"פחדתי שאירשם בהיסטוריה כמי שסיימה את האפשרות של נשים אי-פעם להיות טייסות"
אליס מילר הובילה לפסק הדין הדרמטי בבג"ץ שאפשר לנשים להתמיין ולהתגייס לקורס טיס, אבל חלומה הגדול לא התגשם. בסרט "חתכה את השמיים" ליוותה העיתונאית אדוה דדון את מילר ושמעה על הסוד שבגללו לא הפכה לטייסת בחיל האוויר ("חשבתי שהרעילו אותי"), הלחץ הגדול לאכזב ("לא רציתי להיות הראשונה שנכשלת") - והמטרה שסימנה: "לא אסיים את חיי בלי לעבור בכנסת"

בשנתיים האחרונות לחמו, ועדיין לוחמות, לא מעט נשים צעירות מול האויב באוויר, בים וביבשה. לא בטוח שכולן יודעות שלפני 30 שנה הייתה אישה אחת אמיצה ונחושה שבזכותה נפתחה להן הדלת. הערב (שישי) ליוותה עיתונאית חדשות 12, אדוה דדון, בסרט "חתכה את השמיים" את אליס מילר, האישה שהוכיחה שהשמיים אינם הגבול, אבל שילמה על כך מחיר כבד.
כשהייתה בת 23 בלבד עשתה היסטוריה כשפתחה את האפשרות של נשים להתגייס לקורס הטיס היוקרתי, וכעת היא חושפת מדוע לא התגייסה בסופו של דבר לקורס. "זו הייתה אפזיודה רגעית", היא מספרת למצלמה על האירוע שהוביל לקריסת חלומה הגדול. אף שלא הפכה לטייסת הספיקה מילר לשבור אין-ספור שיאים ב-30 השנים שלאחר מכן, והגיעה קרוב מאוד לירח.
המשיכה לחלל הייתה שם בגיל מאוד צעיר. "עליתי עם המשפחה מדרום אפריקה, ואני זוכרת את עצמי בגיל 15 מביטה למעלה במשך שעות ולא מאמינה שאנחנו חלק מהדבר הזה. הבנתי שאני חייבת להגיע לשם, ושהדרך שלי לעשות את זה היא להיות אסטרונאוטית", סיפרה.
חברים קרובים של מילר ידעו לספר כי מאז ומתמיד ראו אותה כ"אליס בארץ הפלאות", נלהבת, רואה את הטוב שבכל דבר - ובעיקר בעלת מעוף ונחישות. וכששומעים את הפשטות שבה ראתה מילר את הדברים, ניתן להבין איך החליטה בהמשך לערער על סמכותו של חיל האוויר הישראלי השמרני. "שלחתי מכתב לנאס"א ושאלתי אותם איך אני יכולה להיות טייסת של חללית. אחרי כמה חודשים קיבלתי תשובה שאני צריכה להיות טייסת קרב עם אלף שעות טיסה. אז הבנתי שאני צריכה להיות טייסת קרב", ככה פשוט.
"מיידלע": המכתב לנשיא המדינה שהצית סערה
היום זה נראה טבעי שיש נשים טייסות אבל עד 1995 הן לא היו יכולות להתגייס לקורס, ומרבית התפקידים המשמעותיים האחרים בצבא היו חסומים בפניהן. ועדיין, התברר שדווקא הייתה טייסת קרב שהשתתפה כבר במצבע קדש, יעל רום, שאף הצניחה במתלה. "עשו ניסוי עם ארבע טייסות, אמרו שהניסוי לא הצליח וסגרו את הגולל", הסבירה מילר. "נפגשתי איתה והיא אמרה לי שמי שמחליט זה הגברים ושלא יהיו נשים טייסות".
רום אמרה למילר שהדבר הכי קרוב שהיא יכולה לעשות זה להירשם ללימודי הנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון שבחיפה, שרק כך תוכל להתקרב לנושא. "התגייסתי לעתודה אקדמית, וכשנתיים לתוך הלימודים סבא שלי נפטר והשאיר ירושה. בגלל שאם מוציאים ירושה מדרום אפריקה מאבדים את רובה", שיתפה.

ההורים, שאולי קיוו ש"הגו'ק" יעבור, הציעו שאליס תטוס לדרום אפריקה, תוציא רישיון ותחזור הביתה. "זאת הייתה אחת החוויות המטורפות שהיו לי בחיים, לא אשכח את היום שפתחתי מצערת, רצתי על המסלול, משכתי בהגה גובה, ופתאום לא הייתי קשורה לאדמה", תיארה בעיניים נוצצות. "אחרי חמישים שעות טיסה הוצאתי רישיון. לקחתי מטוס, שק שינה ומזרן ויצאתי לניווט ברחבי דרום אפריקה, רק אני והמטוס. נהניתי בטירוף מכל דקה, והייתי טייסת מעולה. לא הצלחתי להבין לרגע מה הבעיה פה. חזרתי לארץ והחלטתי שאני שולחת מכתב לצה"ל שאי אפשר לסיים ככה את הסיפור הזה".
במכתב שכתבה, שוב בפשטות, לצבא ביקשה מילר להבין מדוע היא לא יכולה להיות טייסת. "כתבו שכדי להיות טייסת אני צריכה לחצות גבולות ושנשים לא חוצות קווי אויב. למחרת ראיתי כתבה על רופאות מוטסות שחוצות ללבנון, ושלחתי מכתב נוסף. קיבלתי תשובה שאני לא יכולה ושאפסיק לשלוח מכתבים. הייתי מבריקה בלימודים, ספורטאית, בעלת קורדינאציה גבוהה, למה זה לא מספיק?", תהתה. "הייתה בי תחושה פנימית של חוסר צדק בסיסי לנשים, זה קומם אותי".
הרצון לקבל תשובה מנומקת גרם לבחורה הצעירה בת ה-19 ללכת לכנסת ישראל, ולפזר 120 מכתבים לחברי הכנסת. הפניות של מילר לא נענו, למעט תשובה אחת מלימור לבנת שטענה שהיא צודקת אבל שאין מה לעשות. מילר, כהרגלה, לא ויתרה ופנתה לנשיא המדינה באותם ימים, עזר ויצמן.
ויצמן, שהיה טייס בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, הצטרף לאחריה לארגון ההגנה כטייס בשירות האוויר, שממנו צמח חיל האוויר הישראלי ולימים היה מפקדו השישי. "מאז שאני ילדה קטנה", כתבה מילר במכתב לנשיא, "כשכל שאר הילדות רצו להיות רקדניות או אחיות, אני רציתי להיות טייסת. האמנתי בכל ליבי כי מטרתי בת השגה. לא נסוגתי עד ליום שבו פתח צה"ל את דלתותיו בפניי. על דלת אחת הכניסות הראשיות היה טבוע תמרור ענק האומר: 'אין כניסה לנשים', ללא תירוץ וללא הסבר". להפתעתה הנשיא ויצמן חזר אליה.
"הוא כתב לי להתקשר אליו, הלכתי לטלפון ציבורי והתקשרתי לנשיא. הוא אמר: 'תקשיבי מיידלע, ביום שבו תמצאי גבר שיודע לסרוג גרביים, תהיה אישה טייסת", סיפרה מה נאמר בשיחה. "הוא הוסיף כי 'ביום שבו יגדלו לי שערות על כף היד תהיה אישה טייסת'. הייתי די בשוק, פעם ראשונה ששמעתי בעצם למה אין נשים טייסות. כי הוא הנשיא, גבר, והגברים מחליטים שנשים לא תהיינה טייסות. זו הייתה התחושה שלי. זה לא קשור לבעיה אינהרנטית באישה, פשוט לא התאים להם".
הפרשן הצבאי והמגיש, יואב לימור, הסביר על הלך הרוח שרווח באותה תקופה. "ויצמן הוא מהדור של טייס קרב של שנות ה-50 וה-60, פיקד על החיל ההרואי שניצח את כולם באזור", אמר והדגיש: "הוא לא הבין מה זה שהשנים, שבמקסימום היו פקידות בטייסת, רוצות להיות שוות. 'הטובים לטייס, הטובות לטייסים', זה סלוגן שלקח לחיל הרבה זמן להשתחרר ממנו".
מילר ההמומה התקשרה מיד אחרי השיחה למאמנת הכדורסל שלה והיא הפנתה אותה לעיתונאית עירית לינור. "לינור שאלה אם אני בטוחה שזה מה שהוא אמר לי, 'מיליון אחוז' השבתי. למחרת הגעתי לפקולטה, ושמו לי את הכורת הראשית של 'חדשות' על השולחן. הייתי הכורת הראשית, והדבר יצר עליהום תקשורתי שלם".

ברגע הפכה הנערה האנונימית לעניין, והוזמנה לתוכנית "המעגל" של דן שילון, מדורת שבט של אותם ימים. שם ישבה לצד גברים שזלזלו ברצונה וביכולתה להיות טייסת, כשגם רון חולדאי טייס קרב ומי שהיה באותה תקופה מנהל בית ספר הגימנסיה, הביע ספק. "הוא אמר שהתפקיד של צה"ל הוא לא למלא את שאיפות בני האדם לעוף. באמת חשבתי לפני שהלכתי לתוכנית 'מה הכי גרוע שיקרה?', אבל אמרו דברים שאני לא מאמינה שאפשר לדבר ככה לאנשים", נזכרה. " כל ההערות הציניות של חולדאי. חלק מהציניות שהייתה במהלך התוכנית הייתה כי לא הייתה להם סיבה שאישה לא תהיה טייסת".
הרעש התקשורתי שייצרה מילר לא נעדר מעיני נשים הפעילות לשוויון זכויות חברתי באותה תקופה. הן הגישו, בהובלת חברת הכנסת נעמי חזן ממרצ, עתירה לבית הדין הגבוה לצדק בירושלים. "שנות ה-90 היו שנות תקווה. אהרן ברק נשיא העליון, וחווינו את תור הזהב של זכויות האדם. קיווינו שהצלחה בבג"ץ תשפיע על נשים בישראל ולשנות נורמות בצבא", אמרה נטע זיו, עורכת הדין שהובילה את התיק של מילר.
גם המגישה והפרשנית המדינית של חדשות 12, דנה ויס, שהחלה את דרכה ככתבת משפטית צעירה בערוץ 2 החדש, זוכרת מה שבג"ץ מילר גרם לה להרגיש. "הייתי בת 24, ואם היית עושה לי רנטגן, היית רואה מחשבות של 'אני לא טובה או יכולה'. באה בחורה בת 19 ובלי להתבלבל אמרה: 'אני, את קודש הקודשים של מדינת ישראל, הולכת לשנות'", אמרה ויס.
יואב לימור, שהיה כתב צבאי צעיר באותם ימים, הסביר כי הפנייה לבג"ץ נראתה תלושה באותם ימים. "הצבא נלחם בדרום לבנון, מלחמה רחוקה שהעסיקה רק את הישראלים שגרו סמוך לגבול או שהילדים שלהם שירתו שם. פתאום הגיע בג"ץ, בחורה שרוצה להיות טייסת קרב. האפליה הייתה כל כך מובנית שכשבאה אליס מילר, אישה, וביקשה להיות טייסת קרב, הסתכלו עליה כאילו נחתה מחללית", תיאר ווייס הוסיפה: "היה לי ברור שזה יהיה פרויקט הדגל שלי. הבנתי בבג"ץ הזה את המשמעות של היותי אישה בתפקיד הזה, אישה שיש לה זכות להחזיק מיקרופון".
עו"ד נטע זיו הסבירה כי טענות המדינה היו שנשים לא יוכלו לשאת שבי ולכן אינן יכולות להיות טייסות. "המדינה לא אמרה שלשנים אין יכולות להטיס מטוס, אלא שהיא משקיעה הרבה כסף בכל טייס ושמפיקים ממנו הרבה לטווח ארוך. בנשים, גם אם ישקיעו בהן, יקבלו פחות וזה לא שווה את זה. גם גברים נושרים. בוודאי שאפשר להכיל תקופות שנשים לא עובדות כי הן יולדות", אמרה.

הסיקור התקשורתי גבר ככל שהתקדמו הדיונים בבית המשפט. "זה היה מקרה קלאסי של מישהי אחת שלא מוותרת ומעוררת עניין, אבל גם התנגדות", הסבירה דנה ויס. "הזלזול שהיא חטפה מכל עבר חלחל לבית המשפט, וגם השופטים הבינו שיש מקרה שאפשר לעשות בו היסטוריה. אליס הצליחה לייצר סדר יום".
חברת ילדות קרובה של מילר, ד"ר דנה בלאנדר, תיארה את האתגר הגדול של מילר באותם ימים. "אליס לא הייתה מוכנה למה שקרה לה, זה באמת היה המפץ הגדול של החיים שלה. בתמונות מאותו יום בבג"ץ רואים ילדה עם קוקו, עיניים תמימות והמולה גדולה מסביב", נזכרה.
בזמן המשפט ההיסטורי המשיכה מילר במקביל בחייה ויצאה לקורס קצינות. כעת עליה לעמוד בחובותיה כצוערת, ובמקביל להתייצב בדיונים שעוררו עניין תקשורתי רב. "היה פער מאוד גדול בין חיי היום-יום שלה לדיונים. היא צריכה לעמוד במסדר בוקר, ומצד שני ממש באותו זמן היא מופיעה בבית המשפט. כולם מצלמים אותה והיא עושה מהפכה", אמרה בלאנדר. "הצבא מגמגם מול העתירה שלה, ואז היא צריכה לחזור להיות אליס מילר, צוערת מן השורה בקורס קצינות".
"חשבתי שבכוס המים יש רעל"
לקראת הכרעת בג"ץ מילר החלה לחוש את הלחץ שגדל. עתירה היסטורית, קורס קצינות, ואפילו אהבה ראשונה. "הייתי עסוקה בבן הזוג, ופתאום עלו ספקות ברגע שלפני שהפסיקה קורית. תהיתי מה יקרה אם יפסקו שאישה לא יכולה להיות טייסת, שאירשם בספרי ההיסטוריה כמי שסיימה את האפשרות של נשים אי-פעם להיות טייסות", נזכרה מילר בחשש שליווה אותה. "מצד שני, אם אני זוכה בבג"ץ, עכשיו אני צריכה להוכיח שאני יכולה להיות טייסת. הדבר האחרון שרציתי היה שצלמים יצלמו את האישה הראשונה שנשברת ולא מצליחה. הרגשתי את כל הלחץ נבנה בצורה קשה מנשוא. הרגשתי שאני עומדת מול כל העולם".
הפער בין קורס הקצינות, שם מילר היא עוד אחת מצוערות שמנסות לסיים בהצלחה, לבין הדיונים בבית המשפט שכל המדינה עוקבת אחריהם, התחיל לתת את אותותיו. "בשלב מסוים היה ברור למפקדות שאני עוברת משבר רציני שצריך לטפל בו", אמרה מילר.
מילר שידרה קור רוח, אבל אז הגיעה שבת אחת בקורס הקצינות ששינתה הכל. מה שקרה שם נשאר לא פתור, 30 שנה שהיא סוחבת את הסוד הזה, ומתברר שלא רק היא. שני וייל, מי שהייתה מפקדת צוות בקורס הקצינות של אליס, משתפת בסוד הגדול, זה שהוביל את חיל האוויר למנוע ממילר להתגייס לקורס.
"שנים זה היה סוד והייתי עם זה לבד, זה היה במוצאי שבת. הייתי קצינה תורנית, ואליס הגיע ואמרה שיש משהו מאוד חשוב שהיא צריכה להגיד לי", נזכרה וייל. "היא סיפרה שהיא משתייכת ליחידה סודית ושקרה משהו דרמטי שהיא חייבת לצאת כדי לעזור להציל אישה. היא אמרה שאם לא אתן לה לצאת, היא תלך לבד. ידעתי שהיא מסוגלת".
אליס הוסיפה ונזכרה: "הגעתי למשרד של שני והיא נתנה לי כוס מים. חשבתי שזה משהו אחר, שהכוס היא משהו עם רעל או שמישהו רוצה להרעיל אותי, לא קשור למציאות. שני הבינה שצריך להפנות אותי לבריאות הנפגש בצבא שיבדקו מה העניינים. אני חושבת שזה היה לחץ גדול שנבנה אצלי, אבל לא יודעת עד הסוף".
הקצינה שני פחדה שיקרה למילר משהו, אך לא חשבה כי היא אובדנית. "היה חשש שהיא תצא מהבסיס ושבחוץ יקרה לה משהו. בשלב מסוים אמרו לי להביא אותה למפקדת הבסיס, ההורים שלה היו שם, בן הזוג והקב"נית. אליס הסתכלה אליי במבט של אכזבה ובגידה, זה ישב לי על הלב והלך איתי לא מעט שנים", אמרה ומילר הבהירה: "הצבא לא קבע שזה התקף פסיכוטי, חד-פעמי ומאז לא קרה שוב".
הקב"ן החליט שמדובר באפיזודה חולפת שמקורה בלחץ שבו הייתה נתונה מילר, ואפשר לה לסיים את קורס הקצינות. אבל, בשלב זה כבר ברור שגם אם תעבור את מבחן בג"ץ, מילר לא תוכל להסתיר מחיל האוויר את ההתמוטטות שחוותה.
הכרעה בבית המשפט בירושלים. בית המשפט הגבוה לצדק קבע ברוב של שלושה מולם שניים כי הטובות לטייס וקיבל את העתירה. השופטים דליה דורנר, טובה שטרסברג כהן ואליהו מצא תמכו, ולעומתם השופטים יעקב קדמי וצבי טל התנגדו.
"השופטת דורנר אמרה את אחד הדברים המרגשים ששמעתי בבית המשפט", נזכרה מילר. "הרצון שלנו להעמיד צאצאים הוא רצון של החברה כולה. גם גברים וגם נשים רוצים ילדים, וזה שאישה קיבלה את היכולת המופלאה לשאת עוברים בבטן וללדת אותם, לא אומר שהיא צריכה להיענש על כך".
השופט קדמי, שכאמור התנגד, קבע בפסק דינו כי "קרוב לוודאי שטייסת לא תוכל לענות על מלא הציפיות בדבר משך השירות ותתקשה ביותר בנשיאה במעמסת הבטחת הכושר המבצעי לאורך שנים". השופט טל הסביר את ההתנגדות בשיקולי תקציב, היריון ולידה. "בתקופה ההיא היה צריך שינוי", הדגישה עו"ד נטע זיו, "אני זוכרת שהשופט טל אמר: 'היא תעלה למטוס עם הסלקל?'".
ניצחה, אבל לא תגשים את החלום
למרות שניצחה, בשלב הזה ידעה מילר שאת החלום שלה היא לא תגשים אבל הודתה כי הרגישה בעיקר הקלה. "ירד ממני המשא הכבד להחזיק את הדגל ולרוץ אל מול כל העולם עם הדגל הזה כשלכל העולם יש מה להגיד. אני לא מאמינה בלבכות על חלב שנשפך, החלום נגוז וזה כבר לא רלוונטי", אמרה והמשיכה: "לא אהיה טייסת בחיל האוויר, ועכשיו יש השאלה איך אספר את זה לעולם".
באופן רשמי הודיע חיל האוויר שאליס מילר לא נמצאה מתאימה לקורס הטיס בגלל מוטיבציית יתר. "אני מעריכה את חיל האוויר שהלכו יחד איתי, שמרו עליי כקצינה שחשוב שתמשיך לשרת איתם לאורך השנים", סיפרה מילר.
דנה ויס הקבילה את סיפורה של מילר למשה רבנו. "היא ראתה את הדרך, סימנה לאן צריך להגיע אבל לא הגיעה לארץ המובטחת. כשאני מבינה שהיא התמוטטה ולכן לא הגיעה לקורס זה רק מחזק לי את הסיפור. היא סמל ששילמה מחיר, ועדיין יש לה אמונה ביכולות שלה. זה שיעור חשוב", קבעה.

למרות קביעת בג"ץ, בשנים הבאות חיל האוויר ערם קשיים. "בקורס הראשון שהיה אחרי הפסיקה אמר מפקד הקורס: 'על גופתי המתה תגמור פה טייסת", סיפרה מילר. בקורס הראשון בשנת 1996 התקבלו שבע נשים, אך נשרו בזו אחר זו. רק בשנת 2001 סיימה לראשונה אישה את הקורס, רוני צוקרמן, והייתה לטייסת הקרב הראשונה.
אליס אומנם לא הייתה טייסת קרב אבל שירתה 14 שנים כמהנדסת בחיל האוויר בתפקידי פיתוח וייצור והשתחררה בדרגת רב סרן. הדלת שפתחה אפשרה לנשים רבות אחרות להגיע לכיסא הטייסת. מאז הצטרפו לחיל האוויר עשרות לוחמות אוויר.
דדון ומילר פגשו כמה מהן ושמעו מה היה בג"ץ מילר בעבורן. "בגללו אנחנו כנראה פה. הוא פתח את הדלת", הן אמרו. רס"ן במיל' שירי, לשער נווטת תובלה בטייסת 131 הוסיפה: "בזכותה אנחנו כאן, אבל גם בעבורנו לקבל את הזימון היה מאבק. היינו צריכות לבקש מהצבא שיפתח את התיקים שלנו ושיראו שאנחנו מתאימות".
ובחזרה לימינו, שגם הנשים משלמות את מחיר הדמים של המלחמה. "נשים לקחו טנק ונסעו אל העוטף, דרסו והרגו מחבלים. אין ויכוח אם נשים יכולות להילחם בטנק מול אויב אחרי שאור בן יהודה הובילה את הלוחמות שלה בתוך עזה והרגו מחבלים. ההוכחה כבר הייתה, זו המציאות".
אחרי שחרורה מחיל האוויר יצאה מילר לטיול בהודו, ושם, במקום הכי לא צפוי, פגשה את שאלב. הבחור המקומי הפתיע אותה כשהבינה מה ייחוסו המשפחתי. "שאלתי אותו מה אבא שלו עושה, הוא אמר שהוא טייס בחיל האוויר, אבל שהוא כבר לא טס אלא מפקד החיל", אמרה בחיוך.
בכל מקום שבו הייתה, שברה אליס קירות וניפצה תקרות אבל תמיד הייתה עסוקה בחיפוש האתגר המשמעותי הבא. עכשיו היא מנכ"לית של עמותת "נתן" לסיוע הומניטרי חובק עולם, היא מקדישה זמן להרצאות ומסמנת מטרה מסקרנת: "לא חושבת שאסיים את החיים שלי בלי לעבור דרך הכנסת, אני יודעת שיש לי את היכולת לעזור להפוך את המקום הזה למקום שבו רוצים לחיות בו. כל חיי אני מכינה את עצמי לדבר הזה".