יותר מידי גיבורים חזרו ועוד יחזרו מהמלחמה בעזה כשהם פצועים בגופם ובנפשם. אחד מהם הוא אלישע מדן, לוחם מילואים שבעת פיצוץ מטען במהלך הלחימה איבד ארבעה מחבריו ואת שתי רגליו. בריאיון ליאיר שרקי ואברי גלעד, הוא שיתף על רגעי האימה בהם היה בטוח שהוא עומד למות ועל השינוי המשמעותי בחשיבה שעשתה אצלו הפציעה יחד עם אירועי השבעה באוקטובר.
הסיפור של אלישע הוא אחד מיני רבים שמשקפים מעט מהתופת שעוברים הלוחמים בעזה. "ארבעה נהרגו, ביניהם המ"פ שלנו. מצאו אותנו חמישה פצועים אנוש, לצערי הרב נמחק לי הזיכרון כמעט מכל האירוע חוץ מדבר אחד. אני זוכר את הכאב, עפו לי הרגליים, נקטעו מהמטען. זה היה כאב מטורף, גם של הקטיעה וגם של חוסם העורקים והיו לי עוד כמה פציעות בחלל הבטן", שיתף מדן על הרגעים בהם היה בין חיים למוות.
הוא המשיך ותיאר את הרגעים בהם הוא הבין שזה כנראה הסוף: "אני זוכר שהתרכזתי בכל נשימה כאילו היא האחרונה שלי, ואני יודע שאני הולך למות. אני אומר וידוי ו'שמע ישראל', ונפרד. הייתי בהכרה עד בית החולים, הספקתי להגיד להם מה השם שלי ומספר אישי. אז מרדימים אותי ואני עובר סדרת ניתוחים שלקחה ארבעה, חמישה ימים ומעירים אותי. לקחו לי כמה ימים בהם הנפש שלי חושבת שאני עדיין בשדה הקרב בעזה והגוף נמצא בבית החולים שערי צדק".
הפציעה שינתה אצל מדן הכל, החל מהאובדן הפיזי ועד שינוי מחשבתי מוחלט. "עד השישה באוקטובר עמדנו בפני תהום גדולה, שני הצדדים. קיבלנו הזדמנות עכשיו לעצור לפני התהום ולבנות גשרים", משתף ומסביר את עמדתו החדשה: "צריך לעצור את ההתרסקות הבטוחה הזאת למטה. לוותר אחד לשני, לרצות מאוד להיות באחדות הזאת. רוב העם מאוד רוצה שני דברים: ניצחון ואחדות".