"הייתי צריך להיות בבית חולים כדי לדעת כמה אוהבים אותי"

אם עוצרים להתבונן על פסקול המוזיקה המגוון של ישראל, אחד מהשמות הבולטים והנצחיים הוא ללא ספק שלומי שבת. הלהיטים הגדולים שלו חוצי דורות ונשארים רלוונטיים גם עשורים אחרי שיצאו לאוויר העולם והסגנון המוזיקלי שלו מאופיין בתכונות שהן כמעט בלעדיות אליו. בפעם הראשונה בקריירה, התיישב שבת מול קבוצת המראיינים של "ריאיון מיוחד" הערב (ו') והתייחס לנושאים הכי מעניינים בחייו. החל מהקשר עם אחותו לאה, הגירושים שעבר, הרגעים הדרמטיים בהם נלחם על חייו בקורונה ועד חשיפה של תחילתה של זוגיות חדשה.

לצדו של שבת, עמדה לאורך כל הקריירה אחותו הגדולה לאה שבת, שהתפרסמה בפני עצמה. בכל זאת, פער הפרסום בין השניים תמיד היה בולט והזמר התייחס לשאלה האם היו מתחים ביחסים ביניהם בגלל זה: "לאה יותר מוכשרת ממני, היא כותבת ומלחינה. הגדולה שלה זה שהיא כותבת של פעם, פשוט ישר ומאוד מרגש. אנחנו אוהבים מאוד אחד את השנייה וכשהיא מופיעה במקומות מיוחדים אני הכי שמח בעולם. כשאני הופעתי בקיסריה או הדלקתי משואה, לאה בכתה מהתרגשות. אין לנו הורים, אח שלנו נפטר ואנחנו נאחזים אחד בשנייה מאוד".

הורייך לא תמכו בקריירה המוזיקלית שלך, איך בכל זאת הצלחת להמשיך בתחום?
"כשהייתי קטן מי שהיה מנגן על גיטרה עם שיער ארוך, זה לא היה מקובל. המוזיקה בשבילי זה הכל, אני לא יודע לעשות כלום חוץ ממוזיקה".

כמה שנות לימודים השלמת?
"הייתי ביסודי ועוד שנתיים בתיכון, לא הצלחתי לסיים י"ב".

אתה לא ממש מלומד, זה גורם לך לפעמים להרגיש קצת רע עם עצמך?
"כבר השלמתי עם זה. הייתה תקופה שזה גרם לי להרגיש רע, את החלום שלי הגשמתי ואני עדיין מגשים. זכיתי בפרס מפעל חיים של אקו"ם שזה הפרס הכי חשוב אצלנו".

ההורים שלך ממש לא הסכימו שתלך למוזיקה?
"הם העדיפו מן הסתם שאני אלמד. הייתי עם שיער ארוך, היפי כזה ורק מוזיקה עניינה אותי. הלימודים לא ריגשו אותי".

כשהצלחת הם היו גאים בך?
"זכיתי לשמח אותם ולהביא אותם לקיסריה והופעות בחו"ל. זכיתי להוכיח להם שהם טעו".

הפריצה בקריירה שלך הגיעה בגיל יחסית מאוחר. למה לקח כל כך הרבה זמן?
"לקח למדינה הרבה זמן לקלוט אותי. התחלתי מגיל 6 כבר לשיר, אבל בגיל 32 יצא השיר 'בגלל הרוח' ו'מרגריטה'. לפני זה היו הרבה אכזבות".

היית קרוב לאבא שלך?
"כן. הייתי מאוד קשור אליו, הוא היה איש מדהים, מצחיק, נאיבי ופשוט. הוא לימד אותי הרבה בחיים ואני מאוד מתגעגע אליו. זה אבות מסוג אחר, של הדור של פעם, שהיה קשה לפתח איתם שיחות נפש. אבל מבחינת חינוך ולהתוות לי דרך חיים, הוא תמיד שמר עליי".

איך הוא הרגיש עם זה ששמעת "לד זפלין"?
"הוא לא אהב את זה. הוא שנא את הרוק, אותם במיוחד. הייתי צריך לשמוע את זה בחדרי חדרים, בלילה, בווליום נמוך".

"זה מאוד קשה לי. זה לא שהשיר מזכיר לי אותו, כי אני זוכר אותו כל הזמן. בגלל התגובות של הקהל כשאני שר את זה, אני דומע יחד איתם".

יש משהו שלא הספקת להגיד לאבא שלך?
"הדבר הכי חשוב זה שהוא ידע שאני מאוד אוהב אותו. תמיד הייתי אומר לו את זה. מה שמתסכל אותי זה שאני לא מצליח לחלום עליו, אני מתחנן ומת לראות אותו, אבל זה לא הולך".

מה החוויה הכי זכורה לך ממנו?
"כשהוא קנה לי את הגיטרה החשמלית הראשונה שלי. ירדו לו דמעות כשהוא קנה לי את הגיטרה".

כשהיית קטן רצית מאוד לנגן על גיטרה והלכת לעבוד בשביל זה?
"נכון. הייתה גיטרה אחת ביהוד, אז הייתי מטפל להם בגינה כדי שהוא ייתן לי לנגן חצי שעה. אז אמא שלי אמרה לאבא שלי: 'אתה לא מתבייש? הבן שלנו הולך לעבוד ארבע שעות כדי לנגן חצי שעה. תקנה לו גיטרה'. זה החיים שלי, הבת זוג הראשונה והיחידה שלי".

מתי במהלך החיים שלך היית הכי עני?
"אני לא בא מבית עשיר, אלא מבית פשוט ביהוד. לא היה לנו כסף למותרות והייתי צריך לוותר על הבר מצווה כדי לקבל גיטרה למשל".

איך זה מרגיש להיות עשיר?
"אני כן מסודר בחיים כי עבדתי מאוד קשה בשביל זה. זה נותן תחושת ביטחון בעיקר".

שבת הוא גם אבא בעצמו לשני ילדים מוזיקאים: אביהו ומנור שבת. לשניהם להיטים שהתפרסמו, אך אף אחד מהם לא הצליח עדיין לשחזר את ההצלחה האדירה של אביהם. "להיות 'בן של', זה מאוד בעייתי. מצפים מהם והדרך היא מאוד קשה. הילדים שלי די הצליחו, אביהו היה ב'רוקדים עם כוכבים' והיו לו כמה להיטים. הבת שלי מנור גם מופיעה והיה לה להיט גדול שאני כתבתי לה", מסביר הזמר.

הצל שלך זה משהו שנוכח בחיים שלהם?
"חד משמעית כן. לא יודע אם זה משהו טוב או לא, אני מאוד מנסה לדחוף ולעזור, אבל זה מקשה עליהם לצערי".

מה הטעות הכי גדולה שעשית עם הילדים שלך?
"חייתי בארה"ב כמה שנים והיה שלב שאני ואשתי נפרדנו והיא חזרה לארץ. הרגשתי שזו הייתה חצי טעות וחצי הייתי חייב להישאר. הייתי בנפרד מהם שנה וחצי בערך, מאז חזרתי ואני לא עוזב אותם יותר. יש לי ייסורי מצפון גדולים, אבל תיקנתי את זה מזמן".

כמה נכדים יש לך ומה אתה הכי אוהב לעשות איתם?
"ארבעה. אריאל, דון, עמית ושילה משני הילדים שלי. אני מאוד אוהב לצאת איתם לטיולים, ללכת איתם לגן משחקים ועד כמה שאני יכול להיות איתם כי ההורים של הילדים תמיד באים ומצטלמים איתי. זה מפריע לי כי אני לא מצליח להתרכז בנכדים".

מה אתה יותר, אבא טוב או סבא טוב?
"בוודאות סבא טוב".

למה אתה וגרושתך חני נפרדתם בעצם?
"היינו יחד בארה"ב ולא הסתדרנו שם מבחינה כלכלית. חני רצתה לחזור לארץ ואני רציתי להישאר עוד קצת. כשחזרתי לארץ כבר הכל נחרב, אבל אני חייב לציין שאנחנו ביחסים מדהימים. כל יום שישי אנחנו עושים קידוש ביחד כל המשפחה".

אחרי חני היו לך עוד בנות זוג?
"כן, היו לי מערכות יחסים היו עוד 40 שנה אחריה".

אתה חושב שהיית בן זוג טוב?
"כן. יכולתי להיות יותר טוב בדיעבד, היום אני הרבה יותר טוב ממה שהייתי פעם. יותר מבין, יותר רומנטיקן".

יש לך שם של שובר לבבות ידוע. גם בגיל 71 אתה ממשיך לשבור לבבות?
"אני מקווה שכן, לא יודע".

אתה יוצא לדייטים?
"לא כל כך".

אתה בזוגיות?
"אני בהתחלה של משהו".

איך הכרתם?
"אני גר ליד חוף הים והיא עושה שם הליכות. אבל החיים שלי כל כך עמוסים שאין לי זמן לזה ואני גם לא רוצה לפגוע בצד השני".

מה הדבר הכי מטורף שעשית בשביל אהבה?
"לא יודע אם זה מטורף, אבל כשהייתי בכיתה ח' התאהבתי במישהי מאוד יפה. בזמנו היה מקובל שהגבר כותב על פתק ומציע חברות דרך חברה. קיבלתי תשובה שלילית אז כתבתי שיר עם לחן ומנגינה, אז כששרתי לה את זה היא אמרה שהיא מוכנה להיות חברה שלי. אז זה היה נחשב למשהו. זו הייתה האהבה הכי גדולה שלי".

בצבא שירתת בתור נהג אמבולנס. שאלת את עצמך במה אתה קשור לזה?
"לדאבוני לא התקבלתי ללהקה צבאית. מי שבחן אותי היה דודו טופז ואז התגייסתי, שלחו אותי לקורס חובשים והייתי נהג אמבולנס. במלחמת יום כיפור הייתי בגזרה הדרומית במצרים, היה קשה מאוד. להביא פצועים משדה הקרב גרם לפצע גדול בלב שאני סוחב איתי".

ממה אתה הכי מתבייש?
"מהכרס שלי. אני שונא אותה. מת להוריד את הבטן וזה לא הולך לי".

ממה התפרנסת עד שהצלחת?
"עבדתי בשדה התעופה והתעסקתי בייבוא ויצוא במכס".

איך זה מרגיש כשאתה שר?
"לשיר זה אושר גדול. אתה מוציא את הנשמה שלך החוצה ומרגיש שלמות ונתינה. יש לי מזל שהקהל מאוד אוהב לחלוק איתי את השיר. זה תעצומות וסיפוק".

האם גנבת משהו פעם?
"כשחייתי בארה"ב עבדתי בחנות. לא היה לי כסף לקופסת סיגריות שעלתה אז דולר. מישהי קנתה גרביים והשאירה לי דולר על הדלפק, הייתי אמור להדפיס את זה ולהכניס לקופה. לקחתי את הכסף והכנסתי לכיס, אבל הרגשתי ייסורי מצפון. ראיתי שאין אנשים אז הדפסתי אותו והכנסתי לקופה בדיוק כשהגיע המנהל. סיפרתי לו מה קרה והוא נורא התרגש, הוא נתן לי 500 דולר".

עדיין בימים אלה אנשים מתבלבלים בינך לבין שלומי שבן?
"יש לי סיפור שהוא פעם סיפר לי. הוא הזמין פעם פיצה והם ביקשו ממנו כתובת ושם, אז הגיעו שלושה עם הפיצה. הם דפקו בדלת והוא פתח להם, הם אמרו לו: 'איפה שלומי?', אז הוא אמר להם: 'אני שלומי'. הם אמרו לו: 'לא לא, איפה שלומי שבת?'".

במהלך תקופת הקורונה, שבת הצליח להדאיג מדינה שלמה כשנדבק במחלה והגיע לבית החולים במצב קשה מאוד. "היה שלב שזה היה כבר מאוד קריטי כי כבר לא יכולתי לנשום בכוחות עצמי. הקטע הקשה הוא שהייתי בודד. קרה לי נס באיזה שהוא לילה שרצו להוריד אותי למרתף ואז ביקשתי להישאר במחלקה עוד לילה. הרופא בציניות אמר לי, אני לא יודע אם תשרוד את הלילה הזה במחלקה. אם היו מורידים אותי זה היה כרוך בלהרדים אותי. זה היה הלילה של הושענא רבה, שבו כל היהודים בעולם ובארץ מתפללים כל הלילה. פתאום בבוקר קרה נס וכל הפרמטרים הראו שהכל בסדר", שיתף.

האם אתה מפחד מהמוות?
"הייתה לי תקופה שהייתי מאושפז בקורונה. זה היה על סף להיפרד, אבל אני לא זוכר שפחדתי מזה, כן שנזכרתי בכל מי שאני אוהב".

אתה חושב שבעצם הבראת כי בלילה התפללו למענך?
"הייתי צריך להיות בבית חולים כדי לדעת כמה אוהבים אותי. זה היה מאוד מרגש לדעת שמדינה שלמה מתפללת עלייך, אני חייב לעם הזה את החיים".

איזה שיר היית רוצה שינגנו בלוויה שלך?
"הייתי רוצה שישירו את השיר של מתי כספי: 'איך זה שכוכב אחד לבד מעז'. אבל גם ככה אני לא אשמע, אז זה לא משנה".

מה הדבר שהכי רצית להגשים בחיים שלך?
"החלום שרציתי להגשים כל החיים היה להופיע בקיסריה. זכיתי לעשות את זה ביום הולדת שלי בגיל חמישים. האמת היא שבורא עולם פינק אותי בכל המשאלות שלי, מה שאני הכי רוצה זה לחיות ולראות את הנכדים שלי".

איך אתה יודע שאתה עוד רלוונטי?
"כאן אני מרגיש מאוד רלוונטי כי כולם מכירים את השירים שלי בעל פה. הפחד שלי זה להיות פתטי, ביום שאני ארגיש שהקהל יתעייף ממני, אני אדע לפרוש".