הנורמטיבים: עוד מילדות היה ברור שלרונן ברק יש כישרון מוזיקלי ייחודי. בסיפור חיים אחר כנראה שהוא היה הופך למתופף מפורסם. אבל הקשיים איתם התמודד דחפו אותו לקצה וגרמו לו לבצע מעשים ששינו את מסלול חייו, כך מצא את עצמו עובר מהבמות והאולפנים - לתא הכלא.
הכל התחיל בגיל 12, בצל הגירושים של ההורים, התופים נכנסו לחייו ומאז הוא לא הפסיק לנגן. "הורדתי ערך לשכונות בחולון, הייתי מפוצץ את הבית בתופים - גיהינום. הייתה לי המון תשוקה ואמביציה, הייתי מתאמן שעות", סיפר רונן הערב (חמישי) לעיתונאית והיוצרת עדי מאירי ב"הנורמטיבים".
"בגיל 18 הייתה לי להקה בשם 'ההוצאה לפועל', ובאיזשהו שלב 'הליקון' התעניינו והחתימו אותנו", נזכר רונן וסיפר: "הקלטנו אלבום באולפן אמיתי וגדול, החלום של כל ילד מוזיקאי. הופענו בפסטיבל ג'אז אילת, יצא לי לנגן עם אבי סינגולדה, ניצן עין הבר, דורי בן זאב ומוש בן ארי, שמות מהטופ בארץ". דווקא כשההצלחה בארץ הייתה בשיאה, רונן החליט לעזוב את הכל ולעבור למקום שבו חלומות מתגשמים - ניו יורק.
למה מלכתחילה החלטת לנסוע לניו יורק?
"החלום האמריקאי - למצוא הפקה ולנגן בעולם, להיות מוכר ועשיר ממוזיקה. הגשמתי המון חלומות בניו יורק. עבדתי גם כסאונדמן, ניגנתי עם ג'ון פריס, בלוזיסט ענק. ג'ורג' לינץ', מהגיטריסטים המטורפים של האייטיז. עשיתי טורים של רוקנרול, דאבל בייס- דראם".
ואז הכרת את מי שתהיה אשתך.
"כן, אמא של בנותיי. אהבה גדולה ממש, גרנו שנים בדירת סטודיו קטנה שאם לא באמת אוהבים ויש חיבור - זה לא היה עובד. אחרי עשר שנים מיצינו, לא רצינו ילדים בניו יורק והחלטנו לבוא לארץ כדי לבנות משפחה ולהרוס אותה. סתם".
אז הם החליטו לארוז הכל ולחזור ארצה. רונן היה בטוח שהקריירה לא הולכת להיעצר באמריקה וחיכה להזדמנות לפרוץ שוב בישראל. "קצת לפני שחזרנו ארצה דיברתי עם החבר'ה והם אמרו: 'אחי תבוא, יתנפלו עליך'. חשבתי אוקי, אפשר לחזור הביתה, הכל יהיה בסדר. חזרתי ומצאתי את עצמי עם אישה בהריון ועובד בשיפוצים. עושה גבס, שפכטל, צבע. וקס און וקס אוף, הכל".
מה קורה בינתיים בבית?
"זה הגיע למצב שאני מוצא את עצמי אחרי עבודה לא שש הביתה".
אז מה הריחוק הזה עשה? לאן הוא לקח אתכם?
"זה לקח אותנו לחוסר תקשורת, חוסר מגע ותשוקה. מה שהחזיק אותנו היו הבנות המקסימות שלנו. לא רוצה להתחיל לבכות אבל הבנות שלי זה משהו שלא יאומן כי יסופר. לא יכולתי לבקש טוב יותר מזה".
ואז היחסים שלכם מגיעים למבוי סתום?
"כן, לצערי החלטנו להתגרש. היינו ביחד 11 שנה, שזה כל הבגרות מול העולם ואין לי כנפיים עוד. יצאתי החוצה ופתאום כפלי תשלום וארונה, מה זה ארנונה? אני מתחיל להתגלגל כמו כדור שלג, לא משלם בזמן - וחובות. מס הכנסה, מע"מ, כפלי תשלום, עיקולים - ולחזור לאמא. אהלן וסהלן בגיל 41 חזרתי הביתה".
דליה ברק, אמא של רונן, קיבלה את בנה חזרה הביתה ברגשות מעורבים, כך היא סיפרה: "מצד אחד, היה קשה לי נפשית כי הבן שלי לא הסתדר. מצד שני, גם לו, גבר בן 40 גם עם אמא. מה קורה פה?". המעבר לבית אימו והקושי הכלכלי שרק גבר, דחפו את רונן לקצה. "כבר לא היה אוויר, הייתי במצב נפשי קשה. ישבתי עם חבר ילדות על כוסית ערק והייתי בדאון, הוא אמר לי: 'אחי, עזוב אותך מהשטויות'. אני לא אשכח לו את זה כל החיים, הוא פשוט העיר אותי ואמר לי: 'תעשה את מה שאתה אוהב, מה שיש לך והבאת מניו יורק, כל השאר יסתדר'".
תספר לי על החברות שלכם
"חברות של אחים. אנחנו יכולים לשבת בחברה, לזרוק איזו אמירה באוויר ולהיקרע מצחוק רק שנינו - אף אחד לא מבין על מה מדובר בכלל".
באותה תקופה רונן התאהב בזמרת, איתה ניהל מערכת יחסים מורכבת למדי. "כשהיא נכנסה לחדר ניגנתי והיה איזשהו ניצוץ. זאת הייתה אהבה, היה חיבור חזק. היו לנו דרמות של סרט טורקי, נפרדנו וחזרנו עד שבסוף נפרדנו", מספר רונן. אימו מוסיפה: "הוא לא הצליח לשחרר אותה, רצה לחזור אליה והיא לא הסכימה".
"זאת הייתה אחת הפרידות הקשות שעברתי", נזכר רונן ושיתף, "נסעתי לבקר את חברי הטוב, הוא אמר שיש לו פרויקט חדש שהוא רוצה להשמיע לי. ומי שרה? הזמרת שהכרתי, זו שנפרדתי ממנה. אמרתי שאתעלה על זה ואבוא לחזרה, ננגן ונקווה שתהיה זרימה", סיפר רונן על אותו סשן נגינה קשה ומתוח. "שלחתי לחבר הודעות, כתבתי שזה לא זרם, שישחרר. אני במצב נפשי לא משהו, שנעשה את זה עם מישהי אחרת או אנחנו".
הוא הסכים?
"לא, הוא די כעס עליי, למה אני אומר לו עם מי לנגן. הושטתי יד לחבר שתמיד היה שם, וביקשתי ממנו יד - אבל הוא לא ראה אותי בעיניים. באתי אליו מהלב, חבר אח".
"כתבתי לו אס-אם-אס חריף: 'או אני או היא'. עבר שבוע, והוא לא עונה", שיחזר רונן וסיפר, "כתבתי לו 'מה הולך? מה קורה?' - והוא לא התקשר. התחילו כל מיני רגרסיות, עצבים ומחשבות. אולי יש שם איזה משהו רומנטי? פתאום הרגשתי את זה בבטן, היא התהפכה לי. הרגשתי כאילו משהו נכנס בי, לא הבנתי מה קורה איתי, נסעתי אליו".
ידעת מה אתה הולך לעשות? עברו לך תרחישים בראש?
"באותו רגע לא. אם הייתי במצב אופטימלי, רגיל ולא קשה נפשית, הייתי אומר: 'יאללה שילך, שיעשו מה שהם רוצים', ותוך חודש-חודשיים בטח היינו חוזרים להיות חברים. אבל עקב המצב, סגרו עליי מכל הכיוונים, חובות, מס הכנסה, גרתי אצל אמא, אז הטריגר שגרם לכל זה, זה המעשה הקטן שהוא עשה. בסך הכל רצה לעשות איזה פרויקט בכיף שלו ואם זה לא יסתדר איתי אז לא נורא. אבל היה לי משהו בוער, הייתי נסער. מן התרגשות כזאת מוזרה".
משהו שכבר היה לך פעם?
"לא, בחיים לא קרה לי כזה דבר".
"זה היה משהו שלא חוויתי בחיים, מן התמוטטות עצבים או דיבוק"
בשעת כעס, רונן החליט להגיע לביתו של החבר - אבל הוא לא היה מוכן למה שראה. "נסעתי אליו ובחניה ראיתי את האוטו שלו ואת האוטו שלה. הבנתי שהוא לא ראה אותי ממטר, שם נפל לי המסך כמו שאומרים". הכעס והמחשבות גרמו לרונן לאבד שליטה, "זה היה משהו שלא חוויתי בחיים, מן התמוטטות עצבים או דיבוק. נסעתי לתחנת הדלק הקרובה, מילאתי בקבוק קטן בדלק ונסעתי אליו. הוא גר במושב, רוח חופשית, וידעתי שהאוטו יהיה פתוח", הוא סיפר.
"פתחתי את הדלת, שפכתי את דלק וסגרתי את הדלת. הייתי עדיין בעמוק, נכנסתי לשבור לו את הידיים שלא יוכל לנגן יותר", הוא שיתף בכוונות שהיו בראשו ברגע בו התפרץ לביתו של החבר. "נכנסתי אליו באלימות ובעצבים, הסתכלתי לו בעיניים, הייתה שם הזמרת ועוד חבר. ראו עליי שאני בעמוק, הוא הפך לשקוף-צהוב-ירוק, כולם היו בשוק. דפקתי על הרצפה ואיימתי עליו: 'אתה מסכן משפחות'. התקרבתי, אבל לא הייתי מסוגל פיזית להרביץ", שיחזר רונן.
מישהו שם ניסה לעצור אותך?
"לא העזו לקום, לזוז או להוציא מילה".
מהדירה רונן יצא לכיוון האוטו. "פתחתי את הדלת, התרחקתי קצת והדלקתי נייר טואלט. קיבלתי אש לתוך הפנים, נשרפו לי השערות בידיים, אני רועד מלדבר על זה".
לא פחדת להיפצע?
"זה מן טראנס, לא חשבתי. אם הייתי חושב לא הייתי עושה את כל הדבר הזה. ברגע שזה התפרץ לא היה מה שיעצור את זה. הייתי בשוק, קיבלתי אש לפנים, ראיתי שאני בסדר וברחתי. האוטו עלה באש, התפוצץ וזה היה מאוד מסוכן וקיצוני".
"הרגשתי שאני מתעלפת, זה כל כך רחוק, כל כך לא רונן"
רונן ברח לביתה של אימו, שם היא קיבלה אותו בבהלה כפי שהיא סיפרה: "סביב השעה 12 בלילה הוא פתאום נכנס הביתה. התיישב ליידי, הוא היה מאוד נסער. וכל הזמן הוא מרח שמן זית עם הידיים, שאלתי אותו מה קרה, הוא ענה שמגרד לו, נתן לי איזשהו תירוץ. הטלפון צלצל וראיתי שזה החבר, רונן לידי סימן לי 'לא'. החבר שאל אותי איפה רונן?, אמרתי שאני לא יודעת, והחבר ענה: 'הוא שרף לי את האוטו'. הרגשתי שאני מתעלפת, לא הבנתי מה הוא אמר לי בכלל, זה כל כך רחוק, כל כך לא רונן".
דליה המשיכה ושיחזרה, "למחרת בבוקר צלצלו שני שוטרים, נכנסתי להיסטריה ולא פתחתי. אמרתי שאשאל עורך דין מה עושים, אנחנו לא בקשרים יומיומיים עם משטרה. הוא אמר: 'לך, תתאשפז יומיים, שיטפלו בך וביום ראשון אנחנו נסגיר אותך למשטרה'", היא סיפרה.
ברגע שרונן קלט את המשמעות וגודל הטעות, נחתה עליו ההבנה שאין כבר דרך חזרה מההשלכות - וזה רק הוסיף עוד קושי. "המוח התחיל לטפטף חזרה החוצה, 'מה עשית?', וזה גרם עוד יותר להתקף חרדה. עשיתי מעשה שלא יעשה, מה עושים עכשיו?", הוא שיתף.
תספר לי על הרגע שאתה יושב מול החוקר.
"סרט כל כך רע, לא עבריין. עבריינים מומחים בזה, יוציאו להם את המיץ ולא יגידו כלום, לא ישברו מכלום. חקירות ולקוחים אותי סתם".
"החוקר כמובן אמר לי שאם אני מודה יקלו עליי, מכר לי מלא לוקשים", סיפר רונן, "אז הודיתי. בן אדם בן 41, בלי עבר פלילי, מעד מעידה, אבא לילדות. מה עכשיו ישימו איתי בכלא? אין מצב'".
רונן נזכר במאסר ושיתף, "חודש של גיהינום אמיתי. הגעתי למצבים שאני מתעמת עם אנשים שלא הייתי רוצה לפגוש ברחוב, זה שוק". דליה אימו הוסיפה: "ראיתי אותו אזוק בידיים וברגליים, כמו רוצח. אסור היה לי להתקרב אליו, אסור היה לי לחסר אותו או לדבר איתו - רק לראות אותו ככה".
מקרה שזכור לך והיה הכי קשה.
"הכל זכור לי והכל קשה. מישהו שאני מעריך והיה בתא מעצר אמר לי: 'אל תתערבב, תהיה בשלך'. היה משעמם, הם שיחקו כל הלילה ועשו רעש. ראיתי אותם משחקים ולמדתי את השיטות שלהם. רצית להעביר את הזמן, התחברתי איתם ושיחקתי. לילה אחד התעוררתי עם שריפה ברגל. גלגלו נייר טואלט, שמו לי בין האצבעות ברגל והדליקו. הייתי עצבני, ואז העבריינות מטפסת. כל ארמון חול הופך שם להר געש".
"היה להם מגב קטן, לקחתי את המקל, כיוונתי לו לראש - אחד, שתיים, בשלוש אני כבר עוצם עיניים ושומע את השם שלי, החובש בא לתת לי טיפול וכדורים, הוא הציל לי את החיים. הם היו מקבלים ומתעוררים, ואז לא יודע איפה הייתי היום", סיפר רונן.
במקביל למאסר ולאתגרים שצפו בו, רונן ניהל הליך משפטי בעזרת עורך הדין שלו, שי לוי. "קיץ 2015, הגעתי אל בית המעצר. הדבר הראשון שאני זוכר כשראיתי את רונן זה אדם עם הרבה רגישות. קלטתי שהאבהות אצלו זה חלק מאוד חשוב", מספר שי. "הוא מרגיש בושה על המקום שהוא נמצא, אני מבין שהוא לא עבריין טיפוסי. אין דפוסי עבריינות של אנשים שמורגלים בעולם הזה. הוא ביקש ממני פשוט להוציא אותו משם, ואני משתמש במילותיו: 'אני לא יודע איך הגעתי לכאן, מה עבר לי בראש'. כלומר, אני מבין שהוא בסיטואציית חיים של אדם נורמטיבי, ועם כל העצבים האלו והתקופה הקשה שהוא עובר, בפרץ של זעם, בטעות עשה את מה שכתוב בכתב האישום", אמר עורך הדין.
"גזר הזין במחוזי היה חצי שנה של עבודות שירות, אבל פרקליטות ערערו ולקחו אותי לעליון. חצי שנה עבודות שירות, בחוק זה שנתיים - באמצע, שנה. שנה אני חוזר לגיהינום? לא יכול להיות. נכנס לשנה". רונן נזכר ושיתף בכאב, "אני אלפי שנות אור מרחק מהאוכלוסייה שקיימת פה. מה אתם רוצים ממני?". רונן נשלח לכלא לאחר שהורשע בעבירות של הצתה ואיומים.
"המלחמה הכי קשה היא להיות חזק, לדבר איתן בטלפון ולהיות אופטימי, להגיד שזה עוד מעט יגמר"
מה סדר היום שלך שם?
"יש ספירות בלילה ולפנות בוקר. הם עברו, דפקו על כל דלת, פתחו וסגרו. בכוונה רוב הפעמים. הלכתי למקלחת כדי לא לשמוע כלום. קיץ וחם, יש לחץ באגף, על טלפון את יכולה לקבל מכות רצח".
היו לך טעויות של טירונים?
"מלא. בכלא יש חולייה שמשרתת כביכול את האסירים בתאים. הם מנקים את האגף, מוציאים זבל, מביאים לנו את האוכל ועושים כביסה. בימים הראשונים שמתי כביסה, חזרתי מהעבודה וראיתי אותם עצבניים. התפשטתי בחדר והם הסתכלו עליי עם עצבים בעניים, לא אגיד שנאת אדם - אבל קרוב. הם קראו לי, הראו את התחתונים והגרביים שלי ושאלו: 'זה שלך?', אמרתי לו שכן. הוא בא אליי עם מבט של רצח ושאל: 'אתה לא מתבייש?'. הוא רצה להביא לי מכות. מה עשיתי לא בסדר? כביסה. למזלי, השותף העבריין שהיה איתי, קלט את זה ובא".
מה מחזיק אותך כל הזמן הזה?
"רק הבנות. המלחמה הכי קשה היא להיות חזק, לדבר איתן בטלפון ולהיות אופטימי, להגיד שזה עוד מעט יגמר, ואיכשהו לעשות צחוקים. הייתי מנתק את הטלפון ונגמר, זה היה העונש הכי גדול שקיבלתי. לא רציתי שיבואו ויראו אותי שם, כי תהיה להן איזושהי תמונה בזיכרון שאני בכלא. זה היה מטורף".
עונשו של רונן קוצר בשל התנהגות טובה והוא שוחרר מהכלא לאחר 7 חודשים וחצי. "וואו יצאתי לחופשי. זרקתי את כל מה שהיה עליי, נסעתי קודם כל להתקלח, להתגלח, להוריד את כל הסחלה. לא יכולתי לגעת בדבר טהור כמו הבנות שלי אחרי איפה שהייתי, בזוהמה. הייתה שמחה גדולה אבל גם מאוד קשה. ילדות קטנות עברו שבעה וחצי חודשים שלא ראו אותי ואני לא ראיתי אותן. משתנים קצת, הן גדלו והיה מאוד קשה לשבור את הקרח. לא יכולתי לשמור, אני פשוט בכיתי תוך כדי החיבוקים והכל בשמחה. מהר מאוד זה נשבר ושישו ושימחו".
"עכשיו צריך להתחיל לקום מהדבר הזה", אמר רונן לאחר שסיפר על עברו. "היו הרבה אכזבות לאורך הדרך מהחברים כביכול, והפתעות מאנשים שלא ציפית מהם - שפתאום היו חברי אמת. מה שצריך לקרות קרה - והכל לטובה. מה שאני עברתי עשה אותי בן אדם הרבה יותר טוב היום". דליה אימו של רונן חיזקה את דבריו והוסיפה: "זה בהחלט שינה אותו. זה לא שהוא היה טיפוס סוער קודם, אבל הוא קצת הוריד ברמת.. הוא רגוע. גם בעזרתה של חני".
חני ברמנסקי היא בת זוגו של רונן, עליה הוא סיפר בחיוך: "חני היא אהבה גדולה, היא אישה שקיבלתי מתנה. היא השקתה את הפרח הנבול הזה, הזכירה לי מי אני והחזירה את הברק שבי". חני החמיאה וסיפרה על בן זוגה: "יש אנשים שלא ישהו דקה בכלא ולא מגיעים לרגישות, לעדינות ולנשמה שיש ברונן. אני גאה מאוד להיות בן זוגו של האדם המיוחד הזה, אני אומרת את זה מכל הלב".
"את החלום שלי הגשמתי, יש לי בנות מתבגרות, אישה תומכת וחמה ומשפחה טובה שעזרו לי לצאת מזה". אמר רונן בסיפוק, ושיתף על התוכניות לעתיד, "אני חי טוב ומלמד תופים. עכשיו אני רוצה לעלות חזרה לאור הזרקורים, לתת את מה שאני יודע ולכמה שיותר. שרק ימשיכו ליהנות מהמתנה הענקית הזאת שקיבלתי בחיים".