עמית סגל: "רוצה לשאול את רה"מ אם הוא חולם בלילה על ילדים מתים"

את העיתונאי עמית סגל אנחנו רגילים לראות כמעט בכל ערב על המסך. כבר שנים שהוא ממלא את תפקיד הפרשן הפוליטי במהדורות החדשות ומדי מוצאי שבת מגיש את "פגוש את העיתונות" לצד בן כספית. למרות שהוא רגיל לשבת בכיסא המראיין, הערב (שלישי) הגיע סגל ל"ריאיון מיוחד" והיה זה שענה בכנות מרשימה על השאלות של קבוצת העיתונאים שעל הרצף האוטיסטי.

המראיינים, אותם מלווה רותם סלע, הוכיחו את היכולות המקצועיות שלהם והתקילו את סגל עם שאלות נוקבות ומפתיעות - ולמרות שהודה שהוא לחוץ, שיתף בפתיחות על הנושאים המסקרנים. החל מהקשר שלו עם ראש הממשלה נתניהו ועד היחסים עם אביו שישב בכלא בתקופה שהיה ילד, אף נושא לא נשאר מחוץ לתחום בשיחה עם הפרשן.

אתה בן אדם צעיר, מה הסוד שלך?
"לא מרגיש צעיר כל כך, הסוד הוא לעשות דברים שאתה אוהב. אני אוהב את העבודה שלי, לא מבין איך אנשים הולכים לעבוד בעבודה שהם לא אוהבים. כשאני הולך לעבודה אני הולך להנות והייתי עושה את זה גם בחינם".

למה בכלל צריך פוליטיקה?
"יש בפוליטיקה שני חלקים - איך אנחנו בוחרים את מי שינהיג אותנו, ובין הבחירות איך הממשלה מצליחה לעשות את הדברים שהיא הבטיחה. זה תמיד כרוך בסחר ומכר. 120 אנשים עם חליפות ועניבות שלפעמים ישנים שם ויש כל הזמן תככים, זה דומה ל'האח הגדול' אבל הנושא יותר רציני".

מה משך אותך להיות עיתונאי?
"זה דגדוג בגוף שאתה רוצה לספר דברים לפני כולם. זה כמו שאתם נכנסים לחדר ורוצים לספר משהו למישהו, אבל פה יש מיליון אנשים שצופים בזה בחדשות - זאת התחושה, סקרנות. כשהייתי בטיול שנתי בכיתה י"א, הייתה ארוחת ערב רק של המורים וזה שיגע אותי כי ידעתי שהם מדברים עלינו. בתור עיתונאי או שאתה נכנס לחדר, או שמישהו יוצא ומספר לך או שאתה משתחל דרך התעלה של המזגן. לא רק רכילות, יש גם דברים מעניינים ודרמטיים".

>> לצפייה ב"ריאיון מיוחד" עם עמית סגל ב+12

יש לך חרדות?
"נחשים, זה מגעיל אותי. הילדים שלי אוהבים ללטף נחשים וזה נורא קשה. גם ג'וקים, אני קורא לאשתי והיא הורגת אותם".

איך אתם מסתדרים בבית כשהאישה היא חילונית ואתה דתי?
"זה לא שהיא כזאת חילונית ואני לא כזה צדיק. היה לי מרד נעורים, ההורים שלי מאוד דתיים והייתי פחות. התחתנתי עם מישהי חילונית כי זה הכריח אותי לחשוב על מה שחשוב לי. אם הייתי מתחתן עם מישהי יותר דתייה ממני, הייתי רץ לחו"ל כדי לאכול צ'יזבורגר. ההורים שלה דתיים לשעבר, אז היא מכירה את השפה ואוהבת שירים חסידיים שאני לא סובל".

איך נפגשתם?
"היא הייתה דיילת בטיסה ללונדון שהייתי עליה, ממש כמו ביבי ושרה. המשפט הראשון שאמרתי לאשתי היה: 'יש לך עיתון 'הארץ'?'".

איך אתה מספיק להגיע לאולפן בכניסת ובצאת השבת?
"'פגוש את העיתונות' משודרת בין שש לשמונה בערב במוצאי שבת. בחורף, שבת יוצאת מוקדם אז אין בעיה כי אני גר רבע שעה מהאולפן ומגיע. בקיץ הכל מוקלט אז גם אין בעיה, אבל מה שקורה בסתיו ובאביב זה הסוד המקצועי - חלק מהתוכנית מקליטים ביום שישי וחלק בשידור חי במוצאי שבת. איך שאני מסיים ביום שישי אני מוריד את החליפה, שם אותה בארון ומבקש מהמלבישה לא לגעת בזה כי אני חייב ללבוש אותו דבר גם במוצאי שבת. קרה פעם אחת שנגעו בזה והיה נראה שהייתי בתוכנית עם שתי חליפות שונות, מלא אנשים שמו לב למרות שאני לא הייתי שם לב בחיים".

קרה שחיללת שבת בשביל העבודה?
"פעם אחת, בשבעה באוקטובר. אשתי אמרה לי לנסוע לאולפן, אמרתי לה שלא צריך להגזים כי לא הבנתי את הממדים. פתאום קיבלתי טלפון מאבא שלי, הוא בחיים לא מתקשר אליי בשבת כי הוא דתי. הוא אמר שזה מקרה חריג ושאסע לאולפן, אז נסעתי".

בשידור אתה בלי סיכת חטופים.
"בחו"ל אני איתה, בארץ אני לא חושב שצריך תזכורת. אנחנו בני אדם ואכפת לנו מאוד מהחטופים, אם היינו יכולים לעשות כאילו לא אכפת לנו כמו שגולדה עשתה עם השבויים במלחמת יום כיפור אז זה היה עוזר להחזיר אותם יותר מהר. את המאמצים שלנו אנחנו צריכים להשקיע בללחוץ על קטר, שאם היא תחליט אז החטופים יחזרו. אם ביבי יחליט הם גם יחזרו, אבל לדעתי במחיר שיוביל לחטיפה הבאה. הבעיה במדינת ישראל היא שכשכולם יהיו בבית - ישכחו מזה. זה הדיון הכי נורא שיכול להיות, כל אחד מאיתנו צריך לברך כל בוקר על זה שלא עשני חבר קבינט, אלה הדילמות הכי קשות שיש בעולם".

איך אתה מרגיש כשקוראים לך שופר?
"זה מצחיק. שופר הוא לא עצמאי, משמיע קול רק אם מכניסים לו אוויר. אין לו דעות, הוא קם בבוקר ושולחים לו מה להגיד ואז הוא אומר. אנשים אומרים את זה עליי כי הם לא מסוגלים לעכל את המחשבה שיש מישהו עם דעות אחרות משלהם. המטרה היא לא להתווכח, אם כן אז היו המון דיונים שאפשר להשמיע. אני מתווכח עם גיא פלג באולפן ונהנה מכל רגע, אלה ויכוחים על דעות ורעיונות - אבל כשמישהו קורא לך שופר אז הוא בא לקלל ולהשתיק אותך".

אנשים חושבים שיש קרבה בינך לבין משפחת נתניהו.
"אני מדבר עם נתניהו פחות ממה שאני מדבר עם פוליטיקאים אחרים, פחות ממה שדיברו קודמיי עם ראשי ממשלה אחרים. אני לא מתרגש מזה".

אתה תמיד מתווכח עם הקולגות שלך. אתה אוהב לריב?
"האמת שלא, אוהב להביע את דעתי ומאוד מעריך ויכוחים מנומסים. סבתא שלי בריטית ולמדתי בלונדון, שם אם צעקת אז הפסדת וזה כלל שאני חושב שנכון גם בארץ. אם אתה רוצה להתווכח, תשמיע את הטיעונים שלך בנימוס ואל תעליב ותצעק".

כמה אנשים תבעת עד היום?
"תבעתי 5-7 אנשים על לשון הרע, שאמרו עליי שקרים. אותי תבעו 12-14 פעמים וברוך השם לא הפסדתי באף אחת מהן".

זה נשמע כמו הרבה בירוקרטיה, אתה מרגיש שזה משתלם?
"אני לא תובע ב99.99% מהזמן. אנשים יכולים להגיד עליי דברים רעים מאוד וזאת זכותם, לא באתי שיאהבו אותי. אמא שלי תמיד אומרת: 'אתה לא יודע כמה אנשים אומרים דברים טובים עליך', אבל אם יהיו להם דברים רעים להגיד הם לא יבואו אליה. זה קורה, יש אנשים שחושבים ככה ואחרת וזה בסדר גמור. אם אומרים עליי שקרים אני תובע על מעט מאוד, אבל על דברים בוטים - שאמרו שאני גזען ושונא ערבים, שאני משקר בסקרים וממציא נתונים. זה משהו שפוגע באמינות שלי ואני לא מוכן שיגידו את זה. רוב האנשים יגידו סליחה וימחקו ואז לא אתבע אותם, אבל כשאנשים לא מוכנים למחוק אז אין עוד מה לעשות".

אתה מתעסק בפוליטיקה, איך אתה יודע מי אומר אמת ומי אומר שקר?
"לא כל הפוליטיקאים משקרים, הם בני אדם והם לפעמים משקרים. הדרך לדעת מה נכון ומה לא היא לוודא - גם אם פוליטיקאי יגיד לי שאנחנו בתל אביב ושהשמש זורחת, אגיד לו שאני מאמין אבל חייב לבדוק את זה".

איזה ילד היית?
"מושקע בלימודים. לא הייתי מופרע, אבל מאוד נהניתי לצפות בחברים שעשו דברים מופרעים".

יש לך זיכרון ילדות ספציפי?
"היה מקום בעפרה שהיה בו הרבה מתח ביטחוני, התנחלות. פעם אחת הגיעה דודה לבקר מארצות הברית, נסענו באוטובוס ומישהו זרק בקבוק תבערה. מצד אחד פחדתי, מצד שני לא רציתי שהיא תחשוב שכל החיים כאן הם ככה. קמתי ואמרתי לה שזה לא ככה תמיד, ואני זוכר שאמא שלי הורידה אותי כי עם כל הכבוד להסברה עדיף שלא יפגע בי בקבוק תבערה".

פחדת לגור בעפרה?
"בכלל לא, היום בדיעבד אני יותר מפחד על מה שהיה אז. ילדים תמיד רגילים למה שהם רואים, זה נראה להם נורמלי".

היית מגדל את הילדים שלך שם היום?
"כן. כולנו גרים בישראל ויש אזעקות וטילים, העולם פחות רגוע ממה שהוא היה פעם. יש גם יתרונות לגור ביישוב, בפנים תמיד היה רגוע. אני לא גר שם כי אני מת על העיר, שונא את השעמום של הכפר. כל מי שמתגעגע לכפר ולסתלבט בקיבוץ היה מתחרפן אחרי יומיים".

בני כמה הילדים שלך?
"עברי בן עשר, ענר בן שש ואליענה בת שנתיים וחצי".

אתה מנסה להיות אבא טוב?
"מנסה, השאלה היא האם אני מצליח. אני תמיד עם הפלאפון ובשבת אני עם ספר, אז הם מתלוננים על זה".

איפה אתה מרגיש רגשות אשם לפעמים?
"בזה שאני לא נמצא בבית הרבה, כשאני מגיע לרוב הם ישנים. הייתה פעם שהיינו אמורים ללכת לשבוע הספר ואז ממשלת בנט התפרקה, כבר היינו בדרך לצאת מהבית ואז הודיעו שיוצאים לבחירות. עברי לקח את זה קשה, לא הייתה לי ברירה והייתי חייב ללכת".

יוצא לך לקחת את הילדים לעבודה?
"בטח, הם היחידים שמרשים להם להיכנס לאולפן. צריך להיות שם בשקט, והם יודעים את זה. יום אחד קיבלתי קריאה לראיין את ראש הממשלה ובאתי עם הילד, עד היום הוא זוכר את המכונית של ראש הממשלה שהיא אטימה לירי וגם את המעטפה של הסודות - זה חומר שמגיע לראש הממשלה שרק הוא יכול לקרוא, נתניהו דפדף מהר ועברי ניסה להסתכל. אמרתי שהבן שלי עיתונאי".

למה אתה אוהב את ביבי?
"אני לא אוהב ברמה האישית אף פוליטיקאי. מאוד מעניין לדבר איתו ואני מסכים עם הרבה דברים שהוא עושה, אבל עם חלק מהדברים אני לא. למשל כל הסיפור של החרדים, אני חושב שהוא טעה שהוא הצביע בעד ההתנתקות, הייתה טעות עם החמאס שהוא נתן למפלצת לגדול, בין היתר גם חוסר לקיחת האחריות על שבעה באוקטובר".

קראתי שאתה עשיר, איך עיתונאי מתעשר?
"הגעתי לליאל אלי, היא שאלה אותי כמה אני מרוויח וכבדיחה אמרתי לה 700 אלף שקל בחודש. מאז אנשים ניגשים אליי ברחוב, למדתי לא לספר בדיחות כי תמיד יהיו אנשים שייקחו אותן ברצינות".

מה אתה מעדיף - להיראות כמו דג או להריח כמו דג?
"לא חשבתי על זה אף פעם, שתי האופציות לא משהו. מעדיף להיראות כמו דג, אבל לא לשתוק כמו דג".

מה הדבר הכי טיפשי שאי פעם קנית?
"מעיל עור של אופנוענים. אני לא אופנוען ולא לבשתי אותו בחיים, כנראה שרציתי להיראות כמו משהו שאני לא. אשתי תרמה אותו יום אחד בלי לדבר איתי, מאז לא ראיתי אותו".

אתה טוב בלבטא רגשות?
"לא במיוחד, אפילו ממש לא. אומרים שמי שיודע לבטא את עצמו במילים, זה פיצוי על משהו אחר. אני לא כל כך טוב בזה, אני ממשפחה כזאת שלא כל כך מביעים בה אבל עם השנים זה משתנה. אתה מתחיל לבכות בסרטים, רואה את הילדים הולכים לגן, לומדים ללכת ומטריפים אותך".

כלפי מי היית רוצה יותר להביע רגשות?
"בכללי, כלפי העולם. הייתי מאוד לחוץ לפני שבאתי לפה, הרבה יותר נוח לי לשבת באולפן ושמגיע פוליטיקאי כי זה לא אישי. זה לא רק בגלל שאני עונה על שאלות פה, לא באתם לשאול אותי רק על הדעות שלי אז זה הלחיץ אותי".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"במסיבת סוף הגן של ענר. אמרתי לעצמי: 'תפסיק, אל תעשה בושות'".

כשהיית קטן אבא שלך ישב בכלא. ביקרת אותו?
"היינו נוסעים כל שני ורביעי, יוצאים מוקדם מהגן ומאוד אהבתי את זה. אסור היה להכניס אוכל אבל הברחנו מעדן דני, הסוהרים ראו את זה ולא היה אכפת להם. כשהוא השתחרר, זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הגיע צוות צילום לבית שלנו. זה לא היה כמו פה, אלא צוות של פעם וזה היה מדהים לראות את זה. הייתי חייב להבין איך זה עובד, אולי אז התחיל הקטע שלי עם טלוויזיה".

איך זה הרגיש בתור ילד שאבא שלו יושב בכלא?
"אני לא זוכר את זה בתור טראומה, אולי פסיכולוגים יגידו שהטראומה כל כך גדולה שאני מדחיק אותה. זה בטח לא קל, אבל דווקא היה לי לא קל כשהוא חזר הביתה והיה אומר לנו לצחצח שיניים וכל מיני דברים שהורים אומרים. שאלתי: 'למה הוא מחליט עליי?', לא הייתי רגיל".

היום אתה מרגיש קרוב לאבא שלך?
"אני חושב שכן, אנחנו מדברים המון על פוליטיקה. יש כאלה שמדברים על ספורט, אנחנו מדברים על פוליטיקה".

כמה הסיפור המפורסם עם אבא שלך השפיע עליך ועיצב אותך?
"כל אחד מאיתנו קשור למה שההורים שלו עושים. גם אם אתה מורד בהם אז אתה מושפע מהם אבל הפוך. לא מרדתי בהורים שלי בנושא הפוליטי ואנחנו באותו ראש פחות או יותר, יש הבדלים קטנים. כשהגעתי לתקשורת אז אנשים היו אומרים שאני הבן של הקיצוני, היום אבא שלי כותב דברים מתונים ואומרים לי להיות כמו אבא שלי".

היום אתה יותר ימני מאבא שלך?
"לא יודע אם יותר ימני. הוא קרא לביבי לפרוש לפני כמה שנים, אני עיתונאי אז לא אגיד לראש ממשלה כזה או אחר ללכת או להישאר".

אתה חושב שזה נכון שנתניהו יישאר ראש הממשלה?
"זה לא עניין שלי, אלא של הבוחר. בתור אזרח אני הולך לבחירות ושם פתק, כשאני שם אותו גם הילדים שלי יוצאים".

האם לדעתך אתה יכול לשמור על ניטרליות פוליטית בעבודה שלך?
"כן, אבל אני יודע שכמה שאנסה להיות לא אובייקטיבי - כל אחד מאיתנו עשוי אחרת. הפתרון לזה הוא שסביב השולחן יישבו כמה שיותר אנשים עם כמה שיותר דעות, ככה יהיה איזון. כל אחד צריך להיות הגון וכל ערוץ צריך להיות מאוזן".

אתה מרגיש שאתה צריך להיות מבוגר עם פרצוף רציני, או שמבפנים אתה רוצה להיות ילד קטן שעושה שטויות?
"להיות עיתונאי זה כמו להיות הילד שעושה שטויות. יש שני סוגים - אחד שאומר שאני רציני ומדבר על נושאים רציניים והשני שאומר שאנחנו תוקעים את הסיכה בבלון".

החיקוי שלך ב"ארץ נהדרת" מעצבן אותך?
"הוא עיצבן אותי מאוד, היום כבר לא. עברו שנים ודברים שפעם עיצבנו אותי כמה לא עושים את זה, זה מגיע עם הגיל".

יש לך זיכרון פנומנלי, זה דבר נפוץ אצל אנשים שעל הרצף האוטיסטי. חשבת פעם ללכת לאבחון?
"עוברות לי מחשבות כאלה, מגיע למקום ונורא מטריד אותי איך ולמי אומרים שלום. להיות עיתונאי זה עוזר כי אתה יכול להיות מחוץ לסיטואציה. אני גם זוכר מספרי טלפון אבל לא זוכר פרצופים".

האם אתה רואה את עצמך מצטרף לפוליטיקה?
"זה מקצוע אחר לגמרי. גם אחרי שנים שאני נמצא בכנסת ומסקר אותה, לעשות את זה ולדבר על זה אלה שני דברים שונים. בכנות, אני לא יודע אם אני מתאים. אני שואל איזה פוליטיקאי אני אהיה, האם מהסוג שמעצבן אותי? אני לא יודע. אם אצטרף אז לא לאף מפלגה שמשמאל למרכז".

מי העיתונאי שהכי מעצבן אותך?
"לא נעים לי להעליב אף אחד, למשל את מי שלא אזכיר. מעצבנים אותי עיתונאים שהם לא הגונים".

מה הייתה הפדיחה הכי גדולה שהייתה לך?
"הייתי בדובאי לכתבה, התארגנתי במלון כשיצאה הודעה שגדעון סער מקים מפלגה חדשה. יצאתי מהמקלחת, לא התלבשתי עד הסוף וצילמתי וידאו - אבל שכחתי שיש השתקפויות. העליתי את הסרטון וכשהגעתי למסעדה הטלפון שלי התחיל לרטוט וכל ההודעות היו על עמית סגל בתחתונים".

איזה שאלות היית רוצה לשאול, ואת מי?
"הייתי רוצה לשאול את ראש הממשלה אם הוא חולם בלילה על הילדים המתים מניר עוז, בארי וכפר עזה. אני לא יודע אם הוא חולם עליהם ולא הייתה לי הזדמנות לשאול כי הוא לא התראיין אצלנו מתחילת המלחמה, הוא לא כל כך אוהב את הערוץ. אולי הוא לא חושב כמו האחרים שאמרו שאני עובד אצלו, אולי הוא מפחד שאשאל אותו שאלות שהוא לא אוהב".

אם היית צריך לתאר את האופי שלך עם מכשיר מטבח, איזה מכשיר זה היה?
"פטיש שניצלים. חזק ועושה את העבודה במכה אחת, זה הקצב שלי".

כמה שנים היית רוצה לחיות?
"זה לא שהייתי רוצה לחיות כמו שלא הייתי רוצה למות. כל מי שמגיע לעסוק בטלוויזיה עושה את זה כי הוא רוצה להיות מפורסם, לעשות שריטה על הקיר ושאנשים יראו. מתישהו יהרסו את הקיר הזה ולא יזכרו אותנו, אז יש בזה משהו קצת עצוב אבל גם משחרר".

איך היית רוצה שהילדים שלך יזכרו אותך?
"הם כבר לא יזכרו אותי בתור האבא הכי רגוע בעולם, לא יגידו בהלוויה שלי שהייתי עוזב את הפלאפון כשאני רואה אותם. מקווה שיזכרו אותי בתור מישהו שהקשיב להם, דאג להם, גרם להם לאהוב ספרים ושהיה אכפת לו מהמדינה. יש לנו את הדגל הכי גדול ברחוב".