"לא רוצה להיות חסד עבוד חרדים רק כי אני על הרצף"
האם האנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי מרגישים שווים בחברה החרדית? שרי ענדן מגדירה את עצמה "חרדית, אוטיסטית וגאה בכך", אבל גם לפעמים מרגישה שמתייחסים אליה כמצווה או כחסד - לזה היא לא מוכנה. למי שמופיעה על המסך ב"ריאיון מיוחד" חשוב שנדע כיצד ראוי להתייחס למי שקצת שונה מאיתנו
בחברה החרדית יודעים לקבל אוטיזם, אבל האם האנשים שעל הרצף מרגישים כך גם? הכירו את שרי ענדן, שמופיעה על המסך ב"ריאיון מיוחד" (פרק חדש הערב, שישי, אחרי החדשות, ערוץ 12). היא גרה בבני ברק ומגדירה את עצמה "חרדית, אוטיסטית, וגאה בכך".
"להיות אוטיסטית חרדית זה עוד יותר קשה", סיפרה שרי איך זה מרגיש להיות על הרצף האוטיסטי בחברה. היא שיתפה כיצד נוהגים להתייחס אליה בסביבתה: "חרדים כן מקבלים צרכים מיוחדים אבל הם לא יודעים להכיל - הם לא רואים אותם כשווים אליהם אלא כמצווה או חסד. אני לא רוצה להיות חסד של אף אחד".
איפה את חווה הכי הרבה קושי בחיי היום-יום?
"חברתי. אני לא מוצאת עניין בחברה וגם אם אני רוצה לדבר עם מישהו אני נשמעת תוקפנית. כשאחי התחתן היה לי מאוד קשה להיות 'אחות של חתן', זה תפקיד שדורש. צרי להגיד מזל טוב, ללחות הרבה ידיים, אצלנו גם נותנים נשיקה על הלחי. המצאנו לזה קוד 'חנ"'ק' - חיבוק, נשיקה, קשר עין, אלה הדברים שצריך לעשות אבל זה חונק אותי. אני יודעת שצריך לעשות את הדברים האלה אבל הם לא באים לי בטבעיות, ואני גם לא מבינה למה. זה היה יום שעבדתי בו מאוד קשה אבל זה היה שווה את זה".
במה את הכי גאה?
"אני גאה בהרבה דברים אבל בעיקר ב'איי-קיו'. אני קולטת ומבינה הרבה יותר מהר וגם זוכרת יותר טוב. ידעתי לקרוא בגיל מאוד מוקדם, שנתיים וחצי. קלטו שאני מזהה יותר מילים משהייתי אמורה. למדתי בסמינר חרדי, מאוד ריגש אותי ללמוד שפה חדשה, אנגלית. הייתי קוראת את המילון העברי-אנגלי לפי סדר הדפים, זה היה כל כך לא שגרתי שבאו מכיתות אחרות להסתכל עליי".