"אסור לך לבכות או להשמיע קול עד שיוציאו אותך מהשק"

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחו עם משדר "זיכרון בסלון", בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, סיון רהב מאיר, עדינה בר שלום, עברי לידר, אליאנה תדהר, חיים אתגר וניצול השואה מרדכי צ'כנובר, אשר חלק את זיכרונותיו האישיים - החיים הבלתי אפשריים במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שחרור המחנה על ידי הבריטים והאיחוד עם אביו לאחר המלחמה.

לידר סיפר כיצד שרדה אמו דליה את השואה, בראש ובראשונה בזכות חילוצה מגטו ורשה. "כשאמא הייתה בת שלוש וחצי, אבא שלה קיבל החלטה", הוא תיאר, "דרך קשרים ואנשים שהכיר קודם, סידר איזו שרשרת חילוץ. הוא לקח את הבת שלו, שהייתה אז בגיל שהבן שלי עכשיו, שלוש וחצי, והלך איתה בוקר אחד ליד הגבול של הגטו".

"הייתה שם כרכרה שמובילה מצרכים פנימה והחוצה. על גג הכרכרה היה שק אוכל של סוסים. הוא הסביר לה שאסור לה לבכות או להשמיע שום קול עד שמישהו יוציא אותה מהשק. היא יצאה מהגטו בתוך השק, על העגלה", שיתף לידר, "היא עברה מבן אדם לבן אדם, עד שהגיעה לאישה נוצרייה אדוקה שחיה לבד בוורשה. היא החביאה אותה בדירת חדר במשך שלוש שנים".

"יום אחד אמא שלי לא שלטה על עצמה, למרות שאותה אישה הזהירה אותה לא לעשות רעש ורק לצייר, היא שיחקה על הפסנתר שהיה בדירה, כמו שילד בן שלוש משחק", הוא סיפר, "אותה אישה חזרה בערב הביתה וכעסה עליה מאוד, השכנים שמעו את הפסנתר ואמרו לה שכנראה יש מישהו בדירה". אותה נגינה תמימה וילדותית, שהעמידה את אמו בסכנה, הייתה בסוף הסיבה שחייה ניצלו, "כשהבניין בער מההפצצות, השכנים פתחו את הדירה והוציאו אותה למקלט".

אותו ניגון מציל חיים הוביל את לידר ללמוד לנגן בפסנתר גם כן, "התחלתי לנגן בגיל חמש, בעידודה של אמא שלי כמובן, זה מן דבר כזה שעובר אצלנו במשפחה".

לאחר כמה חודשים במקלט, נדדה אמו של לידר מחוץ לוורשה וסבלה מרעב קשה, "היא לא אהבה לדבר על זה כשהייתי ילד, היא סיפרה מעט מאוד פרטים, אבל אני זוכר סיפורים על המסע הזה" הוא שיתף, "לשתות שמן ממשאיות הרוסות בצד הדרך, רק כדי להרטיב את השפתיים, זה כל מיני דברים שנצרבו לי בתודעה בתור ילד קטן ששומע סיפורים כאלה".

אמו של לידר חיה כילדה נוצרייה, עד שיום אחד, הגיע אמה והחזירה אותה לחיקה, "קראו לה הביתה ממשחק, ובפתח הבית עמדה אישה עם מעיל צבא גדול ומגפי צבא ואמרה לה: 'שלום, אני אמא שלך'".

לידר שיתף על החיים כבן לשורדת שואה, "עד היום אני מנסה להבין את ההתמודדות שלי כילד עם הדבר הזה, אני חושב שהטראומות שלהם נמצאות בנו מאוד", הוא סיפר, "בגיל מבוגר יותר, שלי ושלה, היא החליטה לשתף יותר פרטים, מה שגרם לנו לשאול יותר שאלות".