רפורמה או לא, כשזה מגיע לבית המשפט של מרגול זה באמת לא משנה. עם בעיות שכולנו יכולים להתחבר אליהם ביום יום, אנשים מכל רחבי הארץ מגיעים למקום בו הצדק נעשה. היישר מה-VOD של +12, השופטת מרגול מגיעה עם היועצים והמומחים המנוסים ביותר בתחומם. אז מי לדעתכם צודק ומי סתם בכיין? זה הזמן שלכם לשפוט.
אמיטל שריקי וגולן שריר מתגוררים בירושלים, שמה גולן מגדל שישה נחשים. לפני כשנה וחצי אמיטל מצאה את אחד הנחשים שותה מים באסלה, בנוסף היא מספרת שפתחה את המקפיא בדירה שלהם ומצאה שקית שחורה עם עכברים קפואים. מאז אותם טראומות, אמיטל דורשת לסלק את הנחשים מדירתם.
"אני וגולן חיים מזה ארבע שנים ביחד. אנחנו גרים בדירת סטודיו. הוא הביא בהתחלה שני נחשים, כיום זה כבר שישה. יום אחד חזרתי הביתה וראיתי שהדלת של השירותים פתוחה, ומצאתי את אחד הנחשים שותה מהאסלה, לפחות ניקיתי יום קודם".
"אני מגדל נחשים קרוב לעשרים שנה וזה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, זה רומן מאוד ארוך. היא ידעה את זה. נחש זה בעל חיים שאני קיים בשבילו, אני עורך הדין שלו"
צביקה פיק: "האמת שיש לי איכסה כזה, לדעתי את צריכה לעשות חושבים רציני מאוד. אני לא הייתי יוצא עם מישהי שיש לה נחשים. זה האיש, זה הנחשים, את צריכה לחשוב טוב".
ניקי גולדשטיין: "אני אמרתי גם לפני השידור, תראו לי אישה אחת שמוכנה להכניס נחשים הביתה. אני בעד אמיטל מאה אחוז, אתה יכול לעשות את זה, אבל מחוץ לבית, או מחוץ לארץ".
"הנחשים שלו אומנם לא ארסיים, אבל נחש באורך של 2.5 מטר יכול לחסל כבשה בשנייה. זאת חיה מסוכנת, יש כאן בפירוש אזהרה".
"גולן אתה כמעט עשית לי התקף לב, בא לי לזרוק אותך לבור עם נחשים. אבל ליבי יוצא אליך כי אתה אוהב את החיות המחמד המבהילות האלה. אבל אם אתה רוצה לשמור על הזוגיות שלך ועל אמיטל, אז אתה שוכר מחסן מחר ושם את הנחשים במחסן למען הזוגיות שלכם, וזוהי פסיקתי!".
ג'ורג' וסילי הוא אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה. הוא מגיע לכל האימונים ולכל המשחקים כשהוא לבוש במדי הקבוצה עם שלטים ומגפון. ילדיו של וסילי מתלוננים על כך שהוא לא נמצא איתם בשבתות, ולא מבלה איתם מספיק זמן.
"אנחנו רוצים שהוא יהיה איתנו יותר. הוא הולך למשחקים ולא נמצא בבית, מעניין אותו רק מכבי חיפה לא מעניין אותו שום דבר. הוא מבטיח לנו דברים ולפעמים לא מקיים".
"זה החיים שלי. אני קם בבוקר ואני רואה ירוק. היה מצב שלא הייתי אוכל דברים אדומים, לא עגבנייה ולא אבטיח. פעם ראיתי תחתון אדום בחדר הלבשה של הקבוצה ושרפתי את זה. בגלל זה לא הכנסתי את זה הביתה, אמרתי שיש משוגע אחד בבית וזה מספיק".
נוגה: "שיהיו לך תחביבים ותעוף על זה – תלבש ירוק ותאכל ירוק, אבל כשהילד אומר לך שאתה מבטיח ולא מקיים, זה שובר לי את הלב. אין שום דבר שיפצה על זה".
אלון: "הוא עוזר לקבוצה, בכל מה שקשור מסביב למשחק אם זה לארגן שלטים וכאלה. אבל אני לא רוצה להזיק לילדים האלה, אני רוצה שיהיה גם איתם. תעזור להם ומכבי חיפה תנצח".
"אני אישית לא משתגעת על כדורגל ואף פעם לא הבנתי את הטירוף של האוהדים המושבעים, אבל ילדים יקרים אתם מבינים שאבא שלכם אוהד שרוף עמוק, ומה שאתם מבקשים הוא על גבול הבלתי אפשרי, אין סיכוי שהוא יוותר על מכבי חיפה אי פעם. אבל וסילי אתה חייב לזכור שלפני שאתה אוהד, אתה אבא. אני פוסקת שאתה תוותר על משחק אחד פעם בחודש ותישאר איתם בבית, וזוהי פסיקתי!".
הפרק עם היועץ הבכיר אלון מזרחי
אלון אלנקווה הוא מטפל אלטרנטיבי. אשתו רות אינה מרוצה מהקריירה החדשה וטוענת כי עליו לשוב אל תחום ההייטק אותו עזב בשאת נפש. אלון לא יכול לסבול את עברו ומעדיף להתרכז במקצועו הנוכחי שכמעט ואינו מניב הכנסות. רות דורשת מאלון להחזירם לרמת החיים אליה התרגלו.
"אני מבקשת ממנו במילים עדינות שיחזיר אותי למצב החיים שלנו כשהיה בהייטק. הוא עשה את ההחלטה לבד, בוקר אחד גיליתי שהוא לא בעבודה ושירד לסיני. הוא הגיע להחלטה עם עצמו".
"זה נכון, עבדתי בהייטק ואהבתי את העבודה, באיזשהו שלב זה נגמר לי. עבדתי כמעט חמש שנים בחברה ובהתחלה נהניתי מאוד, אבל באיזשהו שלב נגמרה לי שמחת החיים לקום בבוקר. אין לי מה להגיד בעניין סיני. זה היה קצת להכניס לה שהיא לא שמה לב לעניין, אני ככה כבר תקופה ואני מתפוצץ מבפנים".
דורי בן זאב: "הוא טוען שלא ראתה אותו כל הזמן, היא קצת לא הסתכלה עליו. אני חושב שניהול החשבונות ביניהם לא נחוץ, הם שני אנשים יפים חכמים ונבונים, למה שלא ידברו?"
גבי גזית: "אם הוא היה מרוויח במסאז'ים פי שניים ממה שהרוויח בהייטק, איך היית מגיבה? ואלון תגיד לי, אתה ילד קטן? אתה בן 40. יש לך אישה מדהימה, תלך ותדבר איתה, מה קורה לך".
"שני צעירים יפי מראה יפי טוהר ונעימיי הליכות, זה דבר פעוט וקטן שאתם יכולים לסדר. את נראית כמו שכל גבר היה רוצה שתהיה לו, ואתה נראה משאת נפשה של כל אישה, חתיך הורס. הוא אהב הייטק, את אהבת שהוא בהייטק, אבל לא עוד, הוא לא רצה. זה חנק אותו וליבו הלך שבי אחרי דברים רוחניים יותר. חבקי אותו אל ליבך יש לך אחלה בעל שבעולם. ואתה אם לא תשים לב אליה יקחו לך אותה. תנו אחד לשני מרחב וספייס, זו פסיקתי!".
גבי דרור היא קוסמטיקאית ואם חד הורית מחולון, היא עובדת שעות רבות כדי לפרנס את משפחתה וטוענת שבתה לא עוזרת בבית ומרבה לדבר בטלפון. כאקט חינוכי היא מסרבת לטפל בבת שלה. זאת טוענת כי לא ייתכן שאמה הקוסמטיקאית לא תטפל בה.
"אני בת 16 בגיל ההתבגרות ומרגישה שאני ממש צריכה לטפל בעצמי, כולם אוהבים להיות מטופחים בימינו, גם אנשים מתבגרים. אמא שלי קוסמטיקאית ואני רוצה שהיא תטפל בי, היא תמיד מתחמקת איכשהו כי יש לה הרבה עבודה".
"אני אם חד הורית וכל העול נופל עלי. טיפולים במשך היום, משק בית ויש לי שתי בנות. אני מגדלת אותן כבר עשר שנים לבד והכל עליי, הן לא עוזרות לי בבית ולא עושות כלום. אני מתרוצצת כל היום ובסוף היא גם מבקשת טיפול, אין לי כוח. היא מתנהגת כאילו היא לא גרה בבית".
"גם הבת שלי בת ה-14 דואגת לטיפוח שלה. זה נורא חשוב להתחיל דווקא בגיל הזה לטפח את העור, אבל אם הבת שלי הייתה עושה לי את הבלגן הזה, חבל לה על הזמן".
דידי הררי: "האמא צריכה לטפל בילדה שלה, שתראה טוב שהיא הולכת לבית הספר או לכל מקום. מצד שני ילדה שרואה את אמא שלה קורסת תחת עומס העבודה, כמו שאת אומרת, היא מלעונה לא קטנה. שהילדה תעזור בבית ותקבל טיפול בהתאם".
אורלי לוי-אבקסיס: "עם הילדה שלי אני כל הזמן מנסה פסיכולוגיה הפוכה, אולי שווה לה לנסות גם".
"אני באופן לא מפתיע מלכתחילה בעד האמא, אישה עצמאית לכל הדעות שמגדלת את ילדיה לבד ונותנת להם בית חם, היא ראויה אצלי לכל המחמאות. בתור קוסמטיקאית אסור לך להזניח את בתך, אבל היא צריכה להוכיח שהיא ראויה לטיפולים שלה. אני קובעת שפעם בחודש בלבד אור תקבל טיפול מאמא, אבל היא צריכה להרוויח את זה ביושר על ידי התנהגות טובה, וזוהי פסיקתי!"
דידי הררי ואורלי לוי-אבקסיס עוזרים להגיע לצדק
נועם שמש הוא אמן וצייר קירות מוכשר. אשתו לינור משמשת כמנהלת העסקית שלו, ואחראית לשיווק ומכירת הציורים. היא טוענת שהוא לא מספיק לסיים את ציוריו בזמן ומאכזב את הלקוחות ומעמיד אותה במצבים מאוד לא נעימים. לינור מאיימת להפסיק לטפל בעניינו של נועם אם לא ייקח את עצמו בידיים.
"אני מתחייבת בפני הלקוחות שהכל יהיה מוכן עד תאריך מסוים, הרבה פעמים הוא לא עומד בזה ואני צריכה לאכזב לקוחות. חלק מהלקוחות מבינים וחלק לא, קשה לאנשים להבין את עניין המוזה".
"יש דבר שנקרא מוזה וקשה לצייר כשאין אותו. ההקבלה היחידה שאני יכול לעשות לזה זה סקס, כשיש חשק לסקס או כשאין חשק. אי אפשר להסביר בצורה אחרת למי שלא יוצר או עושה משהו כזה. יש ימים שאני לא יכול לצייר ויש תחושה של מחסום. זה לא משהו מכני, אי אפשר לצייר כשאי אפשר".
פלאטו שרון: "אני מכיר הרבה אומנים ויש לי 2000 תמונות בבית, היא לא יכולה לשנות כלום אצלו, זה האופי שלו. כל האומנים הרציניים ככה".
שרית וינו-אלעד: "תשמור את המוזות ואת העניינים האלה לדברים שהם לא בהזמנה, כשאתה עושה ציור בבית. כשמישהו אומר לך: 'אני רוצה במבי, שמש וענן בחדר של הילד' לך צייר במבי, עזוב אותך ממוזה".
"אני כאמנית יכולה מאוד להתחבר אליך, אני מבינה, לפעמים אין חשק. אבל ידידי הטוב, אתה צריך לברך את אלוהים שפגשת את ציידת הכישרונות גברת לינור. לינור אני מעריכה אותך על מה שאת עושה ובלעדיה אתה תרעב ללחם. אתה חייב להעריך אותה כדוחפת ומנהלת אישית. לינור בהסכמים הבאים את מכניסה סעיף שאומר שכל יום איחור יגרע חמישה אחוזים מהמחיר שהיה נקוב למעלה בחוזה. זוהי פסיקתי!".
יהודית מוסקוביץ' ומרים אברהמי הן חברות טובות מזה 20 שנה. יהודית טוענת שתמיד, אבל תמיד, מרים איחרה לכל מפגש אפשרי. היום היא דורשת ממנה לחדול מהאיחורים הקבועים.
"אני תובעת את חברתי מזה שנים רבות על תכונתה התמידית לאחר, היא לא מגיעה בזמן לאף פגישה זה כבר עולה על העצבים. אני מגיעה יותר מדי מוקדם וזה לא עוזר לי. היא מאחרת שעה, אחר כך לוקח לנו עוד שעה עד שהיא מחליטה איפה היא רוצה לאכול, בשלוש בצהריים אני כבר מעולפת".
"קודם כל אני לא מזלזלת בה, היא חברה טובה שלי. אבל זו מחלה גנטית שתבועה בי, אני לא מסוגלת להגיע בזמן. עבדתי 32 שנה במפעל ותמיד איחרתי. ניסיתי לטפל בזה בכל דרך שלא תהיה, אני לא מסוגלת לעמוד בזה"
ליהי אלון: "לי קשה כי אני יקית בעצמי. מבחינתי אין איחורים, בחיים לא איחרתי. אני ממש מבינה אותך ואני חושבת שבן אדם שמאחר הוא מזלזל בזמן של אחרים. אם אדם שמאחר לי ברמה כזאת אני לא רוצה להיות חברה שלו".
ניקי גולדשטיין: "אני בצד של מרים, אני גם מאחר כרוני, אני מאחל לכן שעד גיל 120 תמשיכו לאחר אחת לשנייה ותהיו חברות טובות ומקסימות. זאת לא סיבה להתעצבן, יהודית את צריכה להתחיל לצאת שעה אחרי ממה שקבעתן".
"איחור זה דבר מעצבן, איחור שווה זלזול וחוסר התחשבות בצורה מוחלטת ורשלנות מעליבה בצורה נוראית. מה שאני הייתי מציעה ליהודית זה לעשות שיחה איתה ולא לנסות לחנך אותה".
"לכאורה זה נראה כמקרה ברור לחלוטין, יש צד שנפגע וצד מאחר. אבל כאן מדובר בנשים שעברו דבר או שניים בחייהן ולא פשוט לשנות הרגלים ישנים. לי נראה שיהודית למדה לקבל ולאהוב את מרים למרות האיחורים. יאללה סולחה!"