חנוך דאום: "יש התמכרות, אני במלחמה אדירה עם זה"

בתקופה האחרונה תפס הסטנדאפיסט חנוך דאום מקום בקדמת הבמה. על המסך כיכב בדרמה הקומית "החיים הם תקופה קשה" שמבוססת על חייו - ומתחילת המלחמה פעל לצד אשתו בניהול מערך תמיכה באנשי המילואים ומשפחותיהם. בין העיסוקים הרבים גם התנדב להנחות את טקס הזיכרון הלאומי לטבח בהובלת משפחות החטופים, וניצל את השפעתו לטובת קידום עסקים וסיפורים של אלו שנפגעו מאז שבעה באוקטובר ברשתות החברתיות.

הערב (שישי) סיפורו האישי של דאום עמד במרכז השיחה כשהסטנדאפיסט התיישב מול העיתונאים שעל הרצף האוטיסטי ב"ריאיון מיוחד". הקבוצה לא השאירה אף נושא מחוץ לתחום ושאלה אותו לגבי עמדותיו הדתיות, ההתמודדות עם חרדות והגעגוע לאביו שנפטר - ודאום ענה בפתיחות מרשימה, לצד בדיחות מבדרות.

אתה איש מצחיק?
"כן, יכול לדגדג אותך. איך שאני רואה את העולם, מאוד רואה את הקומדיה. יש דברים קשים שקורים, אני גם רואה את הדבר הקומי שבהם. אז אני מצחיק באופן שבו אני רואה את המציאות".

מה אתה הכי אוהב לאכול?
"כשהתחתנתי אמא שלי אמרה שלכל ילד שמתחתן היא מכינה לו את האוכל שהוא הכי אהב בילדות, עושה ארוחה אחרונה כילד לפני שהוא מתחתן. פעם חזרתי מבית הספר, היא הכינה לי מרק גריסים וזה היה הדבר הכי טעים שאכלתי בעולם. מאז היא הכינה לי את זה אבל זה לא היה טעים כמו אז, הבנתי שאז היה גשם, קר, חיכה לי המרק החם ואמא שלי הסתכלה עליי איך אני אוכל - יש משהו בסיטואציה. אין משהו מסוים שהוא הכי טעים לי, לפעמים אוכל מרגש אותי בגלל הסיפור שמתלווה אליו".

>> לצפייה ב"ריאיון מיוחד" עם חנוך דאום ב+12

אתה בא מעולם דתי אבל לא חובש כיפה, אז אתה דתי או חילוני?
"אני דתי על הרצף. כשגדלתי היה מישהו עם כיפה ומישהו בלי כיפה, היום זה כבר לא ככה - אתה יכול לבחור להיות מסורתי או לא".

כשאתה כותב אתה חושף קשיים אישיים. אתה לא חושש ממה שאחרים יגידו עליך?
"לא. באיזשהו רובד עמוק, יש משהו שמרגיע ומנחם אנשים לדעת שהם לא לבד עם הבעיות שלהם ושכולנו מתמודדים עם קשיים. יש אחד שיש לו עצב או דיכאון, אני יכול לסבול מחרדה. היא גורמת לי להתעדכן יותר מדי בחדשות, ברמה ההגיונית כולם רואים חדשות אבל מה זה עוזר שבכל דקה אסתכל ואתעדכן? זה לא ישנה את המציאות. לפעמים אני מתקשר לחברים שהם כתבים צבאיים ושואל אותם מה היה, אבל זה לא עוזר - זאת אשליה ואני מנסה לייצר שליטה. כשאני מרגיש חרדה, השיטה שלי היא לעשות דברים פשוטים נורא כמו לחתוך סלט או לשטוף כוסות. אלה הצלחות קטנות שגורמות לך להרגיש שהרכבת עולה על המסלול".

זה נכון שאתה מיליונר?
"אני לא חושב. מה מגדיר מיליונר - לכל אדם שיש לו בית ששווה מעל מיליון הוא מיליונר או שנחשב רק מה שבחשבון הבנק? אז אני לא בטוח, אשתי אפרת יודעת את זה. לדעתי מיליונר זה מישהו עם עשרות מיליונים. אני לא יודע לחתום על צ'קים, לא יודע מה יש בחשבון הבנק שלי וכמה יש לי".

איך עובדת חלוקת התפקידים בבית בינך לבין אשתך?
"יש לי אישה מאוד מיוחדת. היא גם חכמה וגם יודעת לתקן ולבנות, ואני עצלן. אנחנו נשואים המון שנים, לאט לאט נהיה לי נוח כי היא עשתה את הכל וגם לה נהיה נוח כי אני הורס והתחלתי להיות יותר מוגבל ולאבד יכולות. היום אני מצומצם ברמות של גולם".

עוד מעט תהיה בן חמישים, האם אתה במשבר?
"כן. אבא שלי מת בגיל 52, יש תחושה שזה גיל שאי אפשר לעבור אותו. אני מתקרב לשם ותוהה מה יהיה, למרות שאחים שלי כבר עברו את הגיל הזה. הייתי בן 17 כשאבא שלי מת מדום לב, תמיד אמרתי ש-52 זה הסוף. ככל שאני מתקרב אני מרגיש שאני בפחד מהגיל".

יש או אין אלוהים?
"יש משהו, לא חושב שזה אלוהים שכשגדלתי אז עליו חונכנו. אני חושב היום על אלוהים בתור דמות מכילה ואבהית שרוצה להיטיב. בחוויה שלי, תמיד אומר לעצמי שאעשה את המצוות וההלכות שמשמחות ומרימות אותי. אם אין אלוהים לא הפסדתי, ואם יש אלוהים אז אני מקווה שהוא יבין".

היית תומך נלהב ומקורב לשלטון הנוכחי. אתה מרגיש בדיעבד אחראי למה שקורה היום בארץ?
"אני מרגיש אחריות, מרגיש שהשתניתי מאוד בשבעה באוקטובר ושאני לא אותו אדם. השינוי הזה נוגע בזה שאני צריך לשאול את עצמי בתור אדם עם השפעה ויכולת מה התפקיד שלי בעת הזאת. לא יכול להמשיך בחיים כאילו שום דבר לא קרה, כי קרה וגילינו שלא הייתה פה מדינה אבל היה עם. זאת המסקנה שלי משבעה באוקטובר, לחפש את הטוב ולהיות בעשייה במקום להיות במצב של קיטורים". 

ממה נובע הצורך בפרסום?
"מחסך נרקיסיסטי. זה לא רע, אדם שצריך תשומת לב ופרסום - חסר לו משהו. זאת אשליה שאם אתה מתפרסם אז יש לך השפעה על מה שקורה פה, יש חרדה מלהיות חסר אונים מול העולם ואז אתה מתפרסם וכאילו קצת משנה. זאת החשיבה, אבל אני לא חושב שהיא נכונה".

הפרסום נחמד, אבל זה מלחיץ לחשוב על איך אנשים מסתכלים עליך.
"יש פתגם שאומר שבחיים כדאי להנמיך ציפיות לאפס ולהפתיע בביצועים בינוניים. לפעמים אתה חושב שאתה עלול לאכזב, לעלות לבמה ושלא יהיה טוב - מה שעזר לי להתמודד זה לנסות לדמיין את הדבר הזה לא מצליח ולראות מה יקרה אם אני אאכזב עכשיו. ככה אתה נרגע, כי זה לא חמור כמו החרדה".

אתה יודע אנגלית?
"לא, יודע אנגלית כמו סמוטריץ'. יש עם זה כמה בעיות - שולחים לי סרטים באנגלית או לוקחים אותי לסטנדאפ בחו"ל אבל אני לא מבין מילה. ניסיתי ללמוד ולקחתי שיעורים אבל זה לא נתפס. הילדים שלי ממש מעולים באנגלית, זה עונג גדול. אני לא מבין מה הם אומרים אבל נהנה לשמוע אותם מדברים. אצלנו בבית זה הפוך, אם הילדים רוצים שההורים לא יבינו אז הם מדברים ביניהם באנגלית".

תספר על זיכרון מאבא שלך.
"היה לו התקף לב ואז הוא היה בבית חולים, אחרי כמה ימים הוא מת מדום לב. באתי לבקר אותו, הוא היה קצת עייף ותשוש. כל מי שביקרו אותו היו רבנים ואנשים חשובים, לא היה לו כוח כי הוא היה מאוד חולה. רציתי לשמח אותו ואז הייתה סדרת הגמר של שיקאגו בולס עם מייקל ג'ורדן, אמרתי לו שג'ורדן קלע 56 נקודות ואבא התעורר כי הוא אהב ספורט. דיברנו על מייקל ג'ורדן, זאת הייתה השיחה המשמעותית האחרונה שלי איתו. למרות שהוא היה רב ואני ילד, זאת הייתה שיחה מאוד טובה וכיפית. שיחה שמלמדת שלפעמים צריך להיות לא רציניים ולדבר על דברים פחות חשובים כדי להתקרב".

אילו אביך היה בחיים, גם אז היית מעז להתרחק מהדת?
"אני שואל את עצמי את זה הרבה, נוטה להאמין שהוא לא היה מקפיד ברמה כזאת שהיה מתנתק הקשר. זה היה מצער אותו, בגלל שלא הייתי רוצה לעשות את זה אז מסלול חיי היה מתגבש אחרת".

איך אתה חי עם OCD?
"במהלך השנים התמודדתי עם זה בהמון דרכים - טיפולים פסיכולוגיים, טיפול אנליזה כמה פעמים בשבוע והייתה תקופה שלקחתי ציפרלקס. היום אני הולך עם הפסיכולוגיה החיובית והפשוטה שאומרת שאם בן אדם מפחד להיות במעלית אז נעזור לו בשיטה של אימון להיכנס למעלית ולא נשאל מה קרה לו בילדות. יש בזה משהו יותר מעשי, אולי זה קשור לגיל שלי".

אתה ואשתך מנהלים אורח חיים מאוד שונה, חשבת פעם להתגרש?
"בשום אופן, אנחנו 26 שנים ביחד וזה אושר גדול. התחתנו מאוד צעירים, רמת התלות שלי בה מגיעה לרמה שתמצא אותי זרוק והומלס. יכול להיות שאני בכת והיא ראש הכת, זה דבר מאוד מיוחד".

סיפרת שאתה מחפש הכרה ושכל פעם יש קבוצה אחרת ששונאת אותך. איך אתה מתמודד עם הבדידות?
"נכנס בי קורטוב של עצב, כל אחד לפעמים מרגיש בדידות גם כשאתה מוקף. בדידות יכולה לתפוס כל אחד בכל מצב, גם אנשים שנראה שהם בשיא התהילה ואז אתה בודד כי אתה חושב שמקנאים בך. יש כל מיני חוויות של בדידות, לפעמים כשעצוב וקשה לי אני חוזר ואומר: 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי'. יש איזשהו כוח שאני לא לבד, יכול להיות שזה לא נכון אבל אני אומר את זה הרבה פעמים ונכנס לרגיעה".

פעם היית ממצמץ הרבה, איך זה השפיע על הביטחון שלך?
"בתור ילד זה היה קשה, ילדים מעירים על זה. הסיבה שבגללה היום אני עושה את זה פחות קשורה לתרגילים מהעולם של הנשימות. הצלחתי דרך זה להמעיט עם זה, אם אני לא עושה את התרגילים זה מתגבר ואם אני כן עושה זה יורד. פעם חזרתי מהטלוויזיה והבן שלי אמר שמצמצתי הרבה, בכל זאת קראו לי שוב". 

מי האויב הכי גדול שלך?
"ההתמכרות לאייפון, אני במלחמה אדירה עם זה. בגלל שאני מתחיל להתבגר, זה מדהים אותי כמה אני משחית. אני לא אגיד כמה שעות מסך יש לי כי זה פשוט משוגע, יש ימים שזה יותר מתשע שעות".

יש דבר שאנשים לא יודעים עליך כי זה לא מתבטא חיצונית?
"אני מנסה להסביר הרבה לאנשים שאני לא חכם. היו מזמינים אותי לשעשועוני טלוויזיה ואמרתי שאעוף בהתחלה, אני מתבלבל ויש לי טעויות נורא מביכות. אני נתפס כאחד שיודע יותר ממה שחושבים, הרבה שנים הייתה לי תסמונת המתחזה - אתה מרמה את כולם ונותנים לך לכתוב. הפסיכולוגית שלי אמרה לי שאם כל כך הרבה אנשים חושבים משהו שגם אם הוא לא נכון, אז זאת גם יכולת כי הצלחתי לעבוד על כולם".

מה החיה האהובה עליך ומה היצור הדמיוני האהוב עליך?
"אני מאוד אוהב באפלו, זאת חיה מוזרה. אני מאוד עסוק בתקופה האחרונה ואני בחרדה גדולה מיצור דמיוני שנקרא צ'אט ג'יפיטי. אני מאוד נסער, בתחושה שאנחנו על הקצה של תהום, שאין לנו מושג וששום דבר לא יהיה דומה לכלום. הסופה הולכת להגיע והיא תטרוף את כל הקלפים, כל מה שנראה לנו חשוב יהיה אבק. אבל אני גם אוהב אותה ואני מתייעץ איתה, שואל את צ'אט ג'יפיטי בארבע בבוקר שמגרד לי בתחת ומה לעשות - תוך שנייה הוא נותן לי תשובה כאילו כל חייו חיכה לרגע הזה, אי אפשר להתחרות בו".

אתה דובר ארמית שוטפת, מאיפה זה הגיע?
"למדתי הרבה שנים בישיבה, הייתה לי חיבה לזה. אני מבין מילים מהגמרא אבל זה לא שימושי, אלא אם יגיע מישהו מאשור".

מה המסר שלך?
"הוא משתנה עם השנים, היום המסר העמוק שאני מרגיש שצריך לספר אותו הוא שיש הרבה טוב בעם שלנו ושלא מספיק מראים את זה. כשיש משהו רע אז מראים את זה ואתה רואה את זה הרבה ברשתות, אבל אני פוגש טוב בכמויות מדהימות ואני לא בטוח שאנשים יודעים כמה אנשים נפלאים יש בארץ הזאת. יש פה כמויות לא פרופורציונליות, זה לא דבר שקורה בעוד מדינות בעולם. אנחנו לפעמים חיים בהרגשה שהכל פה רע, באמת יש הרבה מה לתקן אבל צריך גם להאיר על הטוב. להצחיק אנשים בתקופה הזאת זה דבר שיש לו ערך נשגב, אני מקפיד לכל הופעה להזמין פצועים מהמלחמה וגם משפחות שכולות. אני שואל אותן למה אתן באות והן עונות לי: 'קרה לנו אסון, עכשיו יש לנו בחירה - להיות בתוך הדבר הזה או לתת לעצמנו הפוגה לצד הכאב שלא מתבטל'. כשאתה רואה אנשים צוחקים בתקופה הזאת, יש תחושה של שליחות. המשורר יהודה עמיחי אמר שבמדינה עם כל כך הרבה שמש המילים צריכות להיות צל, כי הרע מזדחל אלינו מכל מקום".

האם אתה רוצה את עצמך חוצה את הקווים ונכנס לפוליטיקה?
"לא."

אם יכולת לכתוב מכתב אישי ורשמי לממשלה, מה היית מבקש?
"שיתנו לאנשים את ההרגשה שהכאב שמלווה אותנו מדי יום כואב גם להם. אני לא אומר שזה לא כואב להם, אני רוצה להאמין שכן. אנחנו אומה מוכת כאב, ייתן לי שקט לראות שגם הם הולכים לישון עם הכאב הזה. זה קצת קרה בתחילת המלחמה, הייתה הרגשה שהם מרכינים ראש ושהמנהיגים שלנו מתביישים אפילו. לא צועקים, אומרים שזה גם עליהם. יכול להבין שמישהו בממשלה לא רוצה להביע את הרגש הזה כי אז זה מגדיר אותו כאשם, אני אומר שישחררו את זה ושזה לא קשור לאשמה - שיהיו איתנו בדבר הזה".

למה לא היית הולך לפוליטיקה?
"להיות חבר כנסת זה סתם, יש לך יותר השפעה אם אתה אדם מוכר. כדי להשפיע בפוליטיקה אתה צריך להיות שר, זה אחד שעובד אבל אני אחרי שעתיים מאבד עניין. צריך אנשים רציניים שיבואו לעבוד, לא אנשים מוכרים".

אם היית יכול לשאול את אבא שלך שאלה היום, מה היית שואל?
"מה קורה שם, מה יש אחר כך. דיברתי עם אנשים שהיו בין חיים למוות, הם מתארים. מישהו שכמעט נהרג סיפר לי שהוא הרגיש במאבק בין העולמות שמנסים למשוך אותו. מעניין אותי לדעת על הדבר הזה".