בלב סוריה, נגד אתר איראני: אחד מהמבצעים הנועזים במלחמה נחשף: "תוכנן במשך עשור"

המבצעים הנועזים של יחידת שלדג בעזה, בסוריה ובלבנון החלו הרבה לפני מה שכולם חשבו. הערב (רביעי) נחשף בחלק השני של "שלדג", סרטם של בן כספית ורותם גרוס, אחד המבצעים הנועזים ביותר של צה"ל ושל היחידה מאז פרצה המלחמה בעומק העורף הסורי.

לצד זאת נחשף לראשונה, כמה שאפשר, שימוש באמצעי מסווג ששינה מקצה אל קצה את הלחימה בעזה. כזכור, ב-7 באוקטובר פעלה היחידה בעוטף, ועם ההיערכות לכניסה לרצועת עזה שינתה שלדג את אופייה וחברה אל הכוחות המתמרנים. לא רק שהיא הצטרפה, לוחמי מילואים ביחידה חשבו הרבה מחוץ לקופסה על אופן ההתמודדות עם איום המנהרות.

"ראיתי שני טמבלים, א' וד' מהצוות שלי. הם אמרו שהם איתי ושיעזרו במה שצריך. במשך יומיים הם הסתובבו אחריי כמו צל. נכנסתי להערכות מצב, תכנונים. זה נהיה בלתי נסבל, הם גאונים אבל בלתי נסבלים לחלוטין. שני אנשים שחולקים מוח אחד. ברור שאני אומר את זה מתוך אהבה", נזכר בהומור סא"ל ל', מפקד היחידה הנוכחי.

בשלב מסוים, ולאחר שגילה כי עובדים על פתרון לבעיית המנהרות, זיהה ל' הזדמנות לפתור שתי "בעיות" במכה אחת, ושלח את צמד הלוחמים אל צוות המחשבה. "ייאמר לזכותם, שכל השאר היסטוריה. הם עשו משהו שהוא לא פחות ממדהים", הודה.

לדבריהם של א' וד' בסרט, כשהבינו שהם זקנים, ושלא ייכנסו בשלבים הראשונים של התמרון, חיפשו איך לסייע. "הכרנו את תורת הלחימה של חמאס, ידענו שיצאו מתת-קרקע וירו על חיילים. לצבא לא היו פתרונות, הוא לא היה ערוך לזה", שחזרו. "אתה חייב להביא את היכולת שתפתור את הבעיה, לא יבואו אליך בטענות אם לא תצליח אבל זה המטרה של יחידה מיוחדת. זה פתרון משנה מציאות, הפתרון היחיד שישנה את השטח, הוא ישנה את המציאות וישמור על החיילים".

בסרט זו הפעם הראשונה שמדברים על היכולת הזו, כמה שהם יכולים להרחיב, ואיך זו הייתה מערכת שצה"ל חיפש במשך שנים. "אספנו חלקים בכל מיני דרכים, בחלק מהמקרים בדרכים שלא כדי שנספר איך השגנו אותם, קראו לנו 'מיליציה'. עשינו הרבה רעש ובלגן בכל הארץ והשגנו ציוד בסיוע של התעשייה הביטחונית. ידענו ללכלך את הידיים ולהשיג את חלקי המערכת בעצמנו. נלחמנו להקים את המערכת, לפתח דבר כזה ולמבצע אותו לוקח שנתיים בעתות שגרה – כאן זה קרם עור וגידים בשבוע. עבדנו כמו סטארטאפ, והחלק הקשה היה 'למכור את זה'", הוסיפו א' וד'.

איך מוכרים את זה?
"הנאום היה שבשתי דקות אנחנו פותרים את בעיית התת-קרקע. יש לי יכולת שהיא כמו קסם, אני לא קוסם".

"פתאום שמענו על הפתרון והאמצעי הזה, לא ידענו או שמענו עליו לפני המלחמה. הבנו שיש מכפיל כוח ששינה את הקרב בתת-קרקע. אפשר היה להרוג יותר מחבלים ולמצוא יותר תוואים", סיפר אל"ם בני אהרון, מח"ט 401, והלוחמים הוסיפו: "נכנסנו עם זה בכל הכוח, שני מבצעים בלילה. השמדנו את התת-קרקע. זה לא פתרון יחיד, לא מוחלט, אבל הוא מאוד אפקטיבי. החטיבות רבו איפה נעבוד, לא הפסיקו להגיע טלפונים. מנקודה שיש בה כל יום היתקלויות, אחרי שעבדנו ועזבנו היה שקט. זה יותר חזק מהכל".

>>לצפייה בסרט המלא ב+12

זה הציל אין-ספור חיים.
"כן, חד-משמעית. זה המקום שאני בעולם הקטן שלי גאה בו. זה משהו ללכת איתו. הצלחנו למנוע מוות של הרבה מאוד מהחברים שלנו. החברים שלנו נמצאים בכל החטיבות המתמרנות".

במקביל לעבודה על האמצעי החדש, שלדג לא ויתרה על המלחמה עצמה ואנשיה, כפי שהחליט מפקד היחידה בעבר ב', הצטרפו ללוחמים בסמטאות הטרור ברצועה. אחד האירועים שנחרטו בזיכרון אל"ם אהרון היה היתקלות עם חוליית מחבלים וניתוק קשר עם שני לוחמים, שם שמע בקשר את קולו של יצהר הופמן ז"ל, שאמר שהוא יעזור. "שמענו בקשר שיצהר עולה מולנו. חשבתי שהוא יצא מזמן ולא הבנתי מה הוא עושה שם", שחזר אהרון.

הופמן, שהיה מפל"ג פשיטה, סיפר כי הכוח שלו היה אמור להתפנות, אך כשהיו בזמן קיפולים שמעו בקשר את הגדוד ושמעו שיש אירוע במרחק סמוך אליהם. הכוח חבר אליהם וניסה לסייע בעזרת צלפים, אך להם לא היה קו ירי. כשהעלו רחפן התבהרה התמונה וזיהו את האיומים מהמבנים. "היה סמ"פ חסר, והיה כנראה הרוג או פצוע קשה שראו את הרגליים שלו בגרם ושיש אש לעברו. שמענו ירי, ירינו, לא רואים כלום כלפי מעלה", שחזר הופמן שהספיק להתראיין לסרט לפני שנפל בקרב. "חשבתי שהסיכוי שהלוחמים בחיים לא גבוה. לוחם אצלי בפלגה חטף רסיסים במרפק, ואני החלפתי אותו וחטפתי כדור בירי. לא ראיתי דימום משמעותי, המשכתי".

הכוח של יצהר המשיך לטהר את המבנה, וזוהתה דמות חשודה על הגג שהתנהלה בצורה טקטית. אחרי רגעים מותחים זיהה הכוח כי מדובר במחבל בגלל רובה קלצ'ניקוב שהחזיק. הוא הופלל וחוסל. לאחר שכל המחבלים חוסלו פונה יצהר, שנפגע מכדור, לבית החולים.

הפעם הבאה שהלוחמים ראו אותו הייתה ביום שלמחרת, בשמונה בבוקר, כשהוא בחדר התדריכים של היחידה. הופמן, כך לפי רס"ל י', סיפר שהכדור נכנס ויצא ושלא קרה כלום. הוא כבר הכין תדריך למצבע הבא. כמה חודשים לאחר מכן נהרג הופמן בהיתקלות.

הופמן, בן 36 בנופלו, היה מפקד פלגת המילואים בשלדג שמיועדת לפשיטה. הופמן תכנן את המבצע הדרמטי בסוריה שעוד יתואר בהמשך, ומי ששוכנע ערב המלחמה על ידי מפקד היחידה לחזור לשלדג כדי להפוך למפקדה הבא. הוא לא הספיק לעשות זאת, אך הגיע לבארי והתנצל בפני התושבים על שלא הספיקו להציל את כולם ב-7 באוקטובר.

סגנו של הומפן, רס"ן ד', תיאר את השיחה הקשה עם בת זוגו של יצהר, לאחר שקיבל את הבשורה. "אחרי כמה חודשים במלחמה הייתי בבית בפעם הראשונה, והגיע טלפון שיצהר נהרג. 14 שנה היינו כתף ליד כתף, וניסיתי לעכל את הבשורה", שחזר. "ראיתי טלפון מזוהר, ולא הבנתי אם התקשרה כי היא לא יודעת, או שהיא יודעת והיא רוצה לספר לי הבנתי שאני חייב לענות לה, והיא שאלה מה קרה ליצהר".

כשאתה רואה את השם שלה על הצג ויודע שהוא נהרג, מה אתה עושה?
"כאבי בטן קשים מאוד, דופק מהיר. יותר מכל המבצעים שעשיתי. אני מבין שהדבר הנכון זה לענות לה. קפאתי, גמגמתי, אמרתי שאני יודע שהוא נפגע אבל שאני לא ביחידה ולא יודע יותר פרטים. בלוויה מחזיקים, לא מתפרקים. יש כמות לוחמים גדולה מאחוריך שמחכים שאתה תגיד להם שהכל בסדר. אתה לא יכול להרשות את זה לעצמך".

רס"ן א', מפל"ג לוחמים, ספד גם הוא למפקד הנערץ ולחברו הטוב. "מעבר לזה שיצהר היה חייל שלי, הוא כמו ילד שלי. אמרתי את זה גם בלוויה שדם מדמי הוקז, ועצם מעצמותיי נשברה. זה כמו לאבד ילד", אמר בכאב.

"בפיקוד אמרו שנותר מקום אחד לטהר. חשבנו שהם איבדו את זה"

שלדג לחמה בעזה עד סוף התמרון, אבל במקביל וכשרוב הקשב היה בזירה הדרומית, היא פעלה נגד חיזבאללה בצפון. "בשתיים בצהריים של 7 באוקטובר הבנתי שיש פוטנציאל למלחמה בצפון והגענו גם לשם כדי להבין את המצב ולהיות מוכנים. מ-10 באוקטובר כבר הכנסנו מבצעים בגבול הצפוני", נזכר אל"ם ט', מפקד כנף 7 לשעבר.

זה הרבה לפני התמרון שם.
"זה אנחנו, יש לנו יכולת וידע לתכנן מבצעים במקביל למה שקורה כאן ועכשיו".

ייחודה של היחידה מיחידות אחרות זה המפעל שיש לה למבצעים מיוחדים, מפעל שמתפקד תוך כדי מלחמה. ביחידה יש יכולת לתכנן ולבצע פעולות בעורף האויב בהתראה קצרה, לתת מענה כירורגי, יעיל וקטלני לצורכי הצבא. "בסוף דצמבר כולם התעסקו בעזה, אני הייתי פנוי יחסית ואמרו שיש משימה מפיקוד הצפון. ביקשו שנסרוק שטח באזור לבונה. הכוונה הייתה לחפש תת-קרקע התקפי, להסיר חשש שיש תת-קרקע שחוצה לעבר שטח המדינה. כל צה"ל נע דרומה, ואתה נע צפונה".

אחרי ההלם מאירוע 7 באוקטובר הודו לוחמים ביחידה כי היה פחד גדול, וכי היו מוכנים לאירוע קשה אפילו יותר מזה שקרה בדרום. "לא הספקתי לכתוב אז הקלטתי להורים הקלטה שאני אוהב אותם. היה רצון לעשות את זה, לא היה מישהו שהיה בטוח שהוא חוזר. כולם מבינים שאנחנו כבר פגיעים, בשונה ממה שחשבנו. הייתה שם רוח קרב של רצון להגיע לשם ולזיין אותם", אמר אחד המפקדים.

הכוח נכנס לשטח, מעבר לגבולות ישראל, רווי מוקשים ועליהם היה להסתדר לבד – דבר שבאופן משנה הרגיש להם בנוח. "כמה שזה נשמע מוזר, פה אני לבד וצריך להסתדר. למעשה, בעזה אנחנו מרגישים פחות בנעלי הבית שלנו. כשאנחנו מגיעים לצפון, זה מגרש המשחקים שלנו. אנחנו רגילים לעבוד לבד ובצוותים קטנים", הוסיף אחד המפקדים.

הכוח הצלחי לאתר בשטח תוואי תת-קרקע שהיווה תשתי משמעותית של אמל"ח רב וציוד ללחימה. "צריך להבין את המצב המנטלי. היינו במבצע מיוחד מטר מהגדר, כמה שחשבנו שהקו הזה בלתי עביר, כך היה גם בעבור חיזבאללה. הם לא האמינו שהישראלים יבואו. הבנו שאנחנו יכולים לטפל במרחב כולו. רצינו לנקות הכל, זו השיטה, לעבור נקודה אחר נקודה עד שהבעיה תיפתר", אמר מפקד היחידה סא"ל ל'.

התעוזה גדלה, גם האמונה במשימה ובחשיבותה, והפירים והאמל"ח שנמצאו היו מעבר לכל דמיון. בשלב מסוים, כך לפי מפקדים שהיו בשטח, קל היה לשכוח שהם נמצאים בשטח אויב כי לוחמי חיזבאללה ברחו. "לא השארנו שום דבר מאחורינו", הם אמרו. "נכנסנו למתחמי אויב וגילינו את כל מה שעד אז דמיינו, כמויות ואיכות אמל"ח, הכנות מדוקדקות שהם עושים לפשיטה. זה הגביר את המוטיבציה להגביר את הקצב. התחלנו מבצע ועוד מבצע, כל פריט אמל"ח שלוקחים, וכל תת-קרקע שמנטרלים רק הגדיל את הרעב".

"הרגשנו שהייתה תחושה של תיקון, זה רודף ודוחף אותך. היה ברור שחיזבאללה יודעים שאנחנו מסתובבים להם מתחת לאף, בשלב הזה היינו לקראת סיום ועברנו לעבוד בכפרים, בשטח הבנוי", הוסיף סא"ל ל'.

מאז מלחמת לבנון השנייה השתלט חיזבאללה על קו המגע עם ישראל, והפך את הכפרים לבסיסי טרור. הארגון גייס פעילים, רכש בתים ובנה תשתיות. אחת מהן, אולי המרכזית, הייתה עיר מקלט. סדרת מנהרות עמוקות, ארוכות ומאובזרות שנועדה לחצות את קו הגבול ולהעניק לחיזבאללה מקפצת פשיטה ליישובים ומוצבים בדרך לכיבוש הגליל. צה"ל חשף שש מנהרות כאלה ב-2018 והשמיד אותן. המנהרה היחידה שלא היה ניתן לפוצץ הייתה המנהרה הגדולה במיס אל-ג'בל.

כעת נשלחה שלדג לשם כדי לסגור עניין. "נאלצנו להיכנס ק"מ לכפר שחי, ולחצות אותו דרך הצירים המרכזיים שלו. בשעה מסוימת נדלקו כל האורות, מהבהבים. כשאתה הולך שם אתה מרגיש שזה קשור אליך אף שבטח היה הסבר הגיוני. הגענו לבית שיש עליו מודיעין טוב, ולילה שלם דפקנו על הקירות והרצפה כדי למצוא את אותה המנהרה. היא לא נמצאת".

כך קרה גם בלילה שאחריו, וביחידה היו מי שהתחילו לחשוב שהמודיעין לא היה מדויק. אך בלילה השלישי נמצאה המנהרה ההתקפית. "הם עבדו על המנהרה הזו במשך עשרים שנה, ואנחנו עברנו וניקינו הכל. קראו לנו מפיקוד הצפון ואמרו שיש מקום אחד אחרון שצריך לטפל בו, שזה הכפר כילא. חשבנו שהוא איבד את זה", אמר מפקד היחידה ל'.

כפר כילא היה אתגר גדול, צפוף, והייתה בו פעילות אויב מתפקדת. הכפר יושב על מטולה, והמוטיבציה לטפל בו הייתה בשיא. באחד מהחיפושים בכפר נמצא הפיר שלו ייחלו, מתחת למיטת ילדים. מתחת לאדמה התגלה אתר שהייה ענק למאות לוחמים, תשתית רדואן שמוכנה לפעילות", סיפרו הלוחמים, "נחרדנו לגלות שפלוגה יכולה להיכנס מצד אחד, להצטייד ולצאת מאה מטר ממטולה. לכל בית ושכונה בכפר היה תפקיד אחר במתווה פשיטה. זה לא כפר, אלא מוצב קדמי של חיזבאללה".

300 ק"מ בשטח סוריה – המבצע הנועז בתולדות היחידה

זה אולי אחד המבצעים הנועזים בתולדות צה"ל, 300 ק"מ בעומק סוריה. המטרה: לפגוע באתר איראני שיכול לסייע לסורים ולחיזבאללה במאות טילים מדויקים מדי שנה. זה הסיפור של מבצע "רבות הדרכים", המבצע להשמדת האתר שמייצר את הטילים הכי מתקדמים שיש לארגוני הטרור בארסנל.

"האתר חצוב בהר בצורה שלא ניתן לתקוף אותו מהאוויר. האתגרים הגדולים זה קודם כל להגיע לשם, להצליח לחדור, לחסל את השומרים, להשתלט ולפוצץ את המתקנים. היה צריך לעשות את זה מהר", סיפר סא"ל ב', לשעבר מפקד היחידה ומפקד היחידה הנוכחי הוסיף: "במשך עשור התכוננו לפשיטה על אתר כזה".

מי שיישם את התכנון וההיערכות במשך שנים היה יצהר הופמן ז"ל, המפקד האמיץ שנפל בקרב ברצועת עזה. הופמן תכנן את המבצע, "האבא של הרעיון" לפי הלוחמים ביחידה. הופמן בנה את היכולת לפשוט מעבר לקווי אויב בנקודות אסטרטגיות. "חיינו את זה במילואים, גם כשלא הייתה מלחמה", סיפר אחד מהלוחמים במילואים.

כדי ללמוד על גודל השעה מבחינת היחידה, אפשר להקשיב לרס"ן ד', מפל"ג פשיטה במילואים. ד' תיאר בסרט את הרגע שהיה בדרך לחופשה בכנרת עם המשפחה, ונאלץ להסביר לאשתו למה זה חשוב ועליו ללכת. "שאלתי אם היא הייתה יודעת שאני הולך לחלץ את ירדן ביבס זה היה בסדר מבחינתה. היא אמרה שכן, והסברתי שזה חשוב באותה הרמה. שמתי אותם בכנרת עם ההורים של אשתי, ונסעתי ליחידה. ברור שהיא מבאסת, זה מעצבן אותה, ואני מספר לעצמי שזה מאוד חשוב ולכן אתה משלם את המחיר הכבד הזה", הודה.

מבצע קומנדו ישראלי עם עשרות לוחמים, בעומק האויב הסורי, שפושטים על אחד היעדים האסטרטגיים והחשובים ביותר בטבעת האש האיראנית. מאחוריהם כל העוצמה של מערכת הביטחון הישראלית, חיל האוויר וצה"ל כולו. הרמטכ"ל ניהל את האופרציה בעצמו. "ברגע שאתה חוצה את קו החוף בטיסה אתה מרגיש את האיום. אנחנו עשרות לוחמים והרגשת אחריות גבוהה, זו משימה שאי אפשר לחזור ממנה בלי לבצע אותה. אי אפשר. אנחנו עם כל חיל האוויר שמנטרל איומים, מבודד אותנו משאר הכוחות בגזרה. זה גב מאוד עוצמתי. עשרות פצצות נחתו ביעד בתזמון מושלם עם ההסתערות על היעד עד רמת הפגיעה באופנוע של מחבל שהגיע לעברנו. הבנו שהמצב בשליטה", תיאר אחד המפקדים שהשתתף במבצע.

מפקד אחר הודה כי האדרנלין היה גבוה, וכי אפילו הרגיש שהוא נהנה בשלב מסוים. הכוח בשטח הופתע מהדיוק של ההיערכות ומה שהיה בשטח. "זו תחושה אדירה, כאילו כל מה שקרה לפני במלחמה הביא אותנו לנקודה שבה הכל מתכנס אליה. אתה מספיק מנוסה מהמלחמה כדי גם לחוש חרדה מסוימת, יש שם הרבה אנשים שיקרים לך ואתה יודע מה הסיכון", אמר רס"ן ח', מפל"ג לוחמים.

המשימה הייתה ברורה ונוהלה ביסודיות. כל צה"ל נשא עיניו אל עשרות הלוחמים שהגיעו במטרה לאתר ולהשמיד הכל. הדבר המרכזי היה המערבלים הפלנטריים. מדובר במכשירים ייחודיים שבעזרתם אפשר לייצר את הטילים המדויקים. "זה נכס אסטרטגי, ואתה רק צריך למצוא את זה. ברגע שפרצנו את הדלת, דיווח שמצאנו את המערבל. מפקד היחידה חייך, נתן לי חיבוק ספונטני. המודיעין היה מדויק במקרה הזה. זה מכשיר ענק, כשאתה מבין שהוא שם אז האתגר הוא למלכד אותו", הוסיפו.

כמו הציפור שעל שמה קרויה היחידה, גם הלוחמים הגיח מהשמיים בשקט ונעלם לפני שמישהו הצליח להבין מה קרה. כשחזרו בשלום הצטלמו לתמונה מסורתית עם כל מי שסייע למבצע. "היה רגע לעשות תמונה, זו מסורת, והוצאנו דגל של יצהר. הרבה מהיכולות שלנו הן בזכותו", אמר אחד מהלוחמים.

ובסוף, ללוחמים היה חשוב להדגיש כי לא היו יכולים להצליח ללא התמיכה שהם מקבלים בבית. "למחרת אני עם הילדים בקיבוץ מסתובב בגן הילדים, אתה לא יכול לשתף אף אחד. לא סיפרתי גם לאשתי, אמרתי לה שהכל בסדר. התקשורת היא זאת שמתחילה להציף דברים", אמר רס"ן ד', מפל"ג פשיטה במילואים. "היא הבינה במבט, לא ידעה בדיוק מה היה שם, אבל אלה רגעים חשובים שעוזרים לה. היא מבינה למה היא תרמה. בסוף למשפחות יש תרומה עצומה. לא יכולתי להיות בדבר הזה ולתכנן אותו בראש שקט בלי שקט מהבית. חלק גדול מההצלחה של הדברים האלה שייך לבנות הזוג".