בדרך כלל שאנחנו רואים את הזמר המוכשר פבלו רוזנברג הרגש הכמעט מידיי שיעלה לנו בנוכחותו הוא בעיקר שמחה וקלילות. אבל לרוזנברג יש גם צד אחר, כואב ומתגעגע לאנשים שהיו העוגן שלו בחיים והם אינם עוד – ההורים שלו. בשיחה אינטימית ומרגשת עם רינה מצליח בפודקאסט "אמא, אבא ואני" הוא מדבר על הזיכרונות שהיו לו, ההתמודדות עם פטירתו הפתאומית של אביו והגעגועים שאיתו יום ביומו.

הכל היה רגיל בחייו של פבלו רוזנברג, הוא היה זמר מצליח, נשוי עם ילדים ועל פניו חייו היו מסודרים עד היום ההוא של תאונת הדרכים בה נהרג אביו ושבגללה נפרד ממנו לנצח. "זה היה ליד הבית שלי. נסעתי ליד התאונה לארוחת צהריים ואמא שלי התקשרה ואמרה שאבא לא חזר", רוזנברג נזכר ברגע הקשה מכל. למרות שלא ידע שמדובר בו, הוא חזר לזירת לתאונה שחלף על פניה, "אמרתי לשוטר שהיה שם שאני חושב שמדובר באבא שלי. ראיתי על הרצפה את משקפי השמש שקניתי לו שבורות וזרוקות שם והבנתי".

הכאב על מותו היה קשה מנשוא לכל המשפחה ואף היה חשש שאימו תמות מצער. אך לדברי רוזנברג משהו באיזון העדין הסתדר מאז שאביו עזב את העולם, "אמא שלי הסכימה לעבור ניתוח בלב. אשתו לשעבר של שמוליק אחיו, שרון חזיז, החלימה מסרטן. אחותי מצאה זוגיות ואני עזבתי את הבית ומצאתי את מירי". את ההסבר לכל מה שקרה, הוא מניח שיש איזשהו קשר להחלטות שאנשים עושים ברגעים טראגיים וקשים.

לפני שנתיים הוא התייתם משני הוריו כשאימו נפטרה. ואז הגיע גם מותה הפתאומי של אם ילדיו, נעמי. עם החיסרון שלהם, הוא מסתובב בעולם עם חלק אחד פחות בלב והרבה הערכה ואהבה אליהם שלא נגמרות אף פעם, "זה כאילו אני מחפש את האפיקומן, אבל לא יכול למצוא אותו לעולם, אי אפשר להשלים את החסר הזה". האזינו לפודקאסט המלא.

 >>מה היה בפרק הקודם? לפודקאסט "אמא, אבא ואני"