אברום בורג גדל בבית דתי לאביו ד"ר יוסף בורג, פוליטיקאי ורב, ורבקה אמו שהיא נצר למקים תנועת חסידות חב"ד. במהלך השנים הוא הפך לפוליטיקאי בעצמו ובהמשך גם לסופר. בורג התארח בפודקאסט של רינה מצליח, "אמא, אבא ואני", שם סיפר איך עם השנים הוא החל לאבד את אמונתו באלוהים, על החיים לצידם של הוריו ניצולי השואה, ועל היחסים איתם, אותם הוא מתאר כמעין כבוד הדדי אחד לשני - לא משנה מהן הדעות הפוליטיות.
"הוויכוח המרכזי היה וויכוח על המבנה הפוליטי, אבל לא על התכנים", הסביר בורג. למרות השוני כביכול בין דעותיו הפוליטיות של אביו לשלו, הייתה הפרדה מוחלטת בבית, כשהאווירה המשפחתית הייתה רגילה וחמה. אבל את הפעם הראשונה שבה הרגיש את האכזבה מאביו, הוא לא ישכח. אחרי שקיבל הצעה משמעון פרס להצטרף למפלגת העבודה וביקש שלא לפרסם אותה, יצא כך שאביו ראה אותה במפתיע בעיתון – "התרבות בבית, וכל מה שלא יהיה, שיהיה על השולחן. זאת הייתה הפעם הראשונה שאבא התבאס כי זה היה בחוץ, אבל לא יותר מזה".
אחד מהרגעים המרגשים ביותר, אשר נתנו לו את האופציה להכרת התודה להוריו היה אותו רגע מכונן כיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית לציון מאה שנה לקונגרס היהודי. "אבא שלי ישב שם למעלה ביציע עם אמא שלי וביקשתי מכל אחד מהניצולים שהיו בקונגרס לעמוד על הרגליים. הזכרתי את כל השמות ואת השם שלו לא קראתי, ואז נשמתי עמוק ואמרתי 'ואני מבקש מאבי מורי'".
את הפרידה מהוריו בורג מתאר כנקודות משיקות. שתיהן קשורות לזימור השירים שהם הכי אהבו בשעת הפרידה מהם לעולמים. "כולנו התכנסנו, כל הילדים והנכדים בחדר של אבא בבית החולים. התחלנו לשיר את המנגינה, מתוך האפלה, כשהוא לא בהכרה - הוא התחיל לחרחר, כאילו לשיר איתנו בקצב שלנו וזה נגמר". גם מאימו בחר להיפרד בשירה שגרמה להמונים בהלוויה להצטרף אליו ולחלוק לה כבוד אחרון בהחלט, "היה שם רגע של התעלות נפש". האזינו לפודקאסט המלא.