמעיין אדם ישבה בכיסא המרואיינת. אחרי שאיבדה את אחותה מפל בשבעה באוקטובר, היא בחרה לשתף רק דרך התוכניות אותן היא מנחה או ברשתות החברתיות, אך הראשונים שנתנה להם את ההזדמנות לשאול את השאלות הכי אישיות, הם צוות המראיינים של "ריאיון מיוחד". מנעד הנושאים שעלו היה רחב ורגיש, החל מרגע האובדן, עד מערכת היחסים עם בן זוגה ואפילו תקופות כלכליות שהובילו אותה לצעדים חריגים.

אדם התחילה את דרכה בתור הדוברת של מירי רגב, על התקופה הזו היא משתפת: "היא וורקוהולית קיצונית. זו תקופה שלא ישנתי, לא אכלתי ולא היו לי חיים. זה הוביל במידה רבה גם לגירושים שלי. אין לי מילים לתאר את הגודל של המשרה הזאת". גם אדם עצמה תמיד הייתה דמות שנויה במחלוקת שחוטפת לא מעט ביקורות: "אני בטוחה שיש אנשים ששונאים אותי".

יש בך משהו שמעורר אנטיגוניזם?
"חד משמעית. אני בן אדם לא קשוב, מאוד אוהבת לדבר. לא מספיק מקשיבה, אני דורשנית מידי מעצמי ומהסובבים, זה לא נעים להיות ליד בן אדם כזה. מישהי אמרה לי פעם שאני כוסברה, שונאים ממש או מתים על זה. אין אמצע, אי אפשר להיות אדישים אליי ואני שמחה על זה".

כשהיית בהישרדות הרגשת שזו הייתה הפריצה הגדולה שלך?
"זו הייתה הפעם הראשונה שהפכתי להיות מוכרת וזה מהר מאוד חולף".

מה עמד מאחורי הבחירה ללכת להישרדות? כדי להתפרסם?
"כשסיימתי אצל מירי, מאוד רציתי להגיש תוכנית בוקר. חשבתי שזה אולי יקרב אותי, אמרו לי שאחרי שאני אצא מריאליטי אז אני אלך להשקות ואני אכנס ללופ. לא הלכתי לאף השקה עד היום, הגשתי תוכנית ברדיו אזורי, התפרנסתי פחות משכר מינימום, נכנסתי לחובות. שמעו אותי כנראה המלהקים של רסקין והציעו לי לבוא לטסט. אמרתי להם שאני מגישה תוכנית וזה באותם שעות בדיוק. היה לי איזה באג בפלאפון ולא העיר אותי השעון מעורר לתוכנית של עצמי, אז קיבלתי עונש לא להגיע יומיים לרדיו ושילמו לי לפי יום. היומיים האלה זה אומר שאין לי כסף לקנות אוכל הביתה ונזכרתי שהציעו לי טסט. חייגתי ושאלתי אם ישלמו לי עליו, הלכתי לעשות אותו כדי שיהיה לי כסף לקנות אוכל הביתה ולא חזרתי לרדיו, התאהבתי בזה".

מה אנשים לא יודעים עלייך?
"שהיה לי עגיל מתחת לשפה. כל החברות שלי עשו נזם באף ואמא שלי שאוהבת אותי ואני אותה, אמרה לי להדגיש מה שיפה בי. זאת אומרת, לא את האף. חשבתי שהשפתיים שלי יפות, אז עשיתי שם עגיל ולא הבנתי איך אנשים לא מתעלפים כשאני עוברת. יום אחד ראיתי תמונה, פעם לא היה כמו היום, ראית את עצמך אחת ל.. ופתאום שלחו לי תמונה ואני מחייכת ויוצאת חתיכת ברזל מהפנים".

בשבעה באוקטובר אדם איבדה את אחותה הקטנה מפל, שנרצחה במסיבת הנובה. כשהיא נשאלה על זיכרון ילדות בו הרגישה האחות הגדולה שלה, פרצה בדמעות ושיתפה: "אחותי הייתה אהבת חיי הראשונה. הייתי גדולה ממנה בעשר שנים, לקח המון זמן להביא אותה והיא הדליקה את האור בבית כשהיא נולדה. אהבתי להיות איתה יותר מעם חברים והייתי מוציאה אותה מהגן והולכת איתה לחברים. הייתי משוגעת עליה והסיבה שאני בוכה זה משום שבשבעה באוקטובר מפל נרצחה ואני נורא מתגעגעת אליה".

איפה היית כששמעת על זה בפעם הראשונה?
"הייתי בסלון עם הבת שלי התינוקת. ראיתי את ההתחלה והג'יפים כמו כולם, דאגתי מאוד לאחי שעלה על מדים ויצא למשימה שלו. מפל בכלל לא עברה לי בראש, הייתה לי תחושת בטן שמשהו עומד לקרות לירדן. הייתה לי וודאות של מאה אחוז שירדן עומד למות, לא יודעת להסביר. כשהודיעו לו על מפל, הוא קיבל החלטה שהוא יורד מהרכב המבצעי ומי שהחליף אותו באותו רכב מת. אני נמצאת בסיטואציה שאחותי בסכנת חיים, אח שלי בסכנת חיים ואם אמא שלי תגלה היא תמות מהסיטואציה. ב-12 ומשהו אח שלי מתקשר אליי ואומר לי שמפל מתה".

איך הוא ידע?
"רועי, הבן זוג שלה ששרד התקשר ואמר לו במילים האלו בלי הקדמות. צרחתי כל כך חזק שאני חושבת שעשיתי סדקים בקירות. הייתה לי משימה להודיע לאמא שלי, המשימה הכי קשה שהייתה לי בחיים".

אמא שלך הייתה בלופ בכלל באירוע הזה?
"אמרתי לה שדיברתי עם מפל והכל בסדר. היא שאלה אותי כמה פעמים ואמרתי לה שהיא ישנה ושלא תתקשר להפריע לה. פחדתי שאם היא תגלה היא תאבד את ההכרה ותהיה סכנה גם לחיים שלה. הבאתי אותה אליי, אמרתי לה שהיא חייבת לעזור לי עם התינוקת. כשהיא הגיעה אליי הביתה, היה לה קלף של מזוזה ביד כי כשהיא יצאה מהבית המזוזה נפלה לה על הרצפה. היא לא עזבה את הקלף שלושה ימים ואני זוכרת את הרגע שאנחנו מקבלים וודאות מוחלטת והיא זרקה את זה".

יש משהו שאת מצטערת שלא הספקתם לעשות ביחד?
"אני מצטערת בשבילה המון. היא רצתה להיות מנהלת בית ספר ואני מצטערת שהיא לא התחתנה והביאה ילדים שהיא כל כך רצתה. יש לי עוד חרטה אחת, שקיבלתי פרס אחרי הישרדות, טיול לאפריקה ויכולתי לקחת איתי מישהו אחד. היה לי ברור שאני אקח מישהו מהמשפחה, אבל הייתי כל כך מטומטמת שלא הבנתי מה אני עושה כשבחרתי לקחת את אחי. הייתי צריכה לקחת חבר או כל דבר אחר, אבל לא לבחור בין שני אחים. חשבתי שעם מפל אני אריב הרבה, בכלל לא חשבתי מה זה יעשה לה. היא לא אמרה לי באותו זמן אבל שברתי אותה, העלבתי אותה נורא, היא כל כך נפגעה ואני לא התכוונתי. יש לי כל הזמן כאב על הכאב שאני גרמתי לה".

היה לך קשה לקבל את ההודעה על מפל? להספיד אותה?
"לא קשה לי בכלל. למפל היה קשה. היא רצה כשיריות שורקות לה ליד האוזן, התחבאה מתחת לרכב, שמעה מחבלים מתקרבים אליה, נשקים נטענים. מפל נפרדה מהחיים, אני לא יכולה להשתמש בכלל בביטויים האלה כלפי עצמי והכאב שלי הוא לא עליי, אלא עליה ועל מה שהיא ורועי עברו. אני לא עוסקת בקושי שלי ואולי כדאי, לא הלכתי לטיפול או משהו כזה. נורא קשה לי להתעסק בעצמי".

למה את לא הולכת לטיפול?
"לא יכולה לגעת בזה, זו לבה. אני מאמינה בהדחקה".

איך נראית המשפחה שלך היום אחרי כל מה שעברתם?
"המשפחה שלנו התרחבה, אחי התינוק והדביל הפך לאבא והוא מדהים. לי יש שתי בנות, אז איבדנו המון ואנחנו מרוויחים כל יום המון. יש לנו רגעים של אושר אבל יש משהו שבור שלא ישמח כמו קודם".

את בן הזוג הנוכחי שלה ואב בנותיה – יובל צלנר, הכירה אדם כשהוא גרוש ואב לבת מנישואיו הקודמים. "אני תמיד אומרת שזה יתרון להכיר גבר שאפשר לראות איזה אבא הוא וכמה טוב הוא לבת שלו. הדבר שאני הכי אוהבת ביובל מעבר לזה שהוא מבריק, חכם וחבר טוב, זה שהוא האבא הכי טוב בעולם וזה הפרס שלי בחיים".

למה אתם לא מתחתנים?
"הוא לא רוצה. אני לא מוותרת על הדבר הזה, אני כן מפעילה לחץ מסיבי ואיומים לפעמים. האירוע הזה מבחינתו זו חרדה".

למה את מחכה דווקא שהוא יציע? את יכולה להציע בעצמך.
"אני מפחדת שהוא יגיד לא".

היית הרבה שנים רווקה, חשבת שאולי זה כבר לא יקרה?
"לא חשבתי שאני אשאר לבד לנצח, אבל היה לי חשוב שתהיה לי משפחה גדולה וילדים. אז עשיתי שימור פריון וזו הפכה למשימת חיי להעלות את המודעות. יש לי ביציות מוקפאות שזה מזל, כי עדיף שאני לא אכנס להיריון שוב. היה לי סרטן בשחלה וכרתו אותה, זה מסוכן לי. אם אני ארצה עוד ילדים ואנחנו רוצים, אז יש לי עוד".

אז תעשו את זה דרך פונדקאית?
"זה לא מסתדר לי בראש, אבל אני מתחילה לנשום דרך זה".

למה ההורים שלך בחרו להתגרש?
"אני תוהה למה הם בחרו להתחתן. יש משהו מאוד עצוב במשפחה שמתפרקת וזוגיות שנגמרת, אבל אנחנו חיים פעם אחת. יש לנו הזדמנות אחת להיות מאושרים, אז גירושים זה הרבה פחות נורא מנישואים לא מאושרים".

הלכת עם אבא שלך בגירושים והתנתקת מאמא שלך במשך שנים. למה?
"היו לי יחסים איומים עם אמא שלי בתור נערה מתבגרת. היו מלא חוקים בבית, היא חולת ניקיון וזה היה כמו פיצוץ או תאונה כל מפגש בינינו. אני זוכרת שביום הראשון שעברתי לגור עם אבא שלי, לקחתי שוקו בכוס פלסטיק ירוקה והלכתי איתה לחדר שלי. לא האמנתי שאני שותה בחדר ולא במטבח, זה היה שחרור מבחינתי. עברנו לקיבוץ, הייתי כל היום יחפה ומוזנחת, אין שעות חזרה והכל היה מאוד קיצוני. מה שגם גרם לי בסופו של דבר לעזוב את הלימודים, אין לי 12 שנות לימוד".

את חושבת שאת דומה לאמא שלך?
"אני מאוד מנסה. אמא שלי היא הרול מודל שלי, הכי הייתי רוצה להיות כמוה. אני כל יום מנסה אבל אני אהיה".

לאמא שלך יש בן זוג והאם את פוחדת שהיא תהיה לבד?
"עם ישראל שלום, יונה אדם רווקה והיא הבן אדם הכי מדהים. היא מבשלת מושלם ויש מלא מעלות. מתחילים איתה מלא וגם צעירים, היא יפייפיה. העניין הוא שאנשים נרתעים מלצאת עם הורה שכול, כי זה כאילו אדם מאוד עצוב. כשאתה בפרק ב',ג',ה', רוצים לצאת, לטוס ולכייף. לא לוקחים בחשבון שגם אמא שלי רוצה, חושבים שהיא כל היום יושבת בבית ובוכה, שזה גם נכון. יאללה שמישהו ייקח אותה כבר".

את לא מפחדת גם את להיכשל בהורות שלך?
"התשובה הקצרה היא לא. אני מאוד סומכת על עצמי ועל בעלי וכל כך מטורפת עליהן, זה הכלי הכי חזק שיהיה לי תמיד. לגונן עליהן, ללמד אותן ולהיות שם בשבילן".

חווית אי פעם תקופות של עוני ומחסור?
"כן, היו כמה תקופות כאלה. הצבא הייתה התקופה הכי חשוכה כי הרווחתי 300-400 שקל לחודש והיה לי שכר דירה ואוכל לקנות. אני זוכרת שהגעתי לתחנת רכבת והיה ריח מטורף של מאפים, כשאני מתה מרעב. התחלתי לחפש בכיסים איזה שני שקלים לגבינית ואין לי, הכנסתי את הכרטיס אבל אפשר למשוך רק מ-50 שקלים והיו לי 34. אני מסתובבת סביב הגביניות ותוהה אם לגנוב, אם מישהו ירגיש. יצאתי בלי כלום ועד היום כשאני עוברת ליד גביניות יש לי איזה התרגשות בלב".

שמעתי שמצד אחד את מאוד שאפתנית, מצד שני מאוד משפחתית. יש לך חלום שקט שלא דיברת עליו?
"יש לי פחד שיקרה משהו לבנות שלי או לבעלי, למות ולהשאיר אותם לבד. החלום שלי זה לזכות לראות אותן גדלות, מתפתחות, מאושרות ולהגשים את החלומות שלהן. להיות בחתונה שלהן, לעזור להן עם הילדים שהן יביאו לעולם ושרק הכל יהיה בסדר".

לאורך השנים האחרונות אדם בנתה לעצמה לאט לאט אימפריית פרסום ברשתות החברתיות. היום היא מנהלת חברה עצמאית, מנחה וחלק בלתי נפרד ממסך הטלוויזיה שלנו. יחד עם הפרסום מגיעה גם לא מעט ביקורת: "לא קוראת טוקבקים. זה לא מנהל אותי ולא חלק מהחיים שלי, כל השאר רעש ולא מעניין אותי מה איזה שולה חושבת על החיים שלי".

כמה את מרוויחה בחודש מהאינסטגרם?
"היום יש לי חברה מאוד רווחית ומצליחה. זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים בחודש, אני עצמאית לחלוטין באופן כלכלי. תמיד הייתי, גם כשהייתי ענייה מרודה. אני מחוץ לבית כבר מגיל 17 ואני חושבת שעצמאות כלכלית זה הדבר הכי חשוב על פני האדמה".

מה דעתך על ביבי והאם תצביעי לו בבחירות?
"נתניהו היה צריך להיות מנהיג שלוקח אחריות, הרבה לפני ועדת חקירה ממלכתית ושהציבור מבקש. כשחזרנו מההלוויה של מפל, היה נאום שלו בטלוויזיה והוא אמר: 'עכשיו אנחנו עוברים משעתנו הקשה לשעתנו היפה'. השעה שלנו לא הייתה יפה בכלל והוא אומר ביטויים כמו ניצחון מוחלט והרבה מאוד דברים שלא מייצגים אותי. לכן אני לא אבחר בו. היו זוכרים אותו כמנהיג ענק אם הוא היה הולך הביתה, כי הוא עשה קריירה מפוארת".

את יודעת למי כן תצביעי?
"אני מאוד ימינה. הכי ימין שאפשר לתאר, כל סיפוח עזה ועונש מוות למחבלים וכל מה שמייצג ימין מדיני. בישראל יש ביביסטים ושמאלנים, אני לא רואה את המציאות ככה. יש משהו בבנט שמאוד מאחד, הוא מנהיג".

את היית הדוברת של מירי רגב. את עדיין מאמינה בה?
"יש בי המון כעסים וביקורת. אם היא מתקשרת אני אומרת לה, אבל היא נתנה לי את הזדמנות חיי והאמינה בי. אני לא אעמוד בטלוויזיה בישראל ואשחט אותה".

את כועסת עליה?
"לא עליה ספציפית, על כל הממשלה הזאת. לא יכולה להסביר מה קורה לי בגוף כשאני רואה אותם. שהם עדיין במשרות שלהם, החיים שלהם ממשיכים כרגיל והם מתעסקים בשטויות כשאמא שלי כל היום יושבת בבית עלמין מול חתיכת אבן. ההזיה שאנחנו ממשיכים מהשישי באוקטובר כאילו לא קרה כלום, זה לא נתפס ואני באמת מאמינה שכדי שזה יקרה, צריכה להתחלף ממשלה".

היית חוזרת לפוליטיקה?
"יש לי המון נקיפות מצפון על כך שאני לא עושה את זה, אבל אני לא אעמוד בזה עכשיו. אני מאוד שבירה היום ואני צריכה עוד קצת זמן להתחזק, אבל אני מרגישה חובה לעזור איך שהוא אם ירצו בי".